יש לאיל ידי

 

עוד סיפור מימי הנעורים.  הואיל וסופו של הסיפור הקודם שסיפר ברק מתרחש בלונדון, נזכרתי בביקור הראשון שלי בלונדון.

 

 בגיל 16 נטלתי את הכספים שהופקדו לזכותי בבר-מצווה ועוד כספים שחסכתי, ונסעתי לבדי לארה"ב וקנדה, שם גרתי אצל קרובים או חברים של הורי, כך שהוצאות המחייה היו פעוטות.   בדרך חזרה הטיסה של אל-על מניו-יורק הייתה דרך לונדון, ואפשרה בלי תוספת מחיר לשהות בלונדון.  ניצלתי את ההזדמנות, מצאתי מלון זול בלונדון, ותיירתי שם בכל המקומות המומלצים, אחד מהם היה המוזיאון הבריטי.   הסיפור מתרחש במוזיאון הבריטי, עמדתי שם  באגף שבו היו ספרי תנ"ך עתיקים, וניסיתי לפענח את הכתוב .  כפי שנראה מן הצילומים המובאים כאן, אפשר לקרוא את האותיות, אך זה מחייב מאמץ.

זה קטע ממגילת רות - מאתר המוזיאון הבריטי 

וזה מזמור ע"א מתהילים - פענוח הכתוב כאן מאתגר יותר,
גם צילום זה מאתר המוזיאון הבריטי

 

 עוד אני עומד ומרוכז בכתובים, הגיעו לידי שני זוגות מבוגרים שדיברו ביניהם בעברית.  הביטו בי ואז התווכחו ביניהם האם אני באמת יודע לקרוא את הכתוב, או אני סתם מסתכל.   הייתי צריך להתאפק ולא לצחוק, אך שמרתי על פני פוקר אטומים, והמשכתי להביט בכתוב.

ככה בערך הם נראו לי. המקור: 

 ואז החליטו לשאול אותי.  אחת הנשים פנתה אלי ושאלה באנגלית רצוצה: 

Do you can read it?

 

בזמן שהתווכחו ביניהם חשבתי מה לענות אם יישאלו אותי, לכן התשובה כבר הייתה מנוסחת בפי.  עניתי להם, בהאי לישנא:

"סבורתני שיש לאיל ידי לפענח את החלק הארי מן החקוק בגווילים הללו". 

מותיר   אני לכם לנחש את ההבעה על פניהם למשמע דברי.

 

אין לי תמונות מלונדון בטיול ההוא, אבל מצאתי תמונה (קצת מטושטשת) שלי
 מאותו טיול באונטריו פלייס, טורונטו
 שבועיים לפני כן