זיכרונות של ילדות

 

מחווה לשיר "זיכרונות ילדות" של ברסאנס

בַּכֻּרְסָא הַכְּבֵדָה בְּקַמְצוּץ רְעָדָה – חָלַמְתִּי

עִם יַלְקוּט עַל הַגַּב וְשִׁירִים עַל הַסְּתָו – חָלַמְתִּי

עַל אֹסָפִים שֶׁל חֲתִימוֹת וּמַחֲזִיקֵי מְפַתְּחוֹת – חָלַמְתִּי

עַל רְכִיבָה עַל אוֹפַנַּיִם וּמִשְׂחָק כַּדּוּר בֵּין עַרְבַּיִם – חָלַמְתִּי

 

עַל לוּחַ וְגִיר וּמַפָּה עַל הַקִּיר – חָלַמְתִּי

עַל אַרְטִיק עַל הַחוֹף וְגַלִּים לְלֹא סוֹף –חָלַמְתִּי

עַל חָכְמַת הַבְּהֵמוֹת וּסְפָרִים עַל אוּמּוֹת – חָלַמְתִּי

וְתָמִיד עַל אוֹתוֹ בַּיִת יָשָׁן, וְיַלְדּוּת שֶׁל אוֹתוֹ יֶלֶד בַּיְשָׁן – חָלַמְתִּי

את ואני

את ואני

 מחווה לשיר של רחל–  אני ואתה

לִכְאוֹרָה בְּנֶתֶק – אַתְּ וַאֲנִי

לְמַעֲשֶׂה בְּרֶתֶק – אֲנִי וְאַתְּ

וְעֻקְמָנֵךְ סוֹבֵב בַּלָּאט

סְבִיב סִתְרֵי עֻקְמָנִי

יָדֵךְ לֹא הוּשְׁטָה, הִיא נִשְׁמְטָה לְאָחוֹר

וְכֻלֵּךְ הִתְבַּצַּרְתְּ בְּחֵיקָהּ שֶׁל פִּנָּה

וּפָנַיִךְ עָטוּ אֲרֶשֶׁת שֶׁל צִנָּה

עֵת לִבֵּךְ נָגַע בַּכְּפוֹר

וַאֲנִי מִמֵּךְ לָעוֹלָם לֹא אֶרְחַק

רַק אוֹשִׁיט בְּיָדִי אֶת הָאוֹת

הַבּוֹקֵעַ מִקֶּסֶם הַחֲלוֹמוֹת

וְאוֹשִׁיט אֶת יָדִי מבְּעַד לְסִתְרֵי הַמֶּרְחָק

לשתוק עם הים

 מחווה לשיר של חיים גורי – שתיקת הים

צילום: אלעד שיינפלד, קרדיט: מגפון

 

 וְאִם חָפֵץ אֲנִי לִשְׁתֹּק אֵלֵךְ אֶל הַיָּם

וְאַחְרִישׁ עִם מְצוּלוֹת הָאֵי-שָׂם

וְאַחְרִישׁ עִם הַצּוֹלְלִים שֶׁחָזְרוּ רֵיקָם

 

וְאֶשְׁקַע עִם הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת

וְאֶבְקַע עִם הָרֵיקָנוּת הַבּוֹקַעַת

וְאֶקְטֹף אֶת עֵשֶׂב הַיָּם

 

כִּי רוּחַ הַיָּם תְּרַחֵף וְתִשְׁזֹר

פֶּרַח שֶׁאוּלַי יָבִיא מָזוֹר

אשמור עלייך

 מחווה לשיר משמר של נתן אלתרמן

 

Credit: Shutterstock 

אֶשְׁמֹר עָלַיִךְ מִכָּל מִשְׁמָר

אֶשְׁמֹר עָלַיִךְ מִן הַזָּר

אֶשְׁמֹר עָלַיִךְ מִן הַמֻכָּר

אֶשְׁמֹר עָלַיִךְ מִן הַשּׂוֹרֵף, מִן הַחוֹתֵךְ

אֶשְׁמֹר עָלַיִךְ בִּמְיֻחָד מֵעַצְמֵךְ

 

וְאִם תָּחוּשִׁי שֶׁאֶת צִפּוֹר מְבֹהַלָה בְּתוֹךְ כַּף יָד

אֶגַּשׁ בְּשֶׁקֶט, כְּדֵי לֹא לְהַפְחִיד, וְאַבִּיט בְּךָ מַבָּט

וְאַתְּ תַּבִּיטִי חֲזָרָה, וְתָחוּשִׁי כְּצִפּוֹר רַבַּת יֹפִי

וְאַתְּ תַּבִּיטִי חָזְרָה, וְלֹא תִּמְצְאִי בִּי דֹּפִי

וְתַרְגִּישִׁי כִּי חָזַרְתְּ לָעוּף בַּשְּׁחָקִים

וְרוּחֲךָ תִּתְרוֹמֵם מִן הַמַּעֲמַקִּים

 

וכשהָרוּחַ יָד שׁוֹלַחַת לְהָרַע

וכשהַכֹּל נִרְאֶה קוֹדֵר וְחָסֵר תּוֹחֶלֶת

יָדִי תִּשָּׁלַח,  וּלְפֶתַע מַשֶּׁהוּ טוֹב יֵאָרַע  

כִּי יָדִי אֶת כָּל הָרֹעַ מְחַסֶּלֶת

 

וּבְעֵת לַחַץ כְּאֵב וּמְצוּקָה

אֶשְׁמֹר עָלַיִךְ כְּיַהֲלוֹם יָקָר

וּבָעֵת שֶׁבַּנֶּפֶשׁ יֵשׁ מוּעָקָה

כֹּחַ הַקֶּסֶם שֶׁבִּי יְסַלְּקָה

וְאֶשְׁמֹר עָלַיִךְ מִכָּל מִשְׁמָר

 

וְאִם לַחֲרוּזִים כָּלְתָהֹ נַפְשֵׁךְ

אֶחְצוֹב אוֹתָם מָלוּחַ לִבִּי

וְאַנִּיחַ אוֹתָם עַל לוּחַ לִבֵּךְ

בָּרֹךְ הָרַב בְּיוֹתֵר הַמָּצוּי בִּי

 

מִכָּל מִשְׁמָר עָלַיִךְ אֶשְׁמֹר

וּמִתּוֹךְ הָאֲפֵלָה יִבְקַע אֶצְלֵךְ הָאוֹר

וְתָבִינִי שֶׁלֹּא הַכֹּל שָׁחֹר

וְתָחוּשִׁי בַּמַּבָּט הַטָּהוֹר

 

וְגַם כְּשֶׁדְּבָרִים קָשִׁים אֶת אוֹמֶרֶת

יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁעָלֵי אֶת שׁוֹמֶרֶת

אין לנו בעצם לאן ללכת  

 

אשישות כבדות בלי יין. מחווה לשיר: ככלות ייני של רבי יהודה הלוי. ציירת: נורית צדרבוים 

 מחווה לשיר ייפוי כוח של דוד אבידן  

 

כְּשֶׁהַיֵּאוּשׁ מְפַכֶּה בְּצֵל הָאֳרָנִים

וְכֻלָּם נִרְאִים כְּקִרְחוֹנִים

נוֹתַר רַק לְהַרְכִּין רֹאשׁ וּלְהִסְתַּתֵּר

אוֹ לָלֶכֶת לְמָקוֹם אַחֵר.

כזה אנוכי: שקט

 

כזה אנוכי: שקט

 מחווה לשיר אני של רחל

 

 

מחווה לנסיך הקטן. ציירת: ענבל אשל כהנסקי 

הָפַךְ לְשָׁקֵט, מָה שֶׁהָיָה סוֹעֵר

כָּבָה כְּבָר מִזְּמַן, מָה שֶׁהָיָה בּוֹעֵר

וּצְלִילֵי הַשֶּׁקֶט בָּרֶקַע מִתְנַגְּנִים

וְגַם מִימֵי הָאֲגַם נִצָּבִים מוּל הַפָּנִים

ואיך אקרא עכשיו לזו אשר אינה

 ואיך אקרא עכשיו לזו אשר אינה

מחווה ל "לזו אשר אינה" של דליה רביקוביץ

הציור: ותישא כינורה, מחווה לשיר "זה יעבור" של אלתרמן, ציירת: עליזה גוטמן 

וּדְמוּתָהּ עוֹמֶדֶת נֶגֶד הָעֵינַיִם

וְחֶסְרוֹנָהּ מֻרְגָּשׁ שִׁבְעָתַיִם

כִּי דְּמוּתָהּ הִיא כְּאַנַּבֶּל-לִי

זוֹהֶרֶת בְּאוֹר חַכְלִילִי

בטרם אהיה לאחר

בטרם אהיה אחר

מחווה לפייר-אוגוסט רנואר. ציירת: אירית קדם 

מחווה ל – "בטרם" של יהודה עמיחי.

וּבַכְּנִיסָה לַפַּרְדֵּס

אַמְתִּין רֶגַע וַאֲהַרְהֵר,

הַאִם כְּשֶׁאֶכָּנֵס

אֶפָּגַע

אוֹ אֵהָפֵך לְאַחֵר?

לו ניתן

לו ניתן

לוּ נִתַּן
הָיָה לַחֲזֹר בַּזְּמַן
אֶל תְּקוּפַת הַנְּעוּרִים הַסּוֹעֶרֶת,
לוּ נִתַּן
וְהֶעָבָר הָיָה כָּאן
הָיִיתִי מִתְנַהֵג אַחֶרֶת.
הָיִיתִי מְשַׁנֶּה הַכֹּל
וְהָאָפֹר הָיָה הוֹפֵךְ לְתָכֹל
וְהַיַּלְדוּת כֻּלָּהּ הָיְתָה זוֹהֶרֶת.

אַךְ הֶעָבָר עַל מִשְׁכָּבוֹ נָח 
נָקִי מִתְּבוּנַת הַשָּׁנִים 
וְהַגַּלְגַּל מִתְגַּלְגֵּל לוֹ כָּךְ
כְּשֶׁהוּא נָשׂוּא פָּנִים.
חוֹתֵר בַּזְּמַן אֶל עֵבֶר יַלְדוּת נוֹסֶפֶת
שֶׁאוּלַי הִיא עַכְשָׁו, וְאוּלַי הִיא כָּאן,
וְאוּלַי דְּבַשׁ הִיא נוֹטֶפֶת.

על "לא יעלה על הדעת" בשירה

על "לא יעלה על הדעת" בשירה

בדרך כלל אני מייחד את הבלוג הלזה ליצירות מחורזות או אחרות שלי שאני חפץ לשתף עם הכלל, חרגתי מכלל זה פעם אחת כאשר פרסמתי את מאמרה של נורית צדרבוים על ספרי "לא מובן מאליו", ובפרוס השנה החדשה אחרוג פעם נוספת על-מנת לפרסם כתב דעה קצר בעקבות הערה לשיר שקראתי בערב השירה האחרון של יואב סנטו. זו גרסה ראשונה המתייחסת לאירוע ספציפי, גרסה מעודכנת המתייחסת לנושא ברמת העיקרון, וגם לביקורת נגד חריזה,  ללא הזכרת המקרה הנידון, תתפרסם כמאמר דעה בקרוב.

כרקע, הערה שנשמעה לשיר שקראתי בשם "הליצן" אשר זכה לאבחנה: “אוסף של קלישאות בנאליות". אין בי כוונה להתייחס לסגנון אשר אינו תואם את האמרה הידועה: "דרך ארץ קדמה לתורה", איש איש וסגנונו, אינני חפץ גם להתייחס לגופו של השיר.  אתייחס לטיעון המרכזי שהוא: בשיר צריך לכתוב צירוף לשוניים חדשים (צירופי מילים מוכרים הם בגדר "קלישאות", לא יעלה על הדעת להשתמש בצירופים לשוניים מוכרים, וגם לא יעלה על הדעת לכתוב דברים שהם מובנים מאליהם  (בדוגמא בשיר שמדובר: "הליצן נראה מצחיק" – ודאי, ליצן מטבע מהותו נראה מצחיק, ולכן שורה כזאת בשיר היא פסולה מעיקרה), כי כתיבת דברים ברורים היא בנאלית.   

להלן מספר הרהורים בשולי הדברים הללו:

כאיש המדעים המדויקים אני חש סימפטיה לאלו שמנסים לקבוע אקסיומות וכללים מדויקים  מה היא שירה נכונה, טובה, ראויה.    מעניין כי בעוד הטענה נגד חריזה  (שבאה מאותו בית מדרש) היא כי הצד הצורני פסול מאחר והוא מסיח את הדעת מן התוכן, לכללים שנקבעים יש מרכיב צורני (צירופי מילים חדשים).  לעומת זאת כאיש המדעים המדויקים אני רואה גם הבדל בין מדע לבין אמנות. משוררים אחדים ניסו להגדיר מהי שירה, והם טענו ששירה היא כלי לגעת באנשים, לזעוק, לשתף בהתרגשות, לשמח, לנחם, להתריס ועוד שמות פעלים שהמכנה המשותף בהם הוא לגעת באנשים. 

אחת המטרות בהוצאת כתב העת שלנו ("בין סגול ובין תכלת") בתצורה בה הוא יוצא, היא לקרב את השירה לקהל שמעבר לקוראי השירה המסורתיים , ואכן את כתב העת שלנו קוראים גם אנשים שמעולם לא קראו שירה לפני כן. הקוראים אינם עשויים מקשה אחת. באנשים שונים ניתן לגעת בצורות שונות, יש אכן אנשים שנפעמים מצירופי מילים יחידאיים ומחידודי לשון מופלאים, ויש כאלו שחידודי הלשון מהווים להם כשל. יש המתענגים על שירים חידתיים שיש לקראם פעמים רבות על-מנת לפענח את צפונותיהם, ולהתייחס אליהם כחידת היגיון מאתגרת. יש אנשים שנהנים מהאסתטיקה של חריזה מדויקת,  ויש אנשים שמה שנוגע בהם הוא דווקא צירופים מוכרים של  מילים המזכירים להם את עולמם, והחוויה שלהם היא חווית הזדהות,  האומרת: השיר מדבר מתוך גרוני (ולכן משתמש במילים שאני משתמש בהם).  

בשנים האחרונות אני קורא שירה רבה יותר מאשר בעבר, מתוך השתתפות בערבי שירה ומספר אנתולוגיות, וגם מתוך קריאה בכתבי עת עכשוויים,  וגולת הכותרת – מתוך שותפות במערכת "בין סגול ובין תכלת" שבחמשת גיליונותיו (והשישית שבהכנה) עברו במערכת כבר קרוב לאלף שירים (מטבע הדברים חלקם התקבלו לפרסום וחלקם לא).  כמו שכתבתי בפסקה הקודמת, נוכחתי כי שירים שונים נוגעים בי בצורות שונות, ויש שירים שאינם נוגעים בי כלל. יש גם שירים  שראיתי (כולל שירים אשר נכתבו על-ידי אותם מלומדים הנוהגים לבקר אחרים) שבעיני הם כפרחים סינתטיים, יש בהם את כל המרכיבים הצורניים הנכונים, ואת הלהטוטים הלשוניים, אבל השיר כשיר איננו נוגע כלל, ונמצא כפרח אשר יש בו הרבה צבע, אך אין בו ריח (שבעיני הוא המרכיב הקריטי בפרח).  

ושוב, בלי להתייחס לשיר המסוים שהתחיל את הדיון, כי כל איש וטעמו, בעיני הביטוי "לא יעלה על הדעת" הוא חלק מחשיבה המורכבת ממושכלות ראשונים. זו חשיבה שיש לה תימוכין בקהילייה מסוימת, ובעיקרה היא דוגמטית – כזה ראה וקדש!  אם אינך נוהג כך – הרי פסולים מעשיך מעיקרם. זו חשיבה שאיננה מקובלת עלי ואיננה משמשת גם נר לרגלי בבואי להעריך שירים לפרסום בכתב העת שלנו. יתר על כן, אינני יכול לראות באנשים הדוגלים בחשיבה זו כאורים ותומים שלאורם יש ללכת.  אסיים בעוד קלישאה בנאלית שנאמרה פעמים רבות: "אלף פרחים יפרחו", אני מאמין שיש מקום לגישות וסגנונות רבים, ובאנשים שונים נוגעים דברים שונים, ויש הרבה פרחים לשאוב מהם צוף, ולא כל דבורה נמשכת לכל פרח.  ומבחינתי – לא יעלה על הדעת לשים סייג מן הטיפוס: "לא יעלה על הדעת", הן בכתיבה והן בשיפוט לצורך פרסום.

על העקדה

על העקדה

בְּעֵינַי כָּל עֲקֵדָה הִיא מְגֻנָּה

הֵן אִם צִוָּה הָאֵל, וְהֵן אִם צִוְּתָה הָאֻמָּה

כִּי קְדֻשַּׁת הַחַיִּים חֲזָקָה מִכָּל אֱמוּנָה

וְגַם מִקְּדֻשַּׁת הָאֲדָמָה

בַּסִּפּוּר הָעֲקֵדָה בַּסֵּפֶר בָּרָאשִׁית נֶאֱמַר לְאַבְרָהָם

קַח אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ וְהַעֲלֵהוּ  לְעֹלָה

אֲבָל יִצְחַק לֹא הָיָה בְּנוֹ הַיְּחִידִי כַּיָּדוּעַ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם

וְלִרְאִיָּה כָּתוּב וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל, בָּנָיו, אֶל-מְעָרַת, הַמַּכְפֵּלָה

יֵשׁ סִפּוּר מַקְבִּיל עַל עֲקֵדַת יִשְׁמָעֵאל

שֶׁבְּגַנּוֹ חוֹגְגִים אֶת חַג הַקָּרְבָּן

וְגַם שָׁם הָיָה כֶּבֶשׁ שֶׁנִּשְׁלַח עַל יְדֵי הָאֵל

וְלֹא נָפְלָה שֶׁעֵרָה מֵרֹאשׁוֹ כַּמּוּבָן

וְגַם שֵׁם נֶאֱמַר שֶׁהָיָה יָחִיד

כִּי לְכָל אֶחָד יִחוּד שֶׁנִּתַּן בּוֹ לְהָעִיד

וְאוּלַי מִי שֶׁכָּתַב אֶת סָפַר בְּרֵאשִׁית

נִסָּה לִמְחֹק אֶת יִשְׁמָעֵאל מֵהַתּוֹדָעָה

וּלְהַכְתִּיר אֶת יִצְחַק כְּאֶחָד וְיָחִיד

כִּי עִם גֵּרוּשׁ יִשְׁמָעֵאל – אָהַבְתָּ אַבְרָהָם אֵלָיו נִקְטְעָה

וְאוּלַי יֵשׁ כָּאן דֵּעָה עֲמֻקָּה יוֹתֵר

שֶׁאָהֲבָה הִיא מְשַׁבֶּצֶת חַד מְקוֹמִית

וְהַגּוֹלֵשׁ מִן הַמְּשַׁבֶּצֶת סוֹתֵר

מֻסְכָּמָה כְּלָל עוֹלָמִית

אַךְ הַמְּצִיאוּת חֲזָקָה יוֹתֵר מִמִּשְׁבָּצוֹת – שָׁרָשֶׁיהָ בְּעָבָר וְצַמַּרְתָּהּ בֶּעָתִיד

וְכָךְ נוֹצָרוֹת שְׁכָבוֹת שֶׁל מִשְׁבָּצוֹת הַיּוֹצְרוֹת פְּסֵיפָס שֶׁאֵינֶנּוּ אָחִיד

פְּסֵיפָס שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רְגָשׁוֹת רַבִּים וְשׁוֹנִים

פְּסֵיפָס שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אוֹסֵף גְּוָנִים

וּבְכָל מִשְׁבֶּצֶת שֶׁיֵּשׁ אָהֲבָה וְיֵשׁ אוֹר

וּבְכָל מִשְׁבֶּצֶת יֵשׁ תְּקַוֶּה וְגַם מָגוֹר

וְיֵשׁ מְשַׁבְּצוֹת שֶׁהֵן מֵעֵבֶר לַזְּמַן וְלַמָּקוֹם

וְיֵשׁ מִשְׁבָּצוֹת שֶׁטּוֹבְלוֹת בְּחֹם

וְיֵשׁ מְשַׁבְּצוֹת שֶׁהֵן חִידָה

וְאֵין מְשַׁבֶּצֶת הָרְאוּיָה לָעֲקֵדָה

עיון בספר לימוד החשבון

עיון בספר לימוד החשבון

מחווה לשירו של יהודה עמיחי – "שיר 10 – ספר לימוד החשבון"

עִיַּנְתִּי שׁוּב בְּסֵפֶר לִמּוּד הַחֶשְׁבּוֹן הַיָּשָׁן

מָצָאתִי שָׁם שְׁאֵלוֹת שֶׁעָלוּ בֶּעָשָׁן

מָצָאתִי שָׁם שְׁאֵלוֹת עַל רַכָּבוֹת שֶׁנִּפְגָּשׁוֹת

וְעַל בְּרֵכוֹת שֶׁמִּתְמַלְּאוֹת וּמִתְיַבְּשׁוֹת

וּכְשֶׁלָּמַדְתִּי מִסֵּפֶר הַחֶשְׁבּוֹן הַיָּשֵׁן

הָיִיתִי נַעַר בַּיְשָׁן

וְתָמִיד אִחַרְתִּי לָרַכֶּבֶת

וְלַבְּרֵכָה תָּמִיד הָלַכְתִּי לְלֹא מַגֶּבֶת

וְהַיּוֹם מָצָאתִי אֶת סֵפֶר הַפִּתְרוֹנוֹת

לְכָל שְׁאֵלוֹת הַחֶשְׁבּוֹן הַיְּשָׁנוֹת

וּבְסַבְלָנוּת רַבָּה בָּדַקְתִּי

מָתַי טָעִיתִי וּמָתַי צָדַקְתִּי

כה ענה הברוש ללהבה

כה ענה הברוש ללהבה

 

מתוך האנימציה של יקיר נפתלי לשיר "שני יסודות"  של זלדה 

בשיר של זלדה "שני יסודות" הברוש שותק ואינו עונה ללהבה.  ומשהרגיש הברוש שהלהבה מתחילה ללחך אותו, פתח את פיו וכה אמר:

קישור לאנימציה המראה את מילות השיר המקורי מאת יקיר נפתלי: https://vimeo.com/89325250

לִשְׂרֹף אֶת הַכֹּל אֵינֶנּוּ הַפִּתְרוֹן!

אֶפְשָׁר לִהְיוֹת בַּאֲדָמָה נָטוּעַ

וְגַם לָנוּעַ עַל כַּנְפֵי הַדִּמְיוֹן

אֶפְשָׁר לְהֵרָאוֹת רָגוּעַ

וְגַם לִשְׁקֹעַ בְּחִזָּיוֹן

וְאֶפְשָׁר גַּם לָחוּשׁ טֵרוּף בְּלֹא בְּעֵרָה

וְאֶפְשָׁר גַּם לָחוּשׁ חֵרוּת וְגַם לְשַׁכֵּךְ סְעָרָה

וְאֶפְשָׁר לִהְיוֹת תָּלוּי בִּיסוֹדוֹת הַטֶּבַע מִתּוֹךְ בְּחִירָה

וְאֶפְשָׁר לִהְיוֹת רוּחָנִי בְּלֹא לָחוּשׁ אֵיבָה

כֹּה עָנָה הַבְּרוֹשׁ לַלֶּהָבָה

וְגַם אִם לֹא תָּבִינִי

וְגַם אִם לֹא תַּסְכִינִי

וְגַם אִם תַּחְשְׁבִי שֶׁאֲנִי לֹא מְצִיאוּתִי

אָנָּא אַל תִּשְׂרְפִי אוֹתִי! 

לצרור מבט בשיר

לצרור מבט בשיר

מחווה לשיר "מבט עינייך" של רחל:

http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=901&wrkid=25036

בָּאתִי לִצְרוֹר מַבָּט בְּשִׁיר

מֵרָחוֹק לְדַמּוֹת עֵינַיִם

כָּמַהֲתִי לִרְאוֹת מִמֶּרְחָב הַנִּיר

אֶת הָרֹךְ הַרוֹעֵף כִּפְלַיִם

הִנֵּה אֶקַּח אֶת הַמַּבָּט הַמֵּאִיר

הַצָּרוּר כְּאוֹר הַחַמָּה שִׁבְעָתַיִם