הקשב- המדריך!
הפעם הראשונה שעמדתי
בפני כיתה
עמדתי כבר בפני כיתות שונות ומשונות הן בקורסים מקצועיים
והן באקדמיה, אך הפעם הראשונה הייתה במדים.
כשמבקשים ממני להקשיב למידע לא מעניין
"הקשב המדריך!, 32 בנות בכיתה, 2 חולות, אחת בחופשה, אחת באבל". כך קידמה את פני החניכה התורנית בפעם הראשונה
שבה עמדתי בפני כיתה.
בראשית דרכי בצבא עסקתי במערכת ממוחשבת שנקראה
"שעות טיסה", שבה נרשמות כל גיחות המטוסים שעולים לאוויר עם כל פרטיהם,
ואחר כך נקלטות במסד נתונים, שבו משתמשים צרכנים רבים שמפיקים מידע פרטני ומצרפי. מן הסתם, היום מערכות מסוג זה הן מקוונות, אך
בימים ההם המערכת עבדה ב
Tender Processing .
הטנדר של היחידה שלנו היה מתוצרת "סוסיתא". יצא לי לנהוג עליו -
נסיעה בשלולית מים הייתה גורמת לו להיכבות והיה צריך לדחוף אותו
אם אינכם מכירים את המושג
אז זה פשוט – טנדר היה יוצא מהיחידה פעם בחודש, עובר בכל בסיסי חיל האוויר, ואוסף
מהטייסות את הטפסים הידניים שהיו ממלאות פקידות המבצעים של הטייסת. הייתה ביחידת המחשב "חוליית
קלט/פלט" ששם קלדניות הקלידו את הטפסים
על מה שנקרא אז "מחשב זעיר" (הרבה יותר גדול מהמחשב עליו אני מקליד
עכשיו), בירורים ושגויים בוררו בטלפון מול הטייסות. בקורס פקידות המבצעים נהגו ללמד כיצד לעבוד עם
המערכת – כלומר למלא את הטפסים שהיו די מסובכים, עם המון טבלאות קודים. יום
אחד הודיעו לי שאני מתבקש לנסוע אל בית הספר למקצועות תעופה בחפץ חיים ולהעביר
הדרכה של חצי יום במערכת, ולא עוד אלא שנהג יבוא לאסוף אותי מהבסיס ב- 7:30
בבוקר. ביום המיועד אכן הנהג הגיע, ולפתע
באמצע הדרך, בכביש גהה, נזכר שלא חתמו לו על "כרטיס עבודה", שהוא האישור
שיש לנהג לבצע את הנסיעה, ושאל אותי: "נכון
שאתה יכול לחתום על כרטיס עבודה ?",
התשובה הנכונה הייתה: לא, אני בדרגת סמל, ועל כרטיס עבודה מותר לחתום לנגדים
מדרגת רב-סמל ומעלה או לקצינים, אבל היינו באמצע הנסיעה, ולא ממש נראה לי הרעיון
לחזור לבסיס ולחפש קצין שיחתום, אז אמרתי לו: "בוודאי".
כך נראה כרטיס עבודה של היום - אז זה היה טופס מודפס למילוי ידני
לקחתי את כרטיס העבודה
וחתמתי עליו – רק שעשיתי זאת בכתב בלתי קריא, עם אותיות מחוברות, כך שאת הדרגה שבה
כתבתי "סמל" אפשר היה גם לקרוא "סגן" עם קצת דמיון. ואכן, אם אינכם יודעים, הדרגה הצבאית
"סמל" הגיעה במקורה מראשי התיבות "סגן מחוץ למניין". הגעתי אל הבסיס, קידמה אותי מפקדת הקורס שאתה
כבר דיברתי בטלפון, והיא לקחה אותי לכיתה.
שם קיבלה אותי כאמור החניכה התורנית בקריאה: "הקשב
המדריך!". אמרו לי שעלי לתת להם בשעה
מסוימת הפסקה ללכת לשק"ם, הלכתי אף אני לשם, כאשר חזרתי ניסיתי להיכנס לכיתה,
אף החניכה התורנית סימנה לי לצאת, ואז
עמדה בפתח ושוב הרעימה בקולה: "הקשב המדריך, כך וכך בנות בכיתה, אחת פה, אחת שם". זה היה די מביך, כי הגינונים הצבאיים הזכירו
לי את הטירונות אותה העדפתי לשכוח. ככלל,
הפעם הראשונה הייתה חוויה מביכה למדי. הייתי
די בישן, והרעיון לעמוד בפני כיתה, ועוד שכולה מורכבת מבנות, לא היה לי קל. אבל הכנתי היטב את החומר וגם בדיחות במקומות
הנכונים, אני זוכר רק אחת מהן – משום מה בטופס אסור היה למלא את עמודה מספר 14, כי
זה היה שמור לקוד של המערכת. ולכן אמרתי
להן שבשום אופן אין למלא את עמודה מספר 14, וכדי לזכור את זה רשמתי להן על הלוח
ח"ו (חס וחלילה), ואמרתי להן לזכור
כי 14 זה ח"ו בגימטרייה. הן תמיד התפקעו
מצחוק בקטע הזה. את שאר הבדיחות אינני
זוכר.
עד היום אני זוכר מספרים באמצעות גימטרייה
כעבור חודש הגעתי שוב לקורס הבא,
לפני שנכנסתי לכיתה שאלתי : מי היא החניכה התורנית, כשהיא הזדהתה, אמרתי לה
בשקט: "מבקש שכל הבנות תהיינה במקומות, אבל
אנא אל תקבלי אותי בהקשב!, אני אלרגי להקשב!", וכך נקטתי בכל הקורסים
הבאים. באחד הקורסים הבנות ניהלו איתי
שיחה על הנושא – למה אני קליל ונטול גינונים צבאיים, בעוד המדריכות שלהן מחזיקות
אותן קצר, ומקפידות על קוצו של יוד. אמרתי להן שבגלל שאני אורח שבא לחצי יום יש לי
את הפריבילגיה להיות יותר קליל, אבל המדריכות שלכן שהן רב"טיות וגדולות מכן
בשנה, חייבות להחזיק אתכן קצר, אחרת יאבדו שליטה.
באחד הקורסים היו שתי בנות
שהכירו אותי מבית הספר התיכון שבו למדתי,
ואחת מהן הייתה אחות של אחת מהשכבה שלי, ולכן החליטו שהן יכולות לפרוק עול, והייתי
צריך לבקש מהן לחדול. העברתי כך מספר
קורסים עד שהעברתי את ההדרכה למישהי אחרת, וזו הייתה טבילת האש בפיתוח סגנון
הוראה.
לכל אש יש טבילה
בדרך כלל אחרי השיעור מפקדת הקורס הייתה באה לקחת אותי לאכול ארוחת
צהריים, ואחר כך נהג היה מחזיר אותי חזרה.
באחת מארוחות הצהריים הם היו עוד המומים מביקור שביקר אותם יום לפני כן
מפקד חיל האוויר דאז, בני פלד. בכוונת מכוון לקחו אותו לבקר בשיעור שניתן באחד
הקורסים על מבנה חיל האוויר. המדריך התחיל
במילים : "חיל האוויר הוא חייל שמסייע לכוחות היבשה", בני פלד התרתח,
ואמר לו: "שב!, עוד מלא אני אשלח אותך לחייל מסייע". קם והעביר במקומו
את השיעור תוך הדגשה שחיל האוויר לא מסייע לאף אחד, אלא זה החייל שמנצח
מלחמות. מה שנכון נכון.
זה סמל היחידה שבה ביליתי שבע שנים מחיי -
כמו שאתם רואים הוצאנו שורש ריבועי ממטוסים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה