על אימא שלי – במקום הספד  

 

כך אימא שלי נראתה בתקופת הילדות שלי - בשנות השלושים לחייה היא נראתה כמו בת עשרה.  

לאחר השבעה על פטירתה של אימא שלי, כמה סיפורים ותמונות – במקום הספד.

אתחיל בסיפור מגיל הנעורים אותו סיפרתי בזמן ההלוויה :  כשהייתי בן 17 היו ממוקמים על הקיר שמעל למיטתי מדפי ספרים שעליהם שכנה האנציקלופדיה "תרבות".  לילה אחד, בשל סיבוב פתאומי של כדור הארץ, ניתק המדף ואוסף כרכים של האנציקלופדיה הנ"ל נפלו על ראשי, כשאחד מהם נפל בזווית כזו שפצע את מצחי,  הורי שמעו את הרעש ונזעקו, הפצע במצחי היה עמוק, וכולי הייתי מלא בדם.  אבא שלי, עדין הנפש, שלא היה מסוגל לראות דם, כמעט התעלף.  לעומת זאת, אימא שלי התעשתה מהר, ואמרה לי בקור רוח:  אם אתה מגדל זקן, עליך להתנהג בהתאם.  היא הסיעה אותי למד"א, ומשם לביה"ח רמב"ם, וסיימתי את הלילה עם שישה תפרים במצח.   אימא שלי הייתה חזקה, והתמודדה עם תלאות החיים מילדות.  היא נולדה בשנת 1933 בלודז' שבפולין, כאשר הוריה ששניהם נולדו במשפחות חרדיות, כבר הסירו מעליהם את כבלי הדת.  בגיל 6 פרצה מלחמת העולם השנייה, ואבא שלה הצליח להבריח את כל המשפחה לרוסיה, שם נדדו וחיו חיי מחסור.  אביה ואחיה הגדול נהרגו בשורות הצבא האדום.   עלתה לישראל במסגרת העפלה בלתי לגאלית בשנת 1947 בהיותה בת 14, ובשל העובדה שאימא שלה שברה רגל בזמן ההפלגה, נתנו לה לרדת אתה, וכך החלה את דרכה בארץ במחנה העולים בעתלית.   

זו התמונה הכי עתיקה של אימא שלי - יחד עם אימא שלה במחנה העולים בעתלית כשהיא בת 14
שנות התלאות ניכרו עליה והיא אחרה להתפתח 

 לאחר שלמדה בארץ כיתות ז' וח', אימא שלה הודיעה לה שאין לה כסף לשלוח אותה לבית ספר תיכון, ושלחה אותה לעבוד.  היא חשה כל חייה החמצה על כך שלא למדה.  כשהייתה בת 16 הכירה את אבא שלי, והוא מימן לה לימודי ערב שהכשירו אותה לעבודות פקידות (הדפסה על מכונת כתיבה, ניסוח מכתבים, הנהלת חשבונות ועוד).

עם אבא שלי כשהייתה בת 17 

הם התחתנו כשהייתה בת 18, בעיקר כי היא רצתה לצאת מן הבית

וכך נראו בחתונה 

אחרי הנישואים גרו בדירת חדר עם מטבח ושירותים משותפים בעיר התחתית בחיפה,  ולאחר מכן התקדמו לדירה קטנה משלהם בקרית אליעזר, ויותר מאוחר לדירה גדולה יותר  באחוזה שם השתקעו, ושם נולדתי.

גם היא וגם אבא שלי ראו את עצמם כשייכים ל- "דור אבוד" שקטע מסורת של השכלה במשפחות, ולכן מגיל צעיר הנחילו לי את הדחף להשכלה, העובדה שעשיתי דוקטורט שימחה אותם מאד, העובדה שהלימודים היו בארה"ב שימחה אותם פחות, עד היום אני עונד תליון שנתנו לי ביום שנסעתי שעליו כתוב "צאתך לשלום ושובך לשלום"  כדי להזכיר לי שלא אשכח לחזור.   

 

שנים רבות היא הייתה מזכירת בית הספר "רמות" ברמת שאול, חיפה.

עומדת מצד ימין בחדר המנהלת בבית הספר 
יושבת לצידה - חוה בן-יוסף שהייתה מייסדת בית הספר וניהלה אותו שנים רבות
הן נותרו חברות טובות במשך עשרות רבות של שנים 

היא מצאה שם את מקומה.  מספר פעמים הציעו לה קידום – לנהל את המחלקה שאחראית על כל מזכירות בית הספר, ואף הציעו לה תפקידי ניהול באגף לחינוך בעיריית חיפה,  בכל פעם התלבטה מספר ימים, מאחר שהיה בהצעות קידום גם בצד הכלכלי, ולבסוף החליטה שהיא מעדיפה להישאר באזור הנוחות שלה ולא לעבור לעבוד בעירייה שלדבריה הייתה מלא פוליטיקה ותככים.

כאשר החלה העלייה הרוסית בתחילת שנות ה-90 רתמה את שליטתה בשפה הרוסית לעזרה לקליטת עלייה,  אמצה משפחה של עולים שסופחו למשפחה ואף השתתפו אתנו כל שנה בסדר הפסח. הייתה ה- "אימא" של כל ילדי העולים שלמדו בבית הספר שבה עבדה, וגם עזרה למשפחות שלהם להיקלט בארץ.

היא יצאה לגמלאות לאחר 37 שנות עבודה בבית הספר.  לאחר יציאתה לגמלאות הצטרפה למועדון גמלאים, ועד מהרה התנדבה לעזור בניהול המקום, שם למדה לשחק ברידג', והצטיינה במשחק הזה.  במקביל פיתחה את התחביב הישן שלה – עשיית עבודות יד.  הלכה לחוג לעבודות יד ויצרה עבודות מסוגים שונים – מבוססים על רקמה ואריגה.  מספר תמונות מעבודות היד מצורפות כאן.

 

שטיח ארוג 

יצירה תלת ממדית 

היצירה החביבה עליה שתלתה במרכז סלון ביתה - תוכים רקומים 

במשך שנים רבות המסורת הייתה שאנחנו באים אליה בכל יום שישי לארוחת צהריים, שלעיתים היו בהם אורחים נוספים. אנשים רבים אהבו ליהנות ממטעמיה שכן   היא הייתה בשלנית מעולה, ולא התעצלה להכין לכל אחת מן הבנות מאכלים מותאמים אישית. לאחר שאבא שלי נפטר, הודיעה מיד שהמסורת ממשיכה כרגיל, וכך המשכנו לבוא, כאשר כל אחת מהבנות שרצתה להרגיש בת יחידה, או סתם להתפנק, נשארה אצלה בסוף השבוע.  היא גם הצטרפה אלינו פעמים רבות לטיולי השבת בטבע, ואף נסעה אתנו לחופשות מחוץ לעיר.

בטיול טבע עם הדס בת הארבע

 בשלב מאוחר יותר עברה לדיור מוגן, וכאשר מצבה הקוגניטיבי הורע,  עברה לבית האבות "מול כרמל" בשער העמקים, שם שהתה בתשע השנים האחרונות לחייה. 

  ב- "מול כרמל" אהבה לרקוד, ובתמונה זו היא רוקדת עם חגי, מנהל בית האבות

רוקדת עם חגי בראש השנה תשע"ז - אחת מהתמונות האחרונות שלה 

תמונות אלו צולמו בעת ביקורים של אלה ונגה הנינות הבכורות שלה ב- "מול כרמל" בספטמבר 2016 כשהיו בנות פחות משנתיים.

 

ארבעה דורות - עם ענת, אלה ונגה. 

מתקשרת עם אלה באמצעות מחיאות כפיים 

הטיפול הטוב ב- "מול כרמל" האריך  את חייה,

  

אך בשנים האחרונות צללה לתוך עולם מעורפל, ושם גם הלכה לעולמה בגיל 88.

 ואם תשאלו מה אירע בהמשך הסיפור אתו התחלתי עם התפרים במצחי  ?  הייתה לי תחבושת גדולה על המצח, ואתה הלכתי יומיים לאחר מכן להתייצבות השנייה בלשכת הגיוס.  שם התרשמו מהתחבושת ורשמו לי בפרופיל האישי:  "סימן היכר – צלקת מעל עין ימין", וגם מישהו שחיכה איתי בתור הסתכל עלי ואמר לי – "אני רואה שהלכת מכות".   עניתי לו בלי להניד עפעף:  "לא כדאי להתעסק עם נשים נשואות" וראיתי את מבט ההערצה בעיניו.