על מכרז ועל עישון

 

משחר ילדותי לא יכולתי לסבול עשן וריח של סיגריות - וזה מה שעומד במרכזו של סיפור זה. 

והפעם סיפור מימי העלומים.   בסיפור הקודם ברק סיפר על ביקור בדיוני בבית גדול בכפר שמריהו,  וזה הזכיר לי את הביקור היחיד שעשיתי בביית שעונה על המאפיינים הללו.

מגיל העשרה, הורי ניסו "לשדך" לי בנות של מכרים למיניהן,  ספק מתוך מחשבה שלא אסתדר בעצמי, וספק מתוך מחשבה שלא אשכיל לבחור מישהי שתהיה לרוחם (משימה כמעט בלתי אפשרית).  

הפנטזיות של הורי לא עמדו במבחן המציאות 

הואיל והדפתי בתוקף את הניסיונות הללו, הם הוציאו את המשימה למיקור חוץ, וכך מדי פעם קבלתי פניות בנידון מחברים של הורי.   באחד מן הפעמים שביקרתי בסוף שבוע בבית הורי,  ביקר אותם גם חבר של אבי, איש עסקים מצליח, שאמר לי שהוא סיפר עלי לבת של מישהו שהוא נמצא אתו בקשר עסקי, ואביה הוא איש מאד עשיר שגר בכפר שמריהו.

 

בבית מידות בכפרו של שמריהו - בקרתי פעם אחת ויחידה 

 היא עצמה סטודנטית לפילוסופיה, והיא הביעה רצון להכיר אותי,   ואמר לי בצחוק: "אולי היא באסכולה פילוסופית אחרת ממך, אבל בטוח שתמצא אתה שפה משותפת".    טוב לא ברור שהוא העריך פילוסופים בכלל, אבל החלטתי שאין לי מה להפסיד.  כדי שלא אתחמק הוא טלפן אליה בו במקום, וכתוצאה מכך נקבעה פגישה, שהובילה לביקור היחידי שעשיתי בחיי בבית-מידות בכפר שמריהו.   היא אכן התגלתה כבת שיח מעניינת והיו לה עוד כמה תכונות טובות, אך דבר אחד האפיל על הכול:  היא "עישנה לי בפרצוף", כלומר: עישנה סיגריות בזו אחר זו, בלי לטרוח לשאול אותי אם זה מפריע לי. 

באותו יום ספגתי עשן וריח סיגריות למכביר 

האמת היא שמשחר נעורי לא יכולתי לשאת עשן של סיגריות, ובדירה שבה התגוררתי לא הרשיתי לאיש לעשן.  כשהייתי בצבא עדיין לא היה איסור עישון, אבל התארגנו להפריד את המשרדים – לחדרי מעשנים, וחדרי לא מעשנים.   לא הערתי לה דבר, והפגישה הסתיימה באווירה טובה, כאשר לעצמי הייתי נחוש בדעתי שפגישה נוספת לא תהיה, אך לא שידרתי לה את זה.  

היא צפתה לשווא שאתקשר אליה, ופעם אף ניסתה ליצור איתי קשר ואני התחמקתי בטענה שאני עסוק כרגע.   לאחר מספר ימים טלפן אלי אותו אדם שהיה אחראי ל- "שידוך"  ואמר לי בהאי לישנא: "היא אמרה לי שיש לה חבר, אבל היא רוצה לסיים את הקשר אתו, כאשר תמצא תחליף. אמרה לי שמצאת מאד חן בעיניה , ואמרה שמאד כדאי שתיצור אתה קשר".   היא לא הזכירה דבר מהעובדות הללו בשיחה איתי, ועניתי לו:  "לא ידעתי שעמדתי למכרז, ונעשתה לי בחינה, אם הייתי יודע כנראה הייתי נכשל, אבל עוד יותר מזה, כנראה לא הייתי ניגש כלל לבחינה". 

 

לא ידעתי שהייתי מועמד במכרז 

הוא התעלם מהאבחנה הזו ושאל : "למה לא התקשרת אליה?".  עניתי לו: "כי היא עישנה לי בפרצוף בלי לשאול אם זה מפריע לי, ואני לא יכול לסבול עשן של סיגריות".  אמר לי: "אבל את זה אפשר לפתור – אולי בגללך תפסיק לעשן, או שרק לא תעשן לידך". 

עניתי לו:  "אם מתאים לה לעשן – שתעשן, אני לא מנסה לשנות אנשים.  לי זה לא מתאים.   מבקש גם שלא תגיד לה דבר על השיחה שעשינו עכשיו".  אמר: "בסדר,  אתה אגוז קשה...".