על הקריירה הקצרה שלי כמילונאי 

 

כתבתי על השירות הלאומי שבו שכחתי את איפני.  בעשרת הימים של השירות הלאומי נולדו ביטויים רבים. כשחזרנו לבית הספר, אחד מחברינו שעקב מחלה לא היה בשירות הלאומי אמר: "אני לא מבין את מה שאתם מדברים, אולי תוציאו מילון לכל הביטויים שהמצאתם".  כך התחילה הקריירה הקצרה שלי כמילונאי.  זה הסיפור.  

 

אוסף ציורים בסגנון קריקטורות של
מורים ותלמידים מעשה ידיו של חנוך רייכלסון 

 

 

 

כמו שכבר כתבתי, בכיתה ד' תיכון (מה שקרוי היום כיתה י') יצאנו לעשרה ימים של שירות לאומי  לקטוף תפוזים בפרדסים של כפר ויתקין.   בעשרה ימים אלו נולדו ביטויים רבים, והשתכללה שפת העגה של המשתתפים.  לאחר שחזרנו, בן כיתתנו רון פוקס שעקב מחלה לא השתתף בקטיף התפוזים, רטן שאנחנו משתמשים בביטויים שאינו מבין, ואמר בצחוק: "אולי תוציאו מילון, כדי שאבין מה אתם אומרים?".  לא בטוח שהוא התכוון לכך ברצינות, אבל אני חשבתי שזה רעיון טוב באופן כללי להוציא מילון ביטויים מהווי הכיתה.   וכך עבדתי על המילון בשיעורים משעממים, כשמספר חברים עזרו, הן באיסוף הביטויים, והן בהגדרתם.  בסופו של דבר הדפסתי ושכפלתי את המילון, ומכרתי אותו ב  25 אגורות, שהספיקו לי לסרט ופלאפל.  המילון זכה לכותרת "המילון לעברית זעירה".  ואני מעתיק מתוכו את ההקדמה:

 

הקדמתו של אבא אבן*

 

אבא אבן כתב הקדמה (לא בדיוק למילון שלי, אבל מה זה משנה)

מאות בשנים נשללה מהעם היהודי הזכות לגלם את ערכיו החברתיים. משיצא עמנו משעבוד לגאולה חדל להיות מטיף תורה לזולתו ונהפך לנושא שליחות משפטית חדשה ועצמאית. תבורך כל יוזמה חינוכית הבאה להסביר לאזרח את מדינתו.  עץ חיים היא למחזיקים ותומכיה מאושר

 

א. אבן

 

*  לספרה של שולמית אלוני – "אזרחות – אזרח ומדינתו".

 

 

הקדמת המחבר (רצוי לדלג עליה).   

 

לא היו למחבר יומרות כלל; לכן אין מילון זה מנסה לשקף דבר; אי לכך אני תקוה כי המילון לעברית זעירה ישיג את מטרתו (נ.ב. – מי שימצא לו מטרה מלבד עיטוף מזון מוזמן לפנות אלי).  ניסיון ראשון (ואחרון?)  זה להדפיס מילון אשר יכלול ביטויים ומילים מיוחדות, לא היה רעיוני המקורי ועל הרעיון אני מודה לר' פוקס.  כמו-כן תודתי נתונה לא' נחמיאס, ב' גולני ונ' אלון אשר תרמו רעיונות שעזרו במידת-מה להוציא מילון זה. 

 

בתחילת השנה העוקבת (כיתה ה' תיכון, י"א בלשון ההמון), ממש אחרי מספר שבועות הוצאתי את המילון השני שזכה לשם "המילון לעברית משופמת", שכלל בתוכו עוד ביטויים.   הציור שבתחילת הסיפור לקוח מתוך המילון ההוא, וכלל ציורים של חנוך רייכלסון, שנהג לצייר מורים (מאותה שנה וגם מהשנה הקודמת). 

הפתיחה למילון נראית כך:

 

הקדמת המחבר

 

סוף השיעור.  ויכוח על בעיה פיזיקלית... המשתתפים חלוקים בדעותיהם.  "המומנט הזה הוא המשקל כפול סינוס הזווית האופקית" צורח מאן דהוא, "לא נכון" צווח השני בחדוות זעם בלתי מרוסנת "המומנט הזה הוא בכלל גבול בלתי מוגדר של פונקציה מן המעלה השישית". ובלהט הוויכוח הצטרף קול נוסף "אתה שתוק בכלל, פיון שכמוך". כך נולד הביטוי פיון* (חייל בשחמט). כך נולדים ביטויים אחרים. מספרים כי בהשתרשות הכינויים משתק עצמו המכונה לדעת, כגון רון פוקס שגזר עליו את אלם השתיקה.  בכינוס הביטויים ובעריכת המילון עזר לי במיוחד בעז גולני, ושלוחה לו תודתי (אך בלי אחוזים מן הרווחים). וכן נתונה תודתי לחנוך רייכלסון שעיטר את דף המגוון.

 

 

פיון - או רגלי בשחמט.  ביטויים מעולם השחמט כמו  פיון וכמו  פָּאצֶר 
נכנסו לשפה שלנו בזכותו של מיקי גרנסקי שהיה שקוע ראשו ורובו במשחק המלכים 

מחיר המילון:

 

נטו – 20 אג', דמי עינוגים – 2 אג', דמי ציור – 1 אג', תשלום שלא ישולם לאחד שהתכוון לצייר ולא צייר – 4 אג', למען פירוק מדינות ארה"ב – 2 אג', דמי סבלות – 1 אג', שכרו של גרנסקי – 0 אג'. 

סך הכל – 30 אג'

במילון זה, בנוסף לביטויים הוספתי גם רשימת כינויים של ילדי הכיתה.  הכינויים כללו כינויים גלויים, וגם כינויים סמויים שבהם כונו אנשים מסוימים מאחורי גבם.   אחד מהם, שלא אנקוב בשמו, ניסה לתהות מה מקור הכינוי שעליו לא ידע, אך נענה בצחוק חסר מעצורים של כל מי ששאל אותו. 

 

 

להרבה מאתנו היו כינויים שנהגו להשתמש בהם במקום שמות.
היה לנו מורה אחד - יהושע מרגלית - שניסה ללמוד כינויים ולכנות תלמידים
בכינויים במקום בשמות.   מרבית התלמידים (אבל לא כולם) לקחו זאת ברוח טובה 

 כמה כינויים סמויים הפכו לגלויים בעקבות המילון הזה (ובאמת, לא יפה לכנות אנשים מאחורי גבם, ולא בפנים). אני חשפתי רשימה חלקית של  הכינויים שכינו אותי (צברתי כינויים רבים, למעשה עד שסיימתי את התיכון, כמעט איש לא קרא לי בשמי הרשמי, אולי למעט כמה מורים), גם כאלו שממש  לא אהבתי ,בראש רשימת הכינויים.   בכיתה י"ב לא הוצאתי מילון, אלא צברתי ביטויים נוספים ושמרתי אותם לקריאה בע"פ במסיבת הסיום של הכיתה.

מרבית הביטויים במילונים יהיו נהירים רק למי שהיה בכיתה,  העליתי מספר ערכים שגם אחרים אולי יוכלו לחשוב בטעות שהם מבינים על מה מדובר

 

זה מילון על אמת.  היה מאד יומרני לכנות את אוסף הדפים
שהפצתי בתור מילון. 

מספר ערכים  מן המילון הראשון:

	בחן פתע		בחן שמודיעים עליו שבוע מראש, בניגוד לבחן רגיל שמודיעים עליו שבועיים מראש (אורי בן בסט, המורה למתמטיקה ופיזיקה).
	גטקס		(= תחתונים).  כינויו של המורה לתנ"ך גד כהן, שנוהג להדגיש מספר פעמים בשיעור ששמו גד כהן, כדי שלא נשכח. (בימי הורים תמיד יש הורים שמחפשים את מר גטקס).
	גמד גשם		הברקה של צביקה, אחיו של נוגה אלון, שלא ירד לדעתו של הביטוי "ננס רוח"*
	צ'אק		ביטוי שהומצא בעת לימוד מתמטיקה , על מנת להרגיז את הזולת.  דוגמא:  הוכחתי, צ'אק! אתה לא הוכחת, צ'אק!  (מיכאל גרנסקי)
עד לפני שבועיים		ביטוי שנועד להבהיר את קושי הקושייה .  דוגמא: עד לפני שבועיים לא ידעתי ולא כלום (נתנאל ליפשיץ, המורה לתלמוד)

ומספר ערכים מן המילון השני:

	דון קישוט		בספרו של סרוונטס איש גבוה ורזה המדבר בצורה מוזרה, והולך בצורה מוזרה. בכיתתנו: מתאים בדיוק לתיאורו של המורה להיסטוריה ואזרחות, דויד כוכבי.
	נוגה – בתור שם של בן		תגובות לגילוי שנוגה אלון  הוא בן ולא בת: א. המורה לפיזיקה, דוד שלי, צחצח את משקפיו היטב לראות אם לא נפל פגם בראייתו. ב. המורה לכימיה אלה כהנא, קפאה על מקומה וקראה את השם עוד פעם לראות אם נפלה בו טעות. ג. בגדנ"ע שובץ במחלקת בנות. ד. גולדמן התרגל איכשהוא.
אלקטרון			קטן ושלילי.  כינויו של שלמה גולן מפקד הגדנ"ע. השם  הומצא או ביוון העתיקה, או במסע למוחרקה בכיתה ט'.  הערה: הכינוי שימש גם את המחזורים שאחרינו, אבל אנחנו המצאנו אותו.
	בודהא		חבר טוב של המחנכת הג'ינג'ית (רותי לורנד). ולכן עלינו לשמוע את תורתו לכבוד יום הכיפורים. כל בודהיסט יכול לקבל את המילון בהנחה.  לפנות ל: זן
דודה עצלות		אחד הדודות הטובות אשר באות לבקר אותנו, ונשארות לגור בקביעות.  נאמר ע"י המורה החכם עד מאד, והזמני עוד יותר בני גולדמן.  מייעץ לסלקה, אך מטעמי נימוס גרידא אסור לעשות זאת. עיין: דודה קלרה. הערה: שאלה לדודה: הבאת ממתקים? תשובה: לא! הבאתי עצלות! הערה נוספת:  בני גולדמן לימד אותנו מספר שבועות מתמטיקה כממלא מקום למורה הקבוע, קפלן, עליו כתבתי בהרחבה.  המילון יצא בשבועות אלו בעידן טרום קפלן שאינו נזכר במילון המקורי.

ותשובות לכמה שאלות לסיום:

האם המילונים שרדו ? מן המילון השני נשאר לי עותק, מן המלון הראשון אזלו כל העותקים, למרות ששמרתי לי עותק, הוא נגנב משולחני בכיתה.

   לאחר מספר שנים כשלמדתי בטכניון סיפרתי לאחד מחברי לספסל הלימודים על המילונים ועל כך שהעותק ששמרתי לי מהמילון הראשון נגנב, ולא נשאר לי עותק.  

יש גנבים שגונבים מתוך תיקים ויש גנבים שגונבים משולחנות 

הפתיע אותי ואמר שהעותק הזה של המילון נמצא אצלו.  שאלתי אותו: הכיצד? אתה אפילו לא למדת אתנו (הוא למד באותה שנה בסניף אחר של הריאלי).  אמר: בדיוק בהפסקה ההיא באתי לכיתה שלכם לבקר חבר (הם שניהם היו היחידים בשכבה שהיו ב שומר הצעיר, ומי שיודע יוכל לזהות בקלות), וראיתי שכולם שקועים בקריאת המילון, ראיתי עותק של המילון מונח על אחד השולחנות, ולקחתי אותו.  אמרתי לו: זה היה העותק שלי ואתה גנבת אותו.  ענה לי: מדוע להיות קטנוני? אמרתי לו: וזה הזמן לכפר על כך ולהחזיר לי את העותק.  ענה לי:  מה פתאום?  לכל היותר אני מוכן לצלם לך.  אמרתי לו: אולי תצלם לך ותחזיר לי את המקור.  ענה:  הדבר היחידי שאני מוכן לתת לך זה צילום.  Take it or leave it.   כך שמהמילון הראשון יש לי רק צילום.

לפני זמן מה גם העתקתי את שני המילונים למדיה דיגיטלית.  בגרסה הדיגיטלית של המילון השני הוספתי פרק על המורה למתמטיקה קפלן, שכאמור הפציע לאחר שהמילון יצא.

אינני משתף אותם, כי באמת הם ידברו למתי מעט אשר יכולים לפנות אלי ולקבל עותק דיגיטלי.

והאם בזאת  הסתיימה הקריירה במילונאות?   לא בדיוק.  לאחר שנים רבות הייתי חבר בוועדה למונחים  מקצועיים של האקדמיה ללשון עברית, והייתי שותף לחיבור מילון למונחי בינה מלאכותית. 

 

המילון למונחי בינה מלאכותית של האקדמיה ללשון עברית - מילון אמיתי שהייתי שותף לחיבורו 

 

 

 

שכחתי  את איפני

 

הסיפור הזה מחזיר אותי לכיתה ד' תיכון (כיתה י') שבה יצאנו לשירות לאומי לקטוף תפוזים בכפר ויתקין. באחד מימי השירות הלאומי כולם הקניטו אותי על כך ששכחתי את איפני.  זה הסיפור .  

 

 

קטיף תפוזים במשך עשרה ימים יכול להפוך אדם לאלרגי לתפוזים
במקרה שלי: תפוזים נשארו חלק משמעותי מתפריט החורף 

 

בכיתה ד' תיכון (מה שקרוי היום כיתה י') יצאנו לעשרה ימים של שירות לאומי  לקטוף תפוזים בפרדסים של כפר ויתקין.  שכנו אותנו באכסניית נוער שהייתה ליד המקום שהיום נקרא "אם הדרך", באותה תקופה הייתה שם רק תחנת "פז", שהייתה מפורסמת בזכות ה- "פזנון", מסעדת הפנקייקים. 

כך נראית תחנת פז המפורסמת בה היה הפזנון שיגאל בשן שר עליו 

הגענו לאכסניית הנוער והיינו אמורים להתחיל לקטוף תפוזים למחרת, ואז הסתבר שיש משבר מול הפרדסנים.  הקבוצה הקודמת שקטפה תפוזים, אינני זוכר מאיזה מקום בארץ הייתה, ביום האחרון השתוללה וגרמה נזק לפרדס.   לכן הפרדסנים הודיעו שהם אינם מוכנים לקבל יותר תלמידי תיכון.  יש לציין כי הם רצו לקבל אישור להביא פועלים מהשטחים,  והמדינה ניסתה לצמצם בפועלים מהשטחים על ידי שליחת בני נוער במסגרת השירות הלאומי.    שפירא, מנהל הריאלי, הוזעק למקום כדי לדבר עם הפרדסנים, והצליח לשכנע אותם שהוא ערב להתנהגות הטובה של תלמידיו.  לאחר מכן הופיע באכסניית הנוער בערב, הסביר לנו בפנים חמורות את השיחה הקשה שהייתה לו עם הפרדסנים, ועשה את אחת משיחות האיומים הרגילות שלו, למה שיעשה למי שיעז להתפרע (נדמה לי שהאיום היה קניבלי:  אני אוכל אתכם בלי מלח!).

שפירא בתמונה עם ראש הממשלה לוי אשכול  וסגן שר החינוך אהרן ידלין 

בכל אופן, התייצבנו למחרת כדי לקטוף תפוזים,  ועבדנו עשרה ימים בקטיף תפוזים, זה לא היה מרתק, ואמצנו לעצמנו את שיר הקטיף.  ששרנו באופן אינסופי, לפי המנגינה של "רבותי ההיסטוריה חוזרת",  אבל אצלנו הפלמ"ח לא צעד בסוריה, למעשה החלפנו את כל מילותיו של חיים חפר במילה יחידה "תפוזים", אז דמיינו את השיר ששרנו.   היינו שם ארבע כיתות – שתי כיתות מהריאלי אחוזה (שעליו נמניתי) ושתי כיתות מהריאלי הדר. ההבדל היה שבהדר עישון סיגריות היה בגדר נורמה, וכמעט כולם עישנו כבר בכיתה י',  בעוד שאנחנו הילדים הטובים של אחוזה – כמעט כולנו לא דגלנו בעישון (כמה מאתנו  התקלקלו בהמשך).     באחד הערבים, מדריכי הגדנ"ע שניהלו את השירות הלאומי החליטו לעשות לנו תחרות של אחוזה נגד הדר.

יש המתחרים בריצה, אנחנו התחרינו במה שקורים היום "שאלות טריוויה" 

אני הייתי בנבחרת של אחוזה יחד עם כמה מחברי. כללי המשחק היו שכל צוות שואל את הצוות השני שאלה אחת בכל סיבוב.  המשחק נמשך כאשר באחד הסיבובים אחת הנבחרות מנצחת את השנייה.   בשני הסיבובים הראשונים היה תיק"ו.  בסיבוב הראשון נשאלו שאלות קשות ושתי הקבוצות לא ידעו לענות , בסיבוב השני ידענו לענות על השאלה שלהם וחשבנו שכבר ניצחנו, ואז אחד מחברי  שהתמחה במלחמת העולם השנייה (ולימים עשה עבודת דוקטורט בנושא זה) שאל אותם שאלה שקשורה בשם של  גנרל גרמני במלחמת העולם השנייה, מסתבר שלנבחרת של הדר היה המומחה שלהם למלחמת העולם השנייה, והוא ידע את התשובה.  כך שעדיין היינו בתיק"ו.  .  ואז הגיעה השאלה השלישית.  הצוות השואל היה צריך להעביר את השאלה והתשובה בפתק למדריך הגדנ"ע שהיה השופט, ואז לשאול את השאלה.  הנבחרת של הדר שאלה את שאלתם:  "כמה פעמים מופיעה המילה מתוק בשיר מתוק מתוק?".  השיר של להקת פיקוד צפון עם הסולן  יגאל בשן היה אז להיט ושיר השנה במצעד הפזמונים , ושמעתי אותו פעמים רבות.  הרצתי את השיר בראשי במהירות גבוהה תוך כדי כך שאני סופר מילים עם האצבעות, ותוך זמן קצר נתתי את התשובה.   נדמה לי שהתשובה הייתה 120.  אגב פעם בדקתי ומצאתי שהמספר שונה בביצועים שונים של השיר.

מתוק מתוק -שיר השנה של שנת 1971 

   בכל מקרה, התשובה שאמרתי הייתה  התשובה שהייתה רשומה בפתק אצל השופט, ולכן הכריז על נקודה לטובתנו.  כעת היה עלינו להבטיח שאנחנו נשאל שאלה שהם לא יידעו.  ואז אחרי שהנבחרת שלנו לא הצליחה בפעם הקודמת, בקשתי אני לשאול את השאלה.  השאלה ששאלתי אותם הייתה: מה צורת המשטר בבהוטן ומה שמו של ראש המדינה?  לאחר שהביטו בי כתרנגול בבני אדם וכמובן לא היה להם מושג מה התשובה, אמרתי להם שבהוטן היא מלוכה, ושמו של המלך הוא כמובן ג'יג'מי דורג'י ואנצ'וק (סבו של המלך הנוכחי).  

מלך בהוטן באותה תקופה - נפטר בהמשכה של אותה שנה 

 

 

 ניצחנו בתחרות, אך הואיל והיינו עדיין ישובים במעגל, מישהו שאל אותי מהיכן אני יודע על בהוטן,  אמרתי שיש לי בבית ספר שנקרא "ארצות תבל" (שנכתב ע"י יצחק לבנון) ובו מופיעות כל מדינות העולם בסדר אלפביתי ויש שם גם פרטים כמו הבירות, ראשי המדינה וכד',  ואני מכיר את הספר הזה כמעט בעל פה (תמיד היו לי תחביבים מוזרים).

 

 

הספר "ארצות תבל" - ידעתי אותו כמעט בעל פה 

  ואז  אתגרו אותי להגיד את כל המדינות לפי סדר האלפבית -  התחלתי ב: אוסטריה, אוסטרליה, איטליה ,אינדונזיה... ולאחר שהמשכתי להפליג הלאה, פתאום נעצרתי ואמרתי: רגע, שכחתי את איפני.  ואז כולם מסביבי פרצו בצחוק ושאלו - מה זה איפני?

אמרתי להם שזו מושבה ספרדית באפריקה שאפילו מוציאה בולים משלה (כיום היא סופחה למרוקו).   למחרת  כל מי שראה אותי כולם הזכיר לי  ששכחתי את איפני, ואפילו אבדתי אותה, והציעו לי לחפש אותה מתחת לעץ התפוזים.     בעשרת הימים של השירות הלאומי נכנסו לשפה הרבה ביטויים שנוצרו שם.  לאחר שחזרנו רטן מישהו שהיה חולה ולא הגיע לשירות הלאומי כי איננו מבין את מה שאנחנו אומרים והציע להוציא מילון שיסביר לו על מה אנחנו מדברים.   אבל זה כבר סיפור אחר שעוד יסופר.

מפה של איפני - באותה תקופה מושבה ספרדית, היום לא קיימת כישות
בפני עצמה אחרי שסופחה למרוקו