אל עד אין דור

פרק 2 בחלק השני של הספר עולמות נחקרים 

הפרק לקוח מתוך הספר "עולמות נחקרים" בסדרת הספרים שמתחילה בספר "קולות בין עולמות"  שיצא לאור בהוצאת ניב.   הפרק מתרחש תשע וחצי שנים לאחר סיומו של הספר "קולות בין עולמות". רוב הדמויות מוזכרות בספר זה, אם כי  יש כמה חדשים שהצטרפו.  הרקע הוא החתונה הכפולה של ליעד ואלעד, התאומים של רעות וברק מעולם בטא, שהחליטו להתחתן בגיל 20 באופן מפתיע.   הפרק עומד בפני עצמו, וניתן להבין אותו בלי להבין את כל ההקשר בסיפור.  הצילומים נוצרו בעזרתו של ChatGPT.  הכותבת היא רעות הקטנה שעכשיו היא בת עשר וחצי. 

10.10.2042    עולם בטא 

10.10.2084   עולם אלפא

  

האחים שלי הם מאוד תחרותיים ומחזיקים מעצמם.  קצת מפתיע ששניהם מתחתנים עם בני זוג שלפי דעתי מאפילים עליהם.                                                       נופר

רעות הקטנה

רציתי לחתום "רעות לירון", אבל הואיל וכולם מתייחסים אלי כאל "רעות הקטנה" אימצתי את הכינוי הזה,  בינתיים. מדוע אני כותבת את הפרק הזה?  לא כי הציעו לי, אלא כי הודעתי לרעות של עולם בטא שאת הפרק הזה אני כותבת, והיא חייכה והסכימה.  אני קוראת את כל הפרקים שכולם כותבים, ובמיוחד אוהבת את הפרקים שסלעית כתבה. 

 

אז אנחנו בחתונה של יום שישי בצוהריים,  בחצר הבית הגדול של רעות וברק מבטא.  אני גרה עם הוריי בדירה יותר צנועה, וגם סבתא צפנת וסבא דור שלקחו אותי לכאן גרים בדירה לא גדולה מאוד.   הייתי כבר בעולם בטא כמה פעמים, נראה לי שהאנשים כאן יותר סבלניים, והריח יותר טוב.   אני אוהבת חתונות, אבל לא לגמרי ברור לי למה אנשים רוצים לכבול את עצמם לאנשים אחרים, כן, אני יודעת איך תינוק בא לעולם, אבל יש לי חברות שגדלות רק עם אחד ההורים, וההורים שלהם חופשיים כציפור דרור. זו ההתרשמות שלי. מצד שני ההורים שלי נראים מאושרים בנישואים, אז יש לי עוד זמן להבין את הנושא יותר טוב.   שמעתי את נופר אומרת שתמיד בן הזוג רוצה חתונה עם רבי,  במקרה שלה דור, ובמקרה הזה סלעית ויותם.  לבני משפחת סער זה ממש לא משנה. הם גדלו בלי רבי ובלי אלוהים. 

 

לפני החופה עד שהקהל נאסף הצלם צילם מספר צילומים.   נופר הפיצה את הצילומים לכולם, אני משתפת כאן צילום של החתנים והכלות עם משפחת סער

בתמונה,  כולם מעולם בטא, את רובם כבר פגשתי קודם.  מימין: דור הצעיר,  שהוא בן דמותו של סבא דור שלי, שככה היה נראה פעם מזמן, בן הזוג של האחות הגדולה נופר.  לידו ברק האגדי אביהם של התאומים, לשמאלו  יותם שנראה לי סופר חנון (טוב, מי שמדברת...) בן זוגה של ליעד,  לידו ליעד יפה וזוהרת ומרוצה מעצמה, לידה אלעד, נראה לי שהוא הוריד במשקל מאז ראיתי אותו בפעם האחרונה, יפה לו.  לשמאלו סלעית, בת זוגו של אלעד,  שנראה לי שהיא הכי מתרגשת מכולם.  לידה רעות מבטא, אמם של התאומים.   היא נראית רצינית ומהורהרת, אבל נראה לי שלא סתם היא עומדת ליד סלעית,  והשמאלית ביותר היא האחות הגדולה של התאומים נופר שהיא באמת יפהפייה,  וגם חכמה מאוד, וחברה טובה של סבתא צפנת.

 

לאחר הצילומים עברנו לחופה, מה שהרבי אמר לא היה מעניין, אבל כולם אמרו מילים מתחת לחופה.  הראשון דיבר יותם.   יותם הוא לא דברן גדול ואמר כמה מילים שלא ממש קלטתי.   ליעד  קראה שיר אהבה יפה שהיא כתבה.  אלעד השווה והעלה עם שיר אהבה משלו, מאוד רומנטי.  אבל עלתה על כולם סלעית. הנאום הקצר שלה היה כל כך יפה בעיניי שאני מצטטת אותו במלואו:  "אל עד אין דור.  למי שלא מכיר כך תרגם ז'בוטינסקי את מה שאומר העורב[1] בפואמה הידועה של אדגר אלן פו. ובשבילי זה אומר שעד קץ הדור, ואולי גם בגלגול הבא, נשמתי שזורה בנשמתו של אלעד. קיוטי שלי.   הביטוי "אל עד אין דור" מופיע בפואמה שמונה עשר פעמים, הכרנו כשאלעד היה בן שמונה עשרה, אבל הוא שלי רטרואקטיבית מיום היוולדו, ואני שלו מיום היוולדי. בניגוד לליעד ואלעד,  אני לא כותבת שירים, אבל ברשותכם  שואלת מילים  משירים של אחרים. יש משורר ששאל : מה זו אהבה?   ואני עונה: אהבה זה אנחנו, יש כאן אהבה כפולה. גם ליעד ויותם, וגם אלעד ואני.  בשני המקרים זו אהבה מתוך שמחה, ולמשורר אומר: יש אהבה גם בלי צורך  שהנפש תישרף בלהבה[2].   וגם אחרי שאמרנו זה לזו אלף אלפי דברים, אני מחבקת את שמך בלכתי, בשכבי ובקומי[3], ואני יודעת שגם אתה מחבק את שמי".

מה שסלעית אמרה כל כך יפה בעיניי, ממש הביא אותי לדמעות, וזה לא פשוט.  אגב: אני בקיאה מאוד בשירה וזיהיתי את המקור גם של ביאליק וגם של חלפי, משוררים מן המאה הקודמת שבה ידעו לכתוב שירים יותר יפים מהמשוררים של ימינו.

 

לאחר הנאומים הגיעו הריקודים.  נראה ששני החתנים הם לא רקדנים גדולים, אבל הם זרמו עם הכלות.    אסיים את הפרק בתמונה נוספת שבה החתנים והכלות הצטלמו עם כל האורחים שהגיעו מחוץ לעולם בטא שבה גם אני מופיעה.

         

בתמונה מימין לשמאל: סבא דור עם פרצוף רציני (הוא תמיד רציני), סבתא צפנת שדווקא מחייכת.  אני בשמלת תכלת, ולידי יותם, ליעד, אלעד וסלעית.   מן הצד השני עוד שלושה שהגיעו מעולם אלפא.   זהר הג'ינג'ית החמודה, ובן זוגה גיא שיש לו מוח אלקטרוני מאחוריו.  גיא הוא בן דוד של אימא שלי.  ליד גיא, עינב  שגם היא כבר סבתא, וגם הבנתי שהיא וסבתא שלי הן חברות טובות מאז שברק ורעות התחברו מחדש כאן באלפא.  עינב היא בתו של ברק, וסבתא שלי צפנת היא בתה של רעות הגדולה.   עינב היא גם דודה של זהר.  ובצד שני אורחים ממש מעולמות אחרים, איפרא האורחאית והיל הששלידי, ממש יפה מצידם שהגיעו במיוחד מעולמות רחוקים.  נראה ששניהם מאוד אוהבים את ליעד.

 

הריקודים בעולם בטא מוזרים כמו גם חלק מהאוכל, אבל כיף להיות כאן,  את הקשרים המשפחתיים שלי עם כולם מסובך לי למנות, אבל אני מרגישה שהם חלק מאוד יקר מהמשפחה שלי.

 

רעות (מעולם בטא).

מה שרעות הקטנה כתבה כל כך יפה! יש לילדה הזו אין-סוף כישרונות. היא גם מנגנת נפלא.  אין לי הרבה מה להוסיף.   נכון שאני יוצאת תמיד בתמונות דג קר, בגלל זה יש לי ילדים שמראים המון רגש.  התרגשתי מאוד מהשירים של ליעד ואלעד, את זה הם ירשו מברק, אני מעולם לא כתבתי שירים.  ומה שסלעית אמרה:  וואו. אילו מילים של טעם, איזו בקיאות בעולם השירה, כל דבר שאני מגלה עליה מעלה את ערכה בעיניי.  אני לא בטוחה שסלעית יודעת, אבל כשהיינו ממש צעירים, ברק אמר לי שהשיר של חלפי "אלף דברים לא אמרתי" הוא בעיניו שיר האהבה היפה ביותר שנכתב בלשון העברית, ואמר לי שהוא מחבק את שמי כל יום.

 

---

[1] מתוך העורב מאת  אדגר אלן פו בתרגומו של זאב ז'בוטינסקי 

[2] מתוך השיר "הכניסיני תחת כנפך" מאת  חיים נחמן ביאליק 

[3] מתוך השיר : "אלף דברים לא אמרתי"  מאת אברהם חלפי

על הגשת עבודות של סטודנטים בעידן הבינה המלאכותית: מכותב צללים לבר-פלוגתא

 

 

אחדים מעמיתיי טוענים כי תם עידן הגשת העבודות באקדמיה; שהרי בימינו העבודות נכתבות כולן על ידי כלי בינה מלאכותית, לעיתים קרובות אף מבלי שהסטודנטים טרחו לקרוא אותן. יש מידה רבה של אמת בחשש זה. תחת המודל המסורתי, סטודנטים השואפים למקסם ציון בהשקעה מזערית מזינים את כותרת המטלה למודל שפה ומקבלים חיבור מוגמר: לעיתים אפילו עם הסממנים המובהקים של פלט גולמי (מקפים ארוכים, גרשים מיותרים ושפה חלקלקה אך חלולה). מנגד, הדעה הגורסת כי יש לבטל לחלוטין את מוסד העבודות ולעבור לבחינות בלבד מחטיאה, לטעמי, את מטרתם הפדגוגית של קורסים מתקדמים.

בסמסטר אביב תשפ"ו לימדתי קורס בחירה מתקדם בבינה מלאכותית שעסק בסוכנים אוטונומיים. כחלק מדרישות הקורס, הסטודנטים נדרשו לבצע עבודת חקר בנושאים כגון מערכות מרובות סוכנים (Multi-Agent Systems), פרוטוקול A2A, ובינה מלאכותית פיזית (Physical AI). כדי להתמודד עם אתגר ה-AI, בחרתי שלא לאסור על השימוש בכלי, אלא להפוך את אופן השימוש בו ללב המטלה. הסטודנטים קבלו הנחיות לבצע את העבודה בשלבים הבאים:

1.     איסוף מקורות: איסוף מקורות מחקריים המסכמים את הנושא.

2.     תחקור ראשוני: הזנת המקורות לכלי בינה מלאכותית תוך הצגת שלוש שאלות עומק מנחות.

3.     איתור נקודת תורפה: קריאה ביקורתית של הפלט וזיהוי טענה שניתן לערער עליה.

4.     ניהול דיאלקטיקה (ויכוח): עימות הכלי מול טענת הנגד של הסטודנטים וקבלת התייחסותו המנומקת.

5.     רפלקציה ומבחן בעל-פה: סיכום ביקורתי של האינטראקציה והגנה על התוצרים במבחן בעל-פה מול המרצה.

הרציונל הפדגוגי שעמד בבסיס ההנחיות נשען על ארבע הנחות מרכזיות:

• שבירת אשליית ה-"One-Shot Generation": פירוק המטלה לרצף איטרטיבי מחייב את הסטודנט להישאר בתוך הלולאה (Human-in-the-loop).
• קריאה ביקורתית מתוך צורך מעשי: אי אפשר לחלוק על פלט מכונה מבלי לקרוא אותו בעיון ולהשוותו למקורות,  מה שמחייב הפעלת חשיבה מסדר גבוה (הערכה ושיפוט).
• ה-AI כאובייקט מחקר ולא ככותב צללים: המודל הופך מ"מייצר טקסט" למעבדה חיה, שבה הסטודנט נמדד על איכות התחקור וההובלה.
• חובת ההגנה בעל-פה: המבחן בעל-פה מספק תמריץ חיוני לשליטה מעמיקה בכל פרטי הדיון.

לאחרונה בדקתי את העבודות שהוגשו (וכעיקרון "הקורא את המגילה הוא שיקיימנה", נעזרתי אף אני ב-AI כשותף אנליטי לבדיקה, אך זו נותרה תחת פיקוח ושיקול דעת אנושי מלא).  אף שמדובר במדגם קטן, אני משתף בממצאים שמבוססים על התרשמותי:

במרבית העבודות התברר כי המתודולוגיה אכן השיגה את מטרתה. הסטודנטים לא "קנו" את התשובה הראשונה: עבודה אחת אתגרה כשל מסגור אופטימי של המודל ביחס לפריסת סוכנים פיזיים בשדה הקרב; עבודה שנייה זיהתה במדויק "הזיית ראשי תיבות" של המודל שהתרחק מההקשר המחקרי; ועבודה שלישית פירקה את הטענה השטחית שביזור מבטיח בהכרח אמינות. הוויכוחים היו מנומקים, מעוגנים במקורות ומלווים בדוגמאות נגדיות עשירות.

עם זאת, המתודולוגיה שימשה גם כ"חומר ניגוד" שחשף מיד ניסיונות לעקוף את המאמץ הקוגניטיבי. באחת העבודות, סטודנטים בחרו להתווכח דווקא על סכנה שהמודל בעצמו ציין בתשובתו הראשונה, וסגרו את הדיון בשאלה מנחה: "האם אתה מסכים איתי?" , מה שהוביל להסכמה אוטומטית ולסגירת הוויכוח ללא מאמץ.

התנסות זו הניבה שתי תובנות מרכזיות לדיוק ההנחיות בעתיד:

1.     נטרול הנטייה לרצות (Sycophancy): מודלי שפה מאומנים (באמצעות משוב אנושי – RLHF) לרצות את המשתמש וליישר עמו קו. כדי למנוע כניעה מהירה של המודל, בכוונתי להוסיף הנחיה מפורשת לסטודנטים להורות ל-AI לתפקד כ"פרקליטו של השטן" (Devil's Advocate), להגן בעקביות על עמדתו ולדרוש מהם ראיות בטרם ייסוג מעמדתו.

2.     עיגון הוויכוח בראיות קונקרטיות: כדי למנוע ויכוחים פילוסופיים מעורפלים, בכוונתי לדרוש מראש כי טענת הוויכוח תישען על מקרה בוחן מהעולם האמיתי, על נתון כמותי מתוך המקורות או על דוגמה נגדית מוגדרת היטב.  יש לציין כי חלק מהסטודנטים אכן נהגו כך

מסקנה ראשונית: אין צורך להיבהל מנוכחות ה-AI באקדמיה או לסגת למבחנים שמרניים בלבד. כאשר מגדירים את הכללים נכון, כלי הבינה המלאכותית אינו תחליף לחשיבה , אלא קטליזטור לחשיבה.  נראה שמרבית הסטודנטים התחברו לאתגר של ויכוח על כלי הבינה המלאכותית, ולקחו את האתגר ברצינות, וכך העמיקו את הבנתם בחומר.