המרד נגד העוזרת לגננת
כשהייתי בהייטק היו מקרים שבהם הייתה החלטה לפטר עובדים מטעמים שונים. בדרך כלל מנהלים שהיה להם קל להחליט על
פיטורים, ניסו להתחמק מלהעביר את שיחת הפיטורים לעובדים. היו מספר פעמים שלקחתי על עצמי לעשות שיחות לא
נעימות כאלו, שבהן עולות לעיתים תגובות אמוציונליות קשות. אבל הפעם הראשונה שגרמתי לפיטורים היה בגיל
4, פיטורים של עוזרת זמנית לגננת. זה הסיפור.
פיטורים הם תמיד חוויה לא נעימה למפטר ולמפוטר
עוזרת הגננת (היום משתמשים במילה
"סייעת") הוותיקה יצאה למספר שבועות של חופשת מחלה (נדמה לי שהיה עליה
לעבור ניתוח). זה היה בגן העירוני (היום משתמשים במילה "טרום
חובה") של ילדים בגילאי 4-5 , עם
הגננת המיתולוגית רבקה ביאנקו.
 |
| מצאתי תמונה מגן רבקה. אני נמצא בשורה האמצעית מימינה של הגננת רבקה ביאנקו בחולצת פסים. העוזרת הרגילה לגננת (זו שיצאה לחופשת מחלה) עומדת למעלה מימין (איני זוכר את שמה) |
יום אחד אני מגיע לגן, וחושכות עיני.
אני רואה בעמדת עוזרת הגננת שכנה שלנו שחשתי כלפיה תיעוב. מדוע חשתי תיעוב? קודם כל, היה קיר משותף בין החדר שלי לבין חדר
השינה שלה, וכל פעם שלדעתה הרעשתי יתר על המידה היא דפקה בפראות על הקיר, דבר שלא נתן
לי מוטיבציה רבה לרצות אותה. אבל הסיבה
העיקרית הייתה שאימא שלי הייתה
"ברוגז" אתה,
"ברוגז" הוא צעד קיצוני, ואימא שלי לא הייתה אדם קיצוני, למעשה
היא הייתה האדם היחיד בכל חייה של אימא שלי שנקטה כלפיה בצעד כזה. אינני יודע בדיוק את הסיבה לכך, אך הבנתי שלא
מדובר בריב שכנים רגיל, אלא במה שאימא שלי ראתה כבעיה התנהגותית שלא ניתן לסלוח
עליה. אימא שלי נהגה לכנות אותה "הזיפתית". כאמור, הגעתי לגן וראיתי שהיא ניצבת שם בעמדת
העוזרת לגננת ומכינה דברים. לא הייתי
בעמדת מנהיגות בגן, הייתי סתם ילד רגיל ככל הילדים, אך לא התאפקתי ושיתפתי את יתר
הילדים בחוות דעתי עליה שהסתכמה במילה אחת: מרשעת.
 |
| דמויות של מרשעות מסרטי ילדים. נראה לי שכך היא הצטיירה בעיניי. |
הילדים התרשמו מהפסקנות שבקולי, ומיד התגבשה בקרב
כולם ההחלטה להחרים אותה, ולא לשתף אתה פעולה.
 |
| יש המחרימים מכשירים מתועבים ויש המחרימים אנשים |
רבקה הגננת אצה לדכא את המרד, וניסתה
לעשות לי שיחה ארוכה בנושא ולשכנע אותי לקבל אותה. אמרתי לה שאני לא אומר לילדים אחרים מה לעשות,
אבל אני לא רוצה כל קשר אתה. אחרי
הצהריים זכינו לביקור בית מרבקה הגננת שגם היא גרה ברחוב שלנו, והמשפחות היו
מיודדות (לאחר שנים רבות כשנפטרה מן העולם, הלכתי עם אימא שלי לניחום אבלים אצל
משפחתה). היא דיברה עם אימא שלי והם קראו לי. אימא שלי ניסתה לשכנע אותי בהשראתה, שלא לערב עניין
בעניין. אינני זוכר מה נאמר באותה שיחה,
רק זוכר שהייתי ילד עקשן (לא רק בנושא זה) ואמרתי שהיא יכולה לעבוד בגן , רק שלא תתקרב אלי.
 |
| הילד הזה איננו דומה לי כלל וכלל, אבל בהחלט הייתי (ועודני) ילד עקשן |
למחרת, הגננת המשיכה בניסיונות לדכא את המרד,
ואמרה לכולם שאימא שלי אמרה לי שהיא יכולה לעבוד בגן. נראה לי שהילדים התאהבו בעמדת המרד, וכך החרם נמשך. הגננת הרימה ידיים, וכך הסתיימה הקריירה הקצרה
שלה כעוזרת לגננת. היא מצאה מחליפה אחרת
עד שהעוזרת הקבועה לגננת החלימה וחזרה.
מה למדתי מהסיפור הזה? מאד קל לצייר מישהו בצבעים דמוניים אפילו
כשאתה בן 4. הופתעתי כמה קל היה לצבוע
מישהו בצבע של "הרע" כמו בסיפורי האגדות. לא חזרתי עוד ניסיון לתייג אף אדם בתיוג כזה. מסיים באמרת שפר של מישהי שעבדתי אתה ביבמ (לא
ישראלית), בתרגום חופשי מאנגלית: לא כדאי לאף אחד להיות אויב שלי, אפילו לי לא
כדאי להיות אויבת של עצמי.
הרע והטוב, הנבל והגיבור - מלווים אותנו לאשר נפנה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה