על קורס קצר של דייל קארנגי שגרם לשינוי כיוון
בחיים
. עברתי בימי חלדי קורסים רבים בנושאי ניהול ומנהיגות, קורס אחד שעברתי בזמן שעבדתי בחברת אאא היה
יוצא דופן בכך שהוא גרם לשינוי כיוון בחיים.
זה הסיפור
דייל קארנגי - האיש שייסד ארגון כלל עולמי שמעביר
הכשרות בשלל נושאים
הכשרות בשלל נושאים
בתקופת עבודתי בחברת אאא, חלק מהזמן הייתי מנהל
סניף חיפה של החברה. החברה דאגה
להשתלמויות שונות לעובדים, ובין היתר רשמה אותי לקורס המנהלים הבכירים (Executives) של חברת דייל קארנגי. את דייל קארנגי הכרתי מן הספר "כיצד תרכוש
ידידים והשפעה בחברה" ספר ישן שלא נס לחו, ויש בו מתכונים שימושיים לכל מיני מצבים.
הקורס היה קורס קצר שנמשך שישה ימים,
והתקיים במלון דן כרמל בחיפה. הקורס נפתח
כל יום בשעה 7:00 בבוקר בארוחת בוקר משותפת, ואז היו שלוש שעות לימוד בין 7:30-
10:30 , זאת כדי שמנהלים יוכלו ללמוד
בקורס תוך כדי עבודה ולהתחיל באותו שבוע את עבודתם מאוחר יותר. ביום שישי היה יום מלא שהחל שוב ב- 7:00 בבוקר,
והסתיים בארוחת צהריים משותפת שהחלה ב- 14:30
במסעדת הרונדו של מלון דן כרמל
 |
| רונדו - המסעדה העגולה שבקצה מלון דן כרמל, מקום מוכר בחיפה |
את הקורס העבירה מנכ"לית דיל קארנגי בישראל באותה עת, דליה אילון-לוי. הקורס התחיל בלמידת טכניקות לזכירת שמות, זה היה חלק פחות שימושי עבורי, שכן הבעיה שלי איננה זכירת שמות אלא ייחוס שמות לפנים. לא פעם פונים אלי אנשים במקומות שונים (בריכה, תאטרון, מסעדה, סתם ברחוב) אומרים לי שלום ונוקבים בשמי, ואני מנסה (לפעמים ללא הועיל) לזכור האם האיש היה סטודנט, עמית לעבודה היכן שהוא, או מכר מכיוון אחר. לעיתים אני מתנהג כאיש דמנטי שמנסה להסוות את הדמנציה ומשחק כאילו אני מכיר את האיש שאין לי מושג מי הוא. לעומת זאת כאשר אני שומע שם אני יודע למה לייחס אותו. לאחר לימוד הטכניקות, הקורס עבר לנושאים מועילים יותר: כיצד להעביר ביקורת, וכיצד לקבל ביקורת.
התמודדות עם ביקורת משני צדדיה היא אחד האתגרים שחשוב לדעת איך לנהוג בהם
נושאים מאד
חשובים למנהלים. את הנושא הזה יצא לי
לתרגל בזמן אמת. עוד תוך כדי הקורס הזה
לימדתי קורס בלימודי חוץ בטכניון, ובאותו
שבוע לסטודנטים היו טרוניות על מטלה שהם קבלו, ועוד נושאים. נהגתי כפי שלמדתי בקורס. רשמתי על הלוח את כל הטרוניות לפי נושאים, ואז
עברתי נקודה נקודה, ואמרתי להם מה נקודת המבט שלי, שבחלק מהמקרים הסכמתי איתם,
ובחלק לא. התלמידים יצאו מהשיחה מרוצים. לקבל ביקורת זה אכן אמנות בפני עצמה, כי צריך
לנטרל את הממד הרגשי כאן, ולהיות מאד ענייני ואמפטי, אם זאת להתייחס עניינית.
להעביר ביקורת היא גם אמנות בפני עצמה, כיוון שהדבר הכי קל הוא לתקוף, אבל זה לא הדבר הכי אפקטיבי מבחינת
תוצאות. מנהל שהיה לי ביבמ אמר לי פעם
שכאשר הוא נותן לעובד את הציון הגבוה ביותר האפשרי בחוות הדעת השנתית, זה הזמן
להעביר עליו ביקורת יסודית, כי אז יהיה פתוח לשמוע. בציונים פחות טובים, העובד יהיה שקוע בעלבון,
והעברת ביקורת תהיה פחות אפקטיבית. את
הטכניקות בקורס הזה בשני הנושאים אימצתי בכל אשר אפנה. הנושא הבא היה הכנת תכנית אישית, כאן קבלנו
כמה ימים, כדי שנציג את התכנית האישית ביום שישי, כאשר ההנחיה הייתה: התחילו באיפה
אתם רואים לראות את עצמכם בעתיד, למה אתם מכוונים, ואז חזרו לאיפה שאתם היום ושרטטו מסלול קידום
לעצמכם להגיע לשם.
בדרך כלל חיים את הרגע. כשחושבים ברצינות על ההתפתחות האישית
לטווח הארוך מגיעים למסקנות מעניינות
לטווח הארוך מגיעים למסקנות מעניינות
השקעתי כמה שעות מחשבה לאן אני שואף להגיע, ואז הגעתי למסקנה המעניינת, שאין מסלול שמוביל
מהיכן שאני נמצא לאן שאני רוצה להגיע, למעשה במקום בו אני נמצא אני במבוי סתום.
המשימה להגיע מפה לשם הובילה למבוי סתום
חשבתי שמה שאני באמת רוצה לעשות הוא לעסוק במחקר והמצאת טכנולוגיות חדשות, בעוד שעבדתי בחברה שבעיקרה הייתה חברת שירותי תוכנה שעסקה בפרויקטים עבור לקוחות, ובעיקר עסקתי בניהול: השגת פרויקטים, ניהול צוות, עבודה מול לקוחות: חוזים, תשלומים וכד'. חשבתי על כך שגם אם אתקדם ברמת ניהול למעשה אתרחק יותר מהעבודה המקצועית ובכל מקרה במסגרת הזו לא אגיע למה שאני רוצה להגיע. למחרת היה עלי לנסוע לפגישות בתל-אביב, המדריכה בקורס שבאה באותו יום ללא רכב שאלה אם מישהו נוסע למרכז והיא תוכל להצטרף. הצעתי לה טרמפ, וכל הדרך דיברנו על המחשבות שלי מהמטלה שהיא נתנה. המוטו שלה בחיים היה: אם אתה קם בבוקר ולא הולך לעבודה בהתלהבות – אתה לא במקום הנכון.
 |
| אם אינך קם בבוקר והולך לעבודה בהתלהבות - כנראה שאינך במקום הנכון |
המסקנה שלי מאותו קורס הייתה שעלי לשנות כיוון. אמרו לי שאם רוצים ללכת לכיוון המחקרי גם
בתעשייה, צריך לעבור "טירונות"
בדמות לימודי דוקטורט. האמת היא
שתמיד הייתה לי ברקע מחשבה שאי פעם אגיע ללימודי דוקטורט, אבל זה היה תאורטי בלבד. בקורס נלמדו עוד דברים שימושיים פרט למה
שכתבתי, אבל כאמור התכנית האישית הייתה
גולת הכותרת. וכך עמדתי ביום שישי מול כל
המשתתפים והודיתי בפניהם שעלי לשנות מסלול.
 |
| שינוי כיוון מהווה החלטה לא קלה אחדים ממכרי חשבו שנסתרה בינתי אחדים מחברי אמרו שהם מקנאים בי שיש לי אומץ לשנות כיוון |
ובמציאות: שינוי מסלול איננו דבר קל. מבחינה כלכלית הייתה לי משכורת של מנהל בהייטק של אותם ימים, ולימודי דוקטורט היו עולם לא נודע מבחינה זו. הייתי כבר נשוי וזה הצריך תכנון משותף של העתיד. לקחו עוד מספר חודשים עד שגיבשתי היכן אני
רוצה ללמוד ומתי. עשיתי סיבוב בארץ, וחברי
סגל שהכרתי המליצו לי ללמוד בארה"ב,
כך מצאתי עצמי שנה וחצי לאחר הקורס על המטוס בדרכי ללימודי דוקטורט
בארה"ב עליהם כבר סיפרתי בעבר.
אגב:
ספרו של דייל קארנגי "כיצד לרכוש ידידים והשפעה בחברה" ליווה
אותי במשך השנים. בייחוד בתקופה שבה
התראיינתי אחרי הדוקטורט בראיונות עבודה.
היו שם כמה עצות שלא תסולאנה בפז.
ספר שנכתב לפני שנים הרבה ועודנו מלא תבונה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה