השעון הביולוגי מתקתק

מאגדותיו של ברק

ושוב חזרנו אל ברק, מספר הסיפורים המיתולוגי. והפעם על מקרה שבו התקיים מרוץ מול השעון הביולוגי.

 

כשהשעון הביולוגי מתקתק - צריך לפעמים לקבל החלטות קשות 

כה סיפר ברק: 

 

אחת מהעובדות לשעבר בקבוצה שאותה אני מנהל בחברת ההייטק  היא אנסטסיה.     זוכר שבפגישת העבודה בינינו דברנו על שמות, והיא התגאתה בכך שאנסטסיה היא שמה של נסיכה רוסית שהילכו עליה אגדות.  

זו אנסטסיה של דיסני מן האגדה שיותר מאוחר הופרכה 

 

שוחחנו על העובדה שעולים מרוסיה אינם נוטים לעברת את השמות שלהם, והיא טענה בלהט, ששם הוא חלק מהזהות העצמית, ואינו ניתן לשינוי.   אנסטסיה הייתה אחת מראשות הצוותים בקבוצה שלי, והפגינה ידע טכני מעולה, אמרו עליה כי בהתמודדות עם בעיות טכניות היא ידעה "לעבור דרך קירות".  בניגוד לכל שאר עמיתיה שבפגישות איתי התיישבו מן הצד השני של השולחן, לה היה הרגל לקחת כיסא ולהעביר אותו לצד של השולחן שאני יושב בו,  בפינה המרוחקת של השולחן.  כך היה עלי להטות את הכיסא מן השולחן כדי לשבת מולה.   במשך הזמן למדתי עליה שהיא הייתה במקור ממוסקבה, ועלתה לארץ כבת יחידה עם שני הוריה הרופאים.  היא שברה את המסורת המשפחתית, ולמדה מדעי המחשב אחרי שעלו לארץ, ונשאה את התואר דוקטור למדעי המחשב.  בניגוד לדעה רווחת שאנשים עם דוקטורט אינם אוהבים "ללכלך את הידיים", היא כאמור הייתה מאד מיומנת בצדדים הטכניים של העבודה.  בארוחות הצהריים בקפטריה, היה בדרך כלל שולחן גדול של דוברי רוסית, שאכן הייתה השפה המדוברת סביב השולחן.  אנסטסיה לא נהגה לשבת ליד שולחן זה, אלא ללכת אתנו ולשבת בשולחן דובר עברית.    אנסטסיה הייתה רווקה בשנות השלושים המתקדמות של חייה,  ולאירועים חברתיים שעשינו מדי פעם, תמיד באה בגפה ללא בן זוג. 

יום אחד אמרה לי שהיא רוצה לקחת חופשה של חודש, ולנסוע לקנדה.

קנדה תמיד הייתה מדינה חביבה עלי 

  לאחר חודש חזרה וניכר בה אי-שקט.   ערב אחד כשנשארנו לעבוד מאוחר, היא באה למשרדי, ובפעם הראשונה דיברה על חייה הפרטיים ועל הדילמות שלה.  היא ספרה שנסעה לטורונטו כדי לבלות עם  בן של חברים של הוריה רופא במקצועו, שהיגר לטורונטו.   הוריה, מסתבר, פעלו בלא לאות כדי למצוא לה בן זוג, לחץ שהלך וגבר עליה ככל שהגיל התקדם, והשעון הביולוגי תקתק.  בסיומו של החודש בטורונטו, הוא הציע לה נישואין.  היא חזרה לארץ כאשר היא בהתלבטות עזה. 

יש בחיים התלבטויות גורליות שאין בהן החלטה חד-משמעית 

מחד גיסא – הוא בהחלט בן אדם נחמד, בעל אמצעים ומבוסס, ומאידך גיסא – לא הנסיך על סוס לבן עליו חלמה כל חייה, ובקצרה – לא מישהו שהיא יכולה להתאהב בו.   אחרי שפעם אחת נעקרה ממולדתה והגיעה לישראל, והייתה צריכה לבנות את חייה מחדש, היא איננה ששה לעקירה נוספת למדינה זרה ושונה, בפרט שהוריה נמצאים כאן, וגם החברים המעטים שיש לה, והעבודה שהיא מרגישה בה נוח.   אבל – היא כבר בת  38, השעון הביולוגי מתקתק, אין לה כרגע באופק אופציות אחרות, הנסיכים על סוס לבן דוהרים למקומות אחרים, ואולי זו ההזדמנות האחרונה להיות אימא.   היא לא בקשה ממני עצה, וגם בכל מקרה קטונתי מלהשיא לה עצה, לכל כיוון.  שישה שבועות התלבטה והלכה הלוך ושוב בין להיענות להצעת הנישואין או לדחותה.  לאחר שישה שבועות בקשה לשוחח איתי ואמרה לי שבלב כבד מאד החליטה להיענות להצעה, ומתכננת בעוד חודשיים לעזוב ולנסוע לקנדה, כך שהיא מבקשת שאמנה לה מחליף במהרה, כדי שתוכל להעביר את התפקיד בצורה מסודרת.    הואיל ולחברה שלנו לא היה סניף בטורונטו, לא יכולנו להציע לה להמשיך לעבוד אצלנו, אבל סמכתי עליה שתמצא עבודה בנקל.    וכך עזבה, בתחילה הייתה שולחת לי הודעות קצרות בדוא"ל,  ואחר כך נדמה.   לאחר שנתיים הזדמנתי לפגישה עם לקוח בטורונטו.   כתבתי לה שאני בטורונטו, מיד ענתה לי שתשמח להיפגש לארוחת צהריים והציע שניפגש במסעדה המפורסמת שבמרומי ה CN TOWER . 

מסעדה יקרה להפליא, עם אוכל בינוני - אבל הנוף המסתובב עוצר נשימה 

 הגעתי למסעדה וחיכיתי לה מספר דקות. היא לא השתנתה, עדיין לקחה כיסא וישבה מהצד שלי של השולחן.  סיפרה לי שהיא עובדת בחברה מקומית במרחק הליכה מן המגדל.  סיפרה שאת השעון הביולוגי הצליחה לנצח, יש לה בן שיחגוג בשבוע הבא יום הולדת שנה.  סיפרה שהוריה מבקרים אותה כל שנה, וסך הכול היא מסודרת בחיים.

נראה לי  שבעיניה היה מבט עצוב – אך ייתכן שראיתי מהרהורי ליבי.

 

כך הייתי מסמל את מבטה