על לימודי דוקטורט - בחירת
מנחה, נושא ושאר ירקות
כתבתי כבר על כך שהתקבלתי ללימודי דוקטורט במדעי המחשב. סיפור ההמשך מתאר את מהלך הלימודים, בחירת מנחה ונושא, וכמה
תובנות
 |
| יש דוקטורנטים שמתחילים ללמוד כבר אצל מנחה ספציפי, בארץ זה מקובל. אני הגעתי ללימודי דוקטורט בלי להכיר אף מנחה פוטנציאלי, והיה עלי למצוא כזה |
כמו שכתבתי יצאתי לדרך כסטודנט לדוקטורט למדעי המחשב ב TEMPLE
UNIVERSITY בפילדלפיה. היה
עלי ללמוד אוסף של מקצועות חובה ובחירה, וגם לעמוד בבחינת הכשירות. גולת הכותרת של לימודי דוקטורט הם לא הלימודים
אלא עבודת הדוקטורט עצמה. הזכרתי בסיפור
הקודם שהייתי בקשר עם פרופ' מנפרד ("פרד") קוצ'ן מאוניברסיטת
מישיגן. כאשר כתבתי לו שאני הולך ללמוד
בטמפל, כתב לי מיד – אם כך – ממליץ שתבחר בתור מנחה את ג'ורג'יו אינגרג'יולה.
 |
| לא היה לי חוש תיעוד, ואין לי תמונה משותפת עם המנחה שלי. מצאתי תמונה שלו, לא מוצלחת במיוחד, במרשתת. |
ג'ורג'יו, לפי שמו, מראהו ומבטאו באנגלית, הוא יליד איטליה. מישהו
אמר לי בצחוק שאם אעבוד אתו, אסיים את הדוקטורט כשאני דובר אנגלית במבטא
איטלקי. יש לו סיפור חיים מעניין, אבל לא
בכך עסקינן. נרשמתי כבר בסמסטר הראשון
ללמוד קורס אתו כדי לתהות על קנקנו, זה היה קורס בבינה מלאכותית. סטודנטים בארץ מתלוננים על עומס מטלות, אבל עומס המטלות שהיה לי בסמסטר הראשון עלה על
כל מה שדמיינתי בקורסים השונים. הקורס בבינה מלאכותית היה תורם מרכזי, ג'ורג'יו
האמין בהבנה דרך הרגליים, משמע כל דבר שלומדים – יש לעשות תרגיל תכנותי כדי להבין
אותו. מעבר לתרגילי ריצה ספורדיים הייתה
עבודה מצטברת של בניית פלטפורמה לבניית
מערכות מומחות (EXPERT
SYSTEM SHELL), נושא שהיה פופולרי באותה עת, ודרש עבודה
רבה. ג'ורג'יו היה מרצה מעולה, יסודי,
ומאד קפדן. לאחר מספר חודשים החלטתי שאני
בשל להתחיל לחשוב על עבודת הדוקטורט, שקלתי גם מנחה אחר שנראה לי יותר נוח לבריות,
אך לבסוף החלטתי לפנות לג'יורג'יו. יש
שני אופנים לבחור נושא לדוקטורט: האופן
היותר שכיח – לבקש נושא מן המנחה, בדרך כלל להשתלב בפרויקט שהמנחה עובד עליו; האופן השני – לבוא עם רעיון לעבודה, ולבקש מן
המנחה להנחות אותך, גם אם זה לא בדיוק נושא שהוא התכוון לעבוד עליו. לג'יורג'יו היה סטודנט ממוצא סיני שעבד בתחום ההתמחות של ג'יורג'יו – מערכות ייצור
חכמות. אני באתי עם רעיון משלי, כתבתי
שלושה עמודים שמתארים את הרעיון ונתתי אותם לג'יורג'יו לקריאה, לא ידעתי אם יסכים מאחר
והנושא עליו רציתי לעבוד איננו בדיוק נושא המחקר שלו.
חזרתי אליו אחרי יומיים,
והוא קיבל אותי בחיוך ואמר: "יש לי
עוד 20 שנה להיות כאן, נראה שיהיה כיף
לעבוד אתך על הנושא שכתבת, ואולי תוך 20 שנה תוכל לסיים את התזה, נדמה לי שזה לא
מה שהתכוונת". ואז ניגש אל הלוח
וצייר מלבן גדול ואמר: "זה מה שכתבת". אחר כך צייר מלבן קטן בפינת המלבן הגדול,
ואמר: "עכשיו המשימה שלך להתמקד
ולהגיע לכאן", ואחר כך צייר נקודה
בתוך המלבן הקטן ואמר "זו תהיה התזה שלך".
 |
| זה בערך הציור שצייר על הלוח: מלבן התכלת הוא ההיקף של מה שכתבתי בדפים שנתתי לו המלבן האדום הוא המטרה שאליה צריך להגיע .הריבוע הירוק יהיה היקף התזה - הוא כמובן צדק .את הציור הזה ציירתי פעמים רבות למונחים שלי |
החשיבה הראשונית שלי הייתה שעבודת דוקטורט צריכה להיות מאד
רחבה, מג'ורג'יו למדתי שהיא צריכה להיות
מאד עמוקה. הוא לקח את הביטוי שעבודת
דוקטורט צריכה לספק תרומה ייחודית ומשמעותית למדע כפשוטו, ואמר לי להתמקד במה תהיה
התרומה שלי ואמר: "אני אדע שיש לך כיוון לתזה, בזמן שתוכל להביע את התרומה
שלך במשפט אחד פשוט שאין בו מילות קישור (AND/OR)". לימים אמר לי שכאשר מבקשים ממנו להיות בוועדות
דוקטורט הוא מבקש לקבל את התרומות של העבודה, אם הוא רואה שמישהו מתיימר לתת 5
תרומות בעבודת דוקטורט, הוא גורס שאין ולו תרומה אחת, כי לא ניתן לדעתו לתרום 5 תרומות
ייחודיות ומשמעותיות בעת שאתה סך הכול דוקטורנט.
במקרה זה הוא מסרב להיות בוועדה ; אמר שמחד גיסא הוא איננו רוצה להיות האיש
הרע בוועדת הבחינה, מאידך גיסא הוא משאיר
את הכבוד לאחרים לחתום על עבודות דוקטורט שאיננו מאמין בהן. מילאתי אחרי העצה שלו, וביום ראשון אחד בזמן
שנהגתי לטיול משפחתי בהרי הפוקונוס, התנגן בי המשפט שיהיה כתוב כתרומה שלי,
וכשחזרתי הביתה העליתי אותו על הכתב ושלחתי לו.
למדתי ממנו הרבה על איך להיות מנחה, גם בצד החיובי, וגם בצד
השלילי (אופני התנהגות שהחלטתי לא לאמץ), ויישמתי את זה על הסטודנטים שלי (במשך
השנים הנחיתי לבד או במשותף – 6 סטודנטים שסיימו תואר דוקטור, ועוד 24 סטודנטים
שסיימו תואר שני , אכתוב עליהם בנפרד). ג'יורג'יו
הפגין גישה סקפטית לכל דבר, פעם הראיתי לו רעיון ששאבתי ממאמר בכתב עת יוקרתי, לא
נראה שהוא התרשם יתר על המידה מן הרעיון.
אמרתי לו היכן המאמר התפרסם, וזה לא הרשים אותו, הוא אמר – פרסום בכתב-עת
מעיד לכך שהצלחת לשכנע 2-3 אנשים מקריים שהמאמר שלך ראוי לפרסום, זה לא אומר דבר לגבי האיכות שלו.
 |
| אכן הוא היה סקפטי לכל רעיון, ולא ממהר להתרשם מדבר |
כאשר הגשתי לו את הטיוטה
הראשונית לעבודה הוא אמר לי להשתמש ב- "תער של אוקאם" ולזרוק משם פרקים
שלדעתו לא היו נחוצים, כך שלמעשה העבודה שהוגשה הייתה קצרה בצורה משמעותית מן
הטיוטה הראשונית.
 |
| התער של אוקאם - העיקרון של לשמור הכול פשוט |
הואיל והמנחה שלי לא היה
מן התחום בו עסקתי, רציתי שהבוחן החיצוני יהיה מישהו ידוע מן התחום. בחרתי באלכס בורגידה שהיה חבר סגל ברטגרס, ניו
ג'רסי, לא מאד רחוק מפילדלפיה.
 |
| זו תמונה של אלכס בורגידה כשהיה צעיר |
ג'יורג'יו הסכים, והציע
להזמין אותו לביקור, לתת הרצאה בסמינר ואז להציע לו להיות הבוחן החיצוני. התווכחתי עם ג'יורג'יו על המוצא שלו, אמרתי לו
שראיתי אותו בכנס, הוא דיבר עם מישהו צרפתית צחה וגם נראה קצת שחום, לכן חשבתי
שהוא ממוצא צפון אפריקאי. לעומת זאת
ג'יורג'יו אמר בבטחון רב שבורגידה הוא שם איטלקי.
אלכס בורגידה אכן נענה להזמנה לביקור, ואחרי שנתן את הרצאתו, ג'יורג'יו
הזמין אותו ואותי לארוחת צהריים במועדון הסגל .
תוך כדי השיחה שאל אותו מה מוצאו. להפתעת שנינו, אלכס אמר שהוא יהודי
מרומניה שהגיע בצעירותו לקנדה על אשרת פליט. אלכס בורגידה עזר מאד בכך שהייתי שולח
לו קטעים בדוא"ל והוא היה שולח לי שאלות, בעיקר להסביר איך מה שעשיתי מתייחס
לעבודה של X. זה
עזר לי מאד כי בראיונות העבודה שעשיתי, לא נשאלה שאלה שאלכס לא שאל אותי קודם. אחרי שהעבודה כבר הוגשה והייתי
בטוח שיהיו לי כמה שבועות להתכונן לבחינת הדוקטורט בניחותא, החליט ג'ורג'יו לטרטר
אותי וביקש שאבנה יישום תכנותי של העבודה שלי למקרה שמישהו מהבוחנים ירצה לראות
הדגמה. לא הייתה דרישה כזו מהוועדה, אבל
הוויכוחים לא הועילו. ערב אחד כשנשארתי
בערב באוניברסיטה לעבוד על הקוד, התלוננתי בפני אחד מחברי הסגל שהיה שם בערב, ואז
אמר לי : "למנחה שלך יש עוד שבועיים לטרטר אותך, עוד מעט תקבל את התואר, ואז יהיה תורך לטרטר
אחרים". אני לא האמנתי
בטרטורים.
בניגוד לטכניון שבו על הנבחן אסור לשוחח עם הבוחנים לפני הבחינה,
אלא רק למסור את העבודה, בטמפל מותר ואף מומלץ לדבר
עם הבוחנים, כך שהצגתי את העבודה לכל בוחן לחוד.
נסעתי גם לרטגרס להציג את העבודה לאלכס בורגידה וביליתי בוקר שלם אתו. הוא גם היה נחמד, ובבוקר יום הבחינה שלח לי את
השאלות שהוא מתכונן לשאול אותי במהלך הבחינה.
ג'יורג'יו אמנם הסכים לכך שיהיה בוועדה, אך הלחיץ אותו שיש בוועדה מישהו
שמבין בנושא יותר ממנו, אבל כאמור הוא היה
נחמד בבחינה, והכול עבר בשלום.
 |
| דף השער של התיזה - עם חתימות הבוחנים |
. כל עוד ג'ורג'יו היה המנחה שלי הוא שמר על ריחוק. לאחר שסיימתי את התואר הזמנתי אותו לארוחת ערב
אצלנו בביית, ואז היה מאד חברותי, ושפע סיפורים.
פגשתי אותו מספר פעמים בביקורים בפילדלפיה אחרי שסיימתי. פעם לקח אותי
לסיור מודרך במוזיאון האמנות של פילדלפיה.
פעם אחת כשהתפרסם מאמר שלי בכתב עת
בעל תפוצה רבה שהגיעה אליו, שלח לי מייל עם הכותרת: ראיתי, ועם שמו של כתב העת.
 |
| יש מי שרואה ציפור רבת יופי, ויש מי שרואה שם מוכר במאמר |
 |
| אינני יודע מה הם 15 הדקות בתחבורה הציבורית, אבל פעם כשאחרתי בכמה דקות לפגישה עם מנהל המעבדה של יבמ שבה עבדתי ושלפתי לו את הציטוט שכאשר קבלתי דוקטורט הרווחתי את הזכות לאחר 15 דקות לכל פגישה נעניתי: מי שאמר לך שכח להגיד שהכלל הזה נכון רק בתחומי האקדמיה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה