על אוכל חריף
אכן מחקרים מראים שאוכל חריף תורם לבריאות - אבל הלשון שלי לא עומדת בכך
|
| אכן מחקרים מראים שאוכל חריף תורם לבריאות - אבל הלשון שלי לא עומדת בכך |
לפני מספר שנים העברתי סמינריון על צורות שונות של יזמות, אחד
הסטודנטים אמר לי שסבתא שלו היא יזמית, מאחר וכשנוכחה שאנשים אוהבים את האוכל שהיא
מבשלת, החלה למכור בתשלום את תבשיליה.
אמרתי לו "לשיעור הבא תביא
דגימה לטעום", הביט בי הסטודנט בשמץ התנשאות ואמר: "לא כדאי לך, סבתא שלי מבשלת אוכל חריף, הלשון האשכנזית שלך לא
תעמוד בזה". ואכן, יש האומרים שאוכל
חריף תורם לאריכות ימים, אבל הלשון שלי אכן אינה סובלת אוכל חריף. בספרי "שלושה מצבים לביט" ישנם שני
קטעים שמתייחסים לאוכל חריף, אביא אותם כלשונם.
מומבאי, הודו
(2014)
ביקורי היחיד
בהודו היה לצורך השתתפות בכינוס מדעי ב־IIT
BOMBAY, המכון הטכנולוגי של
מומבאי. הגעתי כמה ימים לפני הכינוס כדי לטייל קצת בעיר. אחד מעמיתיי שהשתכן איתי באותו
המלון הזמין אותי להצטרף אליו לארוחת צהריים בביתו של חברו הטוב, יושב ראש הכינוס,
שהיה אז פרופסור באותו מכון. אשתו אירחה אותנו וסיפרה סיפורים על חייה. אני אכלתי
רק את האוכל הצמחוני ולא נגעתי בבשר. לאחר הארוחה שאלה אותי אם תמיד הייתי צמחוני.
עניתי שאינני צמחוני, אבל בהודו אני נמנע מלאכול בשר כי טעמו של הבשר פיקנטי מדי
לטעמי.
"אבל הכנתי
לכם במיוחד בשר לא חריף," ענתה.
"הניסיון הוכיח לי שבהודו 'בשר לא חריף'
הוא בגדר אוקסימורון."
 |
| את התצלום הזה צילמתי באמצע הקמפוס של אחת מאוניברסיטאות העילית של הודו IIT BOMBAY |
וקטע נוסף מן
הספר:
פתח תקווה, ישראל (1975)
כשהייתי בקורס תכנות בממר"ם,
הזמין אותי אחד מחבריי לקורס, ציון מדמון, לבקר בביתו שבפתח תקווה. הוא היה ממוצא
תימני ובן לשבט גדול שהתגורר בבית פרטי ולו חצר גדולה. כשהגיע זמן ארוחת הערב, הוא
שאל אותי עם אי פעם אכלתי סחוג.
האמת היא שלא הכרתי את המאכל הזה,
ולכן עניתי בשלילה. שמתי לב שכל בני המשפחה מתאספים, אבל לא חשדתי בדבר. ציון לקח
כף גדולה, גדש עליה בנדיבות מחית ירוקה שהוציא מצנצנת וביקש שאטעם.
טעמתי.
כמויות המים האדירות ששתיתי לקול
צחוקם של בני המשפחה לא יכלו לכבות את הבערה בלשון.
תגובה: ציון מדמון, חבר מקורס
תכנות
עפר היה תמיד טיפוס חקרן וזורם, וגם חבר נהדר! ברור היה שמאכלים
תימניים בכלל ופיקנטיים בפרט לא היו חלק מהתפריט שלו. לא סביר בעיניי שרציתי להרוג
את עפר עם כף גדושה בסחוג של אימא שלי, שהיה קשוח מאוד גם לחיכם של בני העדה.
הגיוני יותר שהתעללתי בו בהתחשבות עם כף גדושה של "חילבה", שהייתה מוכרת
פחות ומעודנת יותר.
אין לי מושג מה ציון נתן לי, אבל זה היה הדבר הכי חריף שאכלתי מעודי.
זה אכן היה חריף אש - הלשון שלי בערה זמן רב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה