רואים שאתה לא מקומי

 

כתבתי כבר בעבר על כך שבגיל 16 נסעתי לטייל בעולם בגפי,  כאשר למעשה ברוב המקומות התאכסנתי אצל קרובי משפחה או חברים של הוריי.   שהיתי מספר ימים בעיר ניו-יורק כאשר התאכסנתי אצל קרובי משפחה שלא הכרתי מקודם שהתגוררו ברובע קווינס.  כל בוקר מתחיל את הדרך הארוכה באוטובוס עד תחנת הרכבת התחתית,  ומשם ברכבת התחתית למנהטן, לאתרים שבחרתי לבקר באותו היום,  ובערב עשיתי את הדרך הארוכה חזרה.   ערב אחד כאשר עמדתי בתחנת האוטובוס בקווינס לאחר   שחזרתי והמתנתי לאוטובוס שבושש להגיע,  העברתי את הזמן בכך שנזכרתי בבדיחות וחייכתי לעצמי. 

 איש צעיר בעל גוון עור כהה ראה אותי מחייך ושאל: "אתה מכיר אותי?",

 עניתי לו:  "לא עד כמה שאני זוכר".

שאל:  "אם כך מדוע אתה מחייך אליי?"

עניתי:  "אני לא מחייך אליך,  מעביר את הזמן עד שהאוטובוס יגיע בלספר לעצמי סיפורים מצחיקים, שגרמו לי לחייך".

שאל:  "אתה גר כאן?"

עניתי:  "אני מישראל"

שאל:  "איפה זה, בתוך ניו-יורק?"

עניתי:  "לא, זה במזרח התיכון"

שאל:  " זה המקום שממנו באו העופרים? " 

אכן, צמד העופרים היה פופולרי באותה עת עתיקה, ובהחלט היו מוכרים בעולם.

צמד העופרים - פעם מזמן, הם היו הדבר היחידי שידע על ישראל 

עניתי לו :  "בדיוק, הם אכן מישראל".

אמר לי:  "אני מג'מייקה,  אני כאן סטודנט באוניברסיטה.   ידעתי שאתה לא מקומי,  כאן אנשים לא הולכים ומחייכים ברחוב"

והוסיף:  "America is a sad country" ( הסיומת עדיין מצטלצלת באוזניי,  ה  sad   נשמע כמו  (saaaaad,      ואז האוטובוס הגיע וקטע את השיחה. 

 

לימים למדתי ש  Sad Country הוא סגנון מוזיקלי