פרויקט מיכון כוח אדם
בחיל האוויר – מבחר אנקדוטות
את המחצית השנייה של שירותי הצבאי הקדשתי לפרויקט מיכון כוח אדם בחיל
האוויר בתפקידים שונים. להלן הסבר קצר על
הפרויקט ומבחר אנקדוטות משנות העבודה עליו.
פרויקט מיכון כ"א היה פרויקט גדול שנראה כמו תצרף של מערכות רבות
המקושרות זו לזו
המקושרות זו לזו
כתבתי בעבר על הפרויקט שהיה עבורי לקפיצת הדרך. אחריו חזרתי ליחידה מהשהות במכון ויצמן. הטכנולוגיה שבה השתמשנו בפרויקט פתחה את
התיאבון לפרויקטים נוספים שישתמשו בטכנולוגיה זו,
ואני הייתי בעמדה טובה להוביל את הפעילות.
פרויקט מיכון כוח אדם נוסד ע"י תא"ל צבי גוב-ארי שהיה רלכ"א (ראש להק כוח אדם)
בחיל האוויר
 |
| צבי גוב-ארי בשלב מאוחר יותר בחייו כראש עיריית יבנה. היה מאד שונה מבכירי חיל האוויר האחרים - לא היה איש צוות אוויר ובכל זאת פיקד על בסיס, והיה ממוצא מזרחי, מה שהיה נדיר באותה תקופה בקצונה הבכירה. |
לגוב ארי היה חזון למחשב את כל ההיבטים השונים
של ניהול כ"א ברמת המטה וביחידות
השונות, הרבה מעבר לרמה של כלל צה"ל בנושאים אלו. הפרויקט התפתח לפרויקט רחב היקף, אחד הגדולים
באותה תקופה בחיל האוויר. התחלתי את הפרויקט כראש צוות שעסק במחשוב נושאי תכנון
כ"א, המשכתי כמפקד גף ייעודי שהוקם לטובת הפרויקט ביחידת המחשב של חיל
האוויר, וסיימתי במספר חודשים במנהלת
הפרויקט במטה חיל האוויר, ולאחר מכן גם בשירות מילואים במשך שנים לא מעטות. אספר
על הפרויקט דרך אוסף אנקדוטות מזמנים ותקופות שונות בפרויקט.
1.
תכנון ידני או תכנון ממוחשב?
המערכת הראשונה שבנינו הייתה מערכת סימולציה מתוחכמת להתפתחות האיוש במקצועות, בעיקר כמובן עניינו המקצועות של מה שקרוי בחיל האוויר "צוות טכני", העוסקים בטיפול במטוסים ברמות השונות. כאן הייתה מערכת מורכבת של חיזוי שכבר פעלה ידנית, והיינו צריכים להעביר אותה אל המחשב.
 |
| חיזוי מזג האוויר אומר לנו אם כדאי לצאת עם מטרייה, חיזוי כוח-אדם אומר לנו כמה אנשים נצטרך על פני ציר הזמן. החישוב לא פחות מורכב. |
הסימולציה כללה התפתחות האיוש במקצוע במשך
השנים, כאשר היא לקחה בחשבון את הסבירות שחיילים יחתמו קבע, ולכמה זמן, לפי
ההיסטוריה, ותחזית של מצב שוק העבודה האזרחי, וגם את מה שנקרא "נפל
שירות", אנשים שנופלים מהמקצוע (לפי נוסחת התפרקות קבל), ועוד...
ניתן היה לבצע סימולציה בהנחות שונות של גיוס והכשרות לאותו מקצוע. באותה
תקופה לא היו אמצעים להצגה גראפית כמו היום, אך גם באמצעים הפרימיטיביים, הצגנו
תצוגה גראפית של הסימולציה. זה נתן יתרון
גדול לחיל האוויר בדיוני התכנון לאן מקצים מתגייסים, כאשר נציגיו באו מוכנים עם
סימולציות וגרפים להראות מה יקרה אם לא יתקבלו דרישות האיוש. כאמור, זה היה מחשוב של תכנון ידני שכבר היה
קיים בשיטה של מה שנהגו לכנות "מחשב סיני", הרבה אנשים עם מכונות חישוב
שעושים את כל החישובים ובודקים זה את זה.
כאשר הפעלנו את המערכת, אחד
מהוותיקים החליט שהוא איננו מאמין כי מחשב יכול להחליף את האדם, והתעקש במקביל לעשות
את כל התכנון בצורה ידנית. בהשוואת
התוצאות התגלו שהיו לו טעויות חישוב לא מעטות שהמחשב לא עשה , כך שהמחשב ניצח אותו
בנוק אאוט.
2.
כשהמחשב לוקח
את הכוח מן האדם
מערכת נוספת
שבנינו הייתה מערכת שמחליטה על חלוקת בוגרי הקורסים שמסיימים הכשרה ליחידות שונות.
זו הייתה מערכת מאד מתוחכמת שהתבססה על אלגוריתמים מתחום חקר ביצועים, שלקחה
בחשבון איזון בין היחידות, עם אפשרות לתת אילוצים פיקודיים שיפרו את האיזון, וגם
לקחו בחשבון שיקולים של טווח קצר ושל טווח ארוך.
המערכת הזו נבנתה בעבודה מול רמ"ח חוגרים (המקביל בחיל האוויר לשליש
הראשי בצה"ל) כדי להתמודד עם חלוקה בעייתית שגרמה להרבה עבודה בכיבוי
שריפות. דא עקא שמערכת כזו לקחה את הכוח
מן האדם. המצב הקיים היה שהיו ראשי מדורים שעסקו בחלוקת האנשים לפי
שיקול דעתם, דבר שנתן להם הרבה כוח. ברגע
שההחלטה עוברת למחשב הכוח ניטל מהם, ולכן האינטרס שלהם היה למסמס את העבודה עם
המערכת בתואנות שונות.
 |
| מכשיר למדידת כוח - רק נותר לראות כוח של מי |
בתיאוריה ניתן לחייב אותם בהחלטה פיקודית, אבל במציאות לאנשים
בשטח יש שפע דרכים להכשיל מערכות שהם אינם מעוניינים. רמ"ח חוגרים של אותה תקופה, אלישע תירוש,
היה איש מאד חכם, תלמיד ישיבה שחזר
בשאלה. הפתרון שלו היה להכניס את המערכת
בהדרגה. הוא מינה מישהו צעיר להיות המומחה
במערכת וללמוד אותה היטב. ואז כל פעם
שהתחלף ראש מדור, הוא הצמיד אותו לחנוך את ראש המדור החדש שעוד לא טעם את טעם
הכוח, ולצרף את המדור שלו למערכת. כך
בהדרגה המערכת נכנסה לפעולה טיפין טיפין, ובהצלחה לא מבוטלת.
3.
על הדגמת
מערכות לאנשים בכירים
ועוד על
אותה מערכת. כדי לבדוק את המערכת עבדנו
מול מדור מסוים וקיבלנו מהם נתוני אמת על מספר מקצועות, שעליהם בצענו את העבודה על
המערכת. כשהיינו בשלבים מתקדמים של פיתוח
המערכת זכינו לביקור של רלכ"א, גוב ארי, שרצה לראות הדגמה של המערכת.
 |
| הואיל והפרויקט היה בעל נראות גבוהה, עשינו הרבה הדגמות למבקרים ביחידה |
הראינו לו
4.
על הרופאים
כשימפנזים מאולפים
גורם אחר שעבדנו מולו היה מפקדת קצין רפואה חילית שגם הוא היה בארגון של להק כוח אדם. הקרפ"ח (קצין רפואה חיילי) באותה תקופה היה אדם מאד דומיננטי : שילוב של טייס קרב וגניקולוג שטיפל בנשות כל הקצינים הבכירים בחיל האוויר. הוא רצה למחשב את כל התיקים הרפואיים של אנשי צוות אוויר שהיו מנוהלים ידנית וכל האבחנות היו כתובות בטקסט חופשי. הוא רצה שהמערכת הממוחשבת תכיל את התיקים כמו שהם, התנגד לכל קידוד, ורצה שהכול ינוהל בטקסט חופשי, ושנעלה למערכת את כל ההיסטוריה של התיקים הרפואיים. אנחנו חשבנו מקצועית שזה נועד לכישלון, קודם כל – הקלדת התיקים שכתובים בכתב יד שבחלקו הרב הוא בלתי קריא דורש המון משאבים, דבר שני קשה לאחזר מידע בטקסט חופשי כשכל רופא משתמש בביטוי אחר, למשל מצאנו שיש כמה עשרות צורות לכתוב "התקף לב", ורופאים משתמשים בכולם. הייתה פגישה בנושא זה שהתקיימה אצל מפקד היחידה שלנו, שבו הסברנו לקרפ"ח מדוע מה שהוא רוצה הוא לא מעשי, והוא סרב לשמוע והרעים בקולו שככה הוא רוצה, ושהרופאים יקלידו את הטקסט החופשי במערכת, כי זה מה שהוא יגיד להם לעשות והם "שימפנזים מאולפים". טען בתוקף שאי אפשר לקודד אבחנות רפואיות, אלא רק לכתוב בטקסט חופשי.
 |
| מעניין מה היו אומרים הרופאים אם היו יודעים שמפקדם מתייחס אליהם כשימפנזים מאולפים |
מפקד היחידה שלנו לא רצה להסתבך אתו, ואמר שייעשה
כרצונו. כששאלתי אותו אחר כך מדוע הוא מוכן להשקיע הרבה משאבים במערכת שנועדה
לכישלון, אמר שלפעמים מערכות צריכות להיכשל כדי שהארגונים ילמדו לקח. אני לא הייתי שותף לגישה זו, וגם הייתי (ועודני) עקשן, הצלחתי לשכנע את
כולם שיש לעשות ניסוי על מדגם שבו נקציב חדר מחשבים עם אוסף קלדניות ורופא שיעזור לפענח
את התיקים. היו שני אנשים – אחד מהיחידה, אחד מהמטה שתכננו וניהלו את הניסוי. הניסוי
רץ במשך שבוע, ולפי התוצאות חישבנו באקסטרפולציה את הזמן והמשאבים שיידרשו להעלות
למערכת את כל התיקים הרפואיים ההיסטוריים, כמובן שהמספרים היו מעבר לכל דמיון. בקשנו
לקיים דיון אצל רלכ"א, שבינתיים
התחלף, את גוב ארי החליף תא"ל יעקב טרנר, שהיה מפקדו הישיר של קרפ"ח,
ולקח לו 5 דקות כדי להחליט שאי אפשר ליישם את המערכת בדרך זו, ושלח את כולם למצוא
מתווה ישים.
5.
איך משיגים קו
טלפון כשאומרים – "אין ולא יהיה"
הזכרתי את טרנר, בטרם אכתוב עוד עליו, הרי עוד אנקדוטה שקשורה בו. אחד הגופים שעבדנו איתם היה "קצין מיון
חיילי" שעסק במיון המועמדים לקורס טייס.
כאן עבדנו עם אחד האנשים המעניינים שעבדתי איתם בחיל האוויר. שמו היה יוסי דינור. יוסי
התנייע באמצעות כיסא גלגלים. בגיל 18
צה"ל לא רצה לגייס אותו, ואז הלך ולמד פסיכולוגיה, זה לא שכנע את צה"ל,
ואז במסגרת תואר שני התמחה במבחני מיון בקורס טייס תוך שהוא לומד את המבחנים
הנהוגים בצבאות שונים בעולם, ובנה מתווה למבחנים שיהיו מבוססים על משחקי
מחשב. לאחר התמחות זאת, כאשר הפך להיות
המומחה הגדול בארץ לענייני מיון לקורס טייס, חיל האוויר הסכים להעסיק אותו. הייתה לו מכונית שהופעלה רק בעזרת הידיים (פעם
נסעתי אתו) והוא הגיע לכל מקום. הוא גם הגיע לכל דיון בכל מקום, כולל במטה חיל
האוויר ששם היה צריך לטפס מדרגות ללא מעלית.
איך הגיע בדיוק אינני יודע, אך תמיד כשהגעתי לדיון הוא כבר היה שם. אתו בנינו מערכת מיון שבאמת נראית כמו משחקי
מחשב, אך בשלב הראשון המבחנים עדיין היו מבחני "ניר ועיפרון", והכוונה
הייתה לעבור לבדיקה ממוחשבת שלהם. אז לא
היו קוראים אופטיים כמו שיש היום, היה מכשיר מאד יקר שהוזמן במיוחד מחו"ל
שמאפשר לקרוא כרטיסים קריאה אופטית ולדמות צג מחשב שמשגר אותם בתקשורת. הואיל ובצג היו 24 שורות, הוא היה קורא את
הכרטיסים בקבוצות של 24. הואיל ולא היו אז
מחשבים מקומיים אלא רק מחשב מרכזי, הרעיון היה שהמכשיר הזה יתחבר למחשב המרכזי דרך
קו נל"ן תוך שימוש בקו טלפון רגיל.
כאשר התחלנו לעבוד על המערכת יצאה בין היתר הזמנה של קו מקצין קשר
חיילי. המערכת נבנתה, המכשיר הגיע, ניסינו
וראינו שהכול עובד בקצה, נותר לחבר אותה
בתקשורת למחשב. אחד מהאנשים שלנו פגש
בדרך לאוכל מישהו מקצין קשר חיילי ושאל : מה קורה עם קו הטלפון? אמר לו : קו? לתל השומר? אין קווים, וגם לא יהיו בעתיד הקרוב.
 |
| בעידן שבו הטלפון נראה כך - קווי הטלפון תמיד היו במחסור, ולעיתים לקח שנים להשיג קו טלפון |
אותו אחד ביקש את זה
בכתב, ואכן יצא מכתב בתפוצה רחבה שאומר שאין קווים בתל השומר, ולא מתוכננים להוסיף
קווים כאלו. נראה היה שכל העבודה וההשקעה
יורדים לטמיון, לא נותר אלא להטריד את טרנר בנושא. בקשנו פגישה אתו, הפגישות אתו היו קצרות
וממוקדות, הוא לא היה איש של SMALLTALK (לפחות לא אתנו), לקח לו 2 דקות להבין את העניין, ואז תקתק
באינטרקום למזכירה שלו: "תשיגי לי את
קשר"ר (קצין קשר
ראשי)". תוך דקה קשר"ר היה על
הקו והוא פנה אליו: "שלום מוטי, נכון
שיש לך קווים רזרביים בתל השומר שאתה יכול להשאיל לי". לאחר שקיבל מענה חיובי הוסיף "טוב,
האנשים שלי יהיו בקשר עם האנשים שלך לקבל את הקו". וכך היה,
טרנר הכיר את כולם והיה מסוגל לעקור כל הר, זו הייתה דוגמא אחת לכך, היו עוד.
6.
על רלכ"א – תא"ל יעקב טרנר
ואם כבר
הזכרנו את יעקב (יענקל'ה) טרנר, שהיה לימים מפכ"ל המשטרה, ראש עיריית באר-שבע,
ואצטדיון כדורגל.
 |
| יעקב טרנר בתחנה הבאה בחיים כמפכ"ל המשטרה. כך בדיוק נראה כשהיה רלכ"א. |
בתקופה האחרונה שלי בחיל האוויר כשעברתי למנהלת
הפרויקט במטה (ועל זה עוד אספר), עבדנו בכפיפות ישירה אליו. כך שיצא לי להשתתף
בפגישות רבות אתו. הוא נהג לעשות את כל
הפגישות רבות המשתתפים אצלו בשבע בבוקר או בשבע בערב, מה שחייב אנשים מבסיסים
מרוחקים לישון בתל-אביב. חלק מהפגישות
כנראה שעממו אותו, והוא היה שקוע בניירות והקשיב בחצי אוזן. פעם אחת מישהו השתמש
במילה "ממשק", ואז הרים את הראש
מן הניירות ושאל "מה זה ממשק?",
מישהו אחר אמר לו Interface מה שלא שיפר את ההבנה שלו,
והיה עלי להיחלץ לעזרה ולהסביר לו על מה מדובר.
אחד מהסיפורים שסופרו עליו התייחס לגובהו.
החסם התחתון כדי להתקבל לקורס טייס היה גובה של 1.60מ' . מפקד חיל האוויר באותה תקופה היה דויד עברי,
המשותף לו ולטרנר היה שהם היו שניהם נמוכי קומה, די קרובים לסף התחתון, בניגוד לדימוי
של הטייסים הגבוהים והחסונים. היה מועמד
לקורס טייס שמדדו לו גובה של 1.59מ' ולכן
נפסל מלהתמיין לקורס. הוא שלח מכתב ערעור
לעברי, שהעביר אותו לטרנר. טרנר אישר לו
להתמיין לקורס טייס. התבדחנו מה היה קורה
בהרכב יותר גבוה של שני בעלי התפקידים הללו.
היה מישהו מחברה אזרחית שעשה עבודה
בשבילנו, והעבודה נקטעה כי הוא עשה מילואים ממושכים אי שם בצבא הירוק. באחת הפגישות הסברנו לטרנר מי האיש ומה מתעכב,
ונתנו לו פתק עם השם והמספר האישי. כעבור
יומיים טרנר שלח לי פתק – הוא הוצב למילואים אצלך. כאמור, הוא היה יכול להזיז הרים.
7.
על הדייקנות בחיל האוויר
פרויקט אחר שעבדנו עליו הוא מיכון בסיסי הדרכה, התחלנו עם בית הספר לטיסה. יצא לי לבלות שם כמה ימים כדי ללמוד את פעילות
בית הספר שממוקם בבסיס חצרים. כאשר עסקנו
בתכנון המערכת והיינו צריכים להיפגש עם הקהד"ר (קצין הדרכה ראשי) של בית הספר
בדרגת סא"ל, הוא אמר לנו שיחסוך לנו נסיעה, כי הוא מתוכנן להגיע למטה חיל
האוויר לפגישה אצל מפקד חיל האוויר, קבענו פגישה לשעה אחת מוקדם יותר במטה. הפגישה הייתה טובה, אך בשלב מסוים הוא הביט
בשעונו וראה שהפגישה אצל מפקד חיל האוויר החלה, וגם אם ירוץ יגיע באיחור של כמה
דקות. חשב רגע ואמר :"טוב נמשיך
בפגישה, יהיה לי יותר קל לתרץ מדוע לא
הגעתי להשתתף בפגישה, מאשר להגיע באיחור לפגישה אצל מח"א (מפקד חיל האוויר)". דייקנות הייתה (ועודנה?) ערך מהותי בתרבות הארגונית של
חיל האוויר. נראה לי שאת הערך הזה רכשתי
להמשך החיים.
 |
| עד היום אני חושב שדייקנות היא ערך - ומעריך אנשים דייקנים |
8.
על ביקורים
בבסיסים
כשהתחלנו לתכנן
את נושא המחשוב ברמת הבסיס, עשינו פגישות
היכרות עם כל מפקדי הבסיסים, לשמוע את הפרספקטיבה שלהם, ולרכוש את תמיכתם (כדי
לבקש את המשאבים המתאימים). הפגישות היו
מגוונות, אחד ממפקדי הבסיסים הגדולים,
לאחר ששמע אותנו, נתן לו פתאום הרצאה בנושא: מדוע צריך לעשות גיבויים לנתונים,
ואיך עושים גיבויים. טוב – מכל מלמדי
השכלתי, הסברתי לו בקצרה את נהלי הגיבויים של מסדי הנתונים שלנו, ונחה דעתו. לאחר
שהפגין בקיאות בקשנו ממנו לייצג את מפקדי הבסיסים בוועדת ההיגוי של הפרויקט, והוא
הסכים ועזר לנו להשיג תקציבים (גם) כדי לבנות גיבויים אמינים. מפקד בסיס אחר היה נחמיה דגן, שלימים היה קצין
חינוך ראשי. כבר אז היה איש תרבות, ולאחר
הפגישה ליווה אותנו לראות את גן הפסלים של תומרקין שהוא הביא לתוך הבסיס. האם גן הפסלים הזה היה מרשים? שאלה של טעם.
סך הכול הייתה סדרת ביקורים מרתקת.
 |
| מתוך אתר חיל האוויר - מפת הבסיסים של היום, שאיננה חופפת את המפה של אז היו בסיסים שנוספו, והיו בסיסים שנעלמו |
9.
על שירות במטה
חיל האוויר – ומדוע כולם רצו לעשות פגישות אצלנו
כתבתי
שבתקופה האחרונה הגעתי למטה חיל האוויר.
הפרויקט היה מורכב ממנהלת פרויקט שכאמור דיווחה ישירות לטרנר, ומהגף
שבראשותו עמדתי ביחידת המחשב. היו מספר
אנשים שהתחלפו ביניהם בתפקיד ראש מנהלת הפרויקט. לאחר תקופה של ואקום, החליט טרנר
למנות לתפקיד את יוסי בולס, נווט פנטום, שזה עתה חזר מלימודי דוקטורט במדעי המדינה
בארה"ב, המינוי עורר הרמת גבות, כי לא היה לו רקע בתחום המחשבים.
 |
| יוסי בולס ואני - מפגש אחרי 33 שנים |
ליוסי היו לו שני יתרונות: קישוריות- הוא הכיר את כולם בחיל האוויר, ויכולת יוצאת דופן להשפיע על אנשים. בין היתר הצליח להשפיע עלי לעבור צד ולבוא לעבוד אתו בניהול דו-ראשי כשאני מקביל אליו ולהשלים אותו בצד המקצועי. יוסי היה הפרטנר לעבודה הטוב ביותר שהיה לי אי פעם. את כל מה שאני יודע על איך לתמרן בתוך ארגון, ובפוליטיקה ארגונית, למדתי ממנו. לא היה לנו מקום פיזי במטה חיל האוויר, לכן ישבנו בקומה של חיל האוויר בבית מעריב, יחד עם בטאון חיל האוויר, ופרויקט יבנה (פרויקט המגורים לאנשי חיל האוויר ביבנה). זה היה נוח, כי היה במרחק הליכה מהמטה, ועדיין תחושה של מקום עבודה אזרחי. היינו חמישה אנשים במנהלת הפרויקט, ולאחר זמן מה החליטו לשלוח אלינו "פקידה" שזה השם הצבאי למזכירה. שלחו אלינו את ענת כרם שהייתה "נערת ישראל" (סגנית מלכת היופי). מעבר ליופי היא גם הייתה חכמה, בוגרת הריאלי בחיפה, ולימים עשתה דוקטורט בביולוגיה כמדומני. לאחר שהצטרפה אלינו, וכחלק מתפקידה ישבה בכל הפגישות שהתנהלו אצלנו ורשמה סיכום, לפתע פתאום כל אלו שעבדנו איתם התעקשו שלא נטריח את עצמנו לנסוע אליהם כי הם בהחלט יכולים ורוצים לבוא ולעשות את הפגישות אצלנו מעניין מדוע זה קרה...
10.
אחרית דבר
אחרי
שהות ביחידה מסודרת, לא ממש התחברתי למסגרת האמורפית של המטה,
שבו כל נושא הרכב לא היה מוסדר היטב (מה שהביא אותי לכתוב את התלונה היחידה במסגרת
שרותי הצבאי). החלטתי לנסות את מזלי
באזרחות, אך נשארתי עוד זמן רב קשור לפרויקט במסגרת שירות מילואים, שבו השלמתי יחד
עם יוסי בולס את תכנון האב של הפרויקט.
אין ספק שהפרויקט הזה היה הפעילות הכי רבת היקף ומשמעותית שהשתתפתי בה,
ולמדתי ממנו המון, בכל המישורים. השיעור
בנושא איך מתמרנים בתוך ארגון גדול ומורכב היה לקח שיישמתי אותו בתחנות הבאות
בחיי, וזה יסופר בסיפור נפרד.
 |
| מן הפרויקט הזה רכשתי גם חוכמה וגם ניסיון. |
תגובה: ד"ר יוסי
בולס, ראש פרויקט מיכון כוח האדם בחיל האוויר
אני חייב תודה גדולה לעפר, לרפי מעיין, לדורון בלומנטל, לשלומית זק (ז"ל)
ולזהר שוחט (ז"ל). הם הדביקו אותי בחיידק ההייטק והיו מורים מעולים לכל העולם
המופלא של עיבוד הנתונים הממוחשב, שרק היה אז בחיתוליו.
העבודה הצמודה והברוכה עם עפר והגב המקצועי הרחב שלו היו לי מודל להתנהלות
בעולם ההייטק בהמשך. אין גבול למימוש חזון, והכול אפשרי אם אתה חובר לאשף מקצועי.
כך פעלתי בהמשך בסאפיינס ישראל – כתף אל כתף עם עזרא הראל (ז"ל), ובפרסייס עם
יורם קריב.
ראשי להק כוח האדם, צביקה גוב־ארי (ז"ל) ויעקב טרנר (יבל"א), המחישו
את חשיבות המושג "צ’מפיון" – מרכיב קריטי בכל מיזם עסקי, ציבורי או
חברתי. הם לא התיימרו להבין בתחום המיכון, אך ידעו מה לדרוש ברמת הצרכים, הקשיבו
ונתנו אמון מוחלט באנשים ללא קשר לדרגתם, והלכו לפני המחנה כעמוד ענן, שהסיר כל
מכשול קטן כגדול.
בפרויקט אימצנו לנו באופן אינטואיטיבי שיטות עבודה שהקדימו מתודות מרכזיות
עכשוויות בפיתוח מיזמים ופרויקטים:
• תכנון סקטוריאלי של כל
מערך מחשוב כוח האדם ומימוש מודרג לפי האמצעים, וכן הפקת לקחים ויישומם לאורך
המימוש.
• פיתוח צמוד ללקוח מהרגע
הראשון, לרבות פתיחות וגמישות משלב לשלב. אני מזכיר את מתודת Scrum – היינו מהראשונים להשתמש בה,
ומאז הפכה מתודה מובילה בפיתוח מערכות.
• שיתוף פעולה עם כל גורם
בתחום המחשוב הצבאי או האזרחי שהיה יכול לסייע. הרשת החברתית־מקצועית שנוצרה הביאה
להקמת "לשכת מנתחי מערכות המידע", לימים "הלשכה לטכנולוגיות
המידע".
• משאבי כוח אדם מוגדרים
בדרך כלל באופן קשיח. גם בעניין זה – בעזרת דמיון ואסטרטגיית "אוקיינוס
כחול" השכלנו לגייס למילואים עשרות מומחים מקצועיים מהשורה הראשונה ולהסתייע
בהם.
• מאגר נוסף שאיש לא ניצל
ואנחנו בחרנו לגייס היו צעירים מתנדבים שלא היו כשירים בריאותית לגיוס והיו גאוני
מחשוב. עם השנים הגמיש צה"ל את המדיניות והרחיב את אוכלוסיית המגויסים
והמתנדבים לתועלת הצבא והצעירים כאחד (לדוגמה פרויקט "רואים רחוק" של אמ"ן,
שהכשיר צעירים על הספקטרום ופתח להם אפשרות להשתלב בצבא ובהמשך באזרחות).
יוסי עבר כברת דרך מנווט קרב שחזר מארה"ב
מלימודי דוקטורט בכלכלה פוליטית והפך ליזם ולמנהל בתחום ההייטק. כאשר הגיע לתפקיד
היה חף מכל ידע טכנולוגי, אבל הכיר את כולם בחיל האוויר. כל מה שאני יודע על איך
לתמרן בפוליטיקה ארגונית למדתי מיוסי, הוא היה אשף בלשכנע אנשים בכל הרמות לעשות
כרצונו.
