על לימודי תואר ראשון
בפילוסופיה
 |
| וייטהד כתב שכל התרבות המערבית היא הערת שוליים לאפלטון, אבל אני סבור שהתלמיד, אריסטו, עלה על רבו כגדול הפילוסופים. |
כתבתי על כך שהתחלתי ללמוד מתמטיקה בטכניון, ושבמקום
ללכת לעתודה, הגעתי לקורס תכנות בממר"ם.
בסיפור זה יסופר איך מצאתי עצמי כסטודנט לתואר ראשון בפילוסופיה, ומה
העיקרון של החוג לפילוסופיה
מערכה ראשונה: ההתלבטות מה ללמוד?
במסגרת שרותי הצבאי ביחידת המחשב של חיל האוויר, קבלתי אישור ללמוד
באוניברסיטה, קצת מוקדם מהרגיל. היחידה גם
הייתה יותר ליברלית מחלק מהיחידות שהרשו ללמוד רק במסגרת "הסדר
ממר"ם", והרשתה ללמוד גם באופן עצמאי.
הסדר ממר"ם היה לימודי מתמטיקה ומדעי המחשב (שהיה מגמה בתוך מתמטיקה
באותה תקופה) באוניברסיטת בר-אילן. אני לא
התלהבתי ללכת להסדר זה משלוש סיבות:
אוניברסיטת בר-אילן היא אוניברסיטה דתית, ונראה לי שאני מעדיף ללמוד
באוניברסיטה חופשית; הואיל ועבדתי
ביום-יום בתחום המחשבים, וכדי להמשיך לעבוד בעולם המחשבים באותה תקופה, יוצא
יחידות צה"ל למחשב לא נזקק לתואר אקדמי בכלל, לא נראה לי שאני רוצה כל היממה
לעסוק באותו נושא, וחשבתי שאני רוצה ללמוד משהו אחר; הסדר ממר"ם מגביל את
כמות השעות השבועיות שמותר ללמוד, וחשבתי שאני יכול להתקדם בקצב יותר מהיר, ולהסתדר
עם היחידה על החזרת שעות. מעבר לזה,
משחר ילדותי ה DNA שלי הוביל אותי ללכת בכיוון אחר מן העדר. לאחר שהיה ברור לי – לאן פני אינן מועדות,
נותרה רק ההחלטה לאן פני מועדות.
 |
| באופן מוזר - בגיל 17 ידעתי בוודאות מה אני רוצה ללמוד, ובגיל 20 שוב לא ידעתי מה אני רוצה ללמוד |
 |
| אנשים סביבי השתמשו במילים שונות כדי להסביר לי מדוע לא כדאי ללמוד משהו כל כך לא מעשי כמו פילוסופיה |
מערכה שנייה – החוג לפילוסופיה – התחלה ואיך
למדתי את העיקרון הבלתי-מוצהר של החוג לפילוסופיה
התחלתי ללמוד – זכורים לי שלושה קורסים. הקורס ללוגיקה שלקחתי לוגיקה 1מ' – קורס מוגבר
למתעניינים שבידל אותנו מן ההמון, בלעתי בשקיקה כל מילה, הקורס חיזק את ההחלטה
להתעמק בלוגיקה, ואכן לקחתי בהמשך קורסים נוספים בתחום, מה שאני זוכר הוא שלקראת
הבחינה סטודנטים הציקו למרצה לגבי מה עתיד להיות בבחינה, והוא אמר להם: "מה
אתם מתרגשים מן הבחינה, כבר קבעתי את הציון שלכם, תקבלו מה שמגיע לכם, לא פחות,
ובוודאי לא יותר", ואז סטודנט אחד שאל אותו: "ולא תיתן לנו הזדמנות
להשתפר?", ענה לו המרצה: "אתן לכם את כל ההזדמנויות בעולם, אתם פשוט לא
תשתפרו". על הדיאלוג הזה אני נוהג
לספר לסטודנטים שלי כשהם מתחילים לשאול על איך אקבע ציונים.
 |
| הוכחה פשוטה מתחשיב פסוקים בלוגיקה. בהמשך חיי יצא לי גם ללמד את הקורס הזה |
הקורס השני היה קורס שנקרא
"קריאה מודרכת בטקסטים פילוסופיים" שלמדתי אותו בקבוצה שהייתה בערב, המורה הייתה דליה הרץ שהייתה גם ידועה
כמשוררת. הקורס היה ברמה של שיח, זוכר
שהצלחתי לפחות פעמיים להוציא את המורה מהכלים, פעם אחת שהגנתי על תורת איין ראנד
והזכרתי את ספרו של משה קרוי "החיים על פי השכל" שהיה לצנינים בעיני כל
הסגל בחוג לפילוסופיה, והפעם השנייה שבה
טענתי שכדאי לתת טיעונים מדויקים מנוסחים כאקסיומות ומשפטים, כמו שעשה שפינוזה, כי
אחרת צריך להתמודד עם טיעונים עמומים שבתוכם מתחבאים כשלים לוגיים.
 |
| קרוי היה חבר סגל בחוג לפילוסופיה לפני שהגעתי לשם. עצם אזכור שמו והספר שכתב עוררו חלחלה בקרב חברי הסגל באותה תקופה. |
הקורס השלישי היה
"גוף ונפש" שהעביר ד"ר (לימים פרופ') שלמה בידרמן.
 |
| הקורס עסק בשאלה הפסיכו-פיזית - האם נפש היא מושג נפרד או רק אותות ביולוגיים בגוף - וסוגיות נלוות |
הקורס היה מעניין וגם הנושא
הוא כזה שהתעמקתי בו כבר בצעירותי, אבל נאלצתי להיעדר ממרבית ההרצאות. לקראת הבחינה לקחתי מחברת מסטודנטית בעלת כתב
יד יפה, וסיכמתי את סיכומיה, אבל לא ממש הרגשתי ששלטתי בחומר שנלמד בכיתה. הגעתי למבחן בהרגשה לא לגמרי נוחה, ראיתי את טופס הבחינה - בבחינה ניתן היה לבחור
בין שאלות על החומר שנלמד בכיתה, לבין שאלות מחשבה בנושא שלא נלמדו כלל
בכיתה. החלטתי להמר, להתעלם מכל השאלות
על החומר שנלמד בכיתה, ולבחור רק שאלות שבהן הבעתי את הגיגי באופן פרוע, בלי קשר
למה שנלמד בקורס. באתי ערב אחד לראות את
הציון. היו רשימות ציונים על לוח המודעות,
הואיל וזה היה קורס רב משתתפים, היו שורות רבות של ציונים, כאשר הזיהוי היה לפי
מספר ת.ז. שלידו התנוסס הציון, והציונים
לא היו ממוינים לפי מספר ת.ז. עשיתי מעבר
ראשון ולא מצאתי את הציון שלי, אך ראיתי שהציונים היו מאד נמוכים, לא ראיתי ציון
מעל 80. עשיתי מעבר שני – ושוב העליתי
חרס בידי. אז החלטתי לעבור לאט לאט על כל
הציונים, במעבר השלישי מצאתי אי שם את
מספר תעודת הזהות שלי – הסתכלתי על הציון שלידה, ושפשפתי את עיני לראות אם אני
רואה נכון. הציון היה: 95. זה נתן לי תובנה לגבי העיקרון הבלתי-מוצהר של החוג לפילוסופיה – אם במבחן כותבים את מה
שנלמד בכיתה, ועושים זאת בצורה מושלמת, אפשר לקבל עד 85 בערך. אם רוצים יותר צריך להפגין פילוסופיה
יצירתית. מסתבר שמרבית הסטודנטים לא
קלטו את החוק הבלתי כתוב ובלתי מוצהר הזה, אבל לגבי זו הייתה תובנה מאד שימושית
להמשך הלימודים בחוג לפילוסופיה.
 |
| יש עקרונות שכאשר מבינים אותם יש להיצמד אליהם. |
מערכה שלישית – מעבר לתכנית המצטיינים
השתמשתי בתובנה לגבי העיקרון בחוג לפילוסופיה גם בסמסטר השני,
וקבלתי עוד 95 בקורס שעוד אספר עליו בהזדמנות אחרת, וגם ציונים טובים ביתר
הקורסים. וכך שלפני תחילת הלימודים בשנה
השנייה הגשתי בקשה להתקבל לתוכנית המצטיינים ולעבור למסלול חד-חוגי. קבלתי בדואר הזמנה לפגישה עם בידרמן, אותו מרצה
מ- "גוף ונפש", שמסתבר גם שהיה מרכז המסלול.
 |
| פרופ' שלמה בידרמן - כפי שנראה בימים ההם |
הגעתי אליו במועד המיועד,
והוא הסתכל בתיק האישי שלי ואמר שוודאי שהוא זוכר את המבחן שכתבתי בקורס שלו,
ושהוחלט לקבל אותי למסלול הזה. הפריבילגיה
של המסלול היה שניתן היה להרכיב תכנית לימודים אישית במסגרת מספר מגבלות ואילוצים,
ושבמסגרת המסלול הזה יש לקחת ארבעה סמינרים (במקום שניים במסלול הרגיל) שמשקלם
בציון הסופי הרבה יותר גדול (נדמה לי שהם מהווים 1/4 מהציון הסופי של
הלימודים). מצאתי בתקנון שיש אפשרות
ללמוד במסלול ישיר לתואר שני, והגשתי בקשה כזו בהמשך, תוך ציון רעיון שעלה לי
לעבודת מאסטר. נעניתי במכתב, שהמסלול הזה
איננו קיים בחוג לפילוסופיה, אבל אם ארצה ללמוד קורסים של לימודי תואר שני, עלי
לפנות לראש החוג והוא יוכל לאשר לי.
לאחר שהגשתי בקשה זו, קבלתי מכתב הביתה שאומר לי כי פרופ' אסא כשר מבקש לדבר
איתי בשעות הקבלה שלו. שעות הקבלה שלו לא
היו ביום שבו הייתי נוהג להיות באוניברסיטה, אך הסתקרנתי והגעתי במיוחד לפגישה
אתו. הראיתי לו את המכתב ואז אמר "תן
לי להיזכר מדוע רציתי לראות אותך", הלך למזכירות להביא את התיק שלי, עיין בו
ואמר לי משפט אחד: "שמעתי עלייך, רציתי לראות מי אתה, עוד ניפגש". סימן שבכך נסתיימה הפגישה, זה היה מוזר שבאתי
במיוחד כדי לשמוע מפיו משפט אחד, אם היה רוצה לראות איך אני נראה – בתיק הייתה
תמונה שלי.
 |
| פרופ' אסא כשר - בימים ההם. |
אכן נפגשנו כי למדתי קורסים
אצלו, אבל לא הייתה לנו פגישה נוספת 1:1.
אחרית דבר:
סיימתי את לימודי הפילוסופיה בהצטיינות, גם נהניתי, וגם הרווחתי
הרבה. הלימודים חידדו את החשיבה היצירתית
שלי. התקבלתי לתואר שני, אך לאכזבתם של
חברי הסגל שליוו אותי, בחרתי ללכת לכיוונים אחרים בהמשך. גם פרצתי את הדרך לאנשים נוספים במערכת של
יחידות צה"ל למחשב, בעקבות התקדים שלי, היו מספר אנשים נוסף שהלך באותה דרך
ובחר ללמוד פילוסופיה, מאחר ונתתי לגיטימציה שלשיקול שלא חייבים ללמוד את המקצוע
שרכשת בכל מקרה.
 |
| לאלו שבאו אחרי כבר היה תקדים להיאחז בו. |
אני לא מבין את הקשר בין לוגיקה הגיון ומדעי המחשב....
השבמחקעוד יותר לא ברורים לי הקשרים בין הגוף הנפש והתודעה
מישהו כאן קופץ, מקדים את זמנו ואין לו קופסאות לחשוב מחוץ להן