על איסוף חתימות ואוספים
אחרים
בימי הנעורים הייתי אספן, היו לי
כמה וכמה אוספים, אך האוסף הכי מיוחד היה אוסף החתימות, האוסף היחיד שנשמר עד
היום. כמה מילים על אוסף החתימות בפרט ועל
אוספים בכלל
חתימתו של בן גוריון על גלויה ששלחתי לו
 |
| חתימתו של בן גוריון על גלויה ששלחתי לו |
כמו ילדים ובני נוער רבים גם אני הייתי אספן. מי
שנכנס לחדרי ראה את אוסף מחזיקי המפתחות שהיה תלוי על הקיר, ואוסף קופסאות
הגפרורים שגם הוא היה מוצג לראווה. היה לי
גם אוסף בולים לא קטן, אבל האוסף הכי
משמעותי, וגם היחיד שנשמר עד היום הוא אוסף החתימות. למעשה מרבית החתימות נאספו בתקופה של שנה אחת, כאשר הייתי בן
13-14 לערך. יש לי שני אלבומי חתימות, האחד:
חתימות של אישים, והשני חתימות של אמנים.
את חתימות האישים השגתי כולם דרך הדואר. כתבתי ובקשתי חתימות. רובם של אלו שבקשתי את חתימתם אכן שלחו לי. מי שלא שלח היה נשיא המדינה דאז, זלמן שז"ר. באלבום מצוי מכתב ממזכירתו שכותבת שהוא אינו נוהג לשלוח חתימות דרך הדואר. שמעתי גם שבן-גוריון אינו נוהג לשלוח חתימות, מצאתי בחנות גלויה עם תמונתו של בן-גוריון, ביילתי אותה עם כתובתי ושלחתי אותה במעטפה ובקשתי שיחתום עליה. הוא אכן חתם, והגלויה הוחזרה לי בתוך מעטפה, זו התמונה שמתנוססת בתחילת הסיפור. בן-גוריון היה אז כבר ראש ממשלה לשעבר, ראש הממשלה המכהנת הייתה גולדה מאיר וגם ממנה קבלתי חתימה
 |
| גולדה מאיר עמדה בראש הממשלה בזמן שאספתי חתימות |
וגם כמה ראשי ממשלה עתידיים: מנחם בגין ששלח מכתב מלווה שבו איחל לי הצלחה בלימודים ובכל אשר אפנה.
 |
| מנחם בגין היה באותה תקופה חבר כנסת וראש תנועת גח"ל |
עוד ראש ממשלה עתידי היה יצחק רבין, שהיה שגריר ישראל בארה"ב, שלחתי
אליו דרך משרד החוץ, וקבלתי בדואר חוזר חתימה עם תמונה שלו
 |
| יצחק רבין היה אז שגריר ישראל בוושינגטון. הייתי צריך להבהיר את התמונה כדי שיראו את הכתוב. |
ראש ממשלה עתידי נוסף הוא שמעון פרס שהיה שר התחבורה והתקשורת.
שמעון פרס, לימים ראש ממשלה ונשיא.
אנשי ציבור ישראלים נוספים ששלחו לי את חתימתם הם: איסר הראל, עזר
וייצמן
, אבא אבן, יגאל אלון, משה דיין, משה סנה, שמואל תמיר, אורי אבנרי,
חיים בר-לב שהיה רמטכ"ל, ודויד אלעזר
שהחליף אותו כרמטכ"ל ועוד. אבל לא הסתפקתי באנשי ציבור ישראלים. שלחתי גם בקשות לחתימות לאישים מן העולם.
אחד מהם הוא וילי ברנדט, שהיה הקנצלר של מערב-גרמניה באותה עת,
החתימה שלו נראית כמו איזו שפה מסתורית.
וילי ברנדט וחתימתו המסתורית
חתימה שנשלחה ללא תמונה היא של אמון דה-ואלירה, שנחשב "אבי
האומה האירית", והיה באותה עת נשיא אירלנד.
הוא היה בן 88 בזמן ששלח לי את החתימה
 |
| אחד מגדולי המאה העשרים - אמון דה ואלירה |
שלחתי גם מכתב ברכה לאדוארד הית' שנבחר לראש ממשלת בריטניה, והוא
שלח לי תשובה בכתב יד די מקושקש, שהמורה לאנגלית פענח אותו.
מלבד אישים פוליטיים,
אספתי גם חתימות של אמנים. הייתי
נוהג ללכת להופעות ולרדוף אחרי האמנים מאחורי הקלעים כדי לבקש חתימות. חלק מהם הסכימו, וחלק בקשו שאשלח להם
מכתבים. כמה מהחתימות שנלקחו אחרי הופעות נסרקו כאן,
בתמונה חתימותיהם של: מוטי גלעדי, ציפי שביט, יגאל בשן, תיקי דיין, ויפה ירקוני.
 |
| אמנים שהחתמתי מאחורי הקלעים - בדרך כלל על גלויות שהיו ברשותי |
עוד אמנים שהחתמתי אחרי הופעה:
השלושרים, שלישיית התאומים, משתתפי צץ וצצה – רבקה זהר, עזרא דגן, מנחם
זילברמן (בומבה צור ביקש שאשלח לו מכתב, ושלח לי תמונה חתומה). צמד הפרברים, שלמה ניצן, מוטי פליישר, דרורה
חבקין, כמה מחברי להקת הנח"ל (בהם ירדנה ארזי), קובי אשרת וקובי רכט, עקיבא נוף ועוד.
בין אלו ששלחתי להם מכתבים ושלחו לי הם: שמואל סגל, גילה אלמגור,
אריק אינשטיין (ששלח חתימה מצולמת),
להקת Shocking
Blue ההולנדית, שושנה דמארי
שושנה דמארי חתמה בטוש סגול
וגם חנה מרון, שהמשחק המשותף שלה ושל יוסי ידין בהצגת "כולם
היו בני" שראיתי מספר שנים מאוחר יותר, היה המשחק הטוב ביותר שראיתי בתאטרון
בארץ ובחו"ל אי פעם.
חנה מרון = השחקנית הטובה מכולם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה