על אאא
המקום הראשון שבו עבדתי לאחר השרות הצבאי היה מה שהיום היינו קוראים
סטארטאפ בשם "אאא", שהיום הוא חלק מחברת סאפיינס במשך קצת יותר משלוש
שנים. הסיפור נסוב על תקופה זו.
השם אאא כמובן היה כדי להיות ראשונים בסדר הלקסיקוגרפי בכל רשימה.
לא זכור לי שלחברה היה לוגו, ברם מצאתי לוגו הולם על הרשת
לא זכור לי שלחברה היה לוגו, ברם מצאתי לוגו הולם על הרשת
סיפרתי כבר על פרויקט מיכון כ"א
בחיל האוויר שבו עסקתי בשנים האחרונות לשירותי
הצבאי. בשלב מסוים התגברה בי ההחלטה לצאת
לאזרחות. היה פער גדול במשכורות, וגם הגעתי לתחושת מיצוי. ניסו לשכנע אותי להישאר, ולהתמודד בעוד שנה על
תפקידי סא"ל, אבל לא ראיתי בכך ערך
מוסף. חיפוש העבודה היה מעניין, במיוחד
משום שאני ראיינתי את המראיינים שלי. היה לי טופס שבו הייתי נותן ניקוד לכל ארגון
שראיין אותי לפי רשימת הקריטריונים שלי.
האמת היא שלא הייתה לי משרה חלומית בתודעה, לכן התראיינתי במקומות רבים
ובדקתי הצעות.
ובדקתי הצעות.
אחד המנכ"לים ששאל אותי לפי מה
אני מחליט והסברתי לו על קריטריונים וניקוד, היה מוכן לקנות ממני את כל הטפסים
שמילאתי עליו ועל אחרים, אבל החלטתי שלא למכור.
היו לי מספר הצעות מעניינות, שתי
הצעות לתפקיד מנמ"ר, מספר הצעות
לתפקידי ניהול מחלקה בתוך ארגון מערכות המידע בארגונים גדולים ובינוניים, ושפע הצעות מבתי תוכנה, וחברות קטנות. ההצעות הגבוהות כספית היו לתפקידי המנמ"ר,
שגם כללו ניהול של כמות נכבדה של אנשים.
כאן קבלתי את עצתו של אבא שלי לא לקחת תפקיד כזה כתפקיד ראשון באזרחות, שכן
זה תפקיד שדורש ניווט בפוליטיקה ארגונית שאינני מכיר, ולנהל אנשים שרובם יהיו
מבוגרים ממני, וחלקם מן הסתם סבורים שהם היו ראויים לקבל את התפקיד ולא ישמחו
לסייע לי. למרות שזה מאד החמיא לאגו שהוצעו לי תפקידים בכירים, החלטתי ללכת לחברה קטנה יחסית. שתי חברות הגיעו לגמר, בהפרש נקודות קרוב, ומהן
בחרתי בחברה שנקראה אאא. את החברה הקים
טובי אורבך, אותו הכרתי מיחידת המחשב של חיל האוויר (לא עבדתי אתו ישירות, הוא דור
לפני, אבל חפפנו ביחידה תקופה מסוימת), שהיה יזם בעל תעוזה, בתקופה בה לא היו
קרנות הון סיכון, והיה צריך מימון עצמי להקמת חברה.
 |
| טובי אורבך כפי שנראה באותם ימים - היזם שמאחורי אאא |
החברה עסקה בביצוע פרויקטים סביב המוצר שפותח במכון וייצמן ואליו התוודעתי בפרויקט שהיה לקפיצת הדרך ונקרא אז DB1.
הכרתי חלק ניכר מהאנשים שעבדו בחברה זו.
היו לה סניפים ברחבי הארץ. את סניף
ירושלים ניהל שמוליק פרייזלר, שהיה מפקדי
בצבא תקופה מסוימת; את סניף חיפה ניהל שלמה לחי אתו עבדתי באותו פרויקט שעליו
כתבתי בחיל האוויר, את סניף ת"א ניהל
אודי שני, ואת סניף באר שבע ניהל גבי שובל, את שניהם הכרתי מממר"מ, וכן הכרתי רבים מעובדי החברה, שהיו בחלקם הגדול
משתי היחידות שעבדו עם DB1, יחידת המחשב של חיל האוויר, ואחד הענפים של ממר"מ.
כמה אנקדוטות מהעבודה בחברה:
כתבתי כבר שבשבוע הראשון לעבודה שלחו
אותי לקורס לרענן את הידע שלי, הגעתי לשם במכנסיים קצרים כסטודנט חופשי, ומצאתי עצמי במפתיע מעביר את הקורס, כי המדריך גבי שובל איבד את קולו.
לאחר טבילת האש הזו, החליטו למנות אותי אחראי על כל מערך הקורסים של החברה,
ובמשך השנים שהייתי בחברה העברתי את סדרת הקורסים של החברה באופן חוזר. זה כאמור הגיע במקרה, והפך לחלק מעיסוקי בחברה.
כאשר הגעתי לחברה לא דובר כלל על הדרכה בקורסים, אבל אחרי קורס
אחד שבו הדרכתי במקרה, העבירו לי את תיק ההדרכה
אחד שבו הדרכתי במקרה, העבירו לי את תיק ההדרכה
לאחר שעבדתי על פרויקט ראשון
בבל"ל (את האיש שעבדתי מולו בבל"ל פגשתי שוב לאחר שנים רבות בטיול
מאורגן לדרך המשי בסין), טובי אורבך
שכאמור היה המייסד, הבעלים, והמנכ"ל,
ביקש ממנו לקחת תפקיד כמרכז מטה החברה.
בתפקיד זה נדדתי בארץ בין כל הסניפים, והכרתי את כל האנשים
והפרויקטים. בחברה הייתה אווירה משפחתית,
והרבה גאוות יחידה, גם על העבודה עם DB1 שהיה מוצר מאד מתקדם לתקופתו, וגם
על הגידול המטאורי של החברה תוך זמן לא ארוך, שנחשבה לחברה מצליחה. רמת האנשים
הייתה גבוהה, והייתה תחושה של יחידת
עלית.
לזכותו של טובי ייאמר שהוא הצליח לטעת בכולם תחושה של גאוות יחידה
עשינו פעם מסיבת פורים בחברה, לעובדים
ולבני/בנות הזוג, שאני הנחיתי ושבה הייתה לי הזדמנות נדירה לתת הופעת סטנד-אפ,
תחביב מימי הנעורים, שלא היו לי הרבה הזדמנויות לבצע מאוחר יותר (ההכנות גזלו המון זמן). הדבר המצחיק הוא שאחת
העובדות סיפרה לי למחרת שבן זוגה לא האמין לה שאני עובד בחברה ולא אמן אורח שהוזמן
מבחוץ.
טובי ניהל את החברה כמופע סולו, ולאחר
זמן מה בכירי החברה רצו שיתוף בניהול, והוחלט לכונן הנהלה שהתכנסה פעם בחודש
לישיבה שנמשכה שעות רבות. תפקידי היה
לרשום את הפרוטוקולים של הישיבות.
 |
| ההנהלה לא כללה כל כך הרבה אנשים כמו בתמונה אבל הישיבה התרחשה בסלון הווילה ששימשה את משרדי החברה |
החברה גם דאגה להעשיר את העובדים
בקורסים, עשינו בחברה קורס לשפר את יכולת
התקשורת עם הלקוחות והמכירה שאותו העביר יוסי צורי, שהיה שחקן בעברו ובאופיו.
 |
| יוסי צורי - פגשתי אותו שוב לפני מספר שנים והוא עדיין שנון ומשעשע |
יוסי השפיע עלי, חובב הלבוש הלא פורמלי, לשנות
ממנהגי, וללכת ללקוחות בלבוש מהודר, עם ז'קט ועניבה, לראשונה בחיי. אחד הלקוחות
הפוטנציאליים שאליו הגעתי, היה מנהל בכיר בארגון ציבורי, וגם הכיר את אבא שלי. הסתבר שמיד לאחר שנפגשתי אתו הוא טלפן לאבא שלי
כדי להגיד לו כמה אני מרשים בלבוש הזה.
יוסי גם לימד אותנו איך להציג בצורה יעילה תוך שימוש באביזרים
והמחשות. בסמוך לקורס הזה היה עלי להדריך
את אחד הקורסים של החברה. הגעתי לקורס
לבוש בז'קט ועניבה, והמון אביזרים ואמצעי המחשה.
זה היה כנראה השיא שלי בתור מדריך,
לפי התגובות מהחניכים, שהגיעו מלקוחות החברה הרבים מכל קצוות הארץ. בקורסים הבאים כבר מיתנתי את ההצגה.
 |
| אני לבוש בחליפה ועניבה בביקור אצל אבא שלי. כאן התחלפו היוצרות בדרך כלל אבא שלי היה חובב העניבות ואני נהגתי ללבוש לבוש מרושל |
באחת מישיבות ההנהלה דובר על כך שיש
אחוז פספוסים מסוים בגיוס עובדים, יש עובדים שנפלטים בשל העובדה שאינם
מתאימים. עלה רעיון לעשות קורס למועמדים
שיהיה גם מלמד וגם ממיין. החלטנו לקחת
בתור יעד סטודנטים בטכניון שעומדים לסיים את לימודיהם. ניצלנו הזדמנות שבה נתבקשנו להשתתף בכנס
לסטודנטים בשנה האחרונה בטכניון שבה הציגו חברות שונות. הגעתי עם הלבוש המעונב, ועם שפע אביזרים. המנחה היה יו"ר ועד הסטודנטים של הטכניון,
ארז רוזנטל, כדי להדגים שבמוצרים אחרים צריך לכתוב הרבה תיעוד, ובמוצר שלנו כל
התיעוד נמצא באופן ממוחשב, הכנתי ארגז ובו אוסף קלסרים מלאי דפים, ובעת שתיארתי איך עושים את זה במוצרים אחרים
אמרתי: צריך לחבר ולכתוב את מסמך X (כשכל פעם זה היה משהו אחר) ואז שלפתי קלסר
ונתתי לו, ובסוף הקטע הזה, עמדתי על הבמה
כשהוא עומד לידי וכורע מכובד ערימת הקלסרים שהוא החזיק בגבורה. במהלך ההרצאה הודעתי שאנחנו פותחים הרשמה
לקורס מועמדים שיהיה ללא תשלום, ולאלו שיסיימו בציונים גבוהים נציע עבודה בחברה,
בסניפים שונים בארץ. היינו מוצפים
בנרשמים, כולל יו"ר אגודת הסטודנטים עצמו.
אחד הסטודנטים שניגש אלי היה סטודנט של שנה שלישית שנותרה לו עוד שנה וחצי
לסיום, בשם משה לרנר. אמרתי לו שאנחנו מגבילים את המשתתפים לסטודנטים
שנה אחרונה שיוכלו להתחיל מיד, אבל הוא לא
קיבל לא בתור תשובה, ומצא דרך (לא בטוח איך, אבל אני חושב שבעולם הקטן, דוד שלי
היה שכן שלו), למצוא את הכתובת של הורי,
לוודא מתי אני אצלם, ולהגיע כדי לשכנע אותי לצרף אותו לקורס. החלטתי שאם הוא עושה מאמץ כל כך גדול, מגיע לו
להצטרף לקורס. את הקורס תכננתי יחד עם
שלומית זק ז"ל , שעבדה איתי עוד מימי
חיל האוויר. הקורס התקיים באוניברסיטת
חיפה, אתה עשינו הסכם, שהעובדים שלהם יצטרפו לקורס ללא תשלום. בקורס לימדנו ובדקנו אוסף של תכונות, מכישורים
טכניים לקליטת חומר חדש, ועד היכולת להכין ולהעביר חומר שיווקי. גייסנו את העובדים
של סניף חיפה לשמש כמתרגלים, כלומר לסייע
להם בזמן שהם עושים עבודה עצמית של פתרון תרגילים, כדי שעל כל אחד יהיו תצפיות מרובות, ונוכל
להכיר את המועמדים היטב. אספתי חומר כדי
לכתוב מאמר על הקורס הזה (החומר עדיין
אצלי), אבל מעולם לא היה לי זמן לעשות זאת.
בקורס השתתפו כ- 20 סטודנטים, מתוכם בחרנו שבעה לעבוד בחברה, ביניהם ארז
רוזנטל ומשה לרנר שהזכרתי קודם, ועוד כמה, חלקם הצטרפו לסניף חיפה, וחלקם לסניף
תל-אביב.
שלומית ואני בנינו קורס מאד ייחודי שגם נתן הכשרה שחסכה זמן רב בכניסה לעבודה
וגם היה ממיין ובחן כישורים מרובים
וגם היה ממיין ובחן כישורים מרובים
כמו שכתבתי החברה עסקה בפרויקטים על
בסיס המוצר DB1 , בעוד פיתוח המוצר והתמיכה בו נעשתה ע"י
הצוות שפיתח אותו במכון ויצמן. לאחר תקופה
מסוימת הצוות פרש ממכון ויצמן והקים חברה משלו,
ואז התחילו "סכסוכי גבול" בין שתי החברות, שפגמו בעסקים לתקופה
מסוימת, בכל מיני קרבות אגו, כאשר היה ברור
לכולם שכדי להצליח כדאי לשלב ידיים. לאחר
זמן מסוים הושג הסכם שלום בין החברות, ואחריו הם גם התמזגו לחברה אחת.
נסעתי מטעם החברה פעמיים
לחו"ל. על הפעם הראשונה כתבתי כבר:
להציג עבודה שעשינו על בסיס ה 1DB
בכינוס בינלאומי בברלין, זו הייתה הפעם הראשונה שבה הצגתי
בכינוס בינלאומי לפני קהל גדול. מה שמעניין
הוא שאת מימון הנסיעה הזו קבלתי שלוש פעמים.
הנסיעה לכנס שולבה עם נסיעה לירח דבש לאנגליה וסקוטלנד, שהוארכה גם לביקור
בגרמניה. קבלנו מההורים של אשתי כמתנה זוג
כרטיסים בחברת שכר שהייתה אז, שאפשרה לטוס למקום אחד באירופה ולחזור ממקום אחר,
כמובן תמורת שריון מקומות מראש. גם חברת
אאא החליטה כמתנת נישואים לממן את הטיול לאירופה,
וכך נתנו להם את הקבלה על הטיסה, והם שילמו. הייתי גם אורח מוזמן בכינוס, כך שהמארחים גם הם
הודיעו שיממנו את כרטיס הטיסה (שלי בלבד), וביקשו את הכרטיס המקורי שעליו היה
מודפס המחיר, שלחתי להם בדואר וגם הם שילמו על אותן טיסות (לקח להם כמה
חודשים).
הנסיעה השנייה, שנה יותר מאוחר, הייתה יותר מעניינת. באחד מהפגישות שלי עם טובי, אמרתי לו שאני
מתכוון לקחת חופשה כדי לעשות טיול באירופה (תכננו לנסוע להולנד ובלגיה), ואז הביט בי מהורהר, ואמר שיש צורך בכך שמישהו
ייסע לדרום-אפריקה, כי יש חברה מקומית שמוכנה להיות הנציגה המקומית שם, והם בקשו
שמישהו יבוא לחודש כדי לעשות סיבוב ראשון של פגישות עם לקוחות פוטנציאליים, ושאל
אותי אם אני מוכן להמיר את הטיול באירופה בנסיעה לדרום-אפריקה. זה היה הניסיון הראשון למכור את המוצר שבינתיים
שמו הוסב ל SAPIENS, מחוץ לגבולות הארץ. החברה הדרום אפריקאית ששמה היה פוליגון, שלחה לי כרטיס במחלקת עסקים, בדקתי ואפשר היה
להמיר אותו לשני כרטיסים במחלקת תיירים בלי תוספת מחיר, כך שגם אשתי הייתה יכולה להצטרף. הואיל והיה לה ניסיון רב משלי בתוכנה
בסיסית, היא קיבלה הכשרה בהתקנות של המוצר
במערכות הפעלה ותקשורת שונים, וכך יצאנו לדרום אפריקה, בלב תקופת האפרטהייד. הסתבר לי שמה שנחשב ללבוש מהודר בארץ (ז'קט ועניבה) נחשב לבוש מרושל שם. הם נתנו לי מראש את השכר לכל התקופה במזומן
(שכר שהיה גבוה לאין שיעור במונחים מקבילים מהמשכורות הישראליות) ובקשו ממני לרכוש
חליפה תואמת. הם שכרו מקום בלשכת שירות
במרכז יוהנסבורג שאליו הוזמנו הלקוחות. הם
היו פותחים בהסברים עסקיים, ואחר כך אני עשיתי הדגמה, שתמיד לוותה בהצגה דרמטית,
ועניתי על שאלות. הגיעו אנשים שונים,
חלקם יותר עסקיים, חלקם יותר טכניים. כשכל
אחד התעניין במשהו אחר: המודל התכנותי, הייצוג הפיזי, העבודה בתקשורת, יישומים
בתחום מסוים וכד'. אנשי פוליגון הופתעו
כל פעם מחדש מכך שעניתי בלי הכנה על כל השאלות בתחומים השונים. מנכ"ל החברה הציע לי להישאר ואמר לי שעוד
לא נתקל במישהו שהוא תזמורת של איש אחד.
אני חושב שרוחב אופקים מקצועי הוא
ככלל תכונה של ישראלים (אני לא ייחודי בכך),
גם בארה"ב ראיתי שאנשי מקצוע בדרך כלל מתמקצעים באופן צר, ולכן זה
נראה להם חריג. עשינו כמה התקנות אצל לקוחות פוטנציאליים מה
שחייב לפעמים משלוח סרטים מגנטיים מהארץ עם גרסה מותאמת לצירוף מסוים של מערכת
הפעלה ומערכת תקשורת. היו שני סוגי חברות
: חברות ששפת הדיבור בהן הייתה אנגלית, שבהן היה יותר נעים לעבוד, אנשים באו לפטפט
איתי, ולקחו אותי לאכול איתם ארוחת צהריים.
וחברות ששפת הדיבור בהן הייתה אפריקנס, ששם הכול היה קפוא ופורמלי. לקחתי גם שבוע חופשה לקראת הסוף לתייר בחלק
הדרומי של דרום-אפריקה (מפורט אליזבת לקיפטאון),
וגם בסופי השבוע יכולנו לנסוע לטיולים, ברכב שהעמידו לרשותנו (הרכב הרזרבי של אשתו של אחד המנהלים של פוליגון,
שהיה מרובה רכבים).
 |
| לקראת סיום הביקור הביאו עיתונאים וצלמים כדי לעשות את טקס חתימת החוזה בין פוליגון לאאא, שהפך את פוליגון לסוכן המקומי. אני הצטיידתי בייפוי כוח לחתום בשם החברה על החוזה. |
קורס נוסף שהלכתי אליו היה קורס מנהלים
של דייל קרנגי, שעליו אכתוב לחוד. אחת התוצאות
של הקורס הזה הייתה שעלי לשבור כיוון וללכת ללמוד לדוקטורט, אבל זה סיפור בפני
עצמו.
במהלך שלוש השנים ועוד קצת שהייתי
באאא, הייתי תקופה מסוימת מרכז מטה החברה, תקופה מסוימת מנהל סניף חיפה, ובתקופה האחרונה חזרתי למטה החברה לקראת העזיבה
שלי ללימודי דוקטורט. בכל התקופות הללו
המשכתי ללמד את מערך הקורסים של החברה, במקביל לעיסוקי האחרים. החברה הייתה מחולקת לסניפים על בסיס גיאוגרפי,
אך יש לציין שהיה הרבה שיתוף פעולה. פעם
אחת סניף באר שבע שאותו ניהל גבי שובל נזקק
לפרויקט דחוף ומהיר, והיה במחסור בכוח אדם. גבי פנה אלי לעזרה בתקופה שניהלתי את
סניף חיפה. גייסתי עוד ארבעה עובדים
מהסניף וירדנו דרומה בחול המועד עם המשפחות.
גבי שיכן אותנו במלון בערד, שם המשפחות נשארו, ואנחנו נסענו לעבוד על
הפרויקט, וקידמנו אותו הרבה במשך שבוע.
גבי שובל-חבר ועמית.
פעם התחלפנו בדירות, הם בילו חופשה בחיפה, ואנחנו בילינו חופשה בערד שבה התגורר.
פעם התחלפנו בדירות, הם בילו חופשה בחיפה, ואנחנו בילינו חופשה בערד שבה התגורר.
בשלב מאוחר יותר הצטרף לחברה עזרא הראל,
שהיה מפקד היחידה הראשון שלי, ולאחר שחרורו היה המנמ"ר של חברת הביטוח ציון,
שגם היא נמנתה על לקוחותיה של אאא.
לקראת העזיבה שלי העברתי לעזרא את הפיקוד על מערך הקורסים של החברה, והוא
גם הנחה את מסיבת הפרידה שעשו לי בוילה של הנהלת החברה שהייתה בהרצליה פיתוח (קדמה
לי וילה באפקה).
 |
| כל החיים הם מרוץ שליחים בהם מעבירים מקל מאחד לשני |
אני לא רציתי להישאר בדרום אפריקה, אבל
העסקים שם התפתחו, ומספר אנשים מהארץ נסעו לשם במשך השנים הבאות. החברה גם התרחבה למקומות נוספים בעולם. לאחר ששתי החברות שהוזכרו נרכשו ע"י
משקיע, שאיחד אותן לחברה אחת, טובי אורבך עבר ללונדון והקים את סניף החברה שם,
ואליו הצטרפו עוד מספר אנשים שחלק מהם כמו: יאיר שפיצר וז'נט איליביצקי נשארו שם
כמו טובי עצמו, גם לאחר שחדלו לעבוד בחברה,
וגם שלומית ז"ק ז"ל ודליה איזקוביץ שחזרו לארץ.
היציאה לעולם נתנה הזדמנויות לעובדים רבים בחברה לצאת ולעבוד בעולם הגדול.
בחודשים האחרונים לעבודתי בחברה כבר הייתי בכיוון של לצאת לארה"ב למען לימודי דוקטורט,
על התחלת לימודי הדוקטורט כבר כתבתי בעבר.
לקראת העזיבה שלחתי מכתב פרידה לעובדים וללקוחות שעבדתי איתם ובו הופיע השיר "החגיגה נגמרת" של נעמי שמר.
התחנה הבאה: לימודי דוקטורט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה