איך הגעתי להדרכה במכנסיים קצרים ואיך  התקדמתי להדריך עם עניבה

 

כמו הרבה דברים בחיים שקורים במקרה - גם את קריירת ההדרכה שלי התחלתי במקרה לא מתוכנן 

כאן יסופר איך הגעתי להדריך בשבוע הראשון לעבודתי בחברה, בלי שתכננתי, ואיך הגעתי להדריך עם ז'קט ועניבה .

  סיפרתי כבר על כך שהעברתי כמה הדרכות כשהייתי בחיל האוויר, אבל את ההוראה כחלק מהעבודה השוטפת שלי התחלתי לגמרי במקרה, ובלי שזה היה מתוכנן מראש.   לאחר 8 שנים בצבא, יצאתי למקום העבודה הראשון שלי באזרחות, חברת א.א.א (כיום: סאפיינס).  כמו שאתם יכולים לנחש, שם החברה נבע מהרצון להיות ראשונים בכל רשימה. הצטרפתי לחברה כשהייתה די קטנה, הייתי עובד מספר 35.   בין הצבא לבין התחלת העבודה נסעתי לחופשה קצרה בארצות סקנדינביה, וכך התייצבתי במשרדי החברה להתחיל בעבודה.  הייתי אמור להתחיל לעבוד על פרויקט שהיה אמור להתחיל בהמשך השבוע, ובינתיים,  מנהל החברה טובי אור-בך, אמר שלמחרת מתקיים קורס DBA  באחד המלונות על חוף הים בתל-אביב, קורס שנמשך יומיים, וכדאי שארענן את הידיעות שלי במוצר  DB/1   שעליו התבססה החברה. ספרתי בסיפור אחר על פרויקט התקנים שבו התוועדתי למוצר, והכרתי אותו היטב, אבל בתקופה האחרונה שלי בחיל האוויר עסקתי יותר בניהול ובתכנון מערכות מאשר בתכנות.  הקורס נכנס לפרטים הטכניים מאחורי המוצר, ובהחלט חשבתי שריענון בנושא יועיל לי.  למחרת הגעתי למלון כ- "סטודנט חופשי" עם מכנסים קצרים.

בדרך כלל לא הייתי נוהג ללכת לעבודה עם מכנסיים קצרים - אבל כאן באתי באווירה של סטודנט חופשי 

 עודי לוגם את הקפה של הבוקר, ניגש אלי המדריך שהעביר את הקורס, גבי שובל, שהכרתי הואיל ושרת בממר"ם.  גבי אמר לי בקול לחשני  "שמעתי שהתחלת לעבוד בחברה, טוב שאתה כאן, איבדתי את הקול, ואתה מעביר את הקורס במקומי".  הסתכלתי עליו כדי לראות אם הוא מתבדח, אבל הוא לא התבדח כלל ועיקר.

מיתרי הקול הם יצורים רגישים - גם לי יצא כבר לאבד את הקול 

 אמרתי לו: "איך אוכל להעביר קורס שאני בכלל לא מכיר, לא התכוננתי אליו, ואני לא בטוח שאני יודע את כל החומר ואוכל לענות על שאלות".  גבי ענה לי בקול לוחש עוד יותר: "יש לך כאן את כל השקפים, כל השקפים גם נמצאים בחוברת, כך שאתה יכול עכשיו לעבור כמה דקות על החוברת לפני תחילת הקורס, הכול מאד מסודר.  ואני נשאר כאן, ואעזור לך אם משהו לא ברור או יש שאלה".   התנגן לי בראש שירו של דני סנדרסון מהשיר "היא התיישבה ליד פסנתר" שבו הוא שר: 

אז התיישבתי מחייך

בינינו לא ידעתי איך

אוכל לצאת מהעניין

שנים אני כבר לא פסנתרן 

דני סנדרסון והפסנתר 

גבי צדק, החומר היה מאד מסודר, ולא הייתה בעיה גדולה להעביר את החומר, ומה ששכחתי חזר אלי.  התלמידים היו אנשי מקצוע שעבדו בארגונים שהיו לקוחות של החברה לא הבחינו לכך שאני רואה את השקפים בפעם הראשונה יחד איתם,  וכמובן שלא טרחתי לגלות להם (בכל זאת הארגונים שלהם שלמו כסף רב עבור הקורס),  זרמתי עם השקפים, אלתרתי דוגמאות וסיפורים, והצלחתי להעביר את היום בהצלחה.  ליום השני כבר התכוננתי יותר, והתלבשתי באופן יותר ייצוגי.  לאחר שעברתי את טבילת האש באופן בלתי מתוכנן, בקשו ממני לקחת את כל מערך הקורסים של החברה.  היו שלושה קורסים: קורס בסיסי ללימוד המוצר, קורס מתקדם – כל אחד 4 ימים, וכאמור קורס DBA  שנמשך יומיים, שהיה הקורס הכי מתקדם.  את הקורסים הבסיסי והמתקדם בנה מישהו שעזב את החברה, ובדיוק חפשו מישהו שייקח את הקורסים הללו.  וכך – בנוסף לדברים אחרים שעשיתי, בשלוש השנים  הבאות הדרכתי את הקורסים של החברה.    שבוע לפני שעמדתי ללמד את הקורס המתקדם, היה אצלנו בחברה קורס שהעביר יוסי צורי בנושא של איך לקיים פגישות מכירה, איך להעביר מצגות בצורה יעילה וכד'.   יוסי היה שחקן בעברו, ובלעתי בשקיקה את העצות שלו.  האחת מהן הייתה להתלבש בצורה מכובדת עם ז'קט ועניבה, מה שפחות מקובל בארץ, כי זה יוצר רושם הרבה יותר מכובד.  העצה השנייה בקשר להעברת מצגות – להיות מאד חזותי ולהמחיש.   עצה נוספת הייתה להשתמש בסיפורים שידברו אל הקהל בצורה רגשית (היום זה נקרא STORYTELLING אבל אז זה עוד לא היה נפוץ).  החלטתי ליישם את מה שלמדתי בקורס המתקדם שהייתי אמור להעביר.  שאלתי מאבא שלי ז'קט ומספר עניבות,  ועברתי על החומר כדי לחפש דברים שאפשר להמחיש באמצעות אביזרים, ואספתי שקית של אביזרים שנועדו להמחיש דברים.

 וכך הופעתי במלון בתל-אביב בפני קהל של אלו שבאו ללמוד כאשר אני מחופש (עם ז'קט ועניבה) ומצויד בשקית אביזרים ששלפתי בזמנים שונים כדי להדגים ולהמחיש נקודות, וגם אספתי סיפורים רלוונטיים שבהם השתמשתי בניסיוני כסטנדאפיסט.   

אחרי אחד הקורסים הגעתי להורי בחיפה בתחפושת,   
הפעם אני עם עניבה - ואבא שלי שאהב לענוב עניבות בבגדים רגילים 

 יוסי צדק, הקורס התנהל באווירה שונה לגמרי מקודמיו, הקהל היה מרותק, מבודח, והחומר נקלט היטב.  בסופו של הקורס מספר משתתפים אמרו לי שחבל שהוא מסתיים. 

אחת התלמידות בקורס, חיילת צעירה, שהיום נקראת סיגל מגן, אמרה לי עשרות שנים אחר כך שעשיתי עליה רושם גדול (שחקן טוב הייתי תמיד).    אגב – שנתיים מאוחר יותר יצאתי להעביר הדגמות ללקוחות פוטנציאליים ביוהנסבורג, דרום-אפריקה, וגיליתי שמה שנחשב לאלגנטי כאן (ז'קט ועניבה) נחשב שם ללבוש מרושל, בקשו ממני להגיע לפגישה הבאה עם חליפה תואמת, וכך רכשתי חליפה.

אני ביוהנסבורג - חותם בשם החברה על ההסכם עם חברת פוליגון שייצגה אותנו שם. 

 ועדיין מרגיש נוח יותר במכנסיים קצרים וסנדלים.

  

חילוץ וירטואלי

מאגדותיו של ברק

ושוב חזרנו אל ברק, מספר הסיפורים המיתולוגי. והפעם על חילוץ וירטואלי  

 

כה סיפר ברק: 

 

 

יש שחילוץ מצרה נעשה ע"י דרקונים - ויש שהחילוץ הוא באמצעות שיח במחשב 

ספרתי כבר על מספר עובדות שניהלתי בחברת ההייטק שבה אני עובד, הפעם אספר על עובדת אחרת בשם כרמית. כרמית עבדה במשרת סטודנטית, ובמקביל למדה לתואר שני.  באחד הימים ספרה לי שתגיע למחרת מאוחר, כי היא הולכת להיפגש עם פרופסור בכיר ומפורסם, שהיא מקווה שיסכים להנחות אותה בעבודת המאסטר. 

לדמויות המצוירות אין כל דמיון לדמויות המתוארות במציאות 

  באותו בוקר התעכבתי בבוקר כי הלכתי לרופא שיניים לפני העבודה.  כשהגעתי לעבודה והתחברתי לרשת, מיד הופיעה מולי הודעה מכרמית מתוכנת המסרים המיידים, ושלחה לי הודעה שנשמעה משונה:

"בוקר טוב ברק, אני נמצאת עכשיו במשרד של פרופסור  X עם המחשב שלי פתוח, ומאד שמחה שהתחברת לרשת, ממש הייתי זקוקה לכך שתתחבר".   ההודעה הזאת נשמעה לי מאד משונה,  חשבתי לרגע מה היא אומרת, ואז עלה בדעתי שהיא נשלחה ממקום של מצוקה, דמיינתי את עצמי את כרמית יושבת במשרדו של הפרופסור הנכבד, מרגישה שהוא מטריד אותה – אולי מילולית, אולי אפילו פיזית, והיא איננה יודעת מה לעשות.

זה נשמע כאילו לחצה על לחצן מצוקה 

 מיד עניתי לה:  " אם את מרגישה לא נוח ומשדרת מצוקה רק רשמי אות אחת".  

ענתה מיד:  Y (ההתכתבות כדרך ההתכתבויות בהייטק הייתה באנגלית).   הבנתי שהניתוח שלי של המצב הוא נכון, וכתבתי לה בזו הלשון:  "אם כך – תודיעי לפרופסור שכרגע המנהל שלך בעבודה הזעיק אותך לבצע משימה דחופה, ואת נאלצת ללכת, קומי וצאי בלי להמתין לתגובה".  עברו מספר שניות וראיתי שכרמית התנתקה מהרשת.  הבנתי שסגרה את המחשב ויצאה ממשרדו של הפרופסור.   לאחר שחזרה ניסיתי לשאול אותה "מה בדיוק אירע הבוקר, האם הוא הטריד אותך?"  ענתה לי :"במקום שבו אני נמצאת הוא איש רב-עוצמה, ולכן עדיף להתעלם ולחפש מנחה אחר".

וכך נראה לה הפרופסור מנקודת מבט של רגלי בלוח השחמט 

ניסיתי לציין שיש אפשרות להתלונן, ושכדאי לעצור אותו למען סטודנטיות אחרות.  ענתה לי: "התפקיד שלי הוא לא לתקן את העולם אלא לדאוג לכך שאסיים את התואר, ממש מודה לך על כך שחלצת אותי ברגע של Blackout  

אבל בוא נסיים בכך ונוריד את הנושא מסדר היום".  לא ממש הייתי מרוצה, אבל החלטתי לכבד את רצונה.  חשבתי לאחרונה שהיום העולם הוא אחר, ומעניין אם הייתה מתנהגת היום אחרת, ואולי באווירה של היום הוא היה מתנהג אחרת.

יש רושם שהעולם השתנה - האמנם? 

  

לקבל את האחר

לקבל את האחר/עפר עציון

 

כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד שָׁאַלְתִּי אֶת אַבָּא שֶׁלִּי

"מָה הוּא בְּעֵינֶיךָ: לִהְיוֹת חָבֵר?"

עַל אֲתָר עָנָה הוּא לִי:

"לְקַבֵּל, כְּמוֹת שֶׁהוּא, אֶת הָאַחֵר."

 

יֵשׁ הַחוֹשְׁבִים שֶׁעֲלֵיהֶם שׂוֹרָה הַשְּׁכִינָה

וְיֵשׁ הַחַפִּים מִכָּל אֱמוּנָה,

יֵשׁ הַחוֹסִים בְּצֵל דְּמוּת נֶעֱרֶצֶת

וְיֵשׁ הַמִּתְנַגְּדִים לָהֶם בְּדֵעָה נֶחְרֶצֶת;

 

יֵשׁ שֶׁהַשָּׂפָה הַשְּׁגוּרָה בְּפִיהֶם הִיא אַחַת

וְיֵשׁ שֶׁשְּׂפָתָם הַמָּעֳדֶפֶת הִיא אַחֶרֶת,

יֵשׁ הַמִּתְנַהֲלִים בְּשׁוּבָה וּבְנַחַת

וְיֵשׁ הַמִּתְנַהֲלִים בִּסְעָרָה גּוֹבֶרֶת;

 

יֵשׁ עַכְבַּר כְּפָר וְיֵשׁ עַכְבַּר עִיר,

יֵשׁ הַמְדַבְּרִים עָקִיף וְיֵשׁ הַמְדַבְּרִים יָשִׁיר,

וְגַם אִם אָדָם בְּמַהוּתוֹ - מִמֶּנִּי הוּא אַחֵר,

הוּא בְּהֶחְלֵט יָכוֹל לִהְיוֹת חָבֵר. 

על ביקורי היחיד במצריים   --  VLDB 2000

 

השבוע ראיינתי חוקר בנושא המזרח התיכון ובין היתר דיברנו על מצריים.  זה הזכיר לי את ביקורי הראשון והיחיד במצריים.

 

 

מלון המינה האוס בגיזה המשקיף לפירמידות - 
המקום בו התקיים הכינוס שבו השתתפתי 

VLDB (Very Large Databases)   הוא כינוס שנתי רב משתתפים, אחד מן הכנסים המרכזיים של אנשי המחקר בתחום מסדי נתונים.     הוא מתרחש כל שנה במיקום אחר בעולם.  הייתי במשך השנים מספר פעמים בכינוס זה ביבשות שונות: ונקובר, ציריך, וינה, סינגפור.   המצרים התמודדו על אירוח הכינוס מזה מספר שנים, אך הצעות אחרות התקבלו.  לקראת הכינוס של שנת 2000 החליטו שזה יעזור להם אם בוועדה המארגנת יהיה ישראלי, וכך פנו אלי ובקשו ממני להצטרף לוועדה המארגנת בתפקיד של אחראי על הדגמות ורבי-שיח  (Panel & Demo Chair) יחד עם אחמד אלמגרמיד, שמוצאו מלוב, ובאותה תקופה התגורר בארה"ב .  נושא ההדגמות בכינוסים אלו היה אז בראשיתו, והיה צריך לגבש את הכללים.   הפעם המצרים זכו באירוח, וכך התקיים הכינוס בתחילת ספטמבר 2000  (כמה שבועות לפני פרוץ האינתיפאדה השנייה כאשר הכול היה רגוע).

הלוגו של VLDB 2000

  הכינוס התקיים במינה האוס, בגיזה, מלון מפורסם באיכות גבוהה המשקיף על הפירמידות.   המצרים השתדלו מאד, אבל היה צריך לעבוד קשה כדי לגרום לדברים לקרות, כך היה צריך להזעיק את המארגנים כדי שידאגו שהאינטרנט יעבוד באופן תקין בחדר שבו עשו את ההדגמות.   גולת הכותרת כמובן היו הטיולים.  בערב  לאחר סיום היום הראשון של הכנס היה טיול לפירמידות עם המופע האור-קולי המפורסם והמרשים שמוקרן עליהם .

מופע אור-קולי בלתי נשכח מוקרן על הפירמידות 

 

  באחד הימים עשו הפסקת צהריים ארוכה, ונשלחנו עם כריכים לטיול בספינקס.   גם זה היה טיול מרשים

הספינקס שחד לנו חידות 

 מבחינת ארגון היה קצת פחות מוצלח, כי התכנון היה שמיד לאחר החזרה יחזרו המשתתפים לשמוע הרצאות,  אבל כמובן שהטיול התעכב מבחינת הזמן, ומרבית המשתתפים העדיפו ללכת לחדרים להתקלח לאחר הטיול בחום הלוהט, למגינת ליבם של אלו שאיתרע מזלם להרצות במושב זה.  

 טיול אחר היה לקהיר, שבה לקחו אותנו למוזיאון המצרי שמציג מוצגים מתוך עברה המפואר בתקופת הפרעונים, ולאחר מכן שייט על הנילוס.

מתוך המוזיאון המצרי בקהיר 

 מעניין שההיסטוריה המצרית מסתיימת בתקופה העתיקה, ואין במוזיאון כל זכר למה שאירע מאז.   הנסיעה באוטובוס ברחובות קהיר יצרה את הרושם של תנועת רכבים כאוטית, שהרמזורים משמשמים המלצה בלבד. 

בכינוס היו מספר לא קטן של ישראלים, והתייחסו אלינו יפה בכל מקום.  אחד התפקידים שלי בתור Panel Chair  היה לקבל הצעות לרבי-שיח ולהחליט אילו רבי שיח יתקיימו.  אחת ההצעות שקיבלתי הייתה נושא של מחשוב של שרותי הממשלה, שהוצעה על ידי המארגנים, הייתה להם תכנית להביא אנשים ממדינות שונים שהיו פעילים בנושא זה.  פניתי לח"כ מיקי איתן שהיה גם שר וסגן שר ופעל בתחום הזה, והוא הביע את נכונותו לבוא, אם יוזמן ע"י המארגנים. 

 

הצעתי למארגנים, ובתחילה הסכימו,  מצאתי באתר האינטרנט של הכינוס, שהוא מופיע ברשימת המשתתפים ברב-שיח.  אך במציאות, המארגנים קבלו רגליים קרות לרעיון שחבר כנסת ישראלי יעמוד על הבמה,  הם חזרו אלי עם הצעה משונה:  הוא לא יהיה משתתף רשמי ברב-שיח,  אלא יישב בקהל בשורה הראשונה, ובזמן המוקצה להשתתפות הקהל, יינתן לו זמן לדבר.  כך יוכלו לשתף אותו בלי לשלוח לו הזמנה רשמית ולהעלות אותו על הבמה.  אמרתי להם שזה לא מכובד, ואין לי כל כוונה להציע לו הצעה כזו, כך שבסוף לא הוזמן ולא השתתף.    אמרו לי יודעי דבר, שגם כך נמתחה על המארגנים בתוך האוניברסיטה שלהם ביקורת על כך שישראלים משתתפים, והם לא רצו להגדיש את הסאה.  שלום קר.

מעניין אם קברניטי השלום בין ישראל למצריים ציפו כי השלום יישאר קר. 
אני גר בשכונה שנקראת ע"ש מנחם בגין,
 בשכונה יש כיכר שנקראת ע"ש אנואר סאדאת 

  

  

יותר מזל משכל

 

חתול באמת נופל על הרגליים - אבל זה לא מזל, אלא תכונה פיזיקלית 

אומרים כי חתולים תמיד נופלים על הרגליים. בסיפור הבא שני מקרים שבהם היה לי יותר מזל משכל.

  סיפור ראשון: המחשב ההידרופובי.

 

ראש השנה, בתקופה שעבדתי במעבדת המחקר של יבמ.   מסיבה כל שהיא עומד על שולחן העבודה שלי בקבוק מים, לא רחוק מהמחשב הנייד.   בתנועת יד בלתי זהירה אני מפיל את הבקבוק, הוא נפתח ותוכנו נשפך על המחשב. מסתבר שהמחשב הוא הידרופובי לחלוטין, מיד כבה ונשתתק.   מה שהפך את העניין לבעייתי הוא שבמוצאי החג השני של ראש השנה הייתי אמור לטוס לנסיעת עבודה של שבוע בארה"ב.   כמובן שהמחשב הוא בן לוויה חיוני, הכרחי, וכזה שאי אפשר בלעדיו, בנסיעות עבודה.

המחשב והמים 

 לאחר ניסיונות לייבש את המחשב שלא צלחו,  טלפנתי למנהל המחשוב של המעבדה, התנצלתי שאני מטריד אותו בחג, והסברתי לו את חומרת העניין.  הוא ביקש שאתן למחשב להתייבש עד מחר בבוקר, ואם לא יתעורר לחיים, הנושא יטופל למחרת.    השחר עלה, אך המחשב לא הראה סימני חיים.  מנהל המחשוב התקשר אלי ב- 9:00 בבוקר לפני שהספקתי להתקשר אליו חזרה ולאחר ששמע שאין שיפור במצב, אמר לי שהוא הזעיק את הטכנאי הכי בכיר מביתו, ושאפגוש אותו במעבדה בשעה 11:00 עם המחשב.  הגעתי בשעה היעודה, והוא כבר חיכה לי שם, ואמר: "קודם כל נבדוק עם יש דגם זהה של מחשב אצלנו במלאי,  אם כן, ננסה להעביר את הדיסק הקשיח, ולראות אולי הוא לא נפגע.  אם נצליח – יהיה לך מזל גדול.  אחרת – נצטרך לקחת מחשב חדש ולהעלות את כל החומר שלך מגיבוי וזה ייקח כמה שעות".  אחרי חיפושים מצא שנשאר במלאי בדיוק מחשב אחד שתואם את המחשב שלי.  הרכיב לתוכו את הדיסק מהמחשב שלי, ואמר לי: "אני מדליק את המחשב, עכשיו אתה צריך להתפלל".  

וכך הדיסק הוחלף. 

 

הסתכלתי במחשב, ולמרבה ההפתעה – המחשב נדלק, הדיסק לא נפגע, וכל החומר שלי היה תקין.  ואז אמר לי: "יש לך יותר מזל משכל".  ב – 11:20 כבר הייתי בדרכי הביתה עם מחשב תקין.

 

סיפור שני:  המיקום האופטימלי לתקר

טיול לניו-זילנד ברכב שכור.

 המרחקים בין המקומות השונים ארוכים, כך שבחלק מן הימים יש ימי נהיגה ארוכים במעבר מאזור לאזור באי הדרומי. באותו יום נהגתי מקרחון פרנץ יוזף אל וונקה  מרחק של כמה שעות נסיעה.

האי הדרומי של ניו-זילנד: המקום היפה ביותר בעולם 

    

 אני נוהג את הרכב בגשר צר, ובתנועת הגה בלתי זהירה הגלגל נתקע בקצה הגשר וקורס.  כמובן שאינני עוצר באמצע הגשר ונוסע עד סופו,  ואז מיד לאחר הירידה מהגשר רואה שיש שלט שמראה על תחנת דלק.   זה כבר היה מזל, כי יש מרחק רב בין תחנות דלק באזור, ולכן אני ממשיך עוד כמה מאות מטרים אל תוך תחנת הדלק, ושם נראה שהמזל מאיר כפליים – יש בתחנה מתקן תקרים, מסתבר שהיחיד ברדיוס של 300 ק"מ.  אני מגיע אליו, והוא כמובן פוסק שהצמיג הרוס, ויש להחליף אותו. בודק ומוצא שאין לו צמיג מאותו יצרן, אבל יש לו צמיג חליפי עם תכונות כמעט זהות.  ואז הוא אומר: אני צריך אישור מחברת השכרת הרכב להרכיב את הצמיג הזה, וגם אבקש מהם לאשר לי את התיקון, ולשלם לי ישירות, כדי שלא תצטרך להתעסק עם תשלום וקבלות.  אז אני מציע שתלכו לטייל בערך שעה, עד אז אסדר את כל הניירת ואוכל להחליף את הצמיג.  שמענו בעצתו, והלכנו לטייל ולשתות קפה בסביבת תחנת הדלק.  לאחר שעה חזרנו והוא אמר: "בדיוק עכשיו קבלתי פקס מחברת השכרת הרכב שמאשר את התיקון, אז עכשיו אני מחליף את הצמיג, ותוכל לצאת לדרך".

וכך הוחלף הצמיג 

 

  ובאמת – כמה דקות לאחר מכן המשכנו בדרך עם צמיג חדש.    ככלל, לא מומלץ לפוצץ צמיג, אבל אם נגזר עלי לעשות זאת בנסיעה באי הדרומי בניו-זילנד לא יכולתי למצוא מקום טוב יותר, ושוב יותר מזל משכל...

התחנה הבאה לאחר החלפת הצמיג:
 מוזיאון  Puzzling World שיש בו תעתועי ראייה ומבוך גדול