חפש בבלוג זה

יום חמישי, 27 באוגוסט 2026

שפירא ואני

 

שפירא ואני

 
כיכר יצחק שפירא - ברחוב איינשטיין בחיפה 

עברתי אתמול ליד כיכר שפירא שנמצאת בין המרכז המסחרי איינשטיין בחיפה לבין בית ספר איינשטיין, וזה הזכיר לי את האיש שהונצח בכיכר.

 

 

 

בדרכי למרכז המסחרי איינשטיין בחיפה נשקף אליי "כיכר יצחק שפירא".  זה היה השם שקראנו לכיכר הוותיקה הזו שבה היו האוטובוסים מסתובבים כאשר הורידו אותנו בבית בירם.  היום סידורי התנועה השתנו, ויש פנייה ישירה לכביש שירות קטן שמשיק לבית בירם.   למדתי שמונה שנים בבית הספר הריאלי, שפירא היה מנהל הריאלי בכל התקופה הזו (וגם שנים רבות לפני ואחרי כן), ובמשך כל שנותיי בריאלי לא הייתה לי אינטראקציה ישירה עם שפירא.  הוא הופיע בכיתה, בדרך כלל כדי להוכיח תוכחות ולאיים איומים, אבל כנראה שלא הייתי מספיק בולט כדי שישים אליי לב, גם לא מספיק פרוע כדי לזכות לתוכחה אישית.   לעומת זאת לאחר שסיימתי את לימודיי יצא לי מספר פעמים להיות בקשר עם שפירא.  אספר כאן שלוש אינטראקציות עם שפירא.

 

מערכה ראשונה:  המרדף אחרי ציוני הבגרות

כתבתי על כך בספרי "שלושה מצבים לביט", חוזר על עיקרי הסיפור. כפי שכבר סיפרתי, סיימתי את בית הספר התיכון בגיל 17, ובשנה שנותרה לי עד הגיוס חשבתי ללמוד בטכניון.   סיימתי את בחינות הבגרות, וגם עשיתי את בחינות הכניסה לטכניון (זה היה בעידן הפרה-פסיכומטרי).   כאשר טלפנתי למחלקת הבחינות בבית הספר כדי לברר מתי יהיו ציוני הבגרות, נעניתי כי יש שביתה בשרותי המחשוב של משרד החינוך, ועל אף שהבחינות נבדקו, משרד החינוך אינו משחרר תוצאות.

השביתה במחשוב של משרד החינוך הייתה בעיתוי קריטי עבורי 


   המועמדים לעתודה האקדמית טופלו ע"י צה"ל, שהעביר רשימות למשרד החינוך, והם שחררו את התוצאות ידנית,  אבל זה לא כלל אותי כלל וכלל.  ניסיתי לפנות למשרד החינוך, ושם אמרו לי לשלוח מכתב.  שלחתי מכתב רשום למנכ"ל משרד החינוך עם העתקים למנהל מחלקת הבחינות ועוד בעלי תפקידים ובו בקשתי להעביר את הציונים משום שנרשמתי לטכניון, וחיכיתי למענה שבושש לבוא.  בטכניון הייתי ב- "רשימת המתנה". 

 
רשימת המתנה זה תמיד דבר מעצבן 

הזמן רץ, גם ראש השנה הגיע, ולאחריו  הגיע מכתב מהטכניון שבו נאמר כי אם לא אעביר את ציוני הבגרות בתוך שבוע, תבוטל הרשמתי.    הלכתי לדבר עם האחראי על הרשמת מועמדים לטכניון כדי להסביר לו שאני עדיין מנסה להשיג את הציונים ישירות מול משרד החינוך.  אמר לי אותו איש (אם אני זוכר נכון שמו היה מלאכי, כשם הנביא): הטכניון הוא מוסד אקדמי ואיננו יכול לקבל ללא תעודת בגרות, אבל אני רואה בטופס שמילאת שאתה בוגר בית הספר הריאלי, אז יש לי עצת זהב בשבילך: פנה למנהל הריאלי  שפירא.  הוא אדם רב השפעה, הוא יכול גם לבקש מהטכניון שישאירו אותך ברשימת ההמתנה, וגם להשיג לך את תוצאות הבחינות ממשרד החינוך.  

 

 זה נתן לי פתח לתקווה.  חזרתי הביתה וספרתי לאימא שלי, שהכירה את מזכירתו של שפירא.  היא התקשרה אליה ובקשה שתקבע לי פגישה אתו, הסבירה לה במה מדובר.  המזכירה אמרה שהוא לא נמצא כרגע, כאשר יחזור תדבר אתו, ותחזיר תשובה.  כעבור שעה התקשרה לאימא שלי  ואמרה: אין צורך בפגישה, שפירא הבין, שפירא מטפל.  ואכן כעבור יומיים קבלתי העתק של מכתב ששפירא שלח למנל"א (המשנה לנשיא לעניינים אקדמיים) בטכניון, שמבקש להשאיר אותי ברשימת ההמתנה, וכתב שהוא פועל אישית להשיג את ציוני הבגרות בימים הקרובים.  חלפו עוד יומיים וקבלתי מכתב מהמנל"א הטכניוני כהעתק תשובתו, שהבקשה מאושרת, ושהטכניון מוכן לחכות לציוני הבגרות עד מועד תחילת הסמסטר.   מסתבר שהעצה הייתה טובה.  כעת נותר לקיים את הצד השני של המשוואה, ולהשיג את הציונים.   חלפו עוד יומיים וכבמטה קסם קבלתי מענה למכתבי למשרד החינוך ממנהל מחלקת הבחינות, שמכתבי התקבל, הנושא בטיפול, והציונים יועברו לבית הספר בתוך מספר ימים, וכך אכן קרה.  למדתי שלשפירא עם כל הרהב האישי שלו באמת יש השפעה חוצת גבולות.

מערכה שנייה:  מקיים את ערכי בית הספר



פעם התקיימו פגישות בוגרים של הריאלי בחול המועד סוכות.  הייתי נוהג ללכת אליהם כאשר התאפשר לי, הייתי בצבא קבע והגעתי ישירות מן היחידה, כך שלא עברתי בביית להחליף בגדים והגעתי במדי חיל האוויר.  עינו של שפירא קלטה אותי, לא הייתי בטוח שהוא בכלל זוכר אותי ויודע את שמי, אבל הוא פנה אליי ושאל אותי:  "אתה בצבא קבע?". עניתי לו שאכן אני בצבא קבע,  הוא לא שאל היכן אני משרת ובמה אני עוסק אלא קבע בפסקנות: "אני שמח שאתה מקיים את ערכי בית הספר". אני לתומי חשבתי שהערך המרכזי של הריאלי הוא "והצנע לכת" (בזמני אמרנו בציניות כי הריאלי המציא גרסה מקורית לו"ו ההיפוך, כלומר: עליך לעשות הפוך ממה שכתוב אחרי הו"ו).  אכן, הריאלי היה בית ספר היה מאוד פטריוטי, ואפילו סיגל טרמינולוגיה צבאית.  כל סניף של בית הספר נקרא "חטיבה", וכל שכבה "מחלקה".    לא הייתי בטוח שנשארתי בקבע למען קיום "ערכי בית הספר",  הייתי מנחש שהערכים היו קצת אחרים, אבל שמחתי שגרמתי לשפירא נחת.

 

 

 

 

מערכה שלישית – ריאיון עם שפירא

וכך נראה שפירא באותה תקופה 


השיחה היחידה, אחד על אחד, עם שפירא, הייתה בהמשך אותה שנה.  במסגרת לימודיי בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב לקחתי חטיבה בחינוך.  אחד המקצועות היה "הפוליטיקה והחינוך". המרצה היה ד"ר שמשון שושני, שהיה אז ראש מנהל החינוך של עיריית תל-אביב, ובהמשך מנכ"ל משרד החינוך. 

שושני בתנועה אופיינית. כשלמדתי אצלו הוא היה הרבה יותר צעיר. 


 שושני איש גדול עם קול רועם לימד אותנו על הקשר ההדוק בין הפוליטיקה והחינוך, קשר שלא נס ליחו עד ימינו.  בתור נושא לעבודה בחרתי את הנושא  "הריאלי והרפורמה בחינוך", לאחר שקראתי עבודת מאסטר שנעשתה בנושא באוניברסיטת חיפה בהנחיית שבח וייס.  סיפור מרתק בפני עצמו איך הריאלי יצר לעצמו גרסה אחרת של הרפורמה בחינוך, כנגד רצונה של עיריית חיפה.  החלטתי שיהיה מעניין לראיין את שפירא לגבי השתלשלות העניינים בסוגיה זו ודעתו על הרפורמה בחינוך (שנחשבה לכישלון מוחלט).  תאמתי את הפגישה, והופעתי (הפעם באזרחי) במשרדו שבריאלי הדר. הייתה שיחה מעניינת, למדתי ממנו על השתלשלות העניינים שהעידה על הכוח של הריאלי להתייצב נגד עיריית חיפה, ועל שר החינוך שהעדיף להתפשר ולא לכופף את הריאלי.   ניצלתי את ההזדמנות לשאול אותו עוד שאלות על נושאים שונים מתקופת לימודיי בריאלי, כמו על "פרשת ברוך אוד", מורה מעולה לטעמי שהורחק מהריאלי בגלל שהריאלי גילה כי הוא היה פעיל בארגון שמאל,  דבר שלא התבטא בתכני ההוראה שלו (הייתי בחוג הפוליטי של הריאלי בהנחייתו, ואני יכול להעיד שלא ידענו את דעותיו).   ברוך אוד הפך למנהל מצטיין במספר מקומות, כך שלא הלך לאיבוד, ולדעתי הריאלי הפסיד, לשפירא הייתה דעה אחרת בנושא.   סך הכול הייתה שיחה ארוכה ומעניינת שכיסתה מגוון נושאים, ובמיוחד נתנה לי חומר שלא יסולא בפז לכתוב את העבודה בקורס. 

 

 

 

יום שלישי, 25 באוגוסט 2026

קולות מתפצלים: הפרק הראשון: תגלית ענקית או רמאות?


 

קולות מתפצלים 

חלק ראשון: פרק 1

תגלית ענקית או רמאות?

14.9.2033 עולם בטא

פעם אחת בחיים יש לי הרגשה שעליי להיות שותף להחלטה האם יש כאן באמת נקודת מפנה בחיי האנושות, לא פחות.                                                          יו אן

יו אן

אני סובב כארי בסוגר בחדר המלון הנוח שלי בתל אביב, עובר בראשי שוב ושוב על מה שעתיד לקרות מחר. הנטל המוטל על כתפיי ועל כתפי עמיתיי הוא כבד. עלינו להחליט האם אנחנו עדים לאחת התגליות הכבירות ביותר בתולדות האנושות או תרמית מתוחכמת, ואני לא משוכנע שיש לי, או לנו, את היכולת להכריע בנושא. אני משתדל לגשת לנושא ללא משוא פנים וללא דעה קדומה. הצוות שלנו כולל את מרינה קוונטין ריקין, ראש הסגל של AAAS, האגודה שמוציאה את כתב העת וגם "קצין המבצעים" שמארגן את כל האירוע, כלת פרס נובל בביולוגיה, פרופ' פמלה האריס, מאוניברסיטת מלבורן באוסטרליה, וכן סר אדמונד נוקס, פרופ' אמריטוס מאוקספורד שהוא נשיא החברה המלכותית הבריטית למדע וחתן פרס נובל בכימיה שהסכים לשמש כמשקיף. פמלה ואני, שהוחלט שנשמש כסוקרי המאמר, התבדחנו על כך שסר אדמונד הוא יורשו של ניוטון עלי אדמות שהחזיק באותה משרה, ושהוא גם נשיא של מוסד מלכותי. היחיד שלא היה מוכר לאף אחד מאיתנו ושהיה שותף לצוות המצומצם היה עמית לביא, חוקר פרטי עם זקן פרוע שקוונטין שכר. לא ידענו לשם מה אנחנו צריכים חוקר פרטי בצוות עד שקוונטין הבהיר שעמית מומחה באיתור הנפטרים שאיתם ננסה לתקשר. כל אחד מאיתנו חתום על מסמך מטיל אימה לשמירה על סודיות, ואנחנו יודעים שמעבר לנו גויס גם צוות מצומצם מאוד שיצלם ויקליט את המפגש.

***

שמי לי יו אן, וכן, יו אן הוא השם הפרטי. נולדתי בסינגפור, וכמו שאומרים אצלנו אני "רחוק משפחה" של לי קואן יו, מייסד המדינה שלנו. מזה שנים שאני חי בארצות הברית ועיקר הפעילות שלי מתקיים שם. לתל אביב הגעתי לצורך המשימה הכל כך חשובה שהוטלה עליי. ועל אף שקטונתי מלהשוות עצמי לאלברט איינשטיין המנוח, אני לא מתבייש לומר שכמוהו אני פרופסור לפיזיקה תאורטית, וכמוהו אני מועסק במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון, וכמוהו אני חתן פרס נובל. בין שלל עיסוקיי, אני גם חבר בצוות העורכים של כתב העת היוקרתי Science.
הכול החל כאשר מרינה סוקולובה, פרופסור לביולוגיה חישובית בפרינסטון, חברה קרובה וגם העורכת הראשית של
Science פרצה למשרדי בוקר אחד. היא נראתה נסערת לגמרי, התיישבה על הכיסא מולי ושאלה, "קראת?" לא הבנתי על מה היא מדברת. זו הייתה שעת בוקר מוקדמת יחסית, הגעתי למשרד רק לפני מספר דקות ואפילו לא פתחתי את המחשב. "על מה את מדברת?" היא נופפה לי בידה, "שלחתי אליך מייל אתמול בערב. תסתכל." היא נשענה לאחור על הכיסא, מנסה לשמור על סבלנות שידעתי שלא הייתה לה, בשעה שפתחתי את המחשב. נכנסתי לתיבת המייל ופתחתי את ההודעה ממנה שאליה צורף מאמר. התחלתי לקרוא והרגשתי את גופי נמתח יותר ויותר. העפתי לעברה מבט והיא הנהנה וסימנה לי להמשיך לקרוא. המאמר, שנשלח אליה להערכה ופרסום בכתב העת, טען, לא פחות, כי התודעה ניתקת מהגוף בזמן המוות, וכי ניתן לתקשר עם תודעה כזו שנמצאת בעולם המתים באמצעות ערוץ תודעה. למאמר התלווה גם קישור לסרטי וידאו שהדגימו אוסף של דיאלוגים עם שני אנשים שנפטרו. על המאמר היו חתומים שלושה אנשים רציניים מאוד בעולם המדעי, שלושתם ממכון ויצמן למדע: פרופסור רעות גיל, שהכרתי כפיזיקאית בעלת שם עולמי עם רעיונות פורצי דרך; פרופסור גדעון קשת, דקאן הפקולטה לפיזיקה שם, פיזיקאי ידוע עוד יותר; וכן פרופסור דרורית דגן, חברת האקדמיה הלאומית למדעים שלנו, ומדענית מאוד בכירה בתחום הביולוגיה ההתפתחותית שמרינה ואני הכרנו. "מה את חושבת?" שאלתי את מרינה כשסיימתי לקרוא. עיניה בהקו בלהט שהכרתי ממחקרים שביצעתי איתה בעבר, היא הייתה נעולה. "אני חושבת שאם הדברים אכן נכונים, מדובר באחת מפריצות הדרך המדעיות הגדולות בכל הזמנים, אם לא הגדולה מכולן, ואני אשמח להביא את המידע הזה לכלל העולם. רק תאר לעצמך..." היא נאנחה, "קולות מן העבר בהווה," היא נשמעה כאילו כבר החליטה ואני ניסיתי לאפס, "אנחנו לא בטוחים שמה שנאמר כאן נכון, את יודעת את זה, נכון? זה נשמע מוזר, על גבול המדע בדיוני." ידעתי שהיא מבינה שאני צודק על אף שניסתה להמעיט בכך, "יכול להיות," אמרה בהתלהבות, "אבל תאר לעצמך שהכול נכון?" את האמת, אם הנאמר במאמר נכון, גם אני ידעתי שמדובר בתגלית שתגרום לטלטלה בעולם המדעי כולו, החל מאלה החוקרים את ההיסטוריה וכלה בפיזיקאים ומתמטיקאים. "אני מקימה צוות שיחקור את הנאמר במאמר," אמרה בשקט, "ואני רוצה שאתה תהיה חלק ממנו." נדהמתי, "אני?"
מרינה הזדקפה, "למה? אתה חושב שיש מישהו מתאים יותר ממך?"
"לא, זה בסדר, פשוט הפתעת אותי. ומה עם כל המאמרים האחרים שממתינים לבדיקה?"

"אתה יכול לשחרר הכול ולהתעסק רק בזה," אמרה בביטחון, "אמצא כבר מישהו שיטפל בשאר." היא נעמדה ליד פתח הדלת ואמרה, "זה מיותר אבל בכל זאת אומר. אני צריכה שתשמור על סודיות כאן. כל עוד הדברים בבדיקה אני לא רוצה שדבר ידלוף החוצה." מרינה הוסיפה שיצרה קשר עם דרורית, והתברר לה שכדי לשחזר את הניסוי יש צורך להשתמש במכשירים שהם פיתחו, ושכרגע הם מסוגלים להתקשר רק עם נפטרים ישראלים שנפטרו בחודשים האחרונים, אך הם מרחיבים את העבודה כדי שתכלול גם נפטרים משאר העולם. מרינה קבעה שנעשה ניסוי בשחזור התוצאות תוך שימוש במכשירים שלהם, אבל ניסוי שאנחנו, צוות העורכים של כתב העת, נקבע את כלליו ונכתיב להם. לצורך הניסוי הצוות יבוא לישראל ויבצע את הניסוי לאחר תכנון מדוקדק שלנו. התרגשתי עד עמקי נשמתי. אני אדם ספקן מטבעי, אך ידעתי שסביר להניח שדווקא התכונה הזאת שלי גרמה למרינה לצרף אותי לפרויקט הזה. אם משהו לרגע ייראה מוטל בספק, אני אהיה הראשון לצעוק ולהתריע.

 


 

יום רביעי, 28 בינואר 2026

סובב הגלגל

סובב הגלגל

 



סוֹבֵב סוֹבֵב לוֹ הַגַּלְגַּל

סוֹבֵב לוֹ לְלֹא סוֹף

פַּעַם מִבְּחִירָה וּפַעַם מִגּוֹרָל

טוֹבֵל לִפְעָמִים בְּאָפֹר וּלְפַעַמִים בְּזָהֹב

 

מַגִּיעַ הַגַּלְגַּל אֵלַי צַעַר

וְגַם לְעִתִּים בָּעֶלֶז נוֹגֵעַ

וְאָז נִסְחָף אֶל הַסַּעַר

וְחוֹזֵר אֶל מָקוֹם רֹגַע

 

וְגַם כַּאֲשֶׁר הַגַּלְגַּל אֶל הַתַּחְתִּית אוֹתָנוּ שׁוֹאֵב

יֵשׁ לִזְכֹּר  כִּי הוּא מַמְשִׁיךְ לְהִסְתּוֹבֵב 

יום שני, 13 באוקטובר 2025

לו רק

לו רק

 




וּבְדִמְיוֹנִי

חוֹזֵר אֲנִי

אֶל נְקֻדָּה בַּעֲבַר

שֶׁבָּהּ   הַכֹּל נִשְׁבַּר

 

וְהַפַּעַם בְּהַגִּיעִי אֶל הָעֵץ הַצָּהֹב

אֲנִי יָכוֹל בְּצוּרָה אַחֶרֶת לַחְשֹׁב

וּבֵין הַדְּרָכִים שֶׁאֵלִי נִפְתָּחוֹת

לִבְחֹר בַּדֶּרֶךְ שֶׁהָלְכוּ בָּהּ פָּחוֹת

 

לוּ  רַק בַּדֶּרֶךְ אַחֶרֶת הָיִיתִי יָכוֹל לִבְחֹר

הָיָה מַפְצִיעַ שַׁחַר  צְחוֹר

וְהָיוּ נִגְלִים  אֵלַי   אוֹרוֹת אֵין-סְפֹר. 

 

לוּ הָיִיתִי חוֹזֵר לַעֲבָר עִם הַבִּינָה שֶׁל הַיּוֹם

הָיִיתִי יָכוֹל מִבְּעוֹד מוֹעֵד לְהַגְשִׁים אֶת הַחֲלוֹם

 

וְהַיּוֹם  לֹא נוֹתַר לִי אֶלָּא לַחְלֹם

 עַל כָּךְ שֶׁהָיָה נִתָּן

לְהָשִׁיב אֶת מְחוֹגֵי הַזְּמַן

 

 

  

יום שני, 18 באוגוסט 2025

אל היעד הבא

 

  אל היעד הבא



לָקוּם מָחָר בַּבֹּקֶר עִם שִׁיר חָדָשׁ בַּלֵּב

לָשִׁיר אוֹתוֹ בְּכֹחַ, לָשִׁיר אוֹתוֹ בִּכְאֵב

לִשְׁמֹעַ חֲלִילִים בָּרוּחַ הַחָפְשִׁית

וּלְהַתְחִיל מִבְּרֵאשִׁית.  – נעמי שמר "החגיגה נגמרת"

 

 

עשור בחיי אדם הם זמן משמעותי.   בעשור האחרון מילאתי ברציפות שני תפקידים של ראש חוג אקדמי,  ארבע שנים כראש החוג למערכות מידע במכללה האקדמית עמק יזרעאל,  ובשש השנים האחרונות כראש החוג למערכות מידע במכללה האקדמית צפת.

 


במהלך חיי לא היה עשור שלם שבו עשיתי את אותו תפקיד, תמיד נעתי בין תפקידים ובין ארגונים.  עד עכשיו (תלוי איך סופרים)  מילאתי עשרה תפקידי ניהול בשישה ארגונים שונים מכל הסוגים והמינים  (חיל האוויר, חברה קטנה, חברה רב-לאומית גדולה, ושלושה מוסדות אקדמיים).  התפקיד של ראש חוג  הוא בהחלט באזור הנוחות שלי, אני כבר עושה את מטלות התפקיד בעיניים עצומות.  לאחר עשור,  הגיע  זמן לתלות את הנעליים, להחזיר את המפתחות של המשרד עם הנוף היפה (ולעבור למשרד נטול חלונות שגם אותו בקושי קיבלתי) , ולצאת אל היעד הבא, ב- 1 באוקטובר השנה (ערב יום הכיפורים). 

 

אז קודם כל סיכום קצר של שש שנים ארוכות במכללה האקדמית צפת:



 הגעתי למכללה האקדמית צפת למרות שהיו לי שלוש הצעות אחרות,  בחרתי בה בגלל האתגר, ובגלל ההתרשמות שלי מנשיא המכללה דאז, פרופ' אהרן קלרמן, שבתמיכתו ניתן יהיה לקדם רעיונות.   החוג היה אז בשפל, ולמעשה קיומו הועמד בספק בשל חוסר ביקוש של סטודנטים שנבע מתוכנית לימודים שלא הוערכה על ידי  התעשייה, וכללה שילוב של מדעי החברה ומקצועות טכנולוגיים ברמה בינונית,  תחת הכותרת "מערכות מידע קהילתיות".  שלושה אנשים שונים ניסו להסביר לי מה מסתתר מאחורי השם הלא שגרתי,  וכנראה בגלל מגבלותיי השכליות, לא הצלחתי להבין;  אבל הייתי בחברה טובה, גם המעסיקים הפוטנציאליים אותם פגשתי מיד כאשר נכנסתי לתפקיד במסגרת ועדה מייעצת שהקמתי, לא הצליחו להבין.  היה ברור שצריך לעשות שידוד מערכות רציני בתוכנית הלימודים.  פרופ' קלרמן התווה לי עשרה אתגרים שחלקם נראו באותו זמן כלקוחים מספרות המדע הבדיוני, והיום רובם כבר יושמו.  היה צריך ברגע האחרון לשבץ אותי בהוראה, השנה הראשונה הייתה מאולתרת,  התחלתי לשקוד מיד על תוכנית לימודים חדשה. בינתיים עוד לפני שנכנסתי לתפקיד,  המכללה הגישה את התוכנית הקיימת למל"ג בבקשה להסמכה קבועה.   לקח כמה חודשים עד שהסוקרים חזרו עם המלצה שלילית תקיפה, גם הם לא הצליחו להבין מה ההיגיון שעומד אחרי התוכנית, אבל ציינו כי השינוי בתפקיד ראש החוג מבשר תקווה לשינוי,  לעומת זאת היו בדעה שייקח לי שנתיים להתארגן, והמליצו כחריג על הארכת ההסמכה הזמנית (בדרך כלל אחרי שש שנים אם לא מתקבלת הסמכה קבועה התוכנית אמורה להיסגר, אבל המל"ג רשאי לאשר עוד הארכה כחריג).   עניתי להם מניה וביה שכבר התארגנתי ושלחתי להם את התוכנית החדשה שמתוכננת להיכנס בשנה הבאה,  אחרי קצת שקלא וטריא מולם (הרי אם לא יכניסו שינויים כלשהם לא עשו את מלאכתם נאמנה)  בקיץ של אותה שנה אושרה ההסמכה הקבועה על סמך תוכנית שהייתה בתכנון על הניר, בניגוד למקובל שבו הסמכה קבועה מוענקת על סמך תוכנית לימודים שמופעלת מספר שנים.     בגרסה הקודמת של התוכנית לא היו תרגולים,  דבר שהוא לא ייאמן במקצועות מתמטיים וטכנולוגיים,  הסוקרים דרשו הוספת תרגולים כתנאי להסמכה הקבועה, דבר שבהחלט עזר לי כלפי ההנהלה.  התחלנו עם תרגול מינימלי, והרחבנו אותו עם הזמן.    זו הייתה ההתחלה.   סיכום קצר של ההישגים העיקריים של החוג  במהלך שש השנים:



1. חידוש תוכנית לימודים:   כאמור, נבנתה תוכנית לימודים חדשה, שעיקרה טכנולוגי.  הקורסים הטכנולוגיים הועצמו הן בכמות והן ברמת הלימודים, כמו כן התווספו מספר קורסים מתמטיים.  .

2.     הושם דגש על הקניית כישורים:   תוכניות מערכות מידע מורכבות בדרך כלל משלושה מרכיבים:  טכנולוגי, מתמטי וניהולי.  החלק ה- "ניהולי" עבר שידוד מערכות והוא מורכב כיום מקורסים אשר מעניקים כישורים נדרשים בעולם טכנולוגיות המידע:  הכנסנו סדנא ליזמות וחדשנות בשנה א' שבמסגרתה הסטודנטים עוברים האקתון, ומגישים עבודת תכנון מיזם שנשפטת על ידי שופטים חיצוניים, הרציונל הוא שגם אם הבוגר לא יעבוד בחברת הזנק, הכישורים לחשיבה יצירתית וליצירת רעיונות חדשים ומיזמים פנים ארגוניים הוא כישור חשוב. כמו-כן הכנסנו קורס במשחק עסקים שהוא סימולציה ממוחשבת למיזמים שמתמודדים בשוק הבינלאומי,  המשחק מעריך את ביצועי הקבוצות במונחים של נתח שוק, ניהול פיננסי, תכנון מוצרים, פרסום במדיה החברתית ובעיתונות המקצועית, ניהול עובדים,  ניהול ייצור, מו"פ ועוד.  הסטודנטים משקיעים זמן רב במשחק שהוא על בסיס תחרותי, הן עם הקבוצות האחרות בקורס, והן עם אלו שמשחקים במשחק ברחבי העולם. הסטודנטים לומדים גם קורס ששם דגש על כישורים נדרשים בעולם טכנולוגיות המידע.   

3.     נפתח מסלול למערכות מידע רפואיות ,היחיד מסוגו בארץ (במכללה הטכנולוגית בחולון קיימת תוכנית לבריאות דיגיטלית עם דגש אחר) . המוטו שאנחנו מנסים  להעביר לסטודנטים הוא שטכנולוגיה היא אמצעי ולא מטרה,  ולכן יש להבין תחום היטב כדי לתרום לו באמצעות טכנולוגיה.  בחרנו בתחומי הבריאות בשל החוזק היחסי של תחום הבריאות הדיגיטלית בארץ, והחוזק היחסי של המכללה בתחומי הבריאות.   בצד הטכנולוגי יש דגש על נושאי בינה מלאכותית ויישומיה בבריאות,  ובצד התוכני ניתנים קורסים על ידי רופאים, פיזיותרפיסטיות ומרפאה בעיסוק שנותנים לסטודנטים תמונה כיצד הטכנולוגיה נראית מן הצד השני של המתרס.

4.     דגש על בינה מלאכותית:  עם עליית נושא הבינה המלאכותית מושם דגש על הבינה המלאכותית בשלושה היבטים:  

לימוד קורסים אשר מגלים מה מסתתר מאחורי "מכסה המנוע": מדעי הנתונים, מערכות אוטונומיות, למידה חישובית; הכנסת כלי בינה מלאכותית לקורסים קיימים, כגון קורסי התוכנה,  וגם כניסה לנושא של השלכות בינה מלאכותית על מקצועות שונים; הכשרת הבוגרים להיות סוכני שינוי להחדרת בינה מלאכותית לארגונים.  נושא זה יועמק בשנים הקרובות.  

5.     חילופי אוכלוסיות:  התוכנית המקורית הייתה תוכנית ערב, מרבית הסטודנטים בה היו אנשים עובדים שחלקם תר אחרי  תואר אקדמי בהשקעה מזערית.    המעבר לתוכנית יום הביא אוכלוסייה צעירה יותר, אשר המוטיבציה שלה הוא לרכוש מקצוע,  וגם גדולה יותר מבחינה מספרית.   יש עדיין מספר סטודנטים שעובדים במשרה מלאה ומתמרנים.

6.     העלאת הרמה בתוכנית הלימודים סייעה לסטודנטים להתקבל לעבודה בתעשיית הטכנולוגיה העילית בישראל, כולל בוגרים שהגיעו לתפקידי ניהול, הן בחברות טכנולוגיה עילית – כגון: NVIDIA, אלביט, רפא"ל ועוד;  הן בבתי תוכנה – כגון: נס, מטריקס ועוד; והן ביחידות מחשב של ארגונים כגון: הבנק הבינלאומי, שמיר אופטיקה, המרכז הרפואי זיו, וגם יחידת המיחשוב שלנו במכללה האקדמית צפת ועוד

7.     בסיס לתארים מתקדמים: כמו כן התקבלו מספר גדל והולך של בוגרים לתואר שני בעיקר במערכות מידע או במנהל עסקים במוסדות אקדמיים כמו: הטכניון, אוניברסיטת חיפה, האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת אריאל,  מכללת אפקה, מכללת נתניה, הקריה האקדמית אונו ועוד.

8.     סימול ה : BSc ממש  ב- "דקה התשעים" לפני סיום התפקיד,  מאמץ של מספר שנים שנענה בגרירת רגליים  מצד המל"ג הסתיים בהצלחה,  סימול התואר שונה מ    BA לBSc . חבל שהוערמו קשיים שלא בצדק, אבל סוף טוב הכול טוב, חבל גם שלא הצלחנו לתת את הסימול גם לבוגרים ממחזורים קודמים, אבל החל מן הבוגרים שיסיימו השנה – זה יהיה סימול התואר.

 


להישגים אלו שותפים רבים.  בראש ובראשונה יועצת החוג עד לא מזמן רולה זכנון, שסייעה לי לנווט במבוכי המכללה, ושהאינטואיציה שלה שימשה לי  כמצפן.  סגל המרצים של החוג, שעבר תהליך של התחדשות  תוך כדי תנועה.  כל חברי הסגל הבכיר: פרופ' מאלכ יוסף, פרופ' איתן הדר, ד"ר בועז מילר, ד"ר דלית לוי וד"ר אלינור איתם  נרתמו למהלך,  יצאו לעיתים מאזור הנוחות שלהם, בנו קורסים חדשים, ושדרגו קורסים קיימים מבחינת היקף ורמת הלימודים. גם מרצים נוספים השתתפו בתהליך, חלקם ותיקים ממני בחוג כגון שלמה אסרף ודרור בן-עמי,   וחלקם מרצים במקומות אחרים שגויסו כדי לפתח קורסים חדשים, למשל: הדס גניס שבנתה קורסים בנושא של הקניית כישורים, ד"ר שי צבאן שבנה קורס בנושא של מודלים עסקיים, ד"ר לואי עבדאללה שבנה קורסי עומק בתחום הבינה המלאכותית,  וגם ד"ר איאד סולימאן וד"ר עדנאן אגבריה שבנו קורסים מתקדמים בתחומי הטכנולוגיה.  גיא פרי בנוסף להוראה גם פועל כמרכז אקדמי לתוכנית ההתמחות.   בין המרצים במקומות אחרים יש לציין במיוחד את ד"ר עדי פוקס ששימש כפרויקטור לבניית התוכנית למערכות מידע רפואיות,  וגם סייע בשדרוג פרויקט הגמר. בנוסף .   מספר מרצים ממקצועות הבריאות הצטרפו לסגל ההוראה שלנו, ואפשרו  למסלול במערכות מידע רפואיות לקרום עור וגידים:  פרופ' יזהר בן-שלמה, ד"ר הדס אופק, ד"ר אמירה דאהר, ד"ר ראמי גאריפאת, וד"ר רון גולן, ולאחרונה הצטרפה גם ד"ר שרון זלוטניק שמלמדת את הקורס הבסיסי בטכנולוגיות בריאות דיגיטלית. 


 ציינתי כבר את נשיא המכללה לשעבר, פרופ' אהרן קלרמן, שתמיכתו העקבית והנמרצת אפשרה את כל זאת,  וגם הנשיא שהחליף אותו פרופ' יחזקאל טלר שסייע בגיבוש התפקיד הבא שלי שאפרט בהמשך..   סגן הנשיא לעניינים אקדמיים פרופ' רביע ח'לאילה תרם רבות בעצות והכוונה לבניית תוכנית הלימודים, וגם פרופ' מוחמד ותד שמילא את מקומו לשנה סייע בקידומם של  מספר יוזמות.  המנכ"לים שלומי בן-נון ויהודה עוז הגדילו לנו בהדרגה את משאבי ההוראה.   במיוחד אציין גם את  המזכיר  האקדמי ד"ר פליקס קפלן שניווט אותנו במסעות הסיזיפיים לפרקים מול מל"ג.   במשך השנים יזמתי והובלתי מהלכים נוספים ברמת המכללה כגון:  הערוץ הדיגיטלי של המכללה שסיים שנה חמישית של שידורי הסכתים, ותוכנית המצוינות המכללתית.



 

 

כמובן שלא פסו האתגרים,  אבל הגיע הזמן להעביר את השרביט למישהו אחר.  אני שמח גם שיכולתי להמליץ על מחליף מתוך החוג,  ולא לחפש אדם חיצוני, לדעתי בשלב זה במחזור החיים של החוג,  זה יותר בריא להתפתחות של החוג.   יחליף אותי ד"ר בועז מילר, שיש לו ניסיון בתעשייה, ופרספקטיבה מקצועית רחבה.

 

 

 

 

 

 

ומה היעד הבא? 

 


הנושא המדובר ביותר היום הוא כיצד ליישם את השפעת הבינה המלאכותית על החיים, על העבודה המקצועית במקצועות השונים, ובנגזרת מה השינויים בתוכניות ההכשרה האקדמיות בנושא זה.   בתחום הטכנולוגיה העילית – חלק ניכר מן התכנות היום יכול כבר נוצר על ידי כלי בינה מלאכותית,  ואנשי מערכות מידע משנים את הדגש בתפקידם, גם בתחומים אחרים יש השפעה ניכרת,  לא מזמן חברת IBM שבה עבדתי שנים רבות הודיעה שהיא מפטרת את מרבית אנשי משאבי האנוש בחברה, כי יש לה מערכת מבוססת בינה מלאכותית שמסוגלת לבצע  94%  מפעולות משאבי האנוש, אלו רק שתי דוגמאות לתחומים הרבים שעליהם לחשב מסלול מחדש, וגם יש לכך משמעות בנושא ההכשרה המקצועית הנדרשת.

הכוונה שלי היא להתמקד בנושאים אלו. אני מתכוון להישאר בשלב זה במכללה האקדמית צפת ומשם להוביל הקמת מיזם שיהיה שותפות של מספר מכללות שיקיימו מחקרים יישומיים בשלל נושאים וייתנו המלצות הן לשוק העבודה כיצד באופן מיטבי להשתמש בבינה מלאכותית לטובת מקצוע מסוים, וכמובן גם כיצד זה צריך להשפיע על תוכנית הלימודים באותו מקצוע. הנושא יוצג לכל נשיאי המכללות הציבוריות בחסותו של ראש ור"ם הנכנס, פרופ' נסים בן-דוד,  ונראה מה תהיה מידת התמיכה בשותפות זו.




  במקביל גם אוביל שתי פעילויות בתוך המכללה:  האחד,  לעבוד עם מספר חוגים שנבחרו לתוכנית אקדמיה 360 לעמוד בהתחייבויות של שיתוף AI בקורסים נבחרים,  פעילות זו היא בהנחיית סנל"א.



בפעילות השנייה אתמקד בשני קורסים אקדמיים שאני אחראי עליהם על נושא השפעות של בינה מלאכותית על שוק העבודה.  האחד- סדנא ליזמות וחדשנות שהיא קורס חובה בשנה א' לסטודנטים במערכות מידע, וקורס בחירה כלל מכללתי. במסגרת הסדנא שאותה אני מעביר בשותפות עם ד"ר אלינור איתם, יתכננו הסטודנטים מיזמים שתפקידם לעסוק בהכשרה מקצועית של עובדים בתחומים שונים לעבודה בעידן הבינה המלאכותי; הקורס השני הוא סמינריון בטכנולוגיות מידע שניתן   לסטודנטים של שנה ב'  בחוג למערכות מידע. הסטודנטים יבצעו עבודות חקר בנושא שילוב בינה מלאכותית בתחום שונים, בעזרת מומחי תוכן מתוך המכללה או מחוצה לה.    שני הקורסים הם כלים שלובים, הסטודנטים בסמינריון ינחו את הסטודנטים בסדנא.  בפעילויות אלו יוזמנו להשתתף גם סטודנטים וחברי סגל מרחבי המכללה. 




  כמו כל מיזם שתלוי בשיתוף פעולה של גורמים רבים,   המיזם  יכול להצליח או להיכשל. כרגע התחייבתי לעבוד על כיוון זה במשך שנה אחת להרצה,   ובמהלכה נעריך את הישימות ופוטנציאל ההצלחה בהמשך.      

 

אם נחזור לשירה של נעמי שמר,  יש איזה קסם בלהתחיל מבראשית, עשיתי זאת כבר מספר פעמים בחיי,  יש חששות, יש צורך לצאת מאזור הנוחות,  אבל תמיד עם שיר חדש בלב.