הרדיו ואני – מסע בזמן
אם הייתם שואלים אותי במרבית ימי
הילדות – מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול, התשובה הייתה חד משמעית: קריין בקול ישראל. קריין לא יצא ממני, אבל היו ועדיין יש לי כל
מיני נגיעות בתקשורת, כאן יסופר על מופעי התקשורת שלי מרבקה מיכאלי ועד להנחיית הסכתים דיגיטליים.
 |
| בחדר שלי בימי הילדות היה רדיו מאד ישן - לא בדיוק בדגם הזה אבל דומה. |
בתור ילד הייתי מוקסם מן הרדיו, הטלוויזיה הגיחה לחיינו רק מאוחר
יותר, אך הרדיו היה חלק חשוב מחיי
הילדות: תסכיתי המתח של פול טמפל, פינת
הילד, משחקי הרדיו: מחפשים את המטמון, טובים השניים, ישר לבול ועוד, משחקי הכדורגל
של נבחרת ישראל, ועוד. הוקסמתי מקולו של
משה חובב, ולימדתי עצמי לדבר עם ח' וע', וגם עם ר' לשונית, שאני סבור שהיא מאד
אסתטית (עד היום אני שר עם ר' לשונית, שננטשה על ידי הזמרים בדורנו). נצא למסע בזמן שלי עם הרדיו.
מערכה ראשונה: גיל 4 – פגישה עם רבקה מיכאלי
 |
| רבקה מיכאלי בצעירותה, נראתה לי אז כדמות שיצאה מן האגדות |
כשהייתי בן 4, רבקה מיכאלי נהגה להקליט פרסומות לרשת השופרסל,
כאשר הסתובבה בחנויות הרשת, ובקשה מאנשים לשלוח ד"ש עם שיר. הייתי עם אימא שלי בחנות השופרסל הראשונה
בחיפה, במרכז הכרמל, באותו מקום בו היא נמצאת היום. היא התקרבה אלינו ואמרה : "מתקרבים אלינו
אישה עם ילדה", מיד הגבתי במחאה: "ילד ולא ילדה" (אף פעם לא נראיתי
כמו ילדה), אמרה: "ילדה עם מפיק
בהא". שאלה לשמי, ולמי אני רוצה למסור
ד"ש, אימא אמרה לי
"לאבא?", "לא" עניתי
בפסקנות, "לחבר שלי מהגן ששמו עמוס".
ולגבי השיר – בקשתי את השיר "בדרך לתבור". בזה הסתיימה ההקלטה, הודיעו לנו מתי זה
ישודר, כדי שנוכל להסכית ולהקליט, וכך עברה לה הופעתי הראשונה ברדיו.
מערכה שנייה – מעין שידור רדיו במסדר בוקר
גיל עשר. בסניף מרכז הכרמל של בית הספר הריאלי עושים כל בוקר מסדר
בוקר, שהכיתות בתורנות מעבירות בו תוכן.
באותו שבוע שבו הגיע תורה של כיתתי, נבחרת ישראל השתתפה בגביע אסיה
בכדורגל, והחלטנו להמחיז את משחק הגמר
שבין ישראל לטאיוואן , שבה ניצחה
ישראל 4:1 בדרך למדליית הארד. חלק מהבנים בכיתה שיחקו את שחקני שתי הקבוצות,
בעוד שאני עמדתי ליד המיקרופון, חיקיתי את השדר האגדי נחמיה בן-אברהם, תוך כדי זה
שאני מתאר במהירות דיבור גבוהה את מה שקורה במגרש. לא בדיוק רדיו – אבל סימולציה לשידור.
 |
| נחמיה בן-אברהם, שדר ספורט מיתולוגי שאהבתי לחקות. אבא שלי טען שהאזין לו עם טרנזיסטור בעת שצפה במשחקי כדורגל; הקשר בין מה ששידר לבין המשחק היה מקרי בלבד; אבל התוצאה תמיד יצאה זהה |
מערכה שלישית – ביקור באולפני קול ישראל
גיל 11, אנחנו מתארחים אצל חברים של הורי בירושלים, מבקרים במקומות
רבים ושונים, כאשר מתכננים את ההמשך, אני
שואל אם אפשר לבקר בקול ישראל. מסתבר
שהשדרנית עדנה פאר היא חברה של אותם חברים, והם מתקשרים אליה, ומתאמים אתה שיביאו
אותי לשער האולפן ברחוב הלני המלכה בשבת אחה"צ, אז תהיה שם, והיא תיקח אותי
משם.
 |
| עדנה פאר - שהכניסה אותי אל היכל הקודש של קול ישראל |
בשעה היעודה הגעתי אל השער, עדנה פאר לקחה אותי והביאה אותי
לאולפן. הייתה תכנית מוזיקלית כלשהי שהגיש
חיים תדמון, שהתגלה כאדם חביב ובדחני, וכל הזמן התעקש שקוראים לי קמפינסקי, ולא
הבנתי מהיכן הגיע השם הזה. בזמן שהגיש
תכנית מוזיקה אפשר היה לשבת לידו באולפן ולדבר אתו כשהשירים התנגנו, לאחר מכן
נכנסה ראומה אלדר להגיש חדשות ואז היה צריך לצאת מן האולפן. הבא בתור באולפן היה דן כנר, שכמו היום הגיש
תכנית שירים באותו סגנון בשבת אחר הצהריים. שהיתי באולפן גם אתו, עד שעדנה פאר באה לקחת
אותי ולהסיע אותי חזרה, בדרך עצרה לפטפט עם ראומה אלדר שחזרה כדי להגיש את מהדורת
החדשות הבאה, ובשבילי זה היה לראות דמות מיתולוגית. הייתי סך הכול לא הרבה יותר משעה באולפן
הרדיו, אבל המקום הילך עלי קסמים.
 |
| אחת הסיבות שהמקום הילך עלי קסמים זה הבניין העתיק עצמו ואכן זה היה בעבר ארמון של המלכה החבשית |
מערכה רביעית: שיחות עם ילדים – לא הייתי מספיק מעניין
עדנה פאר עסקה באותם ימים בהפקת סדרה שנקראה "שיחות עם
ילדים", והציעה לצרף אותי לתוכנית.
במסגרת זו התקיימה שיחה איתי ע"י מגיש התוכנית (נדמה לי ששמו היה
נתנאל גוטמן) באולפן קול ישראל בחיפה, ברחוב בצלאל בהדר. אינני זוכר מה היו נושאי השיחה, אחר כך אימא שלי אמרה שטלפנו אליה להגיד לה
שבחרו לא לכלול אותי בסדרה זו, כי התשובות שלי היו מבוגרות מדי, והם חפשו תשובות
של ילדים, כך שתויגתי כ – "לא מעניין", ולראיון הראשון שלי ברדיו הייתי
צריך להמתין עשרות שנים.
 |
| בכל הפעמים בעתיד בהם ראיינו אותי ברדיו, חשבתי - מדוע מראיינים אותי הרי בעצם אני לא מעניין... |
מערכה חמישית:
מסיבת הסיום של כיתה י"ב – חדשות העתיד
מגיל 9 נהגתי להופיע בערבי כיתה בהופעות של מה שקרוי היום
"סטנדאפ". ההופעה הגדולה ביותר
שלי שהכנתי אותה במשך חצי שנה בערך הייתה במסיבת הסיום של כיתה י"ב שנערכה
בביתו של חנוך רייכלסון. אחד הקטעים שאותם
נתתי היו "חדשות היום בעוד 40 שנה".
אני הייתי הקריין שקורא חדשות, והגשתי מהדורת חדשות שבה היו משולבים ילדים
מהכיתה. לא הצלחתי למצוא את הטקסט שכתבתי,
אך מה שאני זוכר היה שהודעתי כי פרופסור נוגה אלון זכה בפרס נובל במתמטיקה (אין פרס
נובל במתמטיקה, אבל נוגה אכן הפך לפרופסור למתמטיקה ולקח לו פחות מ- 40 שנים לזכות
בפרס ישראל במתמטיקה). צחוק רב עורר
המשפט הבא: "באליפות ישראל בבקיאות בלימוד בעל פה של ספר הטלפונים זכה בועז
גולני". בועז, שהוא כיום משנה לנשיא
ומנכ"ל הטכניון, היה הדגרן של הכיתה.
כאמור ייחסתי לעצמי שאהיה קריין ברדיו וזו הייתה ההתייחסות שלי לעצמי, אבל זה
לא קרה. בחרתי ללכת לכיוון של יחידות
המחשב, ולא ניסיתי להתקבל לגלי צה"ל.
 |
| כאמור בחדשות העתיד ניחשתי מה יהיו מקצועותיהם של בני ובנות הכיתה- את עצמי תייגתי בתור קריין הרדיו שקורא את החדשות. |
מערכה שישית:
העמק
הדיגיטלי ברדיו קול יזרעאל
 |
| סמל התחנה - התכנית "העמק הדיגיטלי" שודרה במשך חמש שנים |
לאחר קריירה ארוכה בהייטק, הגעתי בשנת 2014 למכללה האקדמית עמק
יזרעאל. הייתי מיועד להיכנס בשנה הבאה לתפקיד של ראש החוג למערכות מידע, ובינתיים
קבלתי תפקיד של ראש המכון להעצמה טכנולוגית, שעשה מספר פרויקטים בעיקר אלו הקשורים
לבני נוער, עליהם אספר לחוד. יום אחד
קבלתי בדוא"ל הפנימי הודעה מאת ענת שרון-בלייס שהייתה מנהלת תחנת הרדיו
המקומית "רדיו קול יזרעאל" שיש לה סדרת תכניות שהיא מראיינת חברי סגל
ומי שחפץ להתראיין מוזמן לפנות אליה.
בהחלטה ספונטנית החלטתי
שקיום של תחנת רדיו במכללה היא אולי הזדמנות להגיע אל עולם הרדיו. כתבתי לענת דוא"ל שבו הצגתי את עצמי
והצעתי לעשות סדרת תכניות של ראיונות עומק עם אנשים מעניינים, בעיקר מהעולם
הטכנולוגי, אבל לא בהכרח באופן בלעדי, צרפתי לה רשימה ראשונית של מרואיינים
אפשריים. חשבתי שאין לי מה להפסיד, למירב
היא תזרוק אותי מכל המדרגות ותגיד לי שיש לה מספיק מראיינים מנוסים, והיא אינה
זקוקה למראיין מתלמד. למרבה ההפתעה
התשובה שלה הייתה מעודדת: "בוא נקליט פיילוט, ואז נחליט". סכמתי אתה על המתכונת – הריאיון נמשך שעה ברוטו
– שכולל בתוכו גם שלושה (מאוחר יותר זה צמח לארבעה) שירים שהמרואיין יבחר וישולבו
כאתנחתא מוזיקלית בתוך התכנית. מרואיין הפיילוט
שלי היה רמי גזית, שאתו דברתי על יזמות טכנולוגית באזור הצפון. לאחר מכן בקשה ממני להקליט פיילוט נוסף, הפעם
הבאתי את ד"ר ליאור לימונד מיבמ שאיתו דיברתי על מחשוב לביש. אחרי שני הפיילוטים ענת החליטה שעברתי את
המבחן, ואמרה שהיא תראיין אותי בתור תכנית פתיחה ואחריה נשדר את שני הפיילוטים,
ונמשיך לתכנית שבועית, שאליה שריינה שעת שידור (התכנית הייתה מוקלטת ולא בשידור
חי). ענת שהיא עצמה מראיינת מעולה נתנה לי
שתי עצות חשובות: האחת – לזכור שהתכנית היא על המרואיין ולא עלי, אמרה שיש
מראיינים ששוכחים את הכלל הזה. אני בדרך
כלל מתחיל ראיון בסיפור על עצמי שמתייחס לעניין ואז שואל שאלות. העצה השנייה – אל תעשה תכנון יתר, תן לשיחה
לזרום. אמרה שיש מראיינים שבאים עם אקסל
שאומר באיזו דקה צריך להיות באיזו שאלה, או קוראים שאלות ארוכות מן הכתב, וזה פוגם
בשיחה. ראיונות מעניינים מן העונה
הראשונה: עם הזוג קרן סרנו ואלעד פיין על יישום למניעת חרדות באמצעות ביו-פידבק,
עם פרופ' כרמל דומשלק מהטכניון על השאלה האם בינה מלאכותית היא גולם שיקום על
יוצרו?, ועם מוחמד דראושה על פעילות משותפת של דוברי עברית וערבית בגבעת
חביבה. את העונה השנייה פתח ראיון עם
ד"ר יואב בן-דב ז"ל על מיסטיקה וקלפי טארוט, יואב פתח לי קלפים בזמן
השידור. לאחר פטירתו של יואב, שדרו קטע מן
הריאיון בקול ישראל. עוד ראיונות מעניינים מן העונה השנייה: עם הרב מנחם
בומבך – על החרדים והאקדמיה, עם ערן הדס –
על כתיבת שירה באמצעות מחשב, ועם פרופ' רון אהרוני – על מעגליות, פרדוקסים, אמנות
ומתמטיקה. ראיונות מעניינים מן העונה
השלישית – עם פרופ' שיזף רפאלי – על השלכות העולם הדיגיטלי, עם ד"ר יגאל
בן-נון – על ספרו "קיצור תולדות יהוה"
וגם על הזהות המזרחית, ועם פרופ'
צבי זמשלני – פסיכיאטר שדיבר על מחלות נפש וטען שהנפש היא סך הכול אוסף של פעולות
ביולוגיות בגוף.
ראיונות מעניינים מן העונה הרביעית – עם צביקה ניר, יו"ר
אגודת הסופרים על אגודת הסופרים, עם ניצן וייסמן – על אמנות הסיפור הקצר, ועם
פרופ' אבי ברמן – על ילדים מחוננים והקסם שבמתמטיקה. כל אלו ועוד רבים אחרים הגיעו לאולפן במכללת עמק
יזרעאל מכל קצות הארץ כדי להתראיין. לקראת
סוף העונה הרביעית, ענת שרון בלייס פרשה מתפקידה, ובפועל מילא את תפקידה משה
שלונסקי, שהיה רכז המקצועות המעשיים בחוג לתקשורת. שלונסקי, מייסד גלגל"צ לא אהב את התוכנית
שלי, הוא צמצם את תכניות האומר והתמקד בתכניות מוזיקה, צמצם את הנוכחות שלי לפעם בשבועיים במקום פעם
בשבוע, אמר שאיננו מאמין בראיונות עומק, ואפשר לי להמשיך בתכנית בתנאי שאראיין
מספר אנשים ולא אעשה ראיונות 1:1 של שעה. לעשות
רבי שיח באולפן בעמק יזרעאל, משמעותו הייתה להביא מספר אנשים באותו זמן לאולפן,
וזה לא היה פשוט. אפשר היה לשתף משתתפים
בטלפון, אבל באולפן היה רק קו אחד, כך שרק משתתף אחד היה יכול להשתתף מרחוק,
ולעיתים נקטתי במשתתפים ברב-שיח בשיטת הכיסא החם. ענת שרון בלייס הייתה שותפה לחשיבה על
התוכניות, נכחה ברובם, אפילו פעם בקשה להיות מראיינת נוספת, ובלעדיה זה לא היה
אותו דבר, בעיקר לאור כל האילוצים ששלונסקי הטיל. בכל אופן הנחיתי כמה רבי שיח מעניינים
כגון על חוק הלאום והשלכותיו על החברה הערבית עם מוחמד דראושה,
אמיר חניפאס וד"ר עידו זלקוביץ. את תכנית סיום העונה, שהייתה גם תכנית מספר
195, ותכנית הסיום לכל סדרת העמק הדיגיטלי הנחו עדי פוקס והדס גניס שראיינו
אותי. לאחר העונה הזאת עזבתי הן את מכללת עמק יזרעאל,
והן את רדיו קול יזרעאל. תכננתי לפרוש מן
הרדיו בתום העונה הזו בכל מקרה.
מערכה שביעית:
ראיונות בתחנות רדיו שונות – ובעיקר: מוטי גרנר
מלבד היותי מראיין, התראיינתי במהלך השנים מספר פעמים בתחנות רדיו
שונות.
כשהייתי ביבמ התראיינתי פעמיים בעיתון "מעריב", אבל זה
לא רדיו. הריאיון הראשון שלי ברדיו היה
כבר אחרי שהגעתי למכללת עמק יזרעאל על המכון להעצמה טכנולוגית, זה היה בתחנת רדיו אינטרנטית בתל-אביב,
המראיינת הייתה סיגל מגן שהייתה לה תכנית רדיו, והיא ראיינה אותי ועוד אחד שהיה
המרואיין העיקרי, ואני הייתי החימום לריאיון כך שהחלק שלי הסתכם בעשר דקות בערך,
מוטב שכך כי הייתי בהלם מוחלט. לאחר מכן
התראיינתי מספר פעמים בתחנות רדיו שונות – מספר פעמים ברדיו קס"ם במכון
הטכנולוגי של חולון – פעמיים ע"י זהר נוי, בתכנית הספרותית שלו, על ספרי
השירה שלי, ופעם ע"י הדס גניס שגם לה הייתה תכנית שם. התראיינתי ברדיו אינטרנטי תל-אביבי יחד עם סיגל
מגן על-ידי יהודית מליק-שירן, שלימים גם הקימה תחנת רדיו משל עצמה, בנושא ספר
הדיאלוגים בשירה המשותף שלנו. גולת הכותרת
בראיונות היו ברדיו אורנים אצל מוטי גרנר ז"ל. ממש לפני שתכנית הראיונות שלי ברדיו קול יזרעאל
יצאה לדרך, התראיינתי ראיון של שעתיים אצל מוטי. למדתי הרבה ממנו על איך לראיין.
הוא הגיע מוכן עם תחקיר מקיף שעשה עלי, ושאל שאלות מאד חכמות. ראיתי בו דגם לאיך מראיין טוב צריך לפעול. התראיינתי
אצלו במהלך השנים מספר פעמים נוספות. הייתה
לנו גם כמה פעמים שותפות – כדי להביא מרואיינים מן המרכז לצפון, הם קבלו שניים
במחיר של נסיעה אחת – קודם ראיון אצלי ברדיו קול יזרעאל, ואחר כך במרחק של 20 דקות
נסיעה, ראיון נוסף ברדיו אורנים. כאשר
סיפרתי לו על בעיותיי עם שלונסקי ונטייתי לפרוש מרדיו קול יזרעאל, הציע מיד שאבוא
להיות שותף בתכנית שלו. המפגש האחרון היה
כשהזמין אותי לרב-שיח בנושא רדיו ביום הרדיו הבינלאומי, בפברואר 2019, שלושה
חודשים לפני שנלקח מאתנו.
 |
| מוטי גרנר ז"ל ברדיו אורנים |
מערכה שמינית – אני מגיע לקול ישראל לקראת סוף
הדרך של רשות השידור
לא זכיתי לעבוד בקול ישראל, אבל יצא לי להגיע לקול ישראל, בסוף ימיה ברשות השידור. אביחי קמחי ערך תכנית שנשאה את השם היומרני
"משוררי ישראל קוראים משיריהם".
אף פעם לא החזקתי מעצמי כמשורר, אבל עמדתי בקריטריונים של אביחי ("מי
שפרסם שני ספרי שירה"), והוזמנתי להקליט.
הייתה שם אווירת נכאים של סוף הדרך, הוזמנו מספר כותבי שירה להקלטות, נכנסנו
אחד אחד לאולפן קטן שבו הקורא נמצא לבד באולפן והטכנאי המקליט נמצא מעבר לזכוכית
(ברדיו קול יזרעאל האולפנים היו גדולים יותר והטכנאי ישב בתוך האולפן עצמו). הקלטתי שני שירים שכתבתי, אחד מהם אפילו שודר
לפני שירד המסך על רשות השידור, והסדרה של אביחי לא המשיכה בתאגיד השידור "כאן". יכולתי לסמן ששידרתי משהו פעוט ב- "קול
ישראל". קישור להקלטת השיר
"מבט" בקול ישראל.
 |
| אביחי קמחי - האיש שהביא אותי לדבר בקול ישראל, לאחר שנים רבות |
מערכה תשיעית ואחרונה בשלב זה – הצצפת – הערוץ הדיגיטלי
של המכללה האקדמית צפת
לאחר שעזבתי את מכללת עמק יזרעאל נדדתי צפונה למכללה האקדמית צפת. האתגרים שעמדו בפני כאשר קבלתי את ראשות החוג למערכות מידע היו (ועודם) רבים, ולכן חזרה לשידורי רדיו לא עמדה בעדיפות ראשונה אצלי, אך לא עבר זמן עד שחיידק הרדיו היכה בי שוב. בצפת אין חוג תקשורת, ואין תחנת רדיו. לאחר התייעצות בנושא עם שלומי בן-נון מנכ"ל המכללה, שהתראיין אצלי ברדיו קול יזרעאל, העלה שלומי את הרעיון לייצר למכללה ערוץ דיגיטלי.
 |
| עשינו "קול קורא" פנימי לבחירת שם לערוץ הדיגיטלי - ומבין ההצעות שקיבלנו נבחר השם "הצצפת". |
במקור חשבנו
להקליט תכניות באולפן שנבנה בתור חדר ישיבות דיגיטלי במכללה, ואף הקלטנו שם מספר
תכניות, אך הסגרים למיניהם העבירו אותנו להקלטות מקוונות, ונשארנו שם. היתרון הוא
שאין צורך לנייד לצפת אנשים מכל הארץ, כך שקל יותר להשיג משתתפים. וכאן עברתי למדיה אחרת, עדיין המנטליות היא של
רדיו, אבל למעשה רדיו מצולם. נכנס גם הממד
החזותי. עכשיו אנחנו עומדים בעונה השנייה. כאן אני מנחה תכניות שעולות בתור הסכתים
חזותיים משני טיפוסים: "אחד עם
אחד", ראיונות עם אדם אחד בדרך כלל ממוקדים בנושא אחד. התצורה שונה מהעמק הדיגיטלי, הריאיון הוא כ –
30 דקות (עם חריגות פה ושם) ברצף ללא אתנחתא מוזיקלית. התחלתי שוב בהקלטת שני פיילוטים, ולאחר מכן
ראיינתי את נשיא המכללה, פרופ' אהרן קלרמן, בראיון שפתח את הסדרה (ואחריה שודרו
הפיילוטים). עד כתיבת שורות אלו עלו
לאוויר (בערוץ הדיגיטלי) 68 ראיונות. התחלנו בראיונות עם הסגל האקדמי של המכללה
האקדמית צפת, יש במכללה הרבה אנשים מרתקים בתחומים שונים, לא אזכיר שמות כדי לא
לקפח איש. המשכתי בראיונות עם אנשים מחוץ
למכללה, כגון מספר חברי סגל בטכניון. כעת מתמקד בראיונות עם חוקרים מכל המכללות
בארץ כדי לחשוף את המגוון והעושר המחקרי שקיים במכללות, שפחות מוכר בציבור.
הסדרה השנייה נקראת על המדוכה, וכאן בשותפות עם איתן קושניר, דובר
המכללה, ועיתונאי בעברו, אנחנו מקיימים רבי שיח (שלעיתים מתלהטות בהם הרוחות)
בנושאים מעניינים, חלקם נושאים הקשורים למדע וטכנולוגיה כגון: סיכויים וסיכונים
בבינה מלאכותית, התקפות סייבר – סיכונים ותובנות,
טכנולוגיה בבריאות. וחלקם בנושאים
אקטואליים שונים: הבאנו רב אורתודוקסי, רב
קונסרבטיבי, ורב רפורמי לדון על זרמים ביהדות; דיברנו על נשים בהייטק; דיברנו על
האקדמיה בראי החברה הערבית; דיברנו על תופעת מתנגדי החיסונים; וגם על ישראל השנייה, על מדעיב הרוח באקדמיה ובמערכת
החינוך, על מבנה האקדמיה הישראלית, וגם על גבולות השיח והסובלנות במערכת החינוך
והאקדמיה. השתתפו אנשים בכירים באקדמיה
בתעשייה ובתקשורת, ששוב תקצר היריעה מלהזכיר את כולם. עד מועד כתיבת שורות אלו ביצענו 23 רבי שיח
כאלו.
 |
| על המדוכה - הנחיית רב-שיח מרובה משתתפים היא לעיתים מאתגרת |
הראיונות ורבי השיח דורשים כמובן הכנה, לעיתים יש נושאים שאני מבין
בהם יותר, ולעיתים נושאים שאינני מבין בהם ולא כלום, ואז עלי לקרוא חומר רקע כדי
להתכונן. וכמו שלמדתי ממוטי גרנר, לכל
ראיון יש לבוא מוכן, אין כאן מקום לאלתורים.
ואם נחזור על הילד שהוקסם
מן האולפן של "קול ישראל" וחשב שיום אחד יגיע לשם כקריין, עוד לפני פרוץ
הטלוויזיה בישראל, לא חשבתי שיום אחד חלק משגרת יומי תהיה לבצע ראיונות
מקוונים. משהו מן הילד ההוא נשאר בכל
תכנית שאני מנחה.
 |
| ;וזו תמונה של הילד שחלם להיות קריין בקול ישראל כשהתחלתי לגדל זקן, בכיתה י"ב, שאל אותי המורה לפיזיקה איך אתה יודע שזקן יתאים לך? עניתי לו - עשיתי ניסויים עם חול |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה