מדוע לא הגעתי לעתודה האקדמית, ומה היה התחליף?
 |
| סמל העתודה האקדמית - הייתי מכוון להגיע לשם בכל תקופת התיכון, אבל המציאות רצתה אחרת. |
היה ברור לי שאלך לעתודה האקדמית, אך לא כך קרו
הדברים. הסיפור הבא הוא מחזה במספר
מערכות.
מערכה
ראשונה – רקע ולשכת גיוס
סיימתי את בית הספר התיכון בגיל 17, כי בילדותי עברתי לכיתה ג'
לאחר חודש בכיתה ב' וכך הרווחתי שנה.
התקבלתי לטכניון (גם זה היה סיפור בפני עצמו , עליו אספר בנפרד) ולמדתי
בפקולטה למתמטיקה. היה ברור לי שהתחלתי
ללמוד בכוונה להמשיך ולא היה לי ספק שדרכי תוביל אל העתודה האקדמית. הגשתי את הבקשה לעתודה במועד המתאים, לאחר זמן מה הגיע בדואר מכתב ממוען אלי מלשכת
הגיוס חיפה שבו נאמר לי שבקשתי להתקבל לעתודה האקדמית נדחתה, ללא נימוק. הייתי בטוח ששגגה נפלה מלפניהם, כי זה לא נראה
לי הגיוני, הלא אני כבר סטודנט בטכניון.
טלפנתי אליהם ובקשתי שיבדקו שוב, שיתנו נימוקים, ובפני מי אפשר לערער. בתגובה שלחו לי מכתב הזמנה לשיחה איתם. אינני זוכר עם מי הייתה השיחה, אך יצאתי בהרגשה
שנפלתי לסיפור מתוך עלילות אלף לילה ולילה, או למצער מכתבי קפקא.
 |
| בתמונה זו אני בגיל 4 מחזיק (הפוך) את הספר "אלף לילה ולילה" לא חשבתי שאהיה חלק מסיפור שראוי להיכלל בספר |
הסיפור היה בערך כך:
הקריטריונים לקבלה לעתודה הם לפי השנה שבה מסיימים את התיכון, ולא לפי השנה
שבה מתגייסים בפועל, לכן חלים עלי הקריטריונים של השנה הקודמת, שהם שונים
מהקריטריונים של שנה זו. אנחנו היינו
המחזור שלמד בכיתה י"ב בעת מלחמת יום הכיפורים שבה התדלדלו השורות, לכן
החליטו לצמצם את העתודה, ולשלוח את העתודאים שהתקבלו לשנה שבה הציבו אותם או
בשריון או בקורס חובשים, וניסו בפיתויים שונים לשכנע אותם לוותר על העתודה, חלקם
נענו לכך. נאמר לי שבדרך כלל המיון נעשה
על סמך ציון המחצית הראשונה של כיתה י"ב, אבל בגלל שבתקופת המלחמה לא היו
לימודים סדירים, קבעו את הקריטריונים לפי התעודה של כיתה י"א (שבאמת בקשו
ממני להגיש אותה שהגשתי יחד עם תעודת הבגרות).
במקצועות שנחשבו בלתי מועדפים קבעו
רף של ממוצע 95 בכיתה י"א. ממוצע כזה
לא היה לי. שאלתי אותם מה הם המקצועות המועדפים,
אמרו לי שמתוך מה שנלמד בטכניון המקצועות המועדפים הם הנדסת חשמל והנדסת מכונות,
אם אעבור ללמוד אחד מהם, ישקלו מחדש את קבלתי.
הואיל ומקצועות אלו לא היו בתחומי
העניין שלי – המידע הזה לא הואיל. שאלתי
למי אפשר לערער – אמרו לי: הדרג מעלינו
הוא ראש מרכז גיוס.
מערכה שנייה: הטכניון מתגייס
לעזרה.
חזרתי הביתה וסיפרתי להורי את שנאמר לי. אבא שלי שהיה מדור שבו
"הכול הוא פרוטקציה" מצא ללא ידיעתי מישהו שמכיר מישהו שמכיר את ראש
מרכז גיוס, שאמר שאין לו סמכות לשנות קריטריונים של קבלה לעתודה, והיחידי שיכול
לעשות זאת הוא ראש אכ"א. החלטתי
לפנות בערעור לראש אכ"א, ולגייס את הטכניון לעזרתי. בקשתי פגישות אישיות עם שני אנשים בכירים בטכניון.
דקן הפקולטה למתמטיקה שבה למדתי, פרופ' אברהם זקס, ודקן הסטודנטים בטכניון (נדמה
לי שזה היה פרופ' צבי דורי, אבל אינני בטוח).
.
 |
לזכותו של הטכניון - הוא ניסה ככל יכולתו לסייע לי להתקבל לעתודה. לאחר שנת לימודים אחת בטכניון - ולאחר שהתגייסתי עברתי ללמוד באוניברסיטת ת"א חזרתי לטכניון 15 שנה מאוחר יותר כחבר סגל |
פרופ' זקס הכיר אותי אישית
שכן הייתי פעיל באגודת הסטודנטים והשתתפתי בכמה ישיבות אצלו. הוא בקש מהמזכירה להביא לו תיקים של כמה
עתודאים שאת שמם זכר, וכתב מכתב שבו הצהיר שסיימתי את הסמסטר הראשון בטכניון
כסטודנט מצטיין, ולכן הוא סבור שאין זה ראוי לשפוט אותי לפי התעודה של כיתה
י"א, בזמן שיש לי תעודת בגרות, וגם תעודת ציונים מהטכניון, וכתב שהישגי
גבוהים ממרבית העתודאים בפקולטה. דקן
הסטודנטים כתב דברים דומים. כתבתי מכתב
ערעור וצרפתי את שני המכתבים, כאשר הנמען הוא ראש אכ"א, כך שהערעור היה משותף
– שלי ושל הטכניון.
 |
| שלחתי ערעור וקיוויתי שראש אכ"א יבין את האבסורד ויחליט שאתקבל לעתודה |
מערכה שלישית: ראיון בקריה
 |
| זה הלוגו של אכ"א - התחנה הבאה במסע הנדודים |
חלפו שבועיים מאז נשלח מכתב הערעור, ובתגובה קבלתי מכתב מלשכת ראש
אכ"א שמזמין אותי ביום מסוים בשעה מסוימת לפגישה בקריה בתל-אביב. הפגישה הייתה עם סרן דליה, שאינני בטוח מה היה
תפקידה, אך היא אמרה שהשיחה מתקיימת לבקשת ראש אכ"א. היא הייתה מאד נחמדה, ואמרה לי שהיא מבינה
לגמרי מדוע אני מרגיש שנעשה לי עוול, ובאמת זה לא צודק לקבוע את קבלתי לעתודה לפי
התעודה של כיתה י"א, אבל זה נושא רגיש,
כי אלו הקריטריונים שהוחלו על כולם, והם נתונים לפיקוח של מבקר המדינה. אמרה לי שאני יכול להתעקש ואז ישקלו את הערעור,
אבל היא רוצה להציע לי לחשוב על חלופה
אחרת. היא אמרה לי שהם ראו שעשיתי עבודה
במקום בחינת בגרות בתחום המחשבים, וגם קבלתי ציונים מאד גבוהים במקצועות המחשבים
בסמסטר הראשון בטכניון, לכן לדעתה מבחינתי יהיה עדיף במקום ללכת לעתודה, ללכת
לקורס תכנות בממר"ם. היא נתנה לי
זימון למבחן בלשכת גיוס חיפה ואמרה שעם הרקע שלי בטוח אתקבל (רק אחר כך הבנתי שזה
לא היה בכלל דבר שהיא יכולה להבטיח). עשתה לי חשבון שהשירות בממר"ם הוא שש שנים,
ושבמהלכם אפשר כחלק מהעסקה גם ללמוד. בהתחשב בעובדה שכבר תהיה לי שנת לימודים
אקדמית אחת, היא בטוחה שאוכל אוכל להשלים את הלימודים תוך כדי שירות, וכך אצא אחרי
שש שנים עם מקצוע מבוקש ועם תואר אקדמי, בעוד שאם אהיה עתודאי, יש לי עוד שלוש
שנות לימודים, ואחר כך כדי לעבוד במקצוע צריך להתחייב לחמש שנים בצבא, כך שאשתחרר
רק בעוד שמונה שנים, וכך ארוויח שנתיים. החשבון
נראה נכון, רק אחר כך הבנתי שהוא היה מאד ספקולטיבי. לא ויתרו לי על המבחנים לממר"ם, ולכן היה סיכוי שלא אעבור אותם. מבירור עם אנשים שכבר היו בממר"ם, הסתבר
שמרבית האנשים לא מצליחים לסיים תואר אקדמי במשך שנות השירות, כי לוקח זמן עד
שמתחילים ללמוד, וקצב הלימודים הוא איטי.
עשיתי מועצת מלחמה עם חבר שגם הוא היה במצב דומה אם כי מסיבות אחרות – הוא נדחה
כי היה בחו"ל בזמן ההרשמה לעתודה ונרשם באיחור. בסוף השיחה התפצלנו – הוא החליט להתעקש, ואני
החלטתי לוותר על המשך המאבק בנושא העתודה, ולהמר על מסלול ממר"ם.
 |
| היה לי ברור שלמערכת הצבאית יהיה מאד נוח אם אחליט מיוזמתי לשנות כיוון- אבל אחרי הרבה חשיבה הגעתי למסקנה שזה יהיה גם עדיף עבורי |
מערכה רביעית: הדרך
לממר"ם
 |
| באותה תקופה לא היה בית ספר למקצועות המחשב - אלא מדור הדרכה בממר"ם לקורס התכנות התקבלנו 24 מתוך כמה אלפי מועמדים. |
בשבוע העוקב חזרתי ללשכת הגיוס,
שם שמענו הרצאה על ממר"ם של ראש מדור הדרכה (שאחר כך הפך לענף, ויותר
מאוחר לבסמ"ח – בית ספר למקצועות המחשב) סרן (אז) יהודה פרי-עד. לאחר מכן
הייתה בחינה בכתב שהייתה מורכבת מחלקים רבים, ממנה אני זוכר רק חלק אחד – היו הרבה
שורות שרובם היו מורכבות מהאות O, אבל בכל שורה היו
מספר קטן של מופעים של האות C. היה צריך לסמן ליד כל שורה כמה פעמים מופיעה
האות C.
לדוגמא, בשורה הבאה האות C מופיעה 4 פעמים:
OOOOOCOOOOOOCOOOOOOOOOOOOOOOOOCOOOOOCOO
לא לגמרי הבנתי איזה כישור הבחינה הזאת בודקת (לוותיקים – כנראה שהיכולת
לקרוא תכולת זיכרון המחשב מה שנקרא DUMP).
 |
| ככה נראה DUMP |
לאחר שבוע קבלתי מכתב שמזמין אותי לשלב השני של המיונים שהוא ריאיון
אישי בעוד חודש בערך – הסתבר לי בדיעבד שזה השלב שבו מרבית המועמדים נופלים. הריאיון היה בבית עמנואל ברמת-גן. מיד כשהגעתי ראיתי מישהי שהכרתי מחיפה יוצאת
מהריאיון כשהיא ממררת בבכי. שאלתי אותה מה קרה, היא אמרה לי ששאלו אותה מה את יודעת על מחשבים, והיא אמרה
שעדיין איננה יודעת הרבה, ואז ירדו עליה ואמרו: היה לך חודש להתכונן לראיון, לא טרחת
ללמוד על מה מדובר? איך נחשוב שאת רצינית? הגיע תורי, נכנסתי לחדר, היו שם שלושה אנשים שהציגו את עצמם, רב-סרן
מהבקו"ם, קצינת הניהול של הדרכה, ורמ"ד הדרכה יהודה פרי-עד שהיה השואל
היחידי.
 |
| המראיינים ישבו במדים ולא בחליפות - אבל התמונה הייתה דומה - שלושה מראיינים מהצד האחר של השולחן. |
הוא פתח ושאל אותי:
"אתה מתרגש?" אמרתי לו: "קצת" , ואז אמר לי: "איך לך מה
להתרגש, אם אתה לא מתאים, אז זה לטובתך שלא תגיע אלינו". אחרי קבלת הפנים הזו שאל אותי: "מה אתה
יודע על מחשבים?". עניתי לו שאני
יודע לתכנת בשפות: PL/1, פורטראן, אלגול, APL, ואסמבלר של מיקרו-מחשב.
שלפתי גם תיק עבודות עם קוד שכתבתי, ובמיוחד הסברתי על תכנית שכתבתי לניתוח
גרפולוגי (תחביב אחר שהיה לי), שמכוונת את הגרפולוג למלא טופס שמתאר תכונות בכתב
היד, ונותנת אבחנות. יהודה עיין בקוד במשך
מספר דקות , והיה מרוצה מכך שכתבתי הרבה הערות בגוף הקוד, ובזה נסתתמו שאלותיו,
ואז שאל אם לי יש שאלות. אמרתי לו שכמו
שהוא רואה ממה שכתוב בתיק שלי שהיה פתוח לפניו, אני לומד בטכניון, ורציתי לדעת כמה
מהר אוכל להמשיך ללמוד. אמר שבדרך כלל
מאפשרים ללמוד בשנה השלישית לשירות, אבל היחידה רשאית לאשר הקדמה למצטיינים (הוא צדק,
באמת קבלתי הקדמה). וסיכם בכך שאמר:
"ניפגש בקורס", ואכן נפגשנו שוב.
קלטתי בזווית העין שהוא מסמן על
גבי התיק שלי את הציון 100.
 |
| סרן דליה צדקה בכך שצלחתי בקלות את המיונים לקורס תכנות - אבל לאור המשפט הראשון שבו התקבלתי, היה ברור שאין כל הבטחה לקבל אותי |
השורה התחתונה:
מדוע
לא הגעתי לעתודה? כי
הם לא רצו אותי.
האם סרן דליה צדקה ועשיתי עסקה טובה יותר? בדיעבד,
כן. אותו חבר שהחליט להתעקש הצליח להתקבל
לעתודה, הגיע לצבא שלוש שנים מאוחר יותר, כשהוא כבר נשוי, והיה מאד מתוסכל מכך
שהוא צריך להרוויח משכורת של חייל בחובה, בעוד שאני כבר הייתי בקבע.
בסופו של דבר סיימתי תואר ראשון לאחר ארבע וחצי שנים בצבא, וגם
המשכתי לתואר שני – לכן סרן דליה צדקה בחישוב שלה, אבל
זה היה הימור.
 |
| כאשר ניצבות ברירות על כפות המאזניים -אין ברירה אלא להמר. לעיתים התובנה אם ההימור היה נכון או לא מגיעה לאחר שנים רבות |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה