על המסע שלא נסע

בסוף כיתה י"ב הוציאו ספר מחזור, זו הייתה חוברת דקה ששרדה אצלי (אם כי לא כמקשה אחת). דף אחד בחוברת נושא את הכותרת "המסע שלא נסע", וממנו העתקתי את הצילום שלעיל.

 שנת הלימודים תשל"ד,  50 שנה בעבר,  הייתה השנה שבתחילתה הייתה מלחמת יום הכיפורים, אנחנו היינו בכיתה י"ב, בבית הספר הריאלי בחיפה, והלימודים בה השתבשו,  אחד הדברים שהשתבשו היה המושג המקודש של "מסע גדנ"ע שנתי",  הספקנו לעשות מסע ניווטים קצר של יום אחד, בדיוק יומיים לפני יום הכיפורים, אך בהמשך השנה לא הייתה בכלל פעילות בגדנ"ע.   לקראת סיום השנה, בחודש מאי 1974 הוחלט לקיים את מסע הגדנ"ע כהלכתו, כשהיעד היה מדבר יהודה.   הגענו לבית הספר הריאלי בהדר,  ומשם נדחסנו באוטובוסים.  בית הספר התקמצן על מספר האוטובוסים וכך ישבנו גם על רצפת האוטובוס כמוראה בתמונה למעלה.    עצרנו לארוחת בוקר בעין חמד, בפאתי ירושלים.   כאשר שהינו שם הגיעה הידיעה על חדירת מחבלים לבית ספר במעלות,   בבית ספר זה נהגו לישון תלמידי תיכון שנסעו במסע "מים אל ים" שהתחיל באכזיב והסתיים בכנרת.  לאחר היום הראשון שבו מטפסים על המונפורט מסיימים במעלות,  יצא לי פעמיים לישון בבית ספר זה בטיולים שונים בעבר.    מדריכי הגדנ"ע קבלו הודעה להישאר בעין חמד ולחכות להנחיות נוספות,  וכך ההפסקה לארוחת בוקר הפכה לשהות של מספר שעות,  ובינתיים צילמנו אחד את השני בעין חמד,  הצילום להלן הוא שלי עם שתי בנות מן הכיתה: רחל לוי, ונורית שפר (אלון) במדי החאקי של הגדנ"ע.

 

 לאחר מספר שעות  התקבלה הנחייה של משרד החינוך כי כל הטיולים בטלים ויש לחזור הביתה,  וכך עלינו על האוטובוסים הדחוסים וחזרנו לחיפה. 

בשכבה שלנו היו מספר תלמידים שהיו חברים בתנועת מצפן, שמוגדר בויקיפדיה כ- "ארגון שמאל רדיקלי", אחד הבולטים בהם היה ניצן ויסמן,  שלימים הפך לסופר.   יום לאחר שחזרנו  התפתח ויכוח בחצר בית בירם בין   חברי תנועת מצפן משכבת כיתות י"ב, לבין מספר תלמידים מן הפנימיה הצבאית, משכבת כיתות י"א, שדעתם הייתה שונה לחלוטין, כשבמרכז הוויכוח היה הפיגוע במעלות, ומה המסקנות שצריך להסיק ממנו.   השמועה נשאה כנפיים, ורבים מתלמידי בית הספר הקיפו את המתדיינים במעגל גדול, כשאנחנו מקשיבים בעניין לוויכוח הלוהט.  גם חלק מן המורים עמדו בצד והקשיבו לדיון ולא התערבו.   בית הספר החליט כנראה שזה שיעור אזרחות טוב לתלמידים והאריך במספר דקות את ההפסקה כדי לאפשר למצות את הוויכוח.  ואז יצאו במתואם שני המרכזים של כיתות י"א וי"ב משני הבניינים הסמוכים, אחד מהם לקח אתו את תלמידי הפנימייה, והשנייה את חברי מצפן, ואז נשמע הצלצול שסימן לכולם להתפזר ולחזור לכיתות.