על אורח בלתי קרוא
על אורח
בלתי קרוא
במשך תקופת השירות הצבאי גרתי בדירות שכורות שונות ברמת-גן.
באחד מימי החורף נסעתי מרחק קצר כדי לבקר חבר שאף הוא גר בדירה
שכורה ברמת-גן. יצאתי מן הרכב ושכחתי
לנעול אותו. אותו חבר לא היה בביית, לכן
חזרתי אל הרכב. התעכבתי מספר דקות בהם
הגעתי לדירה, שוחחתי קצרות עם השותפים שלו לדירה וחזרתי. התקרבתי לרכב ולתדהמתי גיליתי שאיש בלתי מוכר
התנחל בתוך הרכב, לא זו אף זו, הוא הרגיש בביית, וחלץ את נעליו. אמרתי לו שבכוונתי לנסוע מכאן ובקשתי ממנו לצאת. הוא שאל אותי אם הוא יכול להישאר ברכב ולנסוע
איתי, חשבתי על תשובה יצירתית שתגרום לו
לצאת, עניתי לו שאני נוסע מכאן לבאר-שבע ואוסף אנשים בדרך. הוא הביט בי בחוסר רצון בולט, אבל נראה שבאר-שבע
לא הייתה היעד המועדף עליו. הוא נעל את
נעליו לאט ויצא מן הרכב. לא חשבתי שהרכב
שלי נועד לשמש כמחסה לדרי הרחוב. למרות
היום הקר עשיתי סיבוב של כמה דקות עם חלונות פתוחים כדי להפיג את הריח שהתלווה
לחליצת הנעליים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה