על שיא החוצפה  

 

והפעם שני סיפורים בלתי תלויים על מאורעות שאפשר לכנות אותם – שיא החוצפה.  

הנרטיב של "מעטים מול רבים" משדר סגידה לחוצפה,
 ניסיתי להיזכר בסיפורי חוצפה וזה מה שהעליתי בחכתי 

המאורע הראשון הוא מגיל העשרה המאוחר.  נהגנו מספר חברים לנסוע לעיתים (די רחוקות) לבריכה באחד מן הקיבוצים הסמוכים לחיפה בשבתות.

 

ככה בערך נראתה הבריכה - בחיק הטבע 

הסיבה לכך הייתה שהשמירה בכניסה הייתה די רופפת, ולכן בעוד אחד מאתנו קנה כרטיס כניסה, והציג אותו לשומר בפתח,  האחרים יכלו להתגנב אל הבריכה חינם אין כסף.     באחד הימים אחרי שהיינו שם שעה בערך, הודיעו שכולם מתבקשים לצאת מן הבריכה, כי עוד מעט יהיה אירוע סגור של הקיבוץ.  מיד פצחנו במחאה שכאשר נכנסנו לא נאמר לנו דבר, וגם לא נכתב שלט בנושא.  אמרו לנו מיד שאנחנו צודקים – ואם נביא את הכרטיסים יחזירו לנו את דמי הכניסה. 

זה לא בדיוק כרטיס בריכה - אבל זה כרטיס קולנוע מאותה התקופה. 
גם כרטיסי הבריכה היו מנייר 

 נקטנו בתושייה ועשינו סריקה אחרי כרטיסי כניסה זרוקים בכל שטח הבריכה, עד שמצאנו את כמות הכרטיסים הנדרשת עבור כולנו, וצעדנו באון אל עבר הקופה לקבל בחזרה את כספנו.   שנים רבות לא הייתי באותה בריכה, מקווה לטובתם שהם התבגרו מאז...

קופת הכרטיסים הייתה ביתן מחוץ לבריכה 

הסיפור השני הוא מהתקופה שהייתי חבר סגל בטכניון, בשנות התשעים. הייתה אז שביתת המרצים הגדולה שנמשכה שבעה שבועות (אם אינני טועה) לקראת סיום סמסטר חורף. 

כל דור ושביתותיו - זו הייתה השביתה הגדולה של כל הסגל האקדמי בארץ בשנות התשעים 

 כאשר השביתה הסתיימה בהעלאת שכר דרמטית שהפכה את שכר המרצים באקדמיה משכר רעב לשכר בינוני מינוס, החליט הטכניון שמתחילים מיד בסמסטר אביב, כדי לא לגלוש אל הקיץ ולפגום בעבודות הקיץ והנסיעות של חברי הסגל.   בכל המקצועות של סמסטר חורף הסטודנטים יכלו לבחור בין להיבחן עליהם בסמסטר העוקב, או לקבל "פטור" בלא ציון מן המקצוע (מה שכמובן רובם עשו).  זה הרקע.   בטכניון יש גם אפשרות לסטודנטים בתואר השני ללמוד קורסים ב- "קריאה מודרכת",  בהנחיית חבר סגל.

העיקרון של קריאה מודרכת - עבודה עצמית 

 באותו סמסטר ניגש אלי סטודנט וביקש לעשות קריאה מודרכת בהנחייתי, סיכמנו על נושא – נתתי לו שלושה ספרים בנושא זה כדי שיוכל לבצע את העבודה.

למותר לי לציין כי הספרים היו ספרים פרטיים שלי 

  השביתה כללה רק הרצאות פרונטליות ולא הדרכת סטודנטים, כך שלמעשה לא הייתה לו סיבה לא לבצע את העבודה,  רק שמאז שנתתי לו את הספרים הוא נעלם, ולא ראיתיו יותר.  לאחר שלא יצר קשר, אחרי מספר חודשים בקשתי ממזכירת לימודי מוסמכים בפקולטה לאתר אותו, היא אמרה שהוא נעלם -  כנראה הפסיק את הלימודים, ולא עונה לטלפונים.

דבר מה נעלם - ספר שירים חדש של טלי וייס,
אבל בסיפור שלנו השאלה היא לא מה נעלם אלא מדוע הסטודנט ההוא נעלם

 חלפה לה שנה וכבר השלמתי עם אובדנם של הספרים.  יום בהיר אחד אני מוצא בתא הדואר שלי בטכניון מעטפה גדולה ובה שלושת הספרים, וטופס שבו בקשה לקבל פטור מן הקורס על-סמך העובדה שהוא ניתן באותו סמסטר של השביתה.  אני חוזר – הסטודנט ביקש פטור מקריאה מודרכת שבה היה צריך לעשות עבודה עצמית, כאשר השביתה כלל לא כללה הנחיית סטודנטים, והוא לא ניסה ליצור כלל קשר במשך שנה וחצי.

האם אתם חושבים שהיה יכול לקבל פטור ממס ללא סיבה?  
אם כן - מדוע שיקבל פטור מלימוד קורס - ועוד בקריאה מודרכת?

 הטופס הוגש לחתימתי.  הלכתי ישר למרכז לימודי מוסמכים של הפקולטה והבעתי את דעתי כי הבקשה חוצפנית, הוא הסכים אתי, אך אמר שההחלטה של הטכניון לגבי פטור היא גורפת ולא מבדילה בסוגי קורסים.  אמרתי לו – "אם זו ההחלטה של הטכניון, מדוע אני מתבקש לחתום על הטופס. ואם זו החלטה שלי – מותר לי לא לאשר אותה?".  ענה לי: "אתה יכול להמליץ לא לאשר, לא נראה לי שזה ישנה". אכן העברתי את הטופס עם המלצה שלא לאשר,  ואכן הבנתי שדקן לימודי מוסמכים דחה את המלצתי ואישר לסטודנט פטור מקריאה מודרכת, וחתם על האישור במקומי.

חותם מי שחותם אחרון