כמו בילבי

 

כתבתי הרבה על עצמי לאחרונה,  ועכשיו אפנה את המקום לסיפור נוסף של ברק, מספר האגדות.  להזכירכם, ברק הוא מנהל בחברת הייטק יוצא יחידה טכנולוגית של המודיעין. הסיפור שהוא מספר בקולו בגוף ראשון על פנטזיית ילדות והגשמתה.

 

כך תיארתי את הבת האידיאלית- ג'ינג'ית עם צמות ועיניים ירוקות
הקוף לא קשור לפנטזיה.

 

 

יום אחד, בתקופה שבה הייתי בצבא הקבע, אכלתי צהריים עם אחד מחבריי ליחידה.

הוא דיבר על החברה שלו, ואמר שהיא מאד חמודה, אבל מבחינת המראה החיצוני שלה רחוקה מהפנטזיה שהייתה לו על הדמות הנשית, ואמר שאולי יגיע היום שבו יוכל להגשים את הפנטזיה.  לא אפרט מה הייתה הפנטזיה שלו, אבל זה נראה לי די מוזר. 

ואז שאל אותי האם לי הייתה פנטזיה כיצד צריכה להיראות הבת האידיאלית – עניתי לו בלי להתבלבל:  כמו בילבי, ג'ינג'ית, עם צמות ועיניים ירוקות.   שאל אותי אם אי פעם יצאתי על בת דמוית בילבי, עניתי לו: פנטזיות לחוד, ומציאות לחוד.   כעבור מספר שבועות שוב יצא לנו לאכול ארוחת צהריים בצוותא, ואז אמר לי: "זוכר שאמרת לי שהמראה האידיאלי שלך הוא דמוי בילבי? אז אני עומד להגשים לך את הפנטזיה", וכאן שלף באופן דרמטי פתק עם מספר טלפון.

נראה שהוא לקח את מה שאמרתי ברצינות וחשב שהוא מגשים לי חלום 

 

 שאלתי אותו על מה בדיוק הוא מדבר?  ענה לי: "כמו שאתה יודע, אימא שלי היא מנהלת בית ספר.  במוצאי שבת שעברה הייתי אצל הורי, ואימא שלי ארחה בביתה כמה מורות חדשות. אחת המורות החדשות נראית בדיוק כמו בילבי – ג'ינג'ית לגמרי, שיער מתולתל אסוף בשתי צמות, ועיניים ירוקות כשל חתול ביצות.   שוחחתי אתה קצת, היא מורה מתחילה שזו השנה הראשונה שהיא מלמדת,  פנויה ואין לה חבר כרגע, ונשמעת חכמה ושנונה.  סיפרתי לה עליך, והיא הביעה עניין להכיר אותך, אז תצא מהקופסה שלך ותראה אם היא תגשים לך את הפנטזיה".    זה נראה לי קצת שטחי להכיר מישהי רק בגלל המראה החיצוני שלה, אבל גם אני הייתי פנוי באותה תקופה והחלטתי שאין לי מה להפסיד.  לקחתי את הפתק שעליו רשומים שמה ומספר הטלפון.    באותו ערב התקשרתי אליה,  מסתבר שהיא גרה בעיר קרובה לעיר שבו הורי גרו, קבעתי להיפגש אתה ביום שישי הקרוב.  בפגישה שערה היה פזור ולא אסוף בצמות, אבל היא אכן הייתה ג'ינג'ית טבעית ולא צבועה, עם עיניים מאד ירוקות.  הלכנו לסרט ואחר כך לטיול רגלי.  לא יצאתי עם החלטה אם יש לנו מספיק מן המשותף, אבל כשהציעה להיפגש שוב, החלטתי לזרום ולפגוש אותה שוב ביום שישי העוקב. 

לאחר הפגישה לא היה ברור לי אם נוצרה כימיה ותנופה להמשך 

 כך פגשתי אותה שלושה ימי שישי ברצף, כשעדיין נראה לי שלא נפרץ מחסום הזרות.   בסוף הפגישה השלישית הפתיעה אותו והציעה שבסוף השבוע הבא ניסע לבית הארחה באיילת השחר לבלות בו את סוף השבוע.  עניתי לה בצורה לא מחייבת שנדבר על זה בהמשך השבוע.   נראה לי שהיא רצתה להתקדם הלאה בקשר בינינו, ולא הייתי בטוח שאני שותף לרצון הזה, כי באמת לא הייתי בטוח שאנחנו על גל אחד.   במוצאי שבת טלפנה אלי ואמרה שנצטרך לדחות את התוכניות לנסיעה בשבוע הבא כי צץ לה משהו אחר.  לפני שנה היא נסעה בטיול מאורגן של צעירים ליוון, ומתארגנת "פגישת מחזור" של כל משתתפי הטיול הזה ביום שישי הבא, יתר על כן, היא התנדבה לארח את המפגש.   ואז הוסיפה והפצירה בי שאבוא.  שאלתי אותה מדוע היא רוצה שאבוא, הרי לא אכיר שם איש, ולא אוכל לתרום דבר להעלאת הזיכרונות שלהם מהטיול.

באותה תקופה טרם הייתי ביוון - אליה הגעתי הרבה יותר מאוחר וגם לא בטיול מקיף 

  אמרה לי שאני מכיר אותה, ואם אשתעמם היא תפצה אותי על כך, אבל היא מאד מאד מאד מבקשת שאבוא.  לא התלהבתי, אך היה לי קשה לעמוד בתחנוניה.  ואכן, הגעתי לביתה (היא עדיין גרה עם הוריה) ביום שישי הבא.   הגיעו עוד 14 אנשים, חלקם בזוגות, חלקם בבודדים.  באמת לא היה לי הרבה מה לתרום לזיכרונות.   חיבתי לפתרון חידות התבטאה בזה שניסיתי לנחש מתוך ההקשר בשיחה על אודות דברים שקרו. 

התייחסתי לערב הזה בתור אוסף של חידות היגיון 

היא התיישבה על ידי, ודי התרפקה עלי, הציגה אותי בתור קצין ב- 8200, וראיתי שחלק מן האנשים בחן אותי בסקרנות.   לאחר שהלכו אמרה לי שהיא יודעת שזה לא היה מרתק עבורי, אבל שמחה מאד שהגעתי. אמרתי לה שבשבוע הבא אני בתורנות סוף שבוע בבסיס, ושעוד נדבר בהמשך. 

בדרכי חזרה ניסיתי לחשוב מה הסיבה שכל כך הייתה נחושה שאשתתף בפגישה שבאמת לא הייתי שייך אליה.   ברור לי שבהתנהגותה היא יצרה רושם כלפי האחרים שיש בינינו זוגיות, אולי בשל העובדה שחלק מהמשתתפים היו בזוגות והיא הייתה בטיול בגפה, רצתה ליצור רושם שגם לה יש חבר ועוד מישהו שבעיני חבריה ייראה מוצלח.

נראה שהייתי מקור לגאווה, אבל לא הייתי בטוח שאני רוצה לשחק את המשחק הזה

 

 

לא ממש הייתי שלם עם העובדה שכך הוצגו הדברים, וחשבתי שבגין העובדה שאהיה בתורנות בשבוע הבא, יהיה לי פסק זמן של שבועיים לחשוב.  בשבוע העוקב גם הזמינו אותי לאירוע באזור המרכז ולא הגעתי לבקר את הורי.   שקלתי אם להתקשר אליה, וחשבתי שאם תתקשר אלי אגיד לה.  וכך אני לא התקשרתי אליה, וגם היא לא התקשרה אלי,  והקשר גווע בקול דממה דקה.   אותו חבר שיצר את הקשר אמר שאימא שלו שאלה אותה איך מתקדם הקשר איתי, והיא ענתה לה שתשאל אותי.  לאיילת השחר הגעתי כמה שנים יותר מאוחר.    ואכן, פנטזיות לחוד, ומציאות לחוד.

יש דברים שמסתיימים בקול דממה דקה