סיפור ובסופו שאלה

מאגדותיו של ברק

ושוב חזרנו אל ברק, מספר הסיפורים המיתולוגי. והפעם סיפור שברק נוהג לספר לאנשים שונים ולשאול  אותם שאלה חשובה בסוף הסיפור.

 

רמז: השאלה בסוף היא חלק מהותי מן הסיפור 

כה סיפר ברק:  

בעת השירות הצבאי שלי, הייתי באחת מהיחידות המפורסמות במודיעין.  לפעמים עבדנו בלילות, ואם עבדנו כל הלילה, היו משחררים אותנו באיזה שהוא שלב בבוקר עד למחרת.   באחד מן הימים הללו ישנתי כמה שעות, ואז בשעות אחר הצהריים שמתי פעמי אל אחד מחופי תל-אביב.   אחרי שיצאתי משחייה בים, תרתי אחרי מקום לספוג קצת שמש. 

כיסאות נוח על שפת הים - השלווה בהתגלמותה 

 התקרבתי אל שני כסאות נוח, אחד מהם היה ריק, ובשנייה ישבה נערה שראתה אותי ופנתה אלי:  "אתה מוכן להביא לי ארטיק מן המזנון?  אתן לך כסף".  זה נשמע מוזר, אבל חשבתי שארטיק זה רעיון לא רע.

ארטיקים מלוקקים על החוף 

 קניתי שני ארטיקים והבאתי לה אחד, היא אמרה: "אתה מוזמן לשבת, הכיסא השני של אימא שלי, והיא הלכה ותבוא לקחת אותי עוד שעה".   ישבתי לידה ושוחחנו שיחה נעימה דקות ארוכות,  לפני שנפרדנו שאלה אותי אם ברצוני ללכת אתה ביום שישי בערב לראות סרט בדרייב-אין (קולנוע שצופים בו מתוך מכונית שהיה קיים בתל-אביב עד שנת 2000), עניתי בחיוב, ואז הוציאה מארנק פתק שבו שמה, כתובתה, ומספר הטלפון שלה, הכתובת הייתה בכפר שמריהו,  סיכמנו על השעה שבא אבוא לאסוף אותה, והמשכתי בדרכי.

ביום שישי בערב נסעתי במכוניתי הקטנה לכפר שמריהו, וחניתי ליד בית גדול, שבחנייתו חנו שלוש מכוניות גדולות.  אביה עמד בפתח, והסתכל חליפות בי ובמכונית שבה הגעתי, קידם אותי בסבר פנים יפות, ושאל אותי אם נהגתי אי פעם במרצדס.  השבתי בשלילה,  שלף מפתחות ואמר לי:  "אז היום נתקן את המעוות, ותהיה לך הזדמנות לנהוג במרצדס, רק סע בזהירות, בלי שריטות".

נהיגה במרצדס: מאורע נדיר בחיים 

 נראה שהבית היה גדול והשתרע על מספר קומות, עם מעלית פנימית בתוך הבית.  חיכיתי בקומת הכניסה יחד עם אבא שלה שתחקר אותי על מה שעשיתי, עושה ואעשה בעתיד.  ואז המעלית ירדה מלמעלה והיא הגיחה מן המעלית,  לבושה בשמלה אדומה בוהקת, ויושבת בכיסא גלגלים.

 

כך נראתה לי ברדתה מן המעלית 

  הופתעתי, ובאמת כששחזרתי את הפגישה על שפת הים, היא לא זזה מכיסא הנוח עליו ישבה לאורך כל הזמן.  עכשיו גם הבנתי מדוע רצתה לנסוע לדרייב-אין.   לא הראיתי את ההפתעה והפגנתי שמחה לראות אותה.  הבנתי גם מדוע אבא שלה נידב את המרצדס, גם היה בו מתקן שהעלה אותה מכסא הגלגלים אל הכיסא שלצד הנהג. 

וכך נראה קולנוע הדרייב אין בפעולה 

 נסענו לדרייב אין,  וצפינו בסרט, כלומר – בערך,  כי היא התרפקה עלי כל הסרט.  לאחר הסרט הציעה שניסע לפארק הירקון.

  נסענו והובלתי אותה בכיסא הגלגלים בשבילי הפארק.  ואז אמרה לי "אני רוצה להתמזמז אתך בעמידה",  שאלתי אותה: "איך?", היא הוציאה מתחתית כיסא הגלגלים חבל ואמרה: "קשור אותי לעץ". 

חבל קשור לעץ - מה שלא קרה בסיפור הזה 

זה כבר נעשה לי מוזר מדי,  עשיתי אחורה פנה ודחפתי את כיסא הגלגלים חזרה למגרש החנייה, ובלי מילים נהגתי את המרצדס חזרה לביתה.   אבא שלה חיכה לנו בכניסה לבית, ואמר לי: "יפה מצדך שהחזרת אותה,  האחרון שלקח אותה השאיר אותה קשורה לעץ".

 "ובנקודה הזאת בסיפור"  אמר ברק "השאלה אותה אני שואל את המאזינים היא:  " עד איזה שלב בסיפור האמנתם שהסיפור הזה אכן קרה באמת ?"

וזו שאלת המפתח בכל הסיפור הזה 

 

\