טעיתי בך

מאגדותיו של ברק

ושוב חזרנו אל ברק, מספר הסיפורים המיתולוגי. והפעם על טעויות מכל הכיוונים    

 

לעיתים הטעות היא לשאוף מעבר למגבלות, לעיתים הטעות היא לא להבין מה הטעות 

כה סיפר ברק: 

 

בעת שירותי הצבאי באחת מן היחידות הטכנולוגיות של חיל המודיעין,  הגיע אלינו ליחידה חיילת צעירה בשם דקלה, היא לא הייתה במדור שלי, אבל הכרתי אותה מכך שבאה לעיתים קרובות לפטפט עם אחת משותפותי למשרד, טלי, שהייתה אתה יחד בקורס ההכשרה הקדם-צבאי.    מדי פעם הצטרפתי לשיחות שלהן, והתחלתי להצטרף אליהן לארוחת הצהריים בחדר האוכל הצבאי.  דקלה הזכירה באחת הפעמים שהיא חובבת הופעות מחול, לאחר כמה זמן מצאתי הופעת מחול באותו ערב, והזמנתי אותה ללכת אתי להופעה כזו. היא נענתה.  

למען האמת - מחול איננו הסוגה החביבה עלי, אך המטרה חשובה יותר. 

 

 היו מספר הזדמנויות נוספות שבהן יצאנו יחד.  כשהיה לי יום הולדת, ולפי המנהג היה עלי להביא עוגה לחברי למדור, התנדבה לאפות לי עוגה, מה שהיווה לגבי עילה לבקר בביתה.

אינני זוכר איזו עוגה היא הייתה - אבל הערכתי מאד את המחווה 

  טלי, חברתה, שכאמור הייתה אחת משותפותי למשרד, והבינה שאני מחזר אחרי דקלה,  לקחה אותי לשיחה, ואמרה לי : "אתה יודע שלדקלה יש חבר?".  עניתי לה: "לא, היא לא הזכירה חבר, היא גם לא מתנהגת כמי שיש לה חבר, את בטוחה?".  ענתה לי טלי: "החבר שלה הוא סטודנט שנמצא כרגע בחילופי סטודנטים בחו"ל, הוא נסע למרות שהתנגדה, וכרגע יש ביניהם מעין פרידה, אבל הוא חוזר בקרוב, ולא הייתי בונה על כך שהפרידה תימשך, קח את זה בחשבון".   לא שעיתי לעצה זו, הואיל והרגשתי שהקשר מתהדק, וחשבתי שזה הדדי.  ואז הגיע רגע ההתפכחות.  לאחר עוד מפגש עם דקלה, העליתי בפניה את ההצעה לשדרג את הקשר בינינו.  התגובה שלה הייתה מפתיעה, היא אמרה: "אל תיקח אותי כל כך ברצינות".  וכך נסתיימה הפגישה.  עיכלתי את התשובה, ולמחרת הגעתי לבסיס חדור מוטיבציה.  מצאתי זמן לדבר אתה בחצר, ואמרתי לה: "אמרת לי אתמול לא לקחת אותך ברצינות, אבל זה לא אפשרי, אני לוקח אותך מאד ברצינות,  מאד מאד מאד ברצינות".  ואז ענתה: "לגבי מה שאתה מציע, אני לא יכולה לתת לך תשובה עכשיו, אולי זה יקרה, אולי לא, אבל תצטרך סבלנות.  מציעה שנמשיך כמו עד עכשיו, בלי התחייבויות".  וכאן עשיתי את הטעות הגדולה ולא הרפיתי. התגובה הייתה נחרצת: "אם כך, עדיף שננתק את כל הקשרים בינינו", אמרה והלכה לדרכה בלי לתת לי שהות לעכל או להגיב.

היינו לבושים מדים ולא בגדי ערב - אך החוט בהחלט נקרע 

  אחד מחברי שהגיע בדיוק וראה אותנו עומדים ומדברים בלחש, אמר לי : "אתה בר מזל, היא מאד איכותית". עניתי לו : "אני כל כך בר מזל עד שזה עתה אמרה לי שעדיף שננתק את כל הקשרים בינינו".   מה שהיה גרוע יותר הוא שהיא המשיכה לבוא למשרד שבו עבדתי ולפטפט עם טלי, תוך כדי כך שהיא מתעלמת ממני לחלוטין.  כל פעם זה שיגע אותי וגרם לי לבעיות ריכוז בעבודה. אחרי מספר פעמים כאלו באתי בהיסוס רב לראש המדור שלי ובקשתי לעבור לחדר אחר,  שאל אותי "מה הסיבה".  הואיל והייתי ביחסים חבריים אתו, הסברתי לו את הסיבה. ענה לי: "אני יכול לבקש ממנה לא לבוא לכאן יותר".  עניתי לו: "זה הדבר הכי גרוע שאתה יכול לעשות, זה כמו לתלות את כל הסיפור על לוח המודעות".  הסכים, ועברתי משרד.   אחרי שישה שבועות של נתק, הגיע יום הולדתה והחלטתי להביא לה מתנה, הלכתי לחנות מתנות, והתקשיתי לבחור, אז נתתי לה שלוש מתנות.

אכן - שלוש מתנות 

 המחווה הזו הפשירה את הקרח, וחזרנו ליחסים קורקטיים אך לא חמים.   אחר כך שמעתי מרכילות שאותו חבר חזר לארץ, וגם הקשר ביניהם התחדש.    הגיע חג החנוכה, תכננתי לעשות מסיבת חנוכה לחברי במדור, בבית הורי. יומיים לפני כן שמעתי באקראי את דקלה מספרת שבחנוכה היא מתכוונת  להיות בחופשה קצרה ולבקר את החבר שלה ששקוע בלימודים, והתגורר במעונות הסטודנטים בעיר המגורים של הורי, העיר שבה המסיבה הייתה מיועדת להתקיים.  אמרתי לדקלה: "אם את בכל מקרה  תהיי בסביבה, אני עושה מסיבת חנוכה אצל הורי לחברי במדור, ואת מוזמנת להצטרף אלינו".  הסמיקה ואמרה בקולה הלחשני: "אתה מודע לכך שאם אבוא, לא אבוא לבד".  עניתי לה: "אין בעיה, אימא שלי מן הסתם הכינה כמויות אוכל שמספיקות למספר כפול של אנשים ממה שאמרתי לה".  אמרה לי: "אם כך, אז נקבל את הזמנתך בשמחה".   המסיבה הייתה מאד מוצלחת לדעת כל המשתתפים.

אכן הייתה חנוכייה 

ולאחריה היא תכננה לחזור חזרה עם היתר לאזור המרכז, בעוד אני תכננתי לקחת יום חופשה ולהישאר אצל הורי.  אמרתי לחבר שלה: "כבר מאוחר בלילה ויורד גשם שוטף, חכה – עוד מעט הורי יחזרו עם הרכב, ואז אסיע אותך חזרה למעונות".  וכך נשאר איתי עוד כמעט שעה עד שהורי חזרו, וגם מצאנו תחומי עניין משותפים. הסעתי אותו חזרה בשעות הקטנות של הלילה בגשם זלעפות. 

הייתי אז נהג די חדש והנהיגה הלילית  בגשם אכן הייתה אתגר 

 כשחזרתי לבסיס ניגשה אלי דקלה ואמרה לי:  "התנהגת בצורה מאד אצילית, אחרי שסיפרתי לו על ההזמנה וגם עליך, הוא מאד היסס, כי פחד שלא ירגיש נוח אצלך. לא רק שיצאת מגדרך לגרום לנו להרגיש נוח, גם הסעת אותו בלילה, בגשם".  והוסיפה: "לא קלטתי מי אתה באמת, טעיתי בך".

יש כל מיני סוגים של טעויות