מעשה בדבורה

 

לימדתי בטכניון לפני עידן השקפים המוקרנים ממחשב, כאשר השקפים היו פיזיים והיינו מגיעים עם ערמת שקפים מודפסים ומקרינים אותם באמצעות מטול שקפים. 

באחד השיעורים דבורה התיישבה על מטול השקפים והקרינה את דמותה על המסך,  אמרתי לכיתה:  "מעולם לא נעקצתי על ידי דבורה, כך שאינני יודע אם אני אלרגי לעקיצות דבורים, לכן אתרחק מן הדבורה עד שתעוף משם".  בשורה הראשונה ישבה סטודנטית שאת שמה אני זוכר, כי הוא היה שם שלא שמעתי כמוהו לפני כן,  והיא החרה החזיקה אחריי:  "גם אני מעולם לא נעקצתי על ידי דבורה, ואין לי מושג אם אני אלרגית".    הדבורה שמעה את דבריה, ובתנועה איטית עפה מן המטול אל הסטודנטית, התיישבה לה על היד, הסטודנטית הגיבה בבהלה, והדבורה עקצה אותה.    סיפרתי את הסיפור בארוחת הצהריים באותו יום לאלו שישבו איתי ליד השולחן בחדר האוכל של הסגל,   ואחד מהם, שהיה מרצה לכלכלה אמר: "לי לא קורים אף פעם דברים מעניינים בשיעורים, כנראה שהחומר שאני מלמד הוא כל כך משעמם, עד שאפילו דבורים לא באות לשמוע אותי".  

אחרית דבר 1:  הסטודנטית סיפרה יותר מאוחר שהעקיצה גרמה לנפיחות קשה שנמשכה לאורך זמן והיא נזקקה לטיפול רפואי.

אחרית דבר 2:  יותר מאוחר בחיים נעקצתי פעמיים על ידי דבורים,  ללא תגובה קשה.

אחרית דבר 3:  בחתונתה של בתי ענת היא בקשה ממני באומץ רב לתת קטע של סטנד-אפ שמספר סיפורים היתוליים על שני בני הזוג.   אחד הסיפורים עליה התייחס לסיפורי דבורים.