על תמונה ישנה שמצאתי

 

בעת עשיית סדר במגירות שבהם היו חומרים ששייכים לאימא שלי,  מצאתי תמונה ישנה שלא ידעתי על קיומה

 

  

התמונה מבית הספר ברוסיה כשאימא שלי הייתה בת 12
היא נמצאת בטור הימני, ואחיה צבי מיד למעלה מימינה 

 

   

 

 

כאשר כתבתי על אימא שלי מיד לאחר פטירתה,  צרפתי תמונה שעליה כתבתי שהיא התמונה הישנה ביותר שלה מגיל 14 עם אימא שלה במחנה המעפילים בעתלית.   

אחרי העלייה לארץ במחנה בעתלית בגיל 14 

אך כאמור מצאתי תמונה שצולמה כנראה שנתיים מוקדם יותר, שנראית כתמונה כיתתית בבית הספר ברוסיה,  המקום שאליו משפחתה ברחה מפולין לאחר שפרצה מלחמת העולם השנייה.    אימא שלי מופיעה בתמונה הישנה בטור הימני ביותר, הואיל והיא הבת היחידה בטור זה, אז ניתן למצוא אותה בקלות.

לצד האחורי של התמונה מצורף דף שעליו  יש כיתוב בשפה הרוסית, אינני קורא רוסית אבל אני מניח שאלו שמות הנוכחים בתמונה.   

הכיתוב המצורף לתמונה - אני מניח שמדובר בשמות הנוכחים בתמונה 

אינני יודע הרבה על בית הספר, מה שזכור לי שסיפרה היא שהיו שלושה יהודים בכיתה, והם היו התלמידים המצטיינים, וגם סבלו מהצקות אנטישמיות.  אחד הסיפורים היה שהיה ילד שהיא עזרה לו בלימודים, ופעם כשהתרגז עליה קרא לה: "יהודייה מלוכלכת",  ומאז סירבה לעזור לו יותר, גם כאשר אימא שלו באה להפציר בה,  והביאה לה אוסף של מאכלי חלב כדי לרצות אותה.

  ממש מעליה בצידה הימני ניתן למצוא את אחיה הצעיר שברוסיה נקרא גנאדי, וכשהגיע לארץ בחר לעצמו את השם צבי.  הוא היה צעיר מאימא שלי ב- 11 חודשים.  לפי מה שסיפרה, פעם באו אליה ילדים להיעזר בה בלימודים, שכן הייתה תלמידה טובה, והוא שמע אותה מלמדת אותם ואחרי שהלכו אמר:  "איזה מטומטמים,  אני הבנתי תוך דקה מה שהסברת, ולהם היית צריכה להסביר שוב ושוב".   ואז אמרה לו:  "אם אתה כל כך חכם, אז תגיד לבית הספר שאתה צריך לקפוץ כיתה ותבוא ללמוד בכיתה שלי".  הוא לקח את העצה ברצינות, והצליח לעבור לכיתה שלה עם ילדים גדולים ממנו בשנה.  לאימא שלי ולצבי היה קשר מאד קרוב, הם היו כמו תאומים.   הוא לא האריך ימים ונפטר בגיל 49.   נדמה לי שמכל הטרגדיות של החיים,  זו הייתה מבחינתה הטרגדיה הגדולה ביותר.    

התמונה היא משנות השישים
צבי היה נוהג להפליג כימאי - תחום התמחותו היה מנועי אוניות
התמונה צולמה כשבקרנו אותו על האונייה שעגנה בנמל חיפה
בתמונה -צבי, אימא שלי, דודתי בלומה ובשורת הילדים
אני יחד עם שני בני הדודים שלי (השלישי טרם נולד) 
 שבגלל הקשר הקרוב התראינו הרבה בימי הילדות 

 

על דו"ח ציפורים

 

מעשה שהיה בזמן שהייתי בחיל האוויר ושהכניס את המושג "דו"ח ציפורים" ברבים,  ומה ניתן ללמוד מכך על מחקרים במדעי החברה.

  

תאונות של מטוסים שבהן מעורבות ציפורים הן אכן נושא ראוי למחקר 

 

בעת שירותי ביחידת המחשב של חיל האוויר, הופיעה לפתע  אצלנו גברת ששרתה במבק"א, מנהל הבטיחות וביקורת איכות בחיל האוויר,  גוף אשר אחראי על הוראות בטיחות ומתחקר תאונות וכמעט תאונות במטוסים.  

וזהו סמלה של מבק"א 

 

 

היא הפציצה אותנו בבקשות לייצר לה קבצים בחתכים שונים שעליהם הריצה דוחו"ת סטטיסטיים,  ולאחר מכן שלחה לנו את פרי עבודתה,  חוברת עבה בכריכה כחולה.  החוברת כללה המון נתונים, גרפים, טבלאות, וכל פלאי הסטטיסטיקה בנושא של: תאונות עם ציפורים.  המחקר המלומד הגיע לשתי מסקנות, שתיהן הוכחו כמובהקות על ידי מדע הסטטיסטיקה. 

 

 

מסקנה ראשונה:  יש יותר תאונות עם ציפורים בעונות נדידה.

מסקנה שנייה:  יש יותר תאונות עם ציפורים בטייסות אשר ממריאות מרמת דויד מאשר מכל בסיס אחר.

 

עם הסתיו חזרו הציפורים - מעבר למדבר, מעבר להרים (יורם טהר-לב)

 

הדו"ח  עורר גיחוכים רבים בקרב כל מי שקרא אותו,  והמונח "דו"ח ציפורים"  הפך למשל ולשנינה, ולסמל למי שאומר דבר מובן מאליו.    המסקנות הם כנראה נכונות.  בעונות נדידה יש בשמי הארץ הרבה יותר ציפורים, לכן ההסתברות לתאונות עולה בתקופות הללו.  הבסיס ברמת דויד קרוב יותר לאזורים עתירי ציפורים מאשר בסיסים הנמצאים בחלקה הדרומי של הארץ.   אך הם מזכירים את הבדיחה הידועה על שלושת האנשים שנסעו בכדור פורח.  כאשר המסקנה היא:  הושקעה אנרגיה רבה בעשיית מחקר שתוצאותיו אינטואיטיביות לחלוטין, אם היו תוצאות מעניינות : כגון שיש יותר תאונות עם ציפורים עם סוג מטוס מסוים, או בנסיבות מסוימות, שניתן ללמוד משהו מהם כדי למנוע אותם, ייתכן שהמחקר היה מוצדק,  במקרה זה לא נראה כי נוסף גרם אחד של ידע למערכת. 

 

אחד מספרי השירה שלי זכה לשם "לא מובן מאליו", במקרה 
זה המסקנות נראות לי כעונות להגדרה של מובן מאליו. 

 

נזכרתי בדו"ח הציפורים הישן נושן לאחר שנים.  בכל התקופה בה הייתי ראש חוג במכללה האקדמית עמק יזרעאל הייתי גם חבר בוועדת המחקר המכללתית,  שהעניקה מענקי מחקר צנועים להצעות מחקר מכל החוגים.  מרבית המחקרים היו בתחומי מדעי החברה,  וחלקם הזכירו לי את דו"ח הציפורים.  הם הציעו השערות מחקר שלטעמי היו אינטואיטיביות לגמרי,  ומחקר שבדרך כלל היה מורכב משאלונים וניתוח סטטיסטי של השאלונים כדי לאשש את השערות  המחקר.   אינני מכליל, לא כל הצעות המחקר היו כאלו, אך אחוז לא מבוטל מהן הזכירו לי את "דו"ח הציפורים". הבעתי תמיהה בפני אחד מעמיתי מתחום מדעי החברה לגבי מחקרים שמנסים לאשש  השערות אינטואיטיביות,  ואמרתי כי לדעתי יותר מעניין היה להגיע לתוצאות לא צפויות אשר נותנות תובנות חדשות או דרכי פעולה חדשים. בן שיחי הדף אותי ואמר לי שמחקרים אלו מקובלים במדעי החברה ומתפרסמים בכתבי העת הנוגעים בדבר.

 

מדעי החברה - התחום שבו יש מחקרים כמותנים ואיכותנים, עולם זר ומוזר לי. 

  מודה שקטונתי מלהבין דבר וחצי דבר באופי המחקרים במדעי החברה, בתחום מדעי המחשב הטרמינולוגיה שונה לחלוטין ודרך המחשבה גם כן.  לגבי נוהגי בוועדת המחקר: לא נותר לי אלא להסתמך על דעתם של עמיתי שמבינים בדבר, וברומא לנהוג  כרומאי.

כל הדרכים הן מובילות לרומא, וברומא התנהג כרומאי 

 

 

 

 

שלושה מצבים לביט

 

הסיפור הזה דורש קצת הבנה של העולם התכנותי, אבל אנסה להסביר את העוקץ שבסיפור בלשון עממית.  הסיפור  מתרחש בתקופה שעבדתי מטעם חיל האוויר במכון וייצמן למדע.

 

   

ביט שיש לו שני מצבים הוא יסוד במחשבים למיניהם 

 

 

 

המחשב האלקטרוני בנוי על כך שהיחידה החישובית הקטנה ביותר, הביט, יכולה להכיל אחד משני הערכים :  0 או 1.    העובדה הזו עומדת בבסיס הסיפור הבא.

 כתבתי כבר בעבר על התקופה שבה עבדתי במסגרת פרויקט של חיל האוויר במכון וייצמן למדע, כאשר פיתחנו את מערכת תקני כ"א באמצעות  DB1, המוצר שפותח במכון וייצמן ולימים שמו הוסב ל SAPIENS.    כדי לכתוב קוד שמשתמש במסד הנתונים של DB1   הייתה שפה שנקראה  DBPL1    שבעצם נבנתה מעל שפת ה  .PL1 לשפה זו הייתה גרסה ישנה עם תחביר קצת מסורבל, ואמרו לי שיש בדרך גרסה חדשה שבנה אחד מחברי הצוות שם כעבודת מאסטר.

 

לעיתים עבודות מאסטר לא נשארות על הנייר אלא יוצא מהן משהו מועיל 

  נראה היה לי שהשימוש בגרסה החדשה הוא יותר נוח, ויחסוך לי זמן.  הלכתי לאותו אחד שכתב את הגרסה החדשה ואמרתי לו שאני רוצה להשתמש בו,  אמר לי שזו עבודת מאסטר, ועדיין לא שוחררה כמוצר.  אמרתי לו שאם יהיה שימוש שלו בפרויקט גדול יחסית זה יוכל לקדם את העבודה שלו על להפוך למוצר,  והצעתי לו עסקה:  אני מתכוון להשתמש במוצר שלו, בתנאי שהוא זמין ופותר לי כל בעיה שאני נתקל בה במהירות הבזק.  הוא הסכים לעסקה וכך הבאתי מדי פעם לפתחו בעיות והוא פתר, כך ששנינו הרווחנו.  

 

עסקה שהשתלמה לשני הצדדים 

 

יום אחד הבאתי לו בעיה שנראתה משונה,  המוצר שלו הכיל פרה-קומפיילר ("קדם מהדיר" בעברית צחה),  כלומר: מהקוד שלי הוא יצר "קוד נסתר"  שהוא היה הקוד האמתי שהועבר לביצוע במחשב.   בבדיקת הקוד הנסתר, הסתבר שקיים משתנה נסתר שבכניסה לפונקציה הערך שלו הוא "0"  ואם מתקיים תנאי מסוים הוא הופך ל "1"  ועל בסיס הערך תלויה החלטה.    היה נראה שהערך היה "1" כאשר עליו היה להיות "0"  דבר ששיבש את הלוגיקה של הקוד.    היות והבעיה הייתה ב- "קוד הנסתר" שהמוצר שלו יוצר,  העברתי אותה אחר כבוד אליו,  זה היה כבר לקראת סוף היום. השארתי לו את הבעיה ויצאתי לדרכי.

השארתי אותו עם בעיה שנראתה מאד משונה 

 

 

  למחרת היה עלי להיות ביחידה, ולכן לא הגעתי למכון וייצמן.  סיפרו לי שכל היום למחרת הוא הסתובב ורטן לפני כולם שנראה שלביט יש שלושה מצבים ולא שניים, כי אחרת משהו לא הגיוני קורה כאן  (יש בדיחה של אנשי מחשבים שאומרת שלביט יש שלושה מצבים – דלוק, כבה, ונכבה).    בדרכי חזרה למכון וייצמן ביום העוקב הייתה לי פתאום הארה והבנתי מהיכן נובעת הבעיה.

 

בניגוד לארכימדס לא בדיוק יצאתי מהאמבטיה, אך בהחלט זו הייתה הארה 

  כשהגעתי הלכתי אליו ואמרתי לו שמצאתי מה הבעיה.  "ידעתי" הזדעק "גילית שלביט יש באמת שלושה מצבים".  במקום לענות נטלתי גיר וכתבתי על הלוח אצלו במשרד:

DEFAULT RANGE (*) STATIC

הוא הסתכל על הלוח, מנסה לעכל את מה שכתבתי, ואז התפרץ עלי ואמר: "מי לימד אותך לכתוב דברים כאלו, זה בכלל לא תקין, זה פשע, אתה יודע כמה זמן ביליתי על זה?".  עניתי לו שזו קונבנציה תכנותית שמקובלת אצלנו ביחידה. 

 

הציור הזה מתאר בערך את מצב הרוח שלו באותו רגע 

 

 

וכעת לכל מי שחושב שלגביו כתבתי פסוק בשפה הטמילית, ושסטטיק זה בכלל  שם של זמר אסביר מה העוקץ.

יש משתנים סטטיים ויש זמרים סטטיים 

יש

 

 

בתכנות, כל פעם שבו קוראים לפונקציה שתבצע משהו, ההנחה היא שהזיכרון המוקצה לפונקציה כולל כל המשתנים שלה מוקצים מחדש, וכאשר יוצאים מהפונקציה הם נעלמים.    הפסוק שכתבתי למעלה מטרתו לקבע את הזיכרון של כל המשתנים כסטאטי, כלומר כאשר יוצאים מהפונקציה הם לא נעלמים, וכשנכנסים אליה שנית לא מקצים אותם מחדש.  המטרה היא לחסוך את זמן ההקצאה והשחרור.   והיכן הבעיה?  בכניסה לפונקציה הוא נתן ערך התחלתי למשתנה מסוים שיהיה "0"  ואם תנאי מסוים מתקיים הוא השתנה ל "1".  כך שבפעם הראשונה הפונקציה עבדה באופן תקין,  אבל בכניסה השנייה של הפונקציה בגלל שלא הוקצה המשתנה מחדש, לא ניתן למשתנה ערך התחלתי, והערך הקודם נשמר.  כך שברגע שהוא הפך ל  "1"  הוא נשאר כך לנצח בכל ההפעלות של הפונקציה, בין אם זה נכון ובין אם לא.   הוא  לא לקח בחשבון אפשרות כזו, ולא היה ערוך לכך.  הפתרון: הורדתי את ההגדרה הזו, והכל עבד, הוא הוסיף לחוברת ההוראות שלו איסור מפורש להשתמש במשתנים סטטיים.

צירוף כל הדברים גרם לבלבול מוחלט 

 

אמנם יש לוגיקה תלת-ערכית שבה יש שלושה ערכי אמת: אמת, שקר ולא ידוע, אבל זה לא ממש היה המקרה.

 

כאמור - יש לוגיקה תלת-ערכית אבל היא לא בסיפור הזה 

 

 

 

 

 

לשחק בליגה של הגדולים:  על עמידה בראש אגודה מקצועית בינלאומית   

  

כתבתי בסקירת שנותיי בחברת יבמ על כך שיצאתי לתקופה מסוימת מחטיבת המחקר לחטיבת התוכנה, וכחלק מעבודה שלי עסקתי גם בקשרים עם גורמי חוץ בתחום של  Event Processing .  גולת הכותרת של הפעילות הייתה הקמה ותפעול של אגודה בינלאומית שנקראה  EPTS -  Event Processing Technical Society .   במסגרת זו עמדתי מספר שנים בראש אגודה בינלאומית, וכאיש המקצוע הבכיר בתחום ברמה העולמית,  זה הסיפור.

זה היה הלוגו של האגודה - איני זוכר מי עיצב אותו 

 

 

את מרבית התקופה עליה מדובר ליווה בלוג שכתבתי בשפה האנגלית, חומר רב בנושא נמצא שם, הוא שימש כמקור לסיפור זה.   העבודה שעשינו על "עמית" שעליה כתבתי, נעשתה במקביל לעוד שלושה פרויקטים עם מטרה דומה.   לימים נסקרה ההיסטוריה של התחום במאמר שפורסם ע"י ניל ליוויט  במגזין IEEE COMPUTER.    שם צוינו שנעשו ארבעה פרויקטים במקביל:  האחד בסטנפורד,  על ידי פרופ' דיויד לוקהאם,  השני ב CAL TECH  ע"י פרופ' מני צ'נדי, השלישי בקימברידג', בעבודת הדוקטורט של ג'ון בייטס,  והרביעי אצלנו במעבדת המחקר של יבמ בחיפה.   כל פרויקט הגיע מתחום אחר, ולכן לא ידענו אחד על השני.  שלושת הפרויקטים האקדמיים יצרו חברות הזנק,  ורק אחת מהם שרדה (חברת APAMA של ג'ון בייטס, שנמכרה בשלב מסוים לחברה אמריקאית).   עוד בתקופה שהייתי מנהל בחטיבת המחקר, סיפר לי אחד מהאנשים שעבדנו איתם ביבמ, שפרופ' דיויד לוקהאם מסטנפורד, מייעץ לממשלה הפדרלית בארה"ב בנושאים דומים למה שאנחנו עוסקים בהם, וכדאי שיכיר את העבודה שלנו.   באחד מביקורי בארה"ב יצרתי אתו קשר ובאתי לבקר אותו בסטנפורד (הוא כבר היה פרופסור אמריטוס, אך החזיק משרד בסטנפורד).  הוא אמר לי שיש עוד כמה חברות שעוסקות בנושא זה, והעלה את הרעיון לכונן פגישה של כל העוסקים בנושא, ולנסות לגבש דיסציפלינה אקדמית וגם תעשייתית.   אנחנו קראנו לתחום בו אנחנו עוסקים  Active Technologies ,  כאשר השם הגיע מהתחום של   Active Databases   אחד התחומים שעמדו מאחורי הטכנולוגיה.   דיויד קרא לטכנולוגיה בשם  , Complex Event Processing – CEP  וגרם לטעות קונספטואלית.  אנשים חשבו שמדובר בעיבוד מאורעות מסובך, אך הוא התכוון לעיבוד של מאורעות מורכבים, כאשר הביטוי נלקח כמקביל ל- "עצם מורכב" שמורכב ממספר עצמים, כך מאורע שנגזר ממאורעות שונים הוא "מאורע מורכב".   עמדתי מיד על הבלבול שהשם יוצר, והצעתי לקצר את השם ל  Event Processing , וכך נהגתי בהמשך.    דיויד הציע לרתום שני אנשים לארגן את המפגש:  רוי שולטה, שהיה האנליסט של חברת גרטנר, שסיקר את הנושא, וגם האמין בו,  ומארק פאלמר, שניהל את חברת "אפמה"  שכאמור נקנתה ע"י חברת אמריקנית בשם "פרוגרס"  (שמכרה את החברה בהמשך).    התכתבתי עם מארק פאלמר, ובנסיעה הבאה בארה"ב נפגשתי אתו במלון שבו גרתי, בטריטאון, צפונה לעיר ניו-יורק.  הוא הגיע מפגישות בעיר ניו-יורק ברכבת ומונית,  ולא היה לו זמן לאכול צהריים באותו יום.

מארק פאלמר שעבר בינתיים בין חברות שונות - היה השותף/מתחרה הראשון אותו פגשתי 

 

 

 ישבנו בלובי של המלון, ששם הייתה קערת תפוחים, ונראה לי שהוא חיסל את כל תכולתה.   הוא היה חיובי והסכים להשתתף בארגון הפגישה.  בינתיים עברתי לחטיבת התוכנה, ופניתי לאנשים העוסקים בקשר עם האנליסטים כדי לתאם פגישה עם רוי שולטה מגרטנר.   הם היו מאד חשדנים, והזהירו אותי שהוא איש מאד בכיר ומשפיע בקהילת האנליסטים ואסור לעשות דבר שירגיז אותו, ושאם יראו שאני מרגיז אותו, יעצרו את הפגישה.  וכך נקבעה פגישה טלפונית אתו, כאשר שלושה אנשי שיווק וקשרי אנליסטים מיבמ נמצאים בשיחה לשמור שלא ארגיז אותו, חלילה.   עם רוי שולטה נוצרה מיד כימיה, הוא הכיר את כל השחקנים בכל החברות השונות, והתלהב מהרעיון לייצר פגישה.   לאחר השיחה עקפתי את השומרים והמשכתי בקשר ישיר אתו. כעת המשכנו בשיחת טלפון של ארבעתנו, כדי לתכנן את המפגש.   אני פניתי לאנשי השיווק של יבמ שמארגנים אירועים, אבל הרעיון שנארח פגישה עם מתחרים נראתה להם מוזרה, והם לא הסכימו לתמוך בכך.  באותה תקופה גם הובלתי קבוצת עבודה של האקדמיה של יבמ (שבה לא הייתי חבר),  והיה לי תקציב מצידה לארגן פגישה פנימית של קבוצת העבודה.   השגתי מימון ממקור אחר לפגישה הפנימית, וקבלתי את הסכמתם להשתמש במימון לפגישה החיצונית, כי תוצאותיה היו אמורות להיות חלק מדו"ח האקדמיה.   כעת היה צריך לשכנע את כל השחקנים להשתתף בפגישה.  היו התנגדויות משני סוגים.  האחד:  מצד חברת אורקל – למה יבמ דווקא תארח את הפגישה?  הציעו שהפגישה תהיה אצלם.  הפשרה איתם:  הם יארחו את הפגישה הבאה.   היו חברות שלא התחברו לכותרת  Event Processing,  כי הם טענו שהם עושים  Stream Processing.  ההבדלים הם דקים, ולמעשה מדובר על גישות שונות לאותו דבר בדיוק.  רוי שולטה, שאף אחד לא רוצה להרגיז אותו,  היה פעיל מאד בלשכנע שכדאי לייצר קהילה אחת גדולה, במקום שתי קהילות קטנות,  ובסופו של דבר כל החברות הפעילות בענף, ומספר אנשי אקדמיה כולם התייצבו בהות'ורן, שבו היה בניין לחטיבת התוכנה של יבמ בארה"ב.   אחד מהאנשים המקומיים צ'אנג-שנג לי,  היה המארח מטעם המעבדה המקומית, וגם ארח את דיויד לוקהם להרצאה בסמינר המקומי יום לפני הכנס, וכך יצאנו לדרך. הפגישה נמשכה יומיים.  ביום הראשון שמענו שמונה הרצאות על הנושא מחברות שונות ואנשי אקדמיה,  וביום השני שמענו על יישומים שונים של הטכנולוגיה.  ההתרשמות הראשונה הייתה של "מגדל בבל".   אם לא הייתי יודע שמדובר על אותו דבר פחות או יותר, הייתי חושב שמדובר על טכנולוגיות שונות לחלוטין.  אנשים הגיעו מכיוונים שונים, וכל אחד השתמש בטרמינולוגיה שונה.   המסקנה הראשונה הייתה שצריך להרכיב קבוצת עבודה שתעבוד על מילון מונחים. 

התמונה היחידה שנמצאת אצלי מהפגישה הראשונה - אני משמאל, דיויד לוקהאם במרכז, רוי שולטה מימין. 

 

דיויד לוקהאם ורוי שולטה (שקיבל אישור מגרטנר להשתתף באופן פעיל) התנדבו להוביל את קבוצת העבודה הראשונה של מה שבעתיד תהיה האגודה המקצועית ופרסמו מספר גרסאות של המילון.   קיימנו עוד פגישה לאחר מספר חודשים בחוף המערבי, שחברת אורקל ארחה ובה כבר הוצגו מספר קבוצות עבודה שגיבשנו. ולאחריה הייתה החלטה להקים אגודה מקצועית שתהיה אחראית על כנסים, קבוצות עבודה, וסטנדרטים. 

הפגישה השנייה התקיימה במטה חברת אורקל באותה תקופה ברדווד סיטי, קליפורניה

 

 כאשר אני הייתי מיועד להיות יו"ר האגודה המקצועית.  מסתבר  שכאשר פעלתי בנושא זה כאיש יבמ עשיתי זאת בחוסר סמכות, כי ביבמ יש דרך חתחתים לקבל אישור.  יש ארגון שלם ביבמ שעוסק בנושא וועדות סטנדרטים ואגודות מקצועיות, שפועל מחד גיסא לקדם את מה שיבמ חפצה בייקרו, מאידך גיסא לטרפד מה שיבמ איננה חפצה בו.  אני רתמתי את הסוסים לפני העגלה,  קבעתי עובדה בשטח בלי לקבל רשות.  כאן שוב הגיעה החכמה של עשרת הדברות של היזמות הפנים ארגונית, עליה כתבתי בעבר, ובמיוחד הדיבר האומר:  "תמיד קל יותר לבקש סליחה, מאשר לבקש רשות". 

עשרת הדיברות של פינצ'וט ליזם הפנים ארגוני - הבאתי אותם כבר בסיפורים קודמים
אך הם מאד רלוונטיים לסיפור הזה.  

 

 אם הייתי מבקש רשות, נראה שלא הייתי מקבל.  לעומת זאת, ראשי הארגון שעוסק בסטנדרטים ביבמ הבינו שהלכתי רחוק מדי מכדי שיבמ תוכל בקלות לחזור בה (במיוחד שמעורב בה מישהו שאסור להרגיז אותו),   ואמרו לי שמעכשיו הם לוקחים פיקוד וידאגו שהכול יעבוד לפי הספר, וייעשה כמו שצריך.    קודם השיגו את כל האישורים, כאשר אחד המנהלים המאשרים רטן על כך שמביאים לו לאישור עובדה מוגמרת, אבל זה עבר. אחר כך עזרו בצד המשפטי של ניסוח הסכם המייסדים, ופתרו בעיות ניסוח עם חלק מהשותפים.  ביוני 2008 אחרי הריון ארוך הכרזנו על הקמת האגודה, היו בה עשרות חברות ומשתתפים אינדיבידואלים שרובם היו אנשי אקדמיה.   וכך הכרזנו על האגודה המקצועית.    קיימנו גם  DAGSTUHL SEMINAR  ראשון שהוא פורום שנמצא בטירה בגרמניה ובה מקיימים כנסים מקצועיים לדון בנושא במשך חמישה ימים. 

 

 

 

 

 

בכל סמינר דגשטול יש תמונה מסורתית של משתתפי סמינר באותו המקום.
אלו משתתפי סמינר בשנת 2007. בסמינר השתתפו גם נציגי מיקרוסופט שבחרה לא להצטרף ל EPTS 

  וגם פגישה שלישית שהתקיימה באורלנדו,  בצמוד לכנס של גרטנר. 

תמונה לא מוצלחת במיוחד מארוחת הערב במפגש השלישי באורלנדו. 
אני עומד במרכז ולשמאלי דיויד לוקהאם. שני מימין - פיטר ניבלט, שותפי בכתיבת הספר 

  מני צ'נדי ואני הוזמנו גם כ KEYNOTE SPEAKERS  לכנס שנקרא DEBS – Distributed Event Based Systems  שהיה הראשון מסוגו (לאחר אוסף של סדנאות בכנסים אחרים),  הקהילה שם הייתה קהילה שעסקה בנושאי מסרים מבוזרים,  שנשק לדברים אותם אנחנו עושים.  שכנענו אותם לחבור אתנו, ולהפוך לכנס המדעי המרכזי של קהיליית ה  EVENT PROCESSING,  תוך כדי כך שנביא לכנסים אלו גם אנשי תעשייה ולא רק אקדמיה.  הכנס קיים עד היום, אנחנו ארחנו את הכנס במטה של חטיבת המחקר של יבמ ביורקטאון הייטס ב- 2011, שם הייתי יו"ר הכנס.

 

הכנס שעשינו ביבמ בקיץ 2011 היה זמן לא רב אחרי שתכנית המחשב "ווטסון" ניצחה שני 
אלופי עולם במשחק  הטלוויזיה  !Jeopardy   
בקשנו מאחד מיוצרי המשחק לתת לנו הרצאת אורח בכנס, והוא עשה הדגמה של משחק עם
מנחה ומשתתפים מהכנס.   ווטסון ניצח גם אותם. 

 וגם השתתפתי במרבית הכנסים לאורך השנים והצגתי בהם מאמרים ו TUTORIALS

 

אחת מההרצאות הרבות שנתתי בכנסי DEBS
הפעם בברלין 2012 

 במסגרת הכנסים הללו הצגנו גם לקהילה הרחבה את התוצאות של קבוצות העבודה שלנו.   הצגנו את תוצאות קבוצת העבודה שאני הייתי פעיל בה עם אחרים בנושא של שפות שונות בתחום.    המצגת עלתה על פורום פומבי, והיו לה יותר מ 11,000 צפיות והורדות.  קבוצת עבודה נוספת עסקה בנושא של ארכיטקטורת בסיס, וגם היא הוצגה באחד הכנסים.   עשינו עוד שני כנסים פיזיים:  האחד במטה של גרטנר בקונטיקט, והשני באירופה – באוניברסיטת טרנטו באיטליה,  ועוד  DAGSTUHL SEMINAR  שבו הוצאנו את המניפסטו של התחום.   עבודה שהושקע בה מאמץ רב.  

 

כאן תמונת המשתתפים בדגשטול סמינר השני בשנת 2010 שעסק
בכתיבת המניפסטו. 

 

 פיטר ניבלט ואני סיכמנו חלק גדול מהתובנות בספר שלנו על הנושא.    היו פגישות טלפון רבות של ועדת ההיגוי של האגודה שאותה אני הובלתי (תמיד היה נציג של ארגון הסטנדרטים של יבמ לשמור עלי, אבל הם לא התערבו בשיחה בדרך כלל).  זו הייתה חוויה מעניינת,  החוכמה היא לא לנהל אנשים שאתה קובע להם את הקידום והשכר, והם כפופים לך מבחינה היררכית,  אלא לנהל אנשים שאין לך עליהם כל סמכות, שחלקם באים מארגונים שמתחרים בך, ושלעיתים יש יריבויות אישיות או אחרות.  כמות התוצאות שהצלחנו להוציא מקבוצות העבודה השונות, והעבודה המשותפת הן של אנשים מהאקדמיה והתעשייה, והן של אנשים מחברות מתחרות, היא מאד מרשימה.   אני גם החלטתי שאני מייצג כלפי אנליסטים את הקהילה ולא את יבמ, ולכן לא השתתפתי בפגישות שיווק של יבמ עם אנליסטים, אבל נפגשתי איתם לתדרוכים בכובע של ראש האגודה המקצועית,  דבר שנתן לי הרבה יותר השפעה.    לאחר שבע שנים בערך, נראה שמיצינו את עצמנו, המייסדים התפזרו למקומות שונים, ולמחליפיהם הייתה פחות מוטיבציה לפעילות, וכך הכנס האקדמי  DEBS  נשאר כפעילות יחידה של הקהילה.

ניהול של אגודה מקצועית בינלאומית היה שיעור מצוין במנהיגות, עבודת צוות,
התגברות על מכשולים, ותמרון בתוך פוליטיקה ארגונית של ארגונים מרובים.