חניך ריצות

 

מעלילות קורס התכנות בממר"ם. על פתרון יצירתי איך להגיע הביתה ביום שישי בלי עיכובים והפתעות.  

 

 

נראה לי שבשנות שרותי הצבאי הנסיעות שלי ברכבת היו
שקולות לכמה הקפות מסביב לכדור הארץ 

 

לאחר הגיוס והטירונות שעליהם יסופר בנפרד, הגעתי לקורס התכנות ביחידת ההדרכה של ממר"מ, מה שהיום נקרא בסמ"ח (בית הספר למקצועות המחשב).   שבוע הלימודים היה עמוס, אך ביום שישי סיימנו ללמוד בשעה 10:00 כדי שהרחוקים יוכלו להגיע לביתם, וכך בכל יום שישי בסביבות 10:30 בבוקר נסעתי ברכבת לחיפה.  אך, אליה וקוץ בה,  הרס"ר ראה בקורסיסטים כוח עבודה זמין, ולכן לעיתים מזומנות קבלנו הנחייה להישאר ביום שישי מספר שעות נוספות ל- "עבודות רס"ר מיוחדות".  

 

מצאתי תמונה של רס"ר ממר"ם המיתולוגי
רב נגד בדימוס יענקל'ה קרפ באתר של גימלאי צה"ל 
כמובן היה אז צעיר יותר 

 העבודות הללו היו לצנינים בעיניי. קודם כל הגעתי למעלה מחודש לפני הקורס, ולפי המסורת הצה"לית הידועה, הממתינים לקורסים הם רכושו הפרטי של הרס"ר לעשות בהם כרצונו, כך ששבעתי מעבודות רס"ר.  מעבר לכך,  לא ממש חיבבתי את קיצורו של סוף השבוע שלי בשלוש שעות לערך.   ראיתי שזו איננה תופעה יחידאית אלא תבנית החוזרת על עצמה בימי שישי, וטיכסתי עצה כיצד אוכל להעביר את רוע הגזירה.   ישבתי על המדוכה, ואז עלה במוחי רעיון.  בניגוד לארכימדס הוא לא אירע בזמן שבתי באמבטיה, ולא צעקתי "יוריקה". 

 

יש אנשים שמעלים רעיונות בשבתם באמבטיה, ויש כאלו שמעלים
רעיונות כשהם נוסעים ברכבת בשעת צהריים מאוחרת 

 

 

 הרעיון היה מבוסס על הכרת טבע האדם.   במקרה זה האדם היה מש"ק הקורסים שלנו.  היה ביחידת ההדרכה תפקיד שנקרא "מש"ק קורסים",  הוא לא נמנה על צוות ההדרכה, אלא העביר לנו מסדרי בוקר, ועסק במשמעת וענייני מנהלה שונים.   באותה תקופה הרצנו את תרגילי התכנות שקיבלנו   בקורס  באמצעות כרטיסים מנוקבים 

   

קוד המחשב שהרצנו כתרגילים בקורס התכנות נוקב על גבי כרטיסים שנקשרו
בגומייה

 

 היינו מנקבים את הכרטיסים במכונות ניקוב,  קושרים את ערימת הכרטיסים בגומייה לבל יתפזרו, ושמים בקופסה בפינת חדר הכיתה שלנו.  לאולם המחשב עצמו נאסר עלינו לרדת, שכן המפעילים לא ממש רצו ערימה של קורסיסטים שמסתובבים להם בין הרגליים ומחכים לפלטים מן המחשב, לכן אחד מתפקידיו של מש"ק הקורסים היה לקחת את הכרטיסים מהקופסה בכל הפסקה, ולהביא חזרה פלטים מהמחשב כעבור כמה דקות.  מה שחייב אותו להימצא פיזית כל היום, ולנוע הלוך וחזור בין הכיתה לאולם המחשב, מספר לא מועט של פעמים ביום.  פענחתי די מהר את אופיו העצל של מש"ק הקורסים הנ"ל,  והצעתי לו הצעה מפתה מבחינתו,  ההצעה הייתה למנות אותי ל – "חניך ריצות", כלומר: אני אקבל הרשאה לרדת לאולם המחשב, ואעשה את הסבבים לשם במשך היום, וכך אפטור אותו מחובה זו, ואאפשר לו להיות ציפור דרור.  אמרתי לו גם שכדאי שזה לא ייעשה בתורנות אלא יהיה חניך ריצות קבוע למשך הקורס, שתהיה לו הרשאה להגיע לאולם המחשב, ושהמפעילים יכירו אותו, ויוכל לברר איתם סטטוס של ריצות.   הצעתי את עצמי לתפקיד, כאשר התמורה היא: פטור מעבודות רס"ר רגילות או מיוחדות עד סוף הקורס.   למי שלא הבין, השם "חניך ריצות" נקבע משום שבעגה המקצועית המחשב מריץ תכניות, אני לא הייתי אמור לרוץ בשום צורה, הלכתי הלוך וחזור בצעדים איטיים כשאני מפזם שירים של להקת כוורת.

סחר חליפין הוא אמנות עתיקה. צריך רק להבין את האינטרסים של שני הצדדים 

לקחו לו ארבע שניות תמימות לעכל את ההצעה ולהבין את היתרון הגלום בה מבחינתו (ומה אכפת לו לפטור חניך אחד מעבודות הרס"ר).  אמר לי שהוא ידבר על הנושא עם מפקד הקורס ויחזיר לי תשובה.  בהפסקה הבאה הודיע לי חגיגית שהתשובה חיובית. העברת המקל התבצעה ללא דיחוי,  ותפקידי החדש הוכרז בריש גלי.

בכל יתר הקורס, שמתי פעמי בכל ההפסקות כשאני נושא כרטיסי קלט, ומחזיר ניירות פלט מהמחשב, ושם אותם בקופסה אחרת מהם יכלו החניכים לקחת אותם.   התגמול היה בכל הפעמים הלא מעטות שבהם נקראנו לעבודות רס"ר מכל הסוגים והמינים, בדרך כלל בסוף יום הלימודים או בימי שישי.   במקרים אלו נפרדתי מחברי לקורס לשלום, ואם זה היה יום שישי שמתי את פעמי אל הרכבת ללא עיכובים.

בהזדמנות כשיצא לי לשוחח עם מפקד הקורס הוא אמר לי שאישר את הסידור, כי מצאה חן בעיניו היצירתיות שגיליתי בלהעלות הצעה חצופה.

מפקד הקורס אמר לי שכאשר שמע את הרעיון חשב שזו הצעה חצופה
ולאחר כמה שניות החליט לאשר אותה דווקא משום כך 

 

הבנתי שהסידור של "חניך ריצות" התקבע לפחות לקורס הבא אחרינו, אינני יודע אם היה לזה המשך.  מה מוסר ההשכל של הסיפור הזה, ומה לקחתי ממנו להמשך החיים?  משאיר לקוראים כאתגר מחשבתי.  

לסיפור הזה אולי יש מוסר השכל ואולי לא ממש