הרעות נשאוך בלי מילים - אפורה עקשנית ושותקת

הרעות נשאוך בלי מלים אפורה עקשנית ושותקת

מאגדותיו של ברק

הערה:  ברק שלח לי סיפור שנראה לי מוזר.  שאלתי אותו מה מידת האמת בסיפור, וכרגיל אמר שהסיפור הוא מיתולוגיה, סתם ולא פירש.  

 

שיר הרעות - לכולם מסמל משהו אחד, לברק מסמל משהו אחר. 

כה סיפר ברק:  

שיר הרעות הוא שיר מפורסם, אך אצלי תמיד כשאני שומע את השיר, או אף את המילה רעות, מצטיירת לנגד עיני דמות שהייתה פעם משמעותית בעברי.   

רעות היה שמה של בת כתתי בתיכון.  בכיתה י"ב נחשבנו לזוג כי בילינו שעות רבות יחד, אבל למעשה הקשר לא חרג מידידות. הוא  ידע מעלות ומורדות, דבש ועוקץ.  

עם רעות - היו ימים מתוקים והיו ימים חמוצים 

היא הייתה כמוני תולעת ספרים, ואפשר היה לקיים אתה שיחות עומק ברמה שלא היה שני לה בין בני ובנות הכיתה.  היא הייתה משוללת חוש הומור, ונוחה להיעלב, לא תמיד ברור בגין מה.   התגייסתי מספר חודשים לפניה,  נפגשתי אתה יום לפני הגיוס,  ואמרתי לה שאכתוב לה מן הטירונות.  ענתה לי: "אני תמיד שמחה לקבל מכתבים,  אך לא מבטיחה לענות".  הצעתי לה, בחצי בדיחות הדעת,  לבוא ללוות אותי למחרת ללשכת הגיוס.  היא הסתכלה עלי כאילו נפלתי מהירח ואמרה: "כדאי שלא תהיינה לך אשליות בקשר אלי".

  

הטירונות - ניתוק מכל מה שקדם לה 

כתבתי לה מן הטירונות,  כתבתי לה מהקורס שבו קיבלתי את הכשרתי, כתבתי לה כאשר הוצבתי למדור שבו הייתי עתיד לבלות את שירותי הצבאי.   אף אחד משלושת המכתבים אלו לא נענה, וחדלתי מלכתוב.   

כתבתי מן הטירונים מכתבים רבים - רובם נענו

היא התגייסה מספר חודשים אחרי, ושרתה באחת מיחידות המחשב. שמעתי על כך מחברים שהיו באותה יחידה.    יום אחד הייתי מתוכנן להשתתף בפגישה בבסיס בו  שרתה.  אזרתי אומץ והתקשרתי לבית הוריה במוצאי שבת, היא אכן הייתה בבית, אמרה שתשמח לפגוש אותי אצלה בבסיס, אמרה שיש לה הפסקה של שעה בשעה מסוימת, וסיכמנו להיפגש בשק"ם של אותו בסיס,  שם היו שולחנות וכיסאות.   

 

השק"ם בבסיס כמקום מפגש עם כיסאות לא נוחים בעליל 

הגעתי קצת לפני הזמן, והיא אכן הגיעה בשעה היעודה.  דיברנו שיחת חולין במשך מספר דקות,  ואז עברה שם קצינה שסימנה לעברה.  אמרה לי : "זו המפקדת שלי, אראה מה היא רוצה, ואחזור מיד.  אל תזוז".   הלכה לעברה, ולאחר שיחה קצרה הלכה יחד אתה.   לא אמרה לי דבר, וכך נאמן לבקשתה, נשארתי להמתין מתוך הנחה שהיא מיד תשוב, המתנתי והמתנתי,  עד שהגיע הזמן שלא יכולתי להמתין יותר.  כללי הנימוס שלי אמרו שאם היה עליה ללכת, הייתה יכולה להתעכב דקה ולהיפרד ממני, במיוחד שהגעתי בזמן שהיא נקבה, ושלא התראינו יותר משנה.   נזכרתי שגם בתיכון, נימוסים לא היו הצד החזק שלה,  כך שלא ממש היו לי ציפיות בתחום זה.  

נימוסים הם עניין של חינוך

וכך עברה לה עוד כמעט שנה.   בראש השנה הבא יצא לי להגיע לשכונה שבה התגוררו הוריה, כי שם גם גר מישהו מהמדור שלי שהזמין קבוצת אנשים לאירוע בביתו.  ראיתי שאני נמצא כמטחווי קשת מבית הוריה.  היו לי מספר טרמפיסטים.  הקדמנו להגיע,  ואמרתי להם שייכנסו בלעדי, ואגיע עוד מספר דקות.  פסעתי בדחילו וברחימו לבית הוריה (שבו כבר ביקרתי בעבר),  אימא שלה פתחה לי את הדלת ואמרה שהיא נמצאת בתורנות של ראש השנה בבסיס, לא היה ברור לי אם היא זוכרת אותי, אבל היא הציעה לי לשבת ולשתות.  עניתי שאני בדרכי לאירוע, אבל אם אפשר בקשתי ניר ועט, והשארתי לה פתק עם איחולי שנה טובה.

לא הצטיידתי באיגרת של "שנה טובה", אלתרתי שנה טובה עם ציור של פרח.

עברו מספר ימים ועל שולחני בבסיס  נוחתת מעטפה עם כתב יד מוכר.  כבר כשראיתי את המעטפה חשתי התרסה.  היא יכלה לשלוח לי מכתבים לשלוש כתובות:  כתובת בית הורי שאותה הכירה היטב; כתובת הדירה ששכרתי לא רחוק מהבסיס, שמן הסתם לא הייתה ידועה לה; וכתובת הדואר הצבאי שלי בבסיס.   את הדואר הצבאי בבסיס יכלה לדעת אך ורק מתוך המכתב האחרון ששלחתי לה ולא נענה.  כאשר ראיתי את המעטפה, מיד דמיינתי את קולה אומר בהתרסה:  "אם במקרה חשבת שהמכתבים שלך לא הגיעו, אז הם אכן הגיעו, ולא עניתי כי לא רציתי לענות".  פתחתי את המעטפה וזה היה הרבה יותר גרוע.  זה התחיל טוב : "רציתי לכתוב לך מאז אותה  פגישה בשק"ם,  והנה הקדמת אותי באיחולי השנה הטובה, יפה מצדך".  ואז באה ההפגזה: "אחרי אותה פגישה מצפוני ייסר אותי, אבל כשחשבתי על זה הגעתי למסקנה שלא הייתי יכולה לנהוג אחרת.  מצטערת, אינני יכולה שלא להיות רעה אליך, אנא ראה בזאת סוף הסיפור ".  שמי לא הוזכר במכתב, והוא גם לא היה חתום.  השמות של שנינו הופיעו משני צידה של המעטפה.

 

זה בהחלט היה המכתב הכי מתמיה שקיבלתי בימי חיי 

 

 קראתי את המכתב עוד פעם ועוד פעם ונותרתי המום לאחר כל קריאה.   מה פשר המכתב הזה?  האם היא רוצה להגיד לי שמראש היא תכננה לעזוב את המפגש הקצר בשק"ם באמצע, כדי להביך אותי?  אם לא רצתה לפגוש אותי הייתה יכולה להגיד לי את זה.  מדוע איננה יכולה שלא להיות רעה אלי? האם היא חושבת שאי פעם הייתי רע אליה?  היא מעולם לא שידרה לי אבחנה כזו. ואחרי שבמשך יותר משנתיים התראינו פעם אחת וגם זו בקושי,  לאיזה סיפור היא מבקשת לשים סוף?   כתבתי לה מכתב תשובה כואב ועוקצני, ואז עשיתי את המעשה החכם ביותר שהייתי יכול לעשות : לא שלחתי אותו.  במקום זאת אחרי שחשבתי על כך במשך כל יום כיפור,  התקשרתי לבית הוריה במוצאי יום כיפור,  סך הכול הייתה שיחה ארוכה וטובה, אם כי לא חמה,  סיפרנו זה לזו על מה אנחנו עושים בצבא.   אמרתי לה שיש בינינו כמה אי הבנות שאני רוצה ליישב, אבל לא בטלפון.  מבקש שתקדיש לי קצת זמן לפגישה פנים אל פנים, אתכוון להגיע לכל מקום ובכל זמן שיתאים לה.  אמרה לי בסדר,  יש לה אי ודאות לגבי לוח הזמנים שלה בימים הקרובים,  כי היא בדיוק עברה תפקיד, ויש לה חפיפות, אבל תוך כמה ימים היא תתאפס, ואז תתקשר לקבוע את המפגש.  נתתי לה את מספר הטלפון שלי בבסיס, ואמרתי שבכל מקרה היא יכולה להשאיר הודעה אצל ההורים שלי.   בסוף השיחה בקשה שלא אתקשר אליה יותר בטלפון, אם אני חפץ בתקשורת, אני מתבקש לשלוח מכתב.  רציתי להעיר בציניות על המכתבים שלא נענו, אבל עצרתי את עצמי.  

 

בשיחה לא הוזכר הפיל שבחדר.  שמעתי משמועות שהיא הייתה בקשר זוגי, ולא סתם עם מישהו, אלא עם אופיר, שלא למד בבית הספר שלנו, אבל היה באותה תקופה בחוג החברתי שלי, ולמעשה הכיר אותה באמצעותי. 

כשיש פילים בחדר, הם מתגנבים לתוך השיח גם אם לא מדברים עליהם 

מסתבר שהוא שירת אתה באותה יחידה, ושם נוצר הקשר.    אולי חשבה שאני לא יודע, אבל היה לי חבר ששירת  באותה יחידה והוא טרח לעדכן אותי.    לא רציתי לדבר על זה בטלפון, אבל רציתי כן לדבר על זה בפגישה, ולהסביר שהביקור שלי בראש השנה לא נועד כדי לנסות להפריע לקשר ביניהם.  עלתה בי "תיאוריית קונספירציה"  שלמעשה האשימה את אופיר בהתנהגות המשונה שלה.   לפי התיאוריה : הוא שמע שביקרתי, וראה את ה- "שנה טובה" שהותרתי,  וזה גרם לו להילחץ במיוחד שבתקופה שהייתי בתיכון טרח לתת לי את האבחנה שאני מאוהב ברעות, ונענה בתגובה: "עסוק בענייניך".  אולי חשב שחזרתי כדי להפריע לקשר ביניהם, וביקש  מרעות להבהיר לי בצורה חד משמעית שהיא לא מעוניינת בקשר איתי, ואולי כתבה את המכתב הזה מתוך לחץ.  אולי גם הבקשה שלא לטלפן אליה נבעה גם היא מהחשש שאטלפן בזמן שהוא יהיה.  האמת: תיאוריית הקונספירציה נראתה לי מופרכת בעליל, בהכירי את הנפשות הפועלות,  ברם  היה לי יותר קל לחיות עם תיאוריית הקונספירציה הזו מאשר עם המחשבה שהיא כתבה את המכתב מיוזמתה.  המתנתי שבוע, ולא הגיעה ממנה כל הודעה, ואז כתבתי לה מכתב תזכורת קצר שבו הפצרתי בה לקיים את המפגש.   הפעם ענתה לי, וכתבה תשובה קצרה שהיא עדיין בתקופה עמוסה, אך לא שכחה שביקשתי להיפגש, ושהיא תתקשר אלי בעוד מספר ימים.  זה לא קרה, וכך היה זה אכן סוף לסיפור הזה.  חשבתי שהשיר אכן אמר את מה שיש לי להגיד על רעות: אפורה, עקשנית ושותקת. 

אפורה עקשנית ושותקת - עד עצם היום הזה.  לא שמעתי ממנה מאז.