שכחתי  את איפני

 

הסיפור הזה מחזיר אותי לכיתה ד' תיכון (כיתה י') שבה יצאנו לשירות לאומי לקטוף תפוזים בכפר ויתקין. באחד מימי השירות הלאומי כולם הקניטו אותי על כך ששכחתי את איפני.  זה הסיפור .  

 

 

קטיף תפוזים במשך עשרה ימים יכול להפוך אדם לאלרגי לתפוזים
במקרה שלי: תפוזים נשארו חלק משמעותי מתפריט החורף 

 

בכיתה ד' תיכון (מה שקרוי היום כיתה י') יצאנו לעשרה ימים של שירות לאומי  לקטוף תפוזים בפרדסים של כפר ויתקין.  שכנו אותנו באכסניית נוער שהייתה ליד המקום שהיום נקרא "אם הדרך", באותה תקופה הייתה שם רק תחנת "פז", שהייתה מפורסמת בזכות ה- "פזנון", מסעדת הפנקייקים. 

כך נראית תחנת פז המפורסמת בה היה הפזנון שיגאל בשן שר עליו 

הגענו לאכסניית הנוער והיינו אמורים להתחיל לקטוף תפוזים למחרת, ואז הסתבר שיש משבר מול הפרדסנים.  הקבוצה הקודמת שקטפה תפוזים, אינני זוכר מאיזה מקום בארץ הייתה, ביום האחרון השתוללה וגרמה נזק לפרדס.   לכן הפרדסנים הודיעו שהם אינם מוכנים לקבל יותר תלמידי תיכון.  יש לציין כי הם רצו לקבל אישור להביא פועלים מהשטחים,  והמדינה ניסתה לצמצם בפועלים מהשטחים על ידי שליחת בני נוער במסגרת השירות הלאומי.    שפירא, מנהל הריאלי, הוזעק למקום כדי לדבר עם הפרדסנים, והצליח לשכנע אותם שהוא ערב להתנהגות הטובה של תלמידיו.  לאחר מכן הופיע באכסניית הנוער בערב, הסביר לנו בפנים חמורות את השיחה הקשה שהייתה לו עם הפרדסנים, ועשה את אחת משיחות האיומים הרגילות שלו, למה שיעשה למי שיעז להתפרע (נדמה לי שהאיום היה קניבלי:  אני אוכל אתכם בלי מלח!).

שפירא בתמונה עם ראש הממשלה לוי אשכול  וסגן שר החינוך אהרן ידלין 

בכל אופן, התייצבנו למחרת כדי לקטוף תפוזים,  ועבדנו עשרה ימים בקטיף תפוזים, זה לא היה מרתק, ואמצנו לעצמנו את שיר הקטיף.  ששרנו באופן אינסופי, לפי המנגינה של "רבותי ההיסטוריה חוזרת",  אבל אצלנו הפלמ"ח לא צעד בסוריה, למעשה החלפנו את כל מילותיו של חיים חפר במילה יחידה "תפוזים", אז דמיינו את השיר ששרנו.   היינו שם ארבע כיתות – שתי כיתות מהריאלי אחוזה (שעליו נמניתי) ושתי כיתות מהריאלי הדר. ההבדל היה שבהדר עישון סיגריות היה בגדר נורמה, וכמעט כולם עישנו כבר בכיתה י',  בעוד שאנחנו הילדים הטובים של אחוזה – כמעט כולנו לא דגלנו בעישון (כמה מאתנו  התקלקלו בהמשך).     באחד הערבים, מדריכי הגדנ"ע שניהלו את השירות הלאומי החליטו לעשות לנו תחרות של אחוזה נגד הדר.

יש המתחרים בריצה, אנחנו התחרינו במה שקורים היום "שאלות טריוויה" 

אני הייתי בנבחרת של אחוזה יחד עם כמה מחברי. כללי המשחק היו שכל צוות שואל את הצוות השני שאלה אחת בכל סיבוב.  המשחק נמשך כאשר באחד הסיבובים אחת הנבחרות מנצחת את השנייה.   בשני הסיבובים הראשונים היה תיק"ו.  בסיבוב הראשון נשאלו שאלות קשות ושתי הקבוצות לא ידעו לענות , בסיבוב השני ידענו לענות על השאלה שלהם וחשבנו שכבר ניצחנו, ואז אחד מחברי  שהתמחה במלחמת העולם השנייה (ולימים עשה עבודת דוקטורט בנושא זה) שאל אותם שאלה שקשורה בשם של  גנרל גרמני במלחמת העולם השנייה, מסתבר שלנבחרת של הדר היה המומחה שלהם למלחמת העולם השנייה, והוא ידע את התשובה.  כך שעדיין היינו בתיק"ו.  .  ואז הגיעה השאלה השלישית.  הצוות השואל היה צריך להעביר את השאלה והתשובה בפתק למדריך הגדנ"ע שהיה השופט, ואז לשאול את השאלה.  הנבחרת של הדר שאלה את שאלתם:  "כמה פעמים מופיעה המילה מתוק בשיר מתוק מתוק?".  השיר של להקת פיקוד צפון עם הסולן  יגאל בשן היה אז להיט ושיר השנה במצעד הפזמונים , ושמעתי אותו פעמים רבות.  הרצתי את השיר בראשי במהירות גבוהה תוך כדי כך שאני סופר מילים עם האצבעות, ותוך זמן קצר נתתי את התשובה.   נדמה לי שהתשובה הייתה 120.  אגב פעם בדקתי ומצאתי שהמספר שונה בביצועים שונים של השיר.

מתוק מתוק -שיר השנה של שנת 1971 

   בכל מקרה, התשובה שאמרתי הייתה  התשובה שהייתה רשומה בפתק אצל השופט, ולכן הכריז על נקודה לטובתנו.  כעת היה עלינו להבטיח שאנחנו נשאל שאלה שהם לא יידעו.  ואז אחרי שהנבחרת שלנו לא הצליחה בפעם הקודמת, בקשתי אני לשאול את השאלה.  השאלה ששאלתי אותם הייתה: מה צורת המשטר בבהוטן ומה שמו של ראש המדינה?  לאחר שהביטו בי כתרנגול בבני אדם וכמובן לא היה להם מושג מה התשובה, אמרתי להם שבהוטן היא מלוכה, ושמו של המלך הוא כמובן ג'יג'מי דורג'י ואנצ'וק (סבו של המלך הנוכחי).  

מלך בהוטן באותה תקופה - נפטר בהמשכה של אותה שנה 

 

 

 ניצחנו בתחרות, אך הואיל והיינו עדיין ישובים במעגל, מישהו שאל אותי מהיכן אני יודע על בהוטן,  אמרתי שיש לי בבית ספר שנקרא "ארצות תבל" (שנכתב ע"י יצחק לבנון) ובו מופיעות כל מדינות העולם בסדר אלפביתי ויש שם גם פרטים כמו הבירות, ראשי המדינה וכד',  ואני מכיר את הספר הזה כמעט בעל פה (תמיד היו לי תחביבים מוזרים).

 

 

הספר "ארצות תבל" - ידעתי אותו כמעט בעל פה 

  ואז  אתגרו אותי להגיד את כל המדינות לפי סדר האלפבית -  התחלתי ב: אוסטריה, אוסטרליה, איטליה ,אינדונזיה... ולאחר שהמשכתי להפליג הלאה, פתאום נעצרתי ואמרתי: רגע, שכחתי את איפני.  ואז כולם מסביבי פרצו בצחוק ושאלו - מה זה איפני?

אמרתי להם שזו מושבה ספרדית באפריקה שאפילו מוציאה בולים משלה (כיום היא סופחה למרוקו).   למחרת  כל מי שראה אותי כולם הזכיר לי  ששכחתי את איפני, ואפילו אבדתי אותה, והציעו לי לחפש אותה מתחת לעץ התפוזים.     בעשרת הימים של השירות הלאומי נכנסו לשפה הרבה ביטויים שנוצרו שם.  לאחר שחזרנו רטן מישהו שהיה חולה ולא הגיע לשירות הלאומי כי איננו מבין את מה שאנחנו אומרים והציע להוציא מילון שיסביר לו על מה אנחנו מדברים.   אבל זה כבר סיפור אחר שעוד יסופר.

מפה של איפני - באותה תקופה מושבה ספרדית, היום לא קיימת כישות
בפני עצמה אחרי שסופחה למרוקו