על זריקת חיסון כנגד חזרה בתשובה

 

בצעירותי הכרתי מספר לא מבוטל של חוזרים בתשובה  - אחד מהם השקיע 
הרבה אנרגיה כדי לנסות לצרף אותי אליהם 

כאשר הייתי בחיל האוויר, שניים מעמיתי לעבודה, שניהם עתודאים בוגרי טכניון, חזרו בתשובה.  אחד מהם לקח כפרויקט את הניסיון להחזיר גם אותי בתשובה, והשקיע בכך אנרגיה רבה. זו הייתה משימה בלתי אפשרית, כי  במסגרת לימודי בחוג לפילוסופיה קבלתי זריקת חיסון בקורס של פרופ' בן-עמי שרפשטיין עליו אספר כאן.

 

 

במסגרת שרותי הצבאי ביחידת המחשב של חיל האוויר זכיתי למנה גדושה של שכנועים בנושא חזרה בתשובה, המשכנע היה עמית לעבודה שחזר בתשובה ואף התחרד, אחרי השחרור שלו נבלע באוהלה של תורה.   הניסיון שלו לשכנע אותי היה לגמרי על בסיס רציונלי. יום אחד הביא ספר שבו היו הסברים ליישב את הסתירה בין המוסכמה המדעית שהעולם קיים 13.6 מיליארד שנים, לאמונה היהודית שהעולם קיים קצת מעל 5700 שנים.

מכל ההסברים נראה לי יותר הסברו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ: 
לחיווים מעולם האמונה אין ערך אמת במציאות. 

  היו לו בספר מספר הסברים:  כגון – שהעולם נברא זקן עם דינוזאורים מתים – כי כך האל רצה;  שששת ימי בראשית נמשכו הרבה מאד שנים ואנחנו מונים את השנים מאז שנסתיימו;  וגם שהעולם שלנו צעיר ונבנה על גב עולמות עתיקים שנחרבו.   כל החשיבה הזו נובעת מהניסיון להחיל על אמונה שיח רציונלי.   לטענתו הוא חזר בתשובה מסיבות רציונליות כי השתכנע שהאמונה היא הכרח לוגי, ובזה ניסה לשכנע אותי.    סיפרתי בעבר על כך שלמדתי פילוסופיה, ובאותה תקופה של הניסיון להחזירני בתשובה כבר הייתה באמתחתי תעודת הבוגר של לימודי החוג.   אחד הקורסים שלמדתי בחוג לפילוסופיה היה עבורי "זריקת חיסון כנגד חזרה בתשובה".

    הקורס נקרא "פילוסופיה דתית ואנטי-דתית",  והוא ניתן לסטודנטים בשנה הראשונה סמסטר שני. את הקורס העביר מייסד החוג שהיה גם ראש החוג שנים רבות,  ומי שחתום על תעודת הבוגר שלי - פרופ' בן-עמי שרפשטיין.  

מצאתי תמונה שהעלתה על הרשת יעל רוזן משנת 1974, 
כמה שנים לפני הקורס האמור.   שרפשטיין האריך ימים ועבר את גיל 100. 

הוא היה המרצה הכוכב האולטימטיבי, כריזמטי, שחקן מעולה, מרצה מרתק. למרות שהיו לי מגבלות זמן שבגינן לא יכולתי להיות נוכח בכל ההרצאות, את ההרצאות של שרפשטיין לא הפסדתי.

 הוא לימד אותנו את שלוש תבניות ההוכחה המרכזיות לקיומו של האל: ההוכחה הקוסמולוגית, ההוכחה האונטולוגית, וההוכחה הטלאולוגית.  לא ארחיב עליהם – יש הרבה מידע על כל אחת מהן ברשת. בתחילת הקורס אמר שבחלקו הראשון של הקורס ידבר על ההוכחות, בחלקו השני של הקורס על הביקורת עליהם,  ובשיעור האחרון יגיד לנו את דעתו האישית.    אכן – בחלק הראשון של הקורס הסביר לנו בלהט מדוע קיומו של האל הוא הכרח, והתעכב על כל אחת מן ההוכחות הנ"ל.   בחלק השני של הקורס הסביר באותו להט לגבי כל הוכחה מה היא הביקורת עליה.   לקראת סוף הסמסטר  אמר שבשיעור האחרון יעשה סיכום של מה המסר של הקורס בעיניו, ויגיד לנו מה יהיה במבחן.   את השיעור פתח ואמר שהמסר מאחורי הקורס הוא שלא ניתן להוכיח את קיומו של האל, ועל כן אמונה היא מושכל ראשון, וכל אחד יכול לבחור אם להאמין או לא, אך כל הדרכים להוכיח את קיומו באופן לוגי,  הם ברי הפרכה.   הוא אישית איננו מאמין בקיומו של אל.

 

אקסיומת המקבילים - אחת מן האקסיומות שעליהן מבוססת הגאומטריה של אוקלידס.
לא ניתן להוכיח אותה - ויש גם גאומטריות לא אוקלידיות שמבוססות על אקסיומות אחרות.
גם קיומו של האל בעיני המאמינים היא אקסיומה באותה מידה. 

   לגבי המבחן, כאן הפתיע אותנו ואמר : "כל אחד מתבקש לחבר לעצמו מבחן שיש בו שלוש שאלות, שאלה אחת תעסוק באחת ההוכחות,  שאלה שנייה לגבי דעתו של אחד מן הפילוסופים בכל הדעות בשאלת קיומו של אל, והשאלה השלישית – שאלה ששייכת לנושא ואינה מכוסה בשתי השאלות הראשונות.   הציון ייקבע גם לפי איכות השאלות ששאלתם את עצמכם.  הסייג היחידי הוא שהמבחן ייכתב בכיתה במשך שעה וחצי ללא חומר עזר, כדי להגביל את כמות הכתיבה שלכם".   נעניתי לאתגר. אינני זוכר על איזו הוכחה כתבתי, אבל סקרתי את ההוכחה והביקורת, לפי מה שלמדנו בכיתה.  לגבי פילוסוף שיש לכתוב על דעתו, המרתי על כך שחלק ניכר מהסטודנטים יכתבו על דקארט, שהיה הפילוסוף הנלמד ביותר בשנה א'.   דקארט היה פילוסוף דתי (לפי טענות יותר כדי שהכנסייה תניח לו).  למדתי שהאסטרטגיה הטובה ביותר בחוג לפילוסופיה היא להתרחק מה-"עדר".  לכן חשבתי לבחור פילוסוף אנטי-דתי, ומי אם לא ניטשה שהכריז על מות האלוהים.  היו ברשותי כל כתבי ניטשה,  שלא נלמד בקורסים שלמדתי בחוג, ואחרי קריאה בהם גיבשתי את התשובה.

בתקופת סוף התיכון גיליתי את ניטשה - ורכשתי את כל כתביו בתרגומו של ישראל אלדד.
לא ממש הבנתי את כל הדקויות באותו גיל.  זה נכון גם להיום. 

 השאלה השלישית הייתה גולת הכותרת של המבחן מבחינתי.  ניסחתי את השאלה כשאלה אישית: "האם אני זקוק לאלוהים?", ובה פירטתי את השקפת העולם האגנוסטית שלי שאומרת שאינני יודע אם האל קיים, זו אפשרות לוגית אך אינו הכרח לוגי, ומדוע אני סבור שהנושא כלל אינו רלוונטי לחיי.   תקצר היריעה מלפרט כאן את ההשקפה הזו, שדבקה בי בימי הנעורים, ואני אוחז בה עד עצם היום הזה

אחד העקרונות האגנוסטיים - כדי להתנהג בצורה מוסרית אין צורך בצווים אלוהיים 

 

   על הבחינה הזו קבלתי את הציון הגבוה בכיתה – 95.  מה שהוכיח שהעיקרון של החוג לפילוסופיה עליו כתבתי בעבר הוא תקף לכל הקורסים בחוג.

 

ומדוע כתבתי שהקורס הזה הוא "זריקת חיסון מפני חזרה בתשובה"?  התשובה נמצאת בסיכום של שרפשטיין את הקורס:  לא ניתן להוכיח באופן לוגי את קיומו של האל, והנושא נותר כנושא לאמונה באל כמושכל ראשון.  הואיל וכך, המושכל הראשון שלי נותר לדבוק בהשקפתי האגנוסטית.

לא כל זריקת חיסון דורשת דקירה פיזית