מדוע לפיל יש עיניים אדומות?
"מדוע יש לפיל עיניים אדומות? כדי שיוכל להתחבא בין עצי תות. ראיתם פעם פיל מתחבא בין עצי תות? נכון שלא, אז זה נראה שזה עובד".
ייתכן שקוראי שורות אלו יחשבו שמה שנכתב כאן הוא מצחיק, וייתכן
שתחשבו שזהו אוסף מילים סתמי, בין אם
הכוונה צלחה או לא, השורות הללו נועדו להצחיק.
הם פותחים את הדיון בשאלה: מה גורם
לנו לצחוק? צחוק הוא מסוג הרפלקסים
שנגרמים על ידי גירוי חיצוני. חלק מן הגירויים
נוצרים על ידי סוג יצירה הנקרא הומור. אם
נצטט את ארתור קסטלר "הומור הינו התחום היחיד של פעילות יוצרת המביאה לגירוי
ברמת מורכבות גבוהה, והיוצרת תגובה מוגדרת חריפה ומסיבית ברמת הרפלקסים
הפיזיולוגים". צחוק הוא ייחודי בין
הרפלקסים שלרובם ניתן להגדיר היטב את הגירויים הגורמים להם. שאלה מעניינת היא האם אנחנו יכולים להגדיר תנאי
הכרחי, תנאי מספיק או שניהם לכך שאכן יתרחש רפלקס הצחוק.
ננסה לבדוק האם יש תבנית שמהווה גורם מסביר מדוע אנחנו צוחקים.
לשם כך ניקח שלושה קטעי הומור פשוטים למדי, שישמשו לנו כאבן בוחן .
קטעי הומור:
1. אדם פוגש את שכנו ברחוב מטייל עם ברווז, שואל אותו:
"מדוע אתה מטייל עם ברווז", עונה לו:
"מהבוקר הברווז נדבק אלי ברחוב והולך איתי לכל מקום", מציע לו: "קח אותו לגן החיות". למחרת שוב רואה את שכנו מטייל עם אותו
ברווז, שואל אותו: "מדוע לא לקחת אותו לגן החיות", ענה לו:
"לקחתי אותו לגן חיות, לקרקס, ללונה פארק, ועדיין הוא ממשיך ללכת
אחרי".
2. משלחת מדענים מבקרת באפריקה ונלכדת ע"י שבט
קניבלים. ראש השבט מביט בהם ואומר: אותו נאכל היום, אותו נאכל מחר, ואותו נשחרר
כי הוא עזר לי להתכונן להגנה על הדוקטורט בהרווארד.
3. אישה אומרת לבן זוגה: היום אנחנו
נשואים 30 שנה ומזמן לא אמרת לי מילה חמה.
עונה לה: ולוואי שתשרפי.
אנחנו יכולים לדמות התקדמות של קטע הומוריסטי למבנה גיאומטרי.
בגיאומטריה אנחנו מכירים את המושגים: נקודה,
ישר ומשטח.
באיור זה ישנם שני משטחים: המשטח האדום והמשטח
הכחול, המשטחים משיקים זה לזה, וקיים קו
אחד (שצבעו סגול) ששייך לשני המשטחים.
התבנית המשותפת לכל קטעי ההומורהיא שהסיפור מתרחש
על הקו הסגול, המשטח הכחול הוא המשטח
שמקושר עם הסיפור באופן אסוציאטיבי, כך שאנחנו מאמינים שהסיפור מתרחש במשטח הכחול,
עד אשר מופיע הקטע האחרון של הסיפור שהוא כולו במשטח האדום שמראה שלמעשה הסיפור
מתרחש במשטח האדום הלא צפוי. ההכרה בכך
היא הדבר שגורם לאנשים לצחוק.
נסתכל על שלוש הדוגמאות שהראינו קודם.
הקטע הראשון: סיפור הברווז.
המשטח הכחול מייצג את החשיבה הרגילה שברווז הוא
בעל חיים, לכן המסקנה המתבקשת היא להביאו לגן החיות, אולם מהדיאלוג השני מסתבר
שהשכן התייחס אל הברווז כאל מלווה אנושי ולקח אותו למקומות בילוי אנושיים. ההכרה
בהבדל בין הפרשנות האינטואיטיבית למציאות שמתגלה בסיפור זה היא המקור לצחוק.
הדוגמא השנייה מתייחסת למדענים שנלכדים על ידי
קניבלים.
המשטח הכחול הוא החשיבה האינטואיטיבית שקניבלים
הם אנשים פראיים ולא משכילים, העובדה
האחרונה בסיפור מלמדת שלראש שבט הקניבלים יש דוקטורט מהרווארד, החריגה מההנחה הבסיסית היא הגורם לצחוק.
הדוגמא השלישית עוסקת בחילופי הדברים בין בני
הזוג.
המשטח הכחול מתייחס לחשיבה שלנו שמילה חמה
מתייחסת לאמירה חיובית.
המשטח האדום מתייחס לכך שההתייחסות למילה החמה
כאל מילה המתייחסת למשהו חם ושורף. גם כאן הניגוד בין המשטחים הוא זה שגורם לצחוק.
האם מה שהגדרנו הוא תנאי הכרחי? תנאי מספיק?
כדי לבחון את ההכרחיות צריך מדגם רחב, אבל נראה שהניגוד בין המשטחים כגורם
לצחוק הוא גורם מסביר אופייני. זה בהחלט
לא תנאי מספיק. אם נמצאים באופן חשיבתי
במשטח אחד ובעצם מגלים שהמציאות מובילה למשטח אחר, זה יכול לסמל תגלית מדעית, זה יכול להיות גם תובנה מעציבה ולא מצחיקה
כלל. לסיכום: ניתן להתייחס לתובנה
שהוצגה כאן כגורם מסביר מדוע בני אדם צוחקים מקטעי הומור, ותובנות אלו יכולות לשמש
לייצור של קטעים מצחיקים באמצעות בינה מלאכותית.
תחום מעניין לחקר. ולסיום בדיחה שנוצרה ע"י תוכנת הבינה המלאכותית ChatGPT (יש לה עוד מה לשפר): מדוע ספר המתמטיקה
עצוב?, כי יש לו הרבה בעיות.
