מלחמת יום הכיפורים בכיתה י"ב
בית חולים כרמל הישן, אייר: ד"ר דוד בראון. מתוך "חי פה"
כאשר פרצה מלחמת
יום הכיפורים היינו בכיתה י"ב בבית הספר הריאלי. הלימודים נמשכו בצורה משובשת, כמה מן המורים
היו במילואים, ובאותה שנה לא ניתנו ציונים
בשליש הראשון. האווירה בארץ הייתה קשה וגם
אנחנו נדבקנו בה. מרכז כיתות י"ב
בבית בירם, גבי קנולר, לקה בתסמונת
"לא לקחו אותו", בשל גילו המבוגר, אבל התעשת מהר, ולקח על עצמו לרכז את התנדבות תלמידי התיכון
בחיפה בבתי חולים. אנחנו נשלחנו לבית
חולים כרמל שאז שכן עדיין במבנה הישן שלו
בתחילת רחוב חורב, כדי שיוכלו לפנות כוח עזר לבית חולים רמב"ם שאליו הגיעו
פצועים. היו גם כאלו שנשלחו
לרמב"ם. למשמרות הגענו במדי החאקי של
הגדנ"ע, שדמו למדים צבאיים, ופעם אחת
עוררתי בהלה, הדרך מהבית שגרתי בו (בשלוחה התחתית של רחוב ביכורים) אל תחנת
האוטובוס וחזרה עברה דרך המדרגות של רחוב
הספורט (כמדומני בית מספר 14) ודיירי הבית
כשראו שאני יורד במדרגות מן הרחוב יצאו לשאול בחשש אם הבאתי איזו שהיא ידיעה בקשר
לחייל, הרגעתי אותם שאני רק תלמיד תיכון. עשינו משמרות של ארבעה תלמידים כל פעם ככוח עזר
למשימות שונות. גבי קנולר היה בא לבקר
מדי פעם כשהוא לבוש במדים וענוד בדרגות רב-סרן.
באחד הפעמים הוא תפס אותנו בהמתנה למשימות משחקים קלפים וביקש שנחדל, אמרנו לו: "אנחנו משחקים רמי, שזה משחק סולידי", ענה לנו: "השבוע במשמרת של תלמידים ברמב"ם, התחילו ברמי, עברו לפוקר, והגיעו
למכות. אתם מתבקשים לא לשחק קלפים כלל כשאתם
במשמרת." באחת המשמרות קראו לנו, הלכנו אחרי האח שהוביל אותנו, ראינו אישה שהלכה לעולמה עטופה בסדין, ונתבקשנו להעביר אותה לחדר המתים. אני ועוד אחד סחבנו את האלונקה, בעוד השניים
האחרים ליוו אותנו בשתיקה. לאחר שהשלמנו
את המשימה, חזרנו לחדר שבו התמקמנו שהיה אחד החדרים של "חדר המיון", וכולם שתקו במבוכה. הלכתי לשטוף ידיים, ואז שברתי את הקרח בכך
שהוצאתי כריכים ופירות מן התרמיל שלי ושאלתי אם מישהו מעוניין להתכבד. בשלב מסוים הודיעו לנו שיש צורך בתגבורת נוספת
ברמב"ם ובשבוע הבא נעבור לשם, אבל אז הסתיימה המלחמה וזה לא קרה.
כך נראית אלונקה בבית חולים
|
| כך נראית אלונקה בבית חולים |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה