חפש בבלוג זה

יום שבת, 26 בנובמבר 2022

על פרדוקסים ועל מציאות

על פרדוקסים ועל מציאות

מתוך גיליון מספר 21 של "בין סגול ובין תכלת"   

 

פרדוקס חזותי ידוע מאת מ.ק. אשר 

 

 

במסע אחורה בזמן נגיע אל חוקי החשיבה העליונים של אריסטו, שטען שהם הבסיס לחשיבה האנושית.   חוקיו של אריסטו:  חוק הזהות, חוק הסתירה, וחוק השלישי הנמנע,  חסמו מכל הכיוונים את האפשרות לסתירות.  חוק הזהות גורס כי כל טענה נכונה היא נכונה ואינה יכולה לשנות את נכונותה.    חוק הסתירה קובע כי טענה אינה יכולה להיות נכונה ולא נכונה בעת ובעונה אחת,  , וחוק השלישי הנמנע אומר כי או שטענה היא נכונה או שאיננה נכונה, ואין אפשרות שלישית.   עקרונות אלו היו נר לרגליהם של הוגי הדעות בכל הדורות, למעשה החשיבה המקובלת הייתה כי סתירות הם פגם חשיבתי, וכי קיימת אמת מוחלטת.  קיומם של פרדוקסים היה קשה להוגי הדעות מבחינה תפיסתית. הפרדוקס המפורסם ביותר הוא "פרדוקס השקרן"  האומר בגרסתו הקצרה ביותר: "אני משקר עכשיו", הפרדוקס נובע מכך    שאם אני משקר אז גם המשפט הזה שקרי, כך שאני דובר אמת.  ואם אני דובר אמת במשפט זה אז  אני משקר.  כך יוצא שאני אומר אמת אם ורק אם אני משקר, וזו מהות הפרדוקס.  תילי תילים של מלל וניסיונות להסיר את הפרדוקס מעל סדר היום התקיימו על ידי הוגי הדעות בכל הדעות, כי התפיסה הייתה שהאמת היא חסרת סתירות, ולכן פרדוקסים היו בלתי נסבלים.   כאשר גאורג קנטור  פרסם את  תורת הקבוצות,  אחת מאבני היסוד של המתמטיקה המודרנית, ברטרנד ראסל  שבאופן כללי הבין את גדולתה של תורה זו מצא בה את "פרדוקס ראסל"  שבגרסתו העממית נקראת "פרדוקס הספר". הנוסח העממי של הפרדוקס הוא: בכפר יש ספר שמגלח את כל מי מתושבי הכפר שאינו מתגלח בעצמו.  הואיל וגם הספר הוא תושב הכפר אפשר בנקל להסיק כי הספר מגלח את עצמו אם ורק אינו מגלח את עצמו.   ראסל עצמו הציע פתרון לפרדוקס שלו על ידי הגבלת השפה כך שלא ניתן יהיה לטעון טענות לגבי עצמים שהם חלק מקבוצות, במעורב עם טענות לגבי הקבוצה,  ויש להפריד בין טענות לגבי עצמים בודדים ("הספר")  לבין טענות לגבי קבוצת התייחסות ("תושבי הכפר").  הפתרון שנקרא: תיאורית הטיפוסים הוא להגביל את השפה, ולא להכיר בלגיטימיות של הפרדוקס.    בהמשך הוצעו גם פתרונות נוספים.

 

בשלב מאוחר יותר במאה העשרים התחילו הוגי הדעות  להיפרד מן הלוגיקה הקלאסית האריסטוטלית הדו ערכית (אמת ושקר), ולדבר על לוגיקות רב-ערכיות. בתחילה על שלושה ערכים:   אמת, שקר, ו-"בלתי ידוע", לוגיקה  שקרא תיגר על חוק השלישי הנמנע של אריסטו.    אחד הניסיונות המפורסמים לאפשר לוגיקה התומכת בסתירות הוצעה ע"י נואל בלנפ.  בלנפ הציע לוגיקה ארבע ערכית שבה ארבעה ערכים: אמת, שקר, בלתי ידוע, ושניות (ערך האמת  B,  מלשון Both)  שאומר שגם האמת וגם השקר תקפים. כיצד ניתן להצדיק את ערך האמת המוזר הזה?  נסתכל על תסריט היפותטי של  חייזר המגיע ממאדים ואין לו יכולת לראות צבעים,  לכן עליו להסתמך רק על מידע שהוא אוסף מאלו היכולים לראות צבעים.  נניח שלגבי עצמם  מסוים יש לו מידע סותר: שני מקורות שמציינים כי לעצם הזה יש רק צבע אחד, אבל חלוקים בדעה מה הוא הצבע. לחייזר אין  דרך לדעת מי מהם צודק.  ניתן לטעון כי לכל היותר אחד מהם צודק, וצבע הוא מדד פיזיקלי המתבטא באורך הגל.  אך החייזר בסיפורנו זה אינו יכול למדוד את אורך הגל, ואין לו אמצעי חישה משל עצמו להבחין בצבעים, כך שבהעדר ידע נוסף מבחינתו קיים מידע סותר שאין לו דרך ליישב.   סיפור זה הוא אמנם רק משל,  ברם בחיים יש מידע סותר רב שאין למי שאמור לקבל החלטות המשתמשות במידע דרך אובייקטיבית ליישב את הסתירות.

 

כיצד כל זה נוגע לעניין החיים עם סתירות?   הדבר הראשון שיש להבין הוא שסתירות הן חלק בלתי נפרד מהחיים. סתירות עשויות להיווצר בשל   פערי ידע, כתוצאה מנסיבות, או כתוצאה מהסתמכות על מקורות סותרים,  כהתנגשות בין ערכים סותרים,  ואף התנגשות בין הרבדים השונים של האישיות, מה שקרוי בלשון עממי ההיגיון לעומת הרגש.  ועלינו לדעת להתמודד עם סתירות כאלו כאשר נדרשות הכרעות אשר לוקחות כתשומות את המידע הסותר. הכרה בסתירות היא חיונית לקידומו של המדע.  תיאוריות מדעיות מתפתחות על בסיס הצורך להסביר סתירות בין תיאוריות מדעיות קודמות, לבין הממצאים העובדתיים.    חשיבה נעדרת סתירות תביא לקיבעון, ותטאטא מתחת לשטיח, כל ממצא החורג מן המוסכמה.   כך חשיבה דוגמטית מתנגשת עם פיתוח המדע.

 

בינה מלאכותית מנסה לחקות את החשיבה האנושית,  ננסה ללכת בכיוון ההפוך ולראות כיצד מתכנני מערכות של בינה מלאכותית מתכנתים את המערכות להתמודד עם סתירות, וננסה להבין מה אפשר להסיק מכך לגבי ההתנהגות האנושית.  היום מערכות בינה מלאכותית מבוססות בחלקן על    מידע המגיע מחיישנים מרובים שיכולים להיות לא אמינים, לא מדויקים, ואף להכיל מידע סותר. למעשה, המערכת הממוחשבת נמצאת  במצב של האיש מן המאדים בדוגמא של בלנפ.  כיצד מתמודדים עם כך במערכות כאלו?   ישנן שתי אסטרטגיות עיקריות:  לחסל את הסתירה, ולהעביר את הסתירה הלאה. 

 

האסטרטגיה הראשונה היא כאמור: חיסול הסתירה.  דבר זה נעשה על ידי  אימוץ ערך יחיד לנתון שאליו אנחנו זקוקים.  קיימות אסטרטגיות שונות כיצד להגיע לערך יחיד זה:  ניתן לבחור  בין הערכים האפשריים את הערך האחד  שהכי סביר בעיני הבוחר שהוא נכון,  או ניתן לחשב ערך על ידי  פונקציה שמשקללת את כל הערכים האפשריים (למשל:  ממוצע פשוט או משוקלל).  במקרה זה המערכת הממוחשבת פותרת את הסתירה בהחלטה חד-משמעית. כל ההיסקים והחישובים המסתמכים על הנתון מקבלים את הערך הנבחר בלי להיות מודעים לכך שבמקור הייתה סתירה שנעלמה.

 

האסטרטגיה השנייה היא להעביר את הסתירה הלאה.    דרך התמודדות זו איננה בוחרת אלא מניחה כי כל הערכים הסותרים הם ערכים אפשריים, וניתן להעביר אותם לכל תהליך חישובי המבקש להשתמש בנתון זה.  כך  כל תוצר של השימוש בנתון בפני עצמו יחליט כיצד לנהוג, אפשר גם לא להחליט על ערך בודד אלא להשתמש בלוגיקה של "עולמות אפשריים".

 

נדגים את שתי האסטרטגיות על ידי מבט על התחום של מדע לעומת אמונה.  אחת הדוגמאות שאתה נאבקים הוגי דעות הגורסים באמונה דתית היא כי המדע מעריך את גיל היקום ב 13.8 מיליארד שנים, בעוד הדת היהודית מונה בעת כתיבת שורות אלו  5783 שנים מבריאת העולם,  פער בלתי מבוטל בזמנים. מרבית המדענים אינם מייחסים חשיבות לגרסת הדת, ובוחרים בהעלמת הסתירה על ידי בחירה בערך המדעי.   הוגי הדעות היהודים לדורותיהם  שמחויבים לערך שמקורו בדת, ניסו להעלים את ההשערה המדעית באופנים שונים, היו שקראו תיגר על המתודולוגיה של ההערכה המדעית, היו שטענו כי העולם נולד לפני 5783 שנים כשהוא זקן, עם שרידים של ממותות שמעולם לא התקיימו,  כי זה רצון האל.  היו גם כאלו שניסו להתפלפל על מושג הזמן שהשתנה, ועל אורכם של ששת ימי בראשית.    האסטרטגיה השנייה שמעבירה את הסתירה הלאה מיוצגת על ידי גישתו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ.  הוא טען ששני הערכים  נמצאים במישורי התייחסות שונים. הספירה המדעית נכונה בעולם המדעי, הספירה האמונית נכונה בעולם האמוני שהוא עולם אקסיומטי שאין לו קשר הכרחי לעולם המציאותי. ליבוביץ עצמו חי בשני העולמות.  מחד גיסא הוא היה נטוע עמוק בעולם  האמוני, כי לקח על עצמו את קיום המצוות.  מאידך גיסא כמדען, חי בעולם המדעי שבעיניו היה מישור התייחסות אחר לחיים שאין לו קשר לעולם האמוני.  כך בתחומי מוסדות אקדמיים הסיר את כיסוי הראש,  כדי להראות שכאן הוא נמצא בהקשר המדעי, ולא בהקשר האמוני.  כך תמרן בין שני העולמות.  גישתו לא התקבלה על דעת רוב מניינם של המאמינים, אך היא מעניינת בפני עצמה   כדוגמא לשימוש באסטרטגיה השנייה, וניתן לראות בכך מפתח לחיים עם סתירות שלא ניתן לפתור בקלות.    חיים בשני עולמות ייחוס שונים כמפתח להתמודדות עם סתירות הקיימות בחיים.  הסיפור הידוע על ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד, היא דוגמא לדרך התנהגות שונה שבאה לידי ביטוי בהקשרים שונים,  ומביא לידי ביטוי את הסתירה הפנימית של הטוב והרע באדם.   נעיר רק שפיצול אישיות בלתי נשלט הוא ביטוי לסתירה שלא ניתן להתמודד אתה באופן מושכל.

 

אנשי המדע שואפים לנקוט באסטרטגיה הראשונה, ולסלק את הסתירות על ידי כך שהתיאוריה המדעית תשתנה כדי להכיל את המידע הסותר.  לעיתים זה קורה בשלבים,  כי ישנן אוסף של תיאוריות אפשריות שמסבירות את כל המידע התצפיתי, ולא ניתן להגיע אל התיאוריה הנכונה בצעד אחד.  תורת הקוונטים היא דוגמא לתחום שבו אין  אמת מוחלטת אלא אמת הסתברותית,  וגם תחום הלוגיקה התפתח כדי לטפל בעולמות שבהן אין אמתות מוחלטות, וכך נוצרה הלוגיקה ההסתברותית, הלוגיקה העמומה, ודומיהן.

עולמות שונים בהקשרים שונים מהווה דרך אפשרית להתמודדות.  

יום רביעי, 26 באוקטובר 2022

על בחירת שמות

על בחירת שמות

 

אנשים בוחרים שמות לילדיהם בשיטות שונות, במקרה שלנו היה צריך להסכים על חוקי המשחק, זה הסיפור

 

 
כרמיזן - פעם היה מקום טיול פופולרי באזור ירושלים 

כשבוע לפני שהחלטנו רשמית להתחתן  עשינו שיחה של "בדיקת ציפיות".  השיחה התקיימה בהליכה למנזר בכרמיזן.  זה היה בעידן שניתן היה להסתובב חופשי ביהודה ושומרון,  אני מניח שהיום לא מטיילים שם יותר.   הסכמנו ששנינו רוצים לבלות תקופה בארץ אחרת, ואכן נסענו בהמשך ללימודים בחו"ל.  הגענו לנושא הילדים, דיברנו על מספר הילדים, וגם כאן הגענו מהר להסכמה, ואז עלה לדיון נושא שמות הילדים.  אינני יודע כמה אנשים מנהלים שיחה כזאת לפני ההחלטה להתחתן, אבל תוצאת השיחה הייתה הבנה שהטעם שלנו בנושא שמות איננו תואם.  השם שהיא הציעה בתור השם המועדף לבת העביר בי חלחלה, בעוד השם שאני הצעתי היה לצנינים בעיניה.   השארנו את הנושא ללא פתרון, אך מאוחר יותר חזרנו אליו וסיכמנו על כללי משחק לבחירת שמות.   אני נותן את כללי המשחק הזה לסטודנטים בקורסים להדגמה מה הם כללי משחק בחיים. 

היה סרט בשם חוקי המשחק - כאן אלו חוקי משחק בחיים 


 

1.    בחירת השם תהיה לפי תורות  (בהנחה של מספר זוגי של ילדים זה ייצא הוגן).

2.    הבוחר או הבוחרת יהיו מוגבלים לבחירה מתוך רשימה של חמישה שמות שיינתנו על ידי הצד השני.

3.    הבחירה תעשה רק על ידי הלידה. 

4.    ניתן יהיה לתת משוב על הרשימה בנוסח: כדאי להחליף את השם הזה, כי אין סיכוי שאבחר בו.  עד מועד הלידה ניתן לשנות את הרשימה.

על ההיגיון בכללים הללו תוכלו לחשוב לבד.    במבחן התוצאה:  זה עבד.


 
בסופו של דבר - מבחן התוצאה הוא קובע 

 

יום רביעי, 19 באוקטובר 2022

אותי זה מצחיק

אותי זה מצחיק

 

 


הַאֲזָנָה לְדִבּוּר חַד וְשָׁנוּן

מְאֹרָע  מְבַדֵּחַ שֶׁלֹּא הָיָה בַּתִּכְנוּן

דִּבּוּר מַפְתִּיעַ מִפִּיו שֶׁל יֶלֶד קָטָן

צֵרוּף מִלִּים מַצְחִיק בְּפִיו שֶׁל פַּיְּטָן

 

שׁוֹבְרִים אֶת הַשִּׁגְרָה הָאֲפֹרָה

שֶׁלְּעִתִּים הִיא גַּם מְרִירָה

וְנוֹצֵר רֶגַע   שֶׁאַתְּ הַמּוּעָקָה מַשְׁתִּיק

כִּי אוֹתִי זֶה מַצְחִיק 

יום חמישי, 29 בספטמבר 2022

על תמונה ישנה שמצאתי

על תמונה ישנה שמצאתי

 

בעת עשיית סדר במגירות שבהם היו חומרים ששייכים לאימא שלי,  מצאתי תמונה ישנה שלא ידעתי על קיומה

 

  
התמונה מבית הספר ברוסיה כשאימא שלי הייתה בת 12
היא נמצאת בטור הימני, ואחיה צבי מיד למעלה מימינה 

 

   

 

 

כאשר כתבתי על אימא שלי מיד לאחר פטירתה,  צרפתי תמונה שעליה כתבתי שהיא התמונה הישנה ביותר שלה מגיל 14 עם אימא שלה במחנה המעפילים בעתלית.   

אחרי העלייה לארץ במחנה בעתלית בגיל 14 


אך כאמור מצאתי תמונה שצולמה כנראה שנתיים מוקדם יותר, שנראית כתמונה כיתתית בבית הספר ברוסיה,  המקום שאליו משפחתה ברחה מפולין לאחר שפרצה מלחמת העולם השנייה.    אימא שלי מופיעה בתמונה הישנה בטור הימני ביותר, הואיל והיא הבת היחידה בטור זה, אז ניתן למצוא אותה בקלות.

לצד האחורי של התמונה מצורף דף שעליו  יש כיתוב בשפה הרוסית, אינני קורא רוסית אבל אני מניח שאלו שמות הנוכחים בתמונה.   

הכיתוב המצורף לתמונה - אני מניח שמדובר בשמות הנוכחים בתמונה 


אינני יודע הרבה על בית הספר, מה שזכור לי שסיפרה היא שהיו שלושה יהודים בכיתה, והם היו התלמידים המצטיינים, וגם סבלו מהצקות אנטישמיות.  אחד הסיפורים היה שהיה ילד שהיא עזרה לו בלימודים, ופעם כשהתרגז עליה קרא לה: "יהודייה מלוכלכת",  ומאז סירבה לעזור לו יותר, גם כאשר אימא שלו באה להפציר בה,  והביאה לה אוסף של מאכלי חלב כדי לרצות אותה.


  ממש מעליה בצידה הימני ניתן למצוא את אחיה הצעיר שברוסיה נקרא גנאדי, וכשהגיע לארץ בחר לעצמו את השם צבי.  הוא היה צעיר מאימא שלי ב- 11 חודשים.  לפי מה שסיפרה, פעם באו אליה ילדים להיעזר בה בלימודים, שכן הייתה תלמידה טובה, והוא שמע אותה מלמדת אותם ואחרי שהלכו אמר:  "איזה מטומטמים,  אני הבנתי תוך דקה מה שהסברת, ולהם היית צריכה להסביר שוב ושוב".   ואז אמרה לו:  "אם אתה כל כך חכם, אז תגיד לבית הספר שאתה צריך לקפוץ כיתה ותבוא ללמוד בכיתה שלי".  הוא לקח את העצה ברצינות, והצליח לעבור לכיתה שלה עם ילדים גדולים ממנו בשנה.  לאימא שלי ולצבי היה קשר מאד קרוב, הם היו כמו תאומים.   הוא לא האריך ימים ונפטר בגיל 49.   נדמה לי שמכל הטרגדיות של החיים,  זו הייתה מבחינתה הטרגדיה הגדולה ביותר.    

התמונה היא משנות השישים
צבי היה נוהג להפליג כימאי - תחום התמחותו היה מנועי אוניות
התמונה צולמה כשבקרנו אותו על האונייה שעגנה בנמל חיפה
בתמונה -צבי, אימא שלי, דודתי בלומה ובשורת הילדים
אני יחד עם שני בני הדודים שלי (השלישי טרם נולד) 
 שבגלל הקשר הקרוב התראינו הרבה בימי הילדות 

 

יום שני, 19 בספטמבר 2022

על דו"ח ציפורים



על דו"ח ציפורים

 

מעשה שהיה בזמן שהייתי בחיל האוויר ושהכניס את המושג "דו"ח ציפורים" ברבים,  ומה ניתן ללמוד מכך על מחקרים במדעי החברה.


  
תאונות של מטוסים שבהן מעורבות ציפורים הן אכן נושא ראוי למחקר 

 

בעת שירותי ביחידת המחשב של חיל האוויר, הופיעה לפתע  אצלנו גברת ששרתה במבק"א, מנהל הבטיחות וביקורת איכות בחיל האוויר,  גוף אשר אחראי על הוראות בטיחות ומתחקר תאונות וכמעט תאונות במטוסים.  

וזהו סמלה של מבק"א 


 

 

היא הפציצה אותנו בבקשות לייצר לה קבצים בחתכים שונים שעליהם הריצה דוחו"ת סטטיסטיים,  ולאחר מכן שלחה לנו את פרי עבודתה,  חוברת עבה בכריכה כחולה.  החוברת כללה המון נתונים, גרפים, טבלאות, וכל פלאי הסטטיסטיקה בנושא של: תאונות עם ציפורים.  המחקר המלומד הגיע לשתי מסקנות, שתיהן הוכחו כמובהקות על ידי מדע הסטטיסטיקה. 

 

 

מסקנה ראשונה:  יש יותר תאונות עם ציפורים בעונות נדידה.

מסקנה שנייה:  יש יותר תאונות עם ציפורים בטייסות אשר ממריאות מרמת דויד מאשר מכל בסיס אחר.

 
עם הסתיו חזרו הציפורים - מעבר למדבר, מעבר להרים (יורם טהר-לב)

 

הדו"ח  עורר גיחוכים רבים בקרב כל מי שקרא אותו,  והמונח "דו"ח ציפורים"  הפך למשל ולשנינה, ולסמל למי שאומר דבר מובן מאליו.    המסקנות הם כנראה נכונות.  בעונות נדידה יש בשמי הארץ הרבה יותר ציפורים, לכן ההסתברות לתאונות עולה בתקופות הללו.  הבסיס ברמת דויד קרוב יותר לאזורים עתירי ציפורים מאשר בסיסים הנמצאים בחלקה הדרומי של הארץ.   אך הם מזכירים את הבדיחה הידועה על שלושת האנשים שנסעו בכדור פורח.  כאשר המסקנה היא:  הושקעה אנרגיה רבה בעשיית מחקר שתוצאותיו אינטואיטיביות לחלוטין, אם היו תוצאות מעניינות : כגון שיש יותר תאונות עם ציפורים עם סוג מטוס מסוים, או בנסיבות מסוימות, שניתן ללמוד משהו מהם כדי למנוע אותם, ייתכן שהמחקר היה מוצדק,  במקרה זה לא נראה כי נוסף גרם אחד של ידע למערכת. 

 
אחד מספרי השירה שלי זכה לשם "לא מובן מאליו", במקרה 
זה המסקנות נראות לי כעונות להגדרה של מובן מאליו. 

 

נזכרתי בדו"ח הציפורים הישן נושן לאחר שנים.  בכל התקופה בה הייתי ראש חוג במכללה האקדמית עמק יזרעאל הייתי גם חבר בוועדת המחקר המכללתית,  שהעניקה מענקי מחקר צנועים להצעות מחקר מכל החוגים.  מרבית המחקרים היו בתחומי מדעי החברה,  וחלקם הזכירו לי את דו"ח הציפורים.  הם הציעו השערות מחקר שלטעמי היו אינטואיטיביות לגמרי,  ומחקר שבדרך כלל היה מורכב משאלונים וניתוח סטטיסטי של השאלונים כדי לאשש את השערות  המחקר.   אינני מכליל, לא כל הצעות המחקר היו כאלו, אך אחוז לא מבוטל מהן הזכירו לי את "דו"ח הציפורים". הבעתי תמיהה בפני אחד מעמיתי מתחום מדעי החברה לגבי מחקרים שמנסים לאשש  השערות אינטואיטיביות,  ואמרתי כי לדעתי יותר מעניין היה להגיע לתוצאות לא צפויות אשר נותנות תובנות חדשות או דרכי פעולה חדשים. בן שיחי הדף אותי ואמר לי שמחקרים אלו מקובלים במדעי החברה ומתפרסמים בכתבי העת הנוגעים בדבר.

 
מדעי החברה - התחום שבו יש מחקרים כמותנים ואיכותנים, עולם זר ומוזר לי. 

  מודה שקטונתי מלהבין דבר וחצי דבר באופי המחקרים במדעי החברה, בתחום מדעי המחשב הטרמינולוגיה שונה לחלוטין ודרך המחשבה גם כן.  לגבי נוהגי בוועדת המחקר: לא נותר לי אלא להסתמך על דעתם של עמיתי שמבינים בדבר, וברומא לנהוג  כרומאי.

כל הדרכים הן מובילות לרומא, וברומא התנהג כרומאי 

 

 

 

 

יום חמישי, 15 בספטמבר 2022

שלושה מצבים לביט



שלושה מצבים לביט

 

הסיפור הזה דורש קצת הבנה של העולם התכנותי, אבל אנסה להסביר את העוקץ שבסיפור בלשון עממית.  הסיפור  מתרחש בתקופה שעבדתי מטעם חיל האוויר במכון וייצמן למדע.

 

   
ביט שיש לו שני מצבים הוא יסוד במחשבים למיניהם 

 

 

 

המחשב האלקטרוני בנוי על כך שהיחידה החישובית הקטנה ביותר, הביט, יכולה להכיל אחד משני הערכים :  0 או 1.    העובדה הזו עומדת בבסיס הסיפור הבא.

 כתבתי כבר בעבר על התקופה שבה עבדתי במסגרת פרויקט של חיל האוויר במכון וייצמן למדע, כאשר פיתחנו את מערכת תקני כ"א באמצעות  DB1, המוצר שפותח במכון וייצמן ולימים שמו הוסב ל SAPIENS.    כדי לכתוב קוד שמשתמש במסד הנתונים של DB1   הייתה שפה שנקראה  DBPL1    שבעצם נבנתה מעל שפת ה  .PL1 לשפה זו הייתה גרסה ישנה עם תחביר קצת מסורבל, ואמרו לי שיש בדרך גרסה חדשה שבנה אחד מחברי הצוות שם כעבודת מאסטר.

 
לעיתים עבודות מאסטר לא נשארות על הנייר אלא יוצא מהן משהו מועיל 

  נראה היה לי שהשימוש בגרסה החדשה הוא יותר נוח, ויחסוך לי זמן.  הלכתי לאותו אחד שכתב את הגרסה החדשה ואמרתי לו שאני רוצה להשתמש בו,  אמר לי שזו עבודת מאסטר, ועדיין לא שוחררה כמוצר.  אמרתי לו שאם יהיה שימוש שלו בפרויקט גדול יחסית זה יוכל לקדם את העבודה שלו על להפוך למוצר,  והצעתי לו עסקה:  אני מתכוון להשתמש במוצר שלו, בתנאי שהוא זמין ופותר לי כל בעיה שאני נתקל בה במהירות הבזק.  הוא הסכים לעסקה וכך הבאתי מדי פעם לפתחו בעיות והוא פתר, כך ששנינו הרווחנו.  

 
עסקה שהשתלמה לשני הצדדים 

 

יום אחד הבאתי לו בעיה שנראתה משונה,  המוצר שלו הכיל פרה-קומפיילר ("קדם מהדיר" בעברית צחה),  כלומר: מהקוד שלי הוא יצר "קוד נסתר"  שהוא היה הקוד האמתי שהועבר לביצוע במחשב.   בבדיקת הקוד הנסתר, הסתבר שקיים משתנה נסתר שבכניסה לפונקציה הערך שלו הוא "0"  ואם מתקיים תנאי מסוים הוא הופך ל "1"  ועל בסיס הערך תלויה החלטה.    היה נראה שהערך היה "1" כאשר עליו היה להיות "0"  דבר ששיבש את הלוגיקה של הקוד.    היות והבעיה הייתה ב- "קוד הנסתר" שהמוצר שלו יוצר,  העברתי אותה אחר כבוד אליו,  זה היה כבר לקראת סוף היום. השארתי לו את הבעיה ויצאתי לדרכי.

השארתי אותו עם בעיה שנראתה מאד משונה 


 

 

  למחרת היה עלי להיות ביחידה, ולכן לא הגעתי למכון וייצמן.  סיפרו לי שכל היום למחרת הוא הסתובב ורטן לפני כולם שנראה שלביט יש שלושה מצבים ולא שניים, כי אחרת משהו לא הגיוני קורה כאן  (יש בדיחה של אנשי מחשבים שאומרת שלביט יש שלושה מצבים – דלוק, כבה, ונכבה).    בדרכי חזרה למכון וייצמן ביום העוקב הייתה לי פתאום הארה והבנתי מהיכן נובעת הבעיה.

 
בניגוד לארכימדס לא בדיוק יצאתי מהאמבטיה, אך בהחלט זו הייתה הארה 

  כשהגעתי הלכתי אליו ואמרתי לו שמצאתי מה הבעיה.  "ידעתי" הזדעק "גילית שלביט יש באמת שלושה מצבים".  במקום לענות נטלתי גיר וכתבתי על הלוח אצלו במשרד:

DEFAULT RANGE (*) STATIC

הוא הסתכל על הלוח, מנסה לעכל את מה שכתבתי, ואז התפרץ עלי ואמר: "מי לימד אותך לכתוב דברים כאלו, זה בכלל לא תקין, זה פשע, אתה יודע כמה זמן ביליתי על זה?".  עניתי לו שזו קונבנציה תכנותית שמקובלת אצלנו ביחידה. 

 
הציור הזה מתאר בערך את מצב הרוח שלו באותו רגע 

 

 

וכעת לכל מי שחושב שלגביו כתבתי פסוק בשפה הטמילית, ושסטטיק זה בכלל  שם של זמר אסביר מה העוקץ.

יש משתנים סטטיים ויש זמרים סטטיים 
יש

 

 

בתכנות, כל פעם שבו קוראים לפונקציה שתבצע משהו, ההנחה היא שהזיכרון המוקצה לפונקציה כולל כל המשתנים שלה מוקצים מחדש, וכאשר יוצאים מהפונקציה הם נעלמים.    הפסוק שכתבתי למעלה מטרתו לקבע את הזיכרון של כל המשתנים כסטאטי, כלומר כאשר יוצאים מהפונקציה הם לא נעלמים, וכשנכנסים אליה שנית לא מקצים אותם מחדש.  המטרה היא לחסוך את זמן ההקצאה והשחרור.   והיכן הבעיה?  בכניסה לפונקציה הוא נתן ערך התחלתי למשתנה מסוים שיהיה "0"  ואם תנאי מסוים מתקיים הוא השתנה ל "1".  כך שבפעם הראשונה הפונקציה עבדה באופן תקין,  אבל בכניסה השנייה של הפונקציה בגלל שלא הוקצה המשתנה מחדש, לא ניתן למשתנה ערך התחלתי, והערך הקודם נשמר.  כך שברגע שהוא הפך ל  "1"  הוא נשאר כך לנצח בכל ההפעלות של הפונקציה, בין אם זה נכון ובין אם לא.   הוא  לא לקח בחשבון אפשרות כזו, ולא היה ערוך לכך.  הפתרון: הורדתי את ההגדרה הזו, והכל עבד, הוא הוסיף לחוברת ההוראות שלו איסור מפורש להשתמש במשתנים סטטיים.

צירוף כל הדברים גרם לבלבול מוחלט 



 

אמנם יש לוגיקה תלת-ערכית שבה יש שלושה ערכי אמת: אמת, שקר ולא ידוע, אבל זה לא ממש היה המקרה.

 
כאמור - יש לוגיקה תלת-ערכית אבל היא לא בסיפור הזה