איך נהייתי מפקד גף – אולי בשל טעות מנהלית?

 

גולת הכותרת של שירותי הצבאי בחיל האוויר היו השנתיים בהן הייתי מפקד גף ביחידת המחשב של החייל.

המינוי שלי לתפקיד לא היה מובן מאליו – ואולי קרה רק בשל טעות מנהלית של מישהו שלא היה קשור לעניין?

זה הסיפור.

אמנת המפקד - זה פלקט שקבלתי במתנה ליום ההולדת
מאלו שפיקדתי עליהם, קיבלתי גם ספל שעליו היה כתוב 
BOSS NO. 1 
ביקשו ממני שאקרא אותו בתור: 
BOSS NO ONE 

 

 

 

 

בשתיית הפרידה שלי מהיחידה, לאחר שנתיים בתפקיד של מפקד גף, אמר מפקד היחידה: "אנחנו נפרדים היום מאחד מטובי לוחמינו, תרתי משמע, הוא נלחם עם כולם ,  כל הזמן בכל נושא".  הוא כמובן הגזים, אבל אכן היה לי אופי לוחמני, ולא נרתעתי מקונפליקטים  עם אנשים בכירים ממני, אם חשבתי שאני צודק. לימים התבגרתי ואימצתי את הנאמר בשירו של עמיחי: "מן המקום בו אנחנו צודקים לא יפרחו פרחים באביב", ואני בוחר בקפידה על מה ראוי להילחם.   מפקד גף בחיל האוויר מקביל לתפקיד של ראש מדור בצבא הירוק, כלומר תפקיד שהתקן לאיושו הוא תקן של דרגת רב-סרן, והוא מפקד על צוות שגודלו משתנה.       

הגף שפיקדתי עליו היה חדש.  כשנתיים קודם הוקם בהדרגה פרויקט שהיה אמור לכסות את כל ההיבטים של מיכון מערך כוח האדם של חיל האוויר, שכלל  יחידות מטה, ובסיסים. והקיף נושאים של תכנון, מיון, הדרכה, רפואה,  שליטה, ועוד...

מסתבר שללהק כ"א בחיל האוויר כיום יש גם סמל שנראה כך

 הפרויקט התחיל בצוות קטן של שלושה אנשים שאני הובלתי, ועסק בנושאי תכנון (איך לחלק מתגייסים להכשרה למקצועות השונים?  איך לחלק בוגרי קורסי הכשרה ליחידות השונות?)  נושאים שהצריכו אלגוריתמים מורכבים, שהיו צריכים לקחת בחשבון אילוצים פיקודיים.    את הפרויקט הקים רלכ"א (ראש להק כוח אדם) באותו זמן, תא"ל צבי גוב-ארי, שהיה מפקד הבסיס הראשון בתולדות חיל האוויר שלא היה איש צוות אוויר, ולימים ראש עיריית יבנה.  יותר מאוחר החליף אותו תא"ל  יעקב טרנר, שהיה לאחר מכן מפכ"ל המשטרה וראש העיר באר-שבע.   עם טרנר יצא לי גם לעבוד באופן ישיר מאוחר יותר, אבל הפרויקט עצמו, וגם העבודה עם טרנר יסופרו בנפרד.   

 

אתמקד בנושא המינוי למפקד גף.  הגף שבו הייתי "נכנס להריון" כמו שקראו לזה, על ידי הגדלת מספר האנשים בו, כשהרעיון היה שהוא תוכנן  להתפצל  לשניים : הגף המקורי למעט הפרויקט, והפרויקט שיהפוך לגף עצמאי.   הביאו גם מישהו שאמור להיות מפקד הגף הנוסף, כאשר הסיכום היה שהוא יקבל את הפיקוד על הגף המקורי, ומפקד הגף הנוכחי יעבור לגף החדש, אבל הוא היה אמור להשתחרר חמישה חודשים לאחר הפיצול, ולא נכנע לפיתויים וההפצרות שיישאר, כך שהיה צורך למצוא מישהו שיבצע את התפקיד.  לאחר הפיצול הייתה לנו שיחה שבה אמר שהוא כבר בסוף דרכו, ומתכוון להקדיש את החודשים האחרונים למשימה טכנית שבחר, ואני יכול להמשיך להוביל את הפרויקט, רק לעשות זאת בטון נמוך.  מפקד היחידה לא ממש ראה בי מועמד ראוי להיות מפקד גף.   הסיבה העיקרית היא שבעיניו הייתי יצור פרוע ובלתי צפוי. 

פרא אדם הוא אחד מספרי הנעורים החביבים של פוצ'ו.
אני מניח שאם מפקד היחידה היה צריך לתאר אותי 
זה הכינוי שהיה משתמש בו 

 כתבתי כבר בעבר על כך שביליתי שנה במכון וייצמן בפרויקט שהיה עבורי קפיצת הדרך, ושבזכותו המשכתי הלאה לתפקיד שבו הייתי,  במכון וייצמן עבדתי בבגדים אזרחיים, וכאשר הייתי קופץ ליחידה לפעמים בהתחלה או בסוף היום, לא הייתי טורח ללבוש מדים, דבר שהרגיז את מפקד היחידה שנתקל בי מספר פעמים כשאני בבגדים אזרחיים.  מעבר לכך, בשיחה אתו העברתי ביקורת על כך שבחיל האוויר הפז"מים לדרגות ארוכים יותר מאשר בירוקים, וטענתי שאני מקופח בדרגות, הביטוי הזה הרתיח אותו, והוא נתן למפקד הגף שלי נאום מלא תוכחה על היחס שלי לכל דבר.   היו לי עוד כמה תקריות אתו שהצלחתי להרגיז אותו.   שנתיים לפני מועד השחרור החזוי שלי התקנתי מעל לשולחן שלי כיתוב  ובו נאמר:  "עוד.... ימים לשחרור, אין מחיר לחופש". היה לי מקום לשלוש ספרות, שאותם החלפתי בבוקרו של כל יום, כשהתחלתי מ 730 את הספירה לאחור.   

הלוח עם ספירת הימים היה על הקיר מעל לשולחן העבודה שלי 
והתפרסם ברחבי היחידה. 

 מפקד היחידה ביקר פעם במשרד שבו ישבתי, ולמותר לי לציין שהוא לא אהב את מושג החופש שלי, והעיר למפקד הגף שלי שאני זורע דמורליזציה.  אלו רק דוגמאות, היו עוד מקרים שבהם הרגזתי אותו.  באותה תקופה הגיע תורה של היחידה לשלוח "חייל מצטיין" אל בית הנשיא ביום העצמאות.  התקיים דיון בנושא, והוגשו כמה מועמדים בפורום של כל מפקדי הגפים, אמרו לי שהייתה הסכמה כללית לבחור בי כחייל המצטיין, אלא שמפקד היחידה הטיל על כך וטו, וטען שזה לא יהיה מסר נכון שאת היחידה ייצג חייל פרוע ובלתי ממושמע כמוני.   לי זה נודע בדיעבד, והאמת היא שלא הצטערתי על כך כלל, כששמעתי ממי שנבחרה על כמות הזמן שהיה עליה להשקיע בנסיעות וחזרות,  טקסים מעולם לא דיברו אלי.    כל הסיפורים הללו נועדו להדגים מדוע הרעיון שאהיה מפקד גף גרם למפקד היחידה חלחלה, ונראה שמנקודת ראותו – בצדק מוחלט.  מעבר לכך לא הייתי קצין (הייתי נגד בכיר בדרגת רס"ל),  זה כשלעצמו לא היה מכשול, שכן מינוי למפקד גף הוא מקצועי, ובעבר היו  נגדים  בתפקידי מפקדי גפים ביחידה, אבל כאן היה פרויקט שחייב מגע עם קצינים בדרגות בכירות, ומפקד היחידה הרגיש יותר נוח שמפקד הגף   יהיה קצין.    לעומת זאת, כאמור, ניהלתי את הצד של היחידה בפרויקט הזה, והלקוחות של הפרויקט שהיו בעלי עוצמה (ומי ששלטו על השמות ליחידה),  שלחו מסר ברור למפקד היחידה שכדאי שידאג לכך שאמשיך בשירות צבאי.   הואיל וזה היה פרויקט פיתוח מעניין, היו מספר אנשים שכרכרו ופזזו סביב מפקד היחידה והציעו עצמם לתפקיד, מתוך חיל האוויר, או אף מיחידות מחשב אחרות.  מפקד היחידה שלח את אחד ממפקדי הגפים לגשש מה תהיה תגובתי אם ימונה לתפקיד אדם X או אדם Y.   עניתי לו  להעביר לשולחו את המסר שזכותו לבחור במי שהוא רוצה, ושאחרי מועד כניסתו לתפקיד יהיו לי 6 חודשים עד השחרור, אקדיש חודש-חודשיים ללמד אותו את כל מה שאני יודע, ואחר כך אעסוק בהכנה לחיים האזרחיים, חיפוש עבודה וכד'.   זו לא הייתה התשובה שהוא רצה לשמוע, ואז הגה רעיון כיצד להשאיר אותי ביחידה מעבר לתאריך השחרור.   באותה תקופה היה הקורס הראשון לניהול פרויקטים בצה"ל,  זה היה קורס חיצוני שניתן ע"י המכון לפריון העבודה,  ונחשב כקורס מאד יוקרתי. למחזור הראשון נשלחו בדרך כלל אנשים בכירים ברמה של ראשי מדורים מן היחידות השונות.

 

  מפקד היחידה הציע להקצות לי את  אחד משני המקומות שניתנו  ליחידה,   כי הקורס כלל דרישה ליתרת שירות, שחייב אותי להוסיף שנה, החלטתי שזה שווה לי, והסכמתי ללכת לקורס.

הקורס לניהול פרויקטים של המכון לפריון העבודה היה הראשון מסוגו בארץ. 
זה היה קורס מצוין שהובל על ידי שני אנשים בכירים בתעשיית ההייטק של אז - שמוליק דולב ושלמה טירן
שכבר אינם עמנו.  לימים הצטרפתי לצוות המדריכים של הקורס הזה. 

 מפקד היחידה חשב שיוכל לרבע את המעגל, גם למנות מישהו לתפקיד, וגם תהיה לי יתרת שירות של שנה וחצי שבה אמשיך לעבוד על הפרויקט.   היה רק פגם אחד בתכנית זו – וכאן נכנסת למשחק הטעות המנהלית.  

את הקורסים ניהלה יחידת ההדרכה של ממר"מ (כיום נקראת בסמ"ח – בית הספר למקצועות המחשב, אז הייתה ענף בממר"מ), והיא דאגה להחתים את אלו שהלכו לקורסים שבהם נדרשה יתרת שירות, אבל זה היה נכון רק לגבי קורסים פנימיים. הואיל וזה היה קורס חיצוני היה על היחידות עצמן לדאוג להחתים את המשתתפים בקורס בעצמם, רק שיחידת ההדרכה לא הודיעה על כך ליחידות שהיו רגילות לכך שהיא דואגת להחתמה, כי מרבית הקורסים היו פנימיים.  

הייתה כאן אי הבנה בין היחידות לבין יחידת ההדרכה בשאלה מי אחראי להחתים
את המשתתפים בקורס על הארכת שירות הקבע.  

  וכך  התחלתי את הקורס בלי שאיש ביקש ממני להאריך את שירות הקבע.  כמובן שלא התנדבתי להתריע על כך, היו שידעו אך לא הלשינו כלפי מעלה. הגיע השבוע האחרון של הקורס, שהיה בצורה של ארבעה ימים מרוכזים במלון תדמור בהרצליה.   מסתבר שביום השלישי מתוך הארבעה התקיים דיון על הגף החדש ביחידה שכלל את נושא התפתחות הגף מבחינת איוש, כי התקבלו עבורו עוד תקנים שהיה צריך לאייש.    באותו דיון  בדקו את תאריכי השחרור של האנשים בגף, הסתבר להם שתאריך השחרור שלי נותר במערכת כפי שהוא. מפקד היחידה חשב שזה טעות, הרי הייתי אמור לחתום, אך אמרו לו  בצורה חד משמעית שלא הארכתי את שרות הקבע.  הוא יצא מן הפגישה נסער  ואץ למשרדו של מפקד יחידת ההדרכה כדי לבדוק מדוע לא הארכתי את השירות, ואז התבררה הטעות המנהלית לגבי מי שהיה אמור להחתים.   הבנתי שמפקד יחידת ההדרכה זכה לצעקות רמות על כך שבעקבות מחדל שלו אני אשתחרר, וביקש ממנו שיבדוק אם ניתן לעשות משהו.    מפקד יחידת ההדרכה הנזוף נסע למלון תדמור בהרצליה, נכנס לשיעור ושאל האם יש מישהו שאין לו יתרת שירות ולא האריך את שירותו, שלושה אנשים הצביעו והוא ביקש מהם לצאת מהשיעור ולבוא אתו.

מלון תדמור הוא בית ספר למלונאות - כך שהאוכל הוכן על ידי טבחים בקורס טבחים
ולכן היו להם שמות מפוצצים, והמלצרים היו גם הם בקורס, ולכן ישבנו בכוננות ספיגה
כשהגישו לנו את המרק - כדי שלא ישפכו אותו עלינו 

האחד אמר שהוא ממילא מתכוון להישאר עוד בצבא ולא חתם רק מפני שלא בקשו ממנו עדיין, , הוא נשלח חזרה לכיתה; השני היה מממר"מ עצמה, והוא סיכם אתו שייפגשו ביחידה בשבוע הבא; נותרנו אני הוא וחצר המלון.   הוא סיפר לי על הנזיפות והצעקות שבהם הוא זכה בגללי, והסביר לי כמה חושבים שאני חיוני במערכת, וכמה זה לא נכון שלא אאריך את השירות בגלל טעות מנהלית, והוסיף שהוא לא יוכל לחזור חזרה בלי לשמוע שאני אכן מוכן לחתום.    אמרתי לו שיחזור למפקד היחידה שלי ויגיד לו שאני אדבר אתו ישירות על הנושא בלי מתווכים בשבוע הבא אחרי שאחזור. הוא יצא מן השיחה לא מרוצה.  שאלתי אחד מחברי לקורס שהיה מאד בקיא בחוק הצבאי לגבי המצב.  אמר לי שהם לא יכולים לחייב אותי לחתום בדיעבד, הדבר היחידי שהם יכולים לעשות הוא לבקש מהמכון לפריון העבודה לעכב את תעודת הגמר של הקורס.  זה לא קרה, קבלתי את התעודה כמו כולם, ונסעתי לחופשת סוף שבוע.   ביום ראשון העוקב הגעתי ליחידה, התקשרתי למזכירה של מפקד היחידה ואמרתי לה שאני כאן, וכשיתפנה אני מוכן לדבר אתו. מסתבר שהוא לא היה ביחידה, כך שרק בשעות אחר הצהריים המאוחרות הגיע וקרא לי להגיע אליו.  התכוננתי לדברי תוכחות, אבל הוא לא דיבר איתי על הקורס או על חתימה אלא פתח את דבריו בהאי לישנא:  "החלטתי למנות אותך למפקד הגף בעוד מספר שבועות  כאשר מפקד הגף הנוכחי ישתחרר".   זה היה בלתי צפוי לחלוטין,  הבנתי בדיעבד שהוא נקט בהתייעצויות  קדחתניות בתוך היחידה ומחוצה לה עם כל המעורבים כדי לקבל את ההחלטה הזו, שיש סיכוי רב שלא הייתה קורית אילולא הטעות המנהלית.    לאחר שנכנסתי לתפקיד ועבדתי ישירות מול מפקד היחידה, הוא פתח מולי דף חדש, והיו לנו יחסים טובים.    ולגבי נושא הדרגה –  הצבא מצא פתרון יצירתי להקפיץ אותי לדרגה הנאותה, אך זה ראוי לסיפור בפני עצמו, שאולי עוד יסופר.   וכך, אולי בשל טעות מנהלית,  הגעתי לתפקיד של מפקד גף, שכאמור היה גולת הכותרת של תפקידי בחיל האוויר.

 

   

וזה סמל היחידה בה ביליתי 7 שנים מתוכם שנתיים כמפקד גף, יחידה 180.
בשל איחוד יחידות המחשב בחיל האוויר, היחידה כבר איננה קיימת היום.