מי שעומד
מאחוריי
המקום: המסדרון העליון של הריאלי אחוזה – החטיבה התיכונית
שבו היו חדרי הלימוד של כיתות א' תיכון (כיתות ז' בלשון המקובלת).
הזמן: כמה דקות לפני שמונה בבוקר, לקראת תחילת
הלימודים.
אחד התלמידים
מסביבי אומר: ראיתי היום את המנהל מגיע
במונית, אני עונה לו: גם אני ראיתי את המנהל כבר כמה פעמים מגיע
במונית, כנראה שהמשכורת של מנהל בבית הספר הריאלי לא מספיקה לו לקנות רכב
פרטי. אני רואה שכולם נעטפים בדממה
מתוחה. אני מסתובב ורואה את מנהל הריאלי אחוזה
מר קנולר עומד מאחוריי.
הוא הניח את ידיו
על כתפי, ואומר לי: "בוקר טוב, ידידי"
כשהוא מדגיש את הר' הלשונית בה נהג להתבטא, משל היה קריין בקול ישראל, והלך לדרכו.
למחרת, במסדר
הבוקר, נתן בפומבי תשובה על שאלת המשכורת והרכב, עמד על הבמה ואמר כהאי לישנא: "הבוקר, כשהחניתי את
המכונית, ראיתי שזורקים לכלוך למגרש החנייה,
אני מבקש להיגמל מן המנהג הזה".
אחרית דבר: חלפו שנים רבות, הגעתי לריאלי פעם נוספת כהורה
מלווה, בתי הבכורה ענת (וכל היתר בעקבותיה)
למדו בריאלי מרכז, מה שנקרא היום סניף מטו"ס (מדע טבע וסביבה). כאשר הגענו לבית הספר שנמצא בדרך הים, במורד
המדרגות, המתין לנו המנהל דאז, צביקה רייטר,
שייסד את מטו"ס, וקידם את
פנינו : "שלום, אני צביקה". אמרתי לצביקה שאני לא יכול לדמיין לעצמי את
המנהל בזמני, מר קנולר, עומד בפתח ואומר:
"שלום, אני גבי". צביקה
אמר לי שאכן השתנו הזמנים, ואפילו הריאלי עבר לשמות פרטיים של המורים.
 |
| :מארכיון הריאלי גבי קנולר בהיותו תלמיד בריאלי מתופף במסדר בוקר בפתיחת מסע החצוצרן הוא חיים לסקוב, לימים רמטכ"ל |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה