לשחק בליגה של הגדולים:  על עמידה בראש אגודה מקצועית בינלאומית   

  

כתבתי בסקירת שנותיי בחברת יבמ על כך שיצאתי לתקופה מסוימת מחטיבת המחקר לחטיבת התוכנה, וכחלק מעבודה שלי עסקתי גם בקשרים עם גורמי חוץ בתחום של  Event Processing .  גולת הכותרת של הפעילות הייתה הקמה ותפעול של אגודה בינלאומית שנקראה  EPTS -  Event Processing Technical Society .   במסגרת זו עמדתי מספר שנים בראש אגודה בינלאומית, וכאיש המקצוע הבכיר בתחום ברמה העולמית,  זה הסיפור.

זה היה הלוגו של האגודה - איני זוכר מי עיצב אותו 

 

 

את מרבית התקופה עליה מדובר ליווה בלוג שכתבתי בשפה האנגלית, חומר רב בנושא נמצא שם, הוא שימש כמקור לסיפור זה.   העבודה שעשינו על "עמית" שעליה כתבתי, נעשתה במקביל לעוד שלושה פרויקטים עם מטרה דומה.   לימים נסקרה ההיסטוריה של התחום במאמר שפורסם ע"י ניל ליוויט  במגזין IEEE COMPUTER.    שם צוינו שנעשו ארבעה פרויקטים במקביל:  האחד בסטנפורד,  על ידי פרופ' דיויד לוקהאם,  השני ב CAL TECH  ע"י פרופ' מני צ'נדי, השלישי בקימברידג', בעבודת הדוקטורט של ג'ון בייטס,  והרביעי אצלנו במעבדת המחקר של יבמ בחיפה.   כל פרויקט הגיע מתחום אחר, ולכן לא ידענו אחד על השני.  שלושת הפרויקטים האקדמיים יצרו חברות הזנק,  ורק אחת מהם שרדה (חברת APAMA של ג'ון בייטס, שנמכרה בשלב מסוים לחברה אמריקאית).   עוד בתקופה שהייתי מנהל בחטיבת המחקר, סיפר לי אחד מהאנשים שעבדנו איתם ביבמ, שפרופ' דיויד לוקהאם מסטנפורד, מייעץ לממשלה הפדרלית בארה"ב בנושאים דומים למה שאנחנו עוסקים בהם, וכדאי שיכיר את העבודה שלנו.   באחד מביקורי בארה"ב יצרתי אתו קשר ובאתי לבקר אותו בסטנפורד (הוא כבר היה פרופסור אמריטוס, אך החזיק משרד בסטנפורד).  הוא אמר לי שיש עוד כמה חברות שעוסקות בנושא זה, והעלה את הרעיון לכונן פגישה של כל העוסקים בנושא, ולנסות לגבש דיסציפלינה אקדמית וגם תעשייתית.   אנחנו קראנו לתחום בו אנחנו עוסקים  Active Technologies ,  כאשר השם הגיע מהתחום של   Active Databases   אחד התחומים שעמדו מאחורי הטכנולוגיה.   דיויד קרא לטכנולוגיה בשם  , Complex Event Processing – CEP  וגרם לטעות קונספטואלית.  אנשים חשבו שמדובר בעיבוד מאורעות מסובך, אך הוא התכוון לעיבוד של מאורעות מורכבים, כאשר הביטוי נלקח כמקביל ל- "עצם מורכב" שמורכב ממספר עצמים, כך מאורע שנגזר ממאורעות שונים הוא "מאורע מורכב".   עמדתי מיד על הבלבול שהשם יוצר, והצעתי לקצר את השם ל  Event Processing , וכך נהגתי בהמשך.    דיויד הציע לרתום שני אנשים לארגן את המפגש:  רוי שולטה, שהיה האנליסט של חברת גרטנר, שסיקר את הנושא, וגם האמין בו,  ומארק פאלמר, שניהל את חברת "אפמה"  שכאמור נקנתה ע"י חברת אמריקנית בשם "פרוגרס"  (שמכרה את החברה בהמשך).    התכתבתי עם מארק פאלמר, ובנסיעה הבאה בארה"ב נפגשתי אתו במלון שבו גרתי, בטריטאון, צפונה לעיר ניו-יורק.  הוא הגיע מפגישות בעיר ניו-יורק ברכבת ומונית,  ולא היה לו זמן לאכול צהריים באותו יום.

מארק פאלמר שעבר בינתיים בין חברות שונות - היה השותף/מתחרה הראשון אותו פגשתי 

 

 

 ישבנו בלובי של המלון, ששם הייתה קערת תפוחים, ונראה לי שהוא חיסל את כל תכולתה.   הוא היה חיובי והסכים להשתתף בארגון הפגישה.  בינתיים עברתי לחטיבת התוכנה, ופניתי לאנשים העוסקים בקשר עם האנליסטים כדי לתאם פגישה עם רוי שולטה מגרטנר.   הם היו מאד חשדנים, והזהירו אותי שהוא איש מאד בכיר ומשפיע בקהילת האנליסטים ואסור לעשות דבר שירגיז אותו, ושאם יראו שאני מרגיז אותו, יעצרו את הפגישה.  וכך נקבעה פגישה טלפונית אתו, כאשר שלושה אנשי שיווק וקשרי אנליסטים מיבמ נמצאים בשיחה לשמור שלא ארגיז אותו, חלילה.   עם רוי שולטה נוצרה מיד כימיה, הוא הכיר את כל השחקנים בכל החברות השונות, והתלהב מהרעיון לייצר פגישה.   לאחר השיחה עקפתי את השומרים והמשכתי בקשר ישיר אתו. כעת המשכנו בשיחת טלפון של ארבעתנו, כדי לתכנן את המפגש.   אני פניתי לאנשי השיווק של יבמ שמארגנים אירועים, אבל הרעיון שנארח פגישה עם מתחרים נראתה להם מוזרה, והם לא הסכימו לתמוך בכך.  באותה תקופה גם הובלתי קבוצת עבודה של האקדמיה של יבמ (שבה לא הייתי חבר),  והיה לי תקציב מצידה לארגן פגישה פנימית של קבוצת העבודה.   השגתי מימון ממקור אחר לפגישה הפנימית, וקבלתי את הסכמתם להשתמש במימון לפגישה החיצונית, כי תוצאותיה היו אמורות להיות חלק מדו"ח האקדמיה.   כעת היה צריך לשכנע את כל השחקנים להשתתף בפגישה.  היו התנגדויות משני סוגים.  האחד:  מצד חברת אורקל – למה יבמ דווקא תארח את הפגישה?  הציעו שהפגישה תהיה אצלם.  הפשרה איתם:  הם יארחו את הפגישה הבאה.   היו חברות שלא התחברו לכותרת  Event Processing,  כי הם טענו שהם עושים  Stream Processing.  ההבדלים הם דקים, ולמעשה מדובר על גישות שונות לאותו דבר בדיוק.  רוי שולטה, שאף אחד לא רוצה להרגיז אותו,  היה פעיל מאד בלשכנע שכדאי לייצר קהילה אחת גדולה, במקום שתי קהילות קטנות,  ובסופו של דבר כל החברות הפעילות בענף, ומספר אנשי אקדמיה כולם התייצבו בהות'ורן, שבו היה בניין לחטיבת התוכנה של יבמ בארה"ב.   אחד מהאנשים המקומיים צ'אנג-שנג לי,  היה המארח מטעם המעבדה המקומית, וגם ארח את דיויד לוקהם להרצאה בסמינר המקומי יום לפני הכנס, וכך יצאנו לדרך. הפגישה נמשכה יומיים.  ביום הראשון שמענו שמונה הרצאות על הנושא מחברות שונות ואנשי אקדמיה,  וביום השני שמענו על יישומים שונים של הטכנולוגיה.  ההתרשמות הראשונה הייתה של "מגדל בבל".   אם לא הייתי יודע שמדובר על אותו דבר פחות או יותר, הייתי חושב שמדובר על טכנולוגיות שונות לחלוטין.  אנשים הגיעו מכיוונים שונים, וכל אחד השתמש בטרמינולוגיה שונה.   המסקנה הראשונה הייתה שצריך להרכיב קבוצת עבודה שתעבוד על מילון מונחים. 

התמונה היחידה שנמצאת אצלי מהפגישה הראשונה - אני משמאל, דיויד לוקהאם במרכז, רוי שולטה מימין. 

 

דיויד לוקהאם ורוי שולטה (שקיבל אישור מגרטנר להשתתף באופן פעיל) התנדבו להוביל את קבוצת העבודה הראשונה של מה שבעתיד תהיה האגודה המקצועית ופרסמו מספר גרסאות של המילון.   קיימנו עוד פגישה לאחר מספר חודשים בחוף המערבי, שחברת אורקל ארחה ובה כבר הוצגו מספר קבוצות עבודה שגיבשנו. ולאחריה הייתה החלטה להקים אגודה מקצועית שתהיה אחראית על כנסים, קבוצות עבודה, וסטנדרטים. 

הפגישה השנייה התקיימה במטה חברת אורקל באותה תקופה ברדווד סיטי, קליפורניה

 

 כאשר אני הייתי מיועד להיות יו"ר האגודה המקצועית.  מסתבר  שכאשר פעלתי בנושא זה כאיש יבמ עשיתי זאת בחוסר סמכות, כי ביבמ יש דרך חתחתים לקבל אישור.  יש ארגון שלם ביבמ שעוסק בנושא וועדות סטנדרטים ואגודות מקצועיות, שפועל מחד גיסא לקדם את מה שיבמ חפצה בייקרו, מאידך גיסא לטרפד מה שיבמ איננה חפצה בו.  אני רתמתי את הסוסים לפני העגלה,  קבעתי עובדה בשטח בלי לקבל רשות.  כאן שוב הגיעה החכמה של עשרת הדברות של היזמות הפנים ארגונית, עליה כתבתי בעבר, ובמיוחד הדיבר האומר:  "תמיד קל יותר לבקש סליחה, מאשר לבקש רשות". 

עשרת הדיברות של פינצ'וט ליזם הפנים ארגוני - הבאתי אותם כבר בסיפורים קודמים
אך הם מאד רלוונטיים לסיפור הזה.  

 

 אם הייתי מבקש רשות, נראה שלא הייתי מקבל.  לעומת זאת, ראשי הארגון שעוסק בסטנדרטים ביבמ הבינו שהלכתי רחוק מדי מכדי שיבמ תוכל בקלות לחזור בה (במיוחד שמעורב בה מישהו שאסור להרגיז אותו),   ואמרו לי שמעכשיו הם לוקחים פיקוד וידאגו שהכול יעבוד לפי הספר, וייעשה כמו שצריך.    קודם השיגו את כל האישורים, כאשר אחד המנהלים המאשרים רטן על כך שמביאים לו לאישור עובדה מוגמרת, אבל זה עבר. אחר כך עזרו בצד המשפטי של ניסוח הסכם המייסדים, ופתרו בעיות ניסוח עם חלק מהשותפים.  ביוני 2008 אחרי הריון ארוך הכרזנו על הקמת האגודה, היו בה עשרות חברות ומשתתפים אינדיבידואלים שרובם היו אנשי אקדמיה.   וכך הכרזנו על האגודה המקצועית.    קיימנו גם  DAGSTUHL SEMINAR  ראשון שהוא פורום שנמצא בטירה בגרמניה ובה מקיימים כנסים מקצועיים לדון בנושא במשך חמישה ימים. 

 

 

 

 

 

בכל סמינר דגשטול יש תמונה מסורתית של משתתפי סמינר באותו המקום.
אלו משתתפי סמינר בשנת 2007. בסמינר השתתפו גם נציגי מיקרוסופט שבחרה לא להצטרף ל EPTS 

  וגם פגישה שלישית שהתקיימה באורלנדו,  בצמוד לכנס של גרטנר. 

תמונה לא מוצלחת במיוחד מארוחת הערב במפגש השלישי באורלנדו. 
אני עומד במרכז ולשמאלי דיויד לוקהאם. שני מימין - פיטר ניבלט, שותפי בכתיבת הספר 

  מני צ'נדי ואני הוזמנו גם כ KEYNOTE SPEAKERS  לכנס שנקרא DEBS – Distributed Event Based Systems  שהיה הראשון מסוגו (לאחר אוסף של סדנאות בכנסים אחרים),  הקהילה שם הייתה קהילה שעסקה בנושאי מסרים מבוזרים,  שנשק לדברים אותם אנחנו עושים.  שכנענו אותם לחבור אתנו, ולהפוך לכנס המדעי המרכזי של קהיליית ה  EVENT PROCESSING,  תוך כדי כך שנביא לכנסים אלו גם אנשי תעשייה ולא רק אקדמיה.  הכנס קיים עד היום, אנחנו ארחנו את הכנס במטה של חטיבת המחקר של יבמ ביורקטאון הייטס ב- 2011, שם הייתי יו"ר הכנס.

 

הכנס שעשינו ביבמ בקיץ 2011 היה זמן לא רב אחרי שתכנית המחשב "ווטסון" ניצחה שני 
אלופי עולם במשחק  הטלוויזיה  !Jeopardy   
בקשנו מאחד מיוצרי המשחק לתת לנו הרצאת אורח בכנס, והוא עשה הדגמה של משחק עם
מנחה ומשתתפים מהכנס.   ווטסון ניצח גם אותם. 

 וגם השתתפתי במרבית הכנסים לאורך השנים והצגתי בהם מאמרים ו TUTORIALS

 

אחת מההרצאות הרבות שנתתי בכנסי DEBS
הפעם בברלין 2012 

 במסגרת הכנסים הללו הצגנו גם לקהילה הרחבה את התוצאות של קבוצות העבודה שלנו.   הצגנו את תוצאות קבוצת העבודה שאני הייתי פעיל בה עם אחרים בנושא של שפות שונות בתחום.    המצגת עלתה על פורום פומבי, והיו לה יותר מ 11,000 צפיות והורדות.  קבוצת עבודה נוספת עסקה בנושא של ארכיטקטורת בסיס, וגם היא הוצגה באחד הכנסים.   עשינו עוד שני כנסים פיזיים:  האחד במטה של גרטנר בקונטיקט, והשני באירופה – באוניברסיטת טרנטו באיטליה,  ועוד  DAGSTUHL SEMINAR  שבו הוצאנו את המניפסטו של התחום.   עבודה שהושקע בה מאמץ רב.  

 

כאן תמונת המשתתפים בדגשטול סמינר השני בשנת 2010 שעסק
בכתיבת המניפסטו. 

 

 פיטר ניבלט ואני סיכמנו חלק גדול מהתובנות בספר שלנו על הנושא.    היו פגישות טלפון רבות של ועדת ההיגוי של האגודה שאותה אני הובלתי (תמיד היה נציג של ארגון הסטנדרטים של יבמ לשמור עלי, אבל הם לא התערבו בשיחה בדרך כלל).  זו הייתה חוויה מעניינת,  החוכמה היא לא לנהל אנשים שאתה קובע להם את הקידום והשכר, והם כפופים לך מבחינה היררכית,  אלא לנהל אנשים שאין לך עליהם כל סמכות, שחלקם באים מארגונים שמתחרים בך, ושלעיתים יש יריבויות אישיות או אחרות.  כמות התוצאות שהצלחנו להוציא מקבוצות העבודה השונות, והעבודה המשותפת הן של אנשים מהאקדמיה והתעשייה, והן של אנשים מחברות מתחרות, היא מאד מרשימה.   אני גם החלטתי שאני מייצג כלפי אנליסטים את הקהילה ולא את יבמ, ולכן לא השתתפתי בפגישות שיווק של יבמ עם אנליסטים, אבל נפגשתי איתם לתדרוכים בכובע של ראש האגודה המקצועית,  דבר שנתן לי הרבה יותר השפעה.    לאחר שבע שנים בערך, נראה שמיצינו את עצמנו, המייסדים התפזרו למקומות שונים, ולמחליפיהם הייתה פחות מוטיבציה לפעילות, וכך הכנס האקדמי  DEBS  נשאר כפעילות יחידה של הקהילה.

ניהול של אגודה מקצועית בינלאומית היה שיעור מצוין במנהיגות, עבודת צוות,
התגברות על מכשולים, ותמרון בתוך פוליטיקה ארגונית של ארגונים מרובים.  

 

 

על הנחיית סטודנטים לתוארי מאסטר ודוקטורט

על הנחיית סטודנטים לתארי מאסטר ודוקטורט

 

אחד היתרונות הגדולים של להיות חבר סגל באוניברסיטה יחסית לחבר סגל במכללה הוא באפשרות להנחות סטודנטים לתואר מאסטר ודוקטורט.  במשך 29 שנים, שבהם הייתי 8 שנים חבר סגל בטכניון, ועוד 21 שנים במינוי של עמית הוראה בכיר נלווה, הנחיתי 30 סטודנטים לתארים הללו.  ההנחיה היוותה חלק משמעותי מהעבודה המחקרית שלי במשך השנים.  כמה מילים על כך.

 

 

 

 

ואחרי עבודה מרובה - מגיעים לטקס הענקת התארים 

 כתבתי  כבר שהסטודנטים הראשונים שהגישו הצעות למאסטר עוררו התנגדויות של אנשי שטח חקר ביצועים בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול, דבר שהוביל בהמשך להקמת שטח עצמאי של הנדסת מערכות מידע, ותכנית מוסמכים בתחום.   ארבעת הסטודנטים הראשונים שעבדו איתי היו:  רונן ערמון, שהיה איש צבא קבע, ולימים הישראלי הבכיר ביותר בחברת HP, ויזם סדרתי;  אבי גל,  כיום פרופסור בטכניון, שגם המשיך לדוקטורט (כמסופר בהמשך),  גלי רזניק-שיטרית שעברה לעבוד ביחידת המחשוב של חברת החשמל,  ודויד בוצר שעשה תואר שני במסגרת העתודה , שהמשיך גם הוא  מאוחר יותר לדוקטורט, ושאתו עבדתי גם ב IBM (הוא עדיין שם).    הם התחילו לעבוד בסוף 1990, תחילת 1991.  רונן ודויד סיימו בשנת . רונן  ערמון היה הראשון ועשה עבודה שהיא בעיקרה יישום של מערכת גדולה,  דויד בוצר עשה עבודה שמבוססת על הברקה.

יש תזות שמבוססות על עבודה קשה וממושכת, ויש כאלו שמבוססות על הברקה שסביבה
נבנית העבודה.  לפעמים ההברקה קוראת תוך כדי רחצה באמבטיה, אבל לא תמיד 

 הוא כתב אלגוריתם היוריסטי אשר פתר בעיה שהפתרון הידוע שלה היה בזמן מעריכי, וגיבש פתרון שנתן תוצאות טובות (שהוכחו על ידי אוסף של סימולציות) בסיבוכיות נמוכה.  מהתיזה שלו יצאו שני מאמרים בכתבי עת מעולים,   גלי סיימה בשנת 1993.   אבי גל מעולם לא סיים את התואר השני (שאגב הטכניון נוהג לכנות אותו "מגיסטר למדעים" מה שנשמע כמו תואר של רוקח),  אלא עבר למה שמכנים בטכניון "מסלול ישיר עקיף",  כלומר סטודנט שהתחיל תואר שני, ובשלב כלשהו, הוחלט לשדרג אותו לדוקטורנט,  לאחר שיעבור בחינת מועמדות. 

כמו בתחום הבליסטי - גם למסלול ישיר לדוקטורט אפשר להגיע באופן ישיר ובאופן עקיף 

 

  הוא עמד בכבוד בבחינת המועמדות (האמת היא שהוא היה קצת לא מאופס ובשאלה מסוימת של אחד הבוחנים הגיע ל BLACKOUT   מוחלט,  אבל אותו בוחן שבדרך כלל היה ידוע לשמצה כטורף סטודנטים לארוחת בוקר, האמין שהוא יודע את התשובה,

 

לפעמים אנשים נקלעים לקיפאון, כשזה קורה בזמן בחינת מועמדות לדוקטורט זה לא נעים
אבל גם לא בהכרח נורא 

ועזר לו לצאת מהקיפאון.

 

  בשנה השנייה שהייתי בטכניון הגיע לשנת שבתון אריה שגב, שהיה פרופסור בברקלי, והגיע לשנה בטכניון.  אבי הצטרף למחקר משותף של אריה ושלי, והוצאנו אוסף מאמרים משותפים. הייתה תקופה שבילינו שעות רבות ביום יחד, אמרתי שאני רואה אותו יותר מאשר את הבנות שלי.  במהלך עבודת הדוקטורט שלו פרסמנו יחד 5 מאמרים בכתבי עת, ו 12 מאמרים בכנסים, כמות יוצאת דופן לדוקטורנט.   

 

בדרך כלל דוקטורנטים מוציאים תוך כדי העבודה 1-3 מאמרים,  
לאבי הייתה תפוקה יוצאת דופן בתור דוקטורנט - שילוב של חריצות רבה, וגם של
העובדה שהוא עבד על הנושא המרכזי שאני עבדתי עליו.

 

אבי סיים את הדוקטורט בשנת 1995, והיה הדוקטורנט הראשון שלי. הוא המשיך לפוסטדוקטורט באוניברסיטת טורונטו ולימים חזר כחבר סגל לטכניון.   בינתיים התחלתי דור שני של סטודנטים לתואר שני.  הראשונה הייתה אנה קגנר שסיימה בשנת 1994.   היא הייתה הראשונה שכתבה את התיזה באנגלית, באותה תקופה הייתה חובה בטכניון לכתוב תזות למאסטר בעברית, שריד ממלחמת הלשונות של הטכניון.

 

 

מלחמת הלשונות מראשית ימי הטכניון על שפת ההוראה שבו, נתנה את אותותיה שנים רבות.
עד שבשנות התשעים היה דקן לימודי מוסמכים שהחליט לבצע שלוש רפורמות: היתר לכתוב
באנגלית את כל עבודות המאסטר,  כינון מסלול ישיר (לא ישיר עקיף) לדוקטורט,  ושינוי סימול תואר 
הדוקטור שהטכניון מעניק מ  D.Sc  ל Ph.D  כמקובל בכל שאר התבל 

בשלב יותר מאוחר בוטלה התקנה הזו, ורוב עבודות המאסטר החלו להיכתב באנגלית.    כל העבודות הנ"ל עסקו בהיבטים שונים של תחום מסדי הנתונים הפעילים (ACTIVE DATABASES) שהיה תחום העיסוק שלי באותה עת.   המונחה הראשונה שלי שלא בתחום הייתה ויקטוריה זמליאנקר, שאותה הנחיתי יחד עם רחל בן-אליהו, שהייתה אז פוסט-דוקטורנטית במדעי המחשב בטכניון, כיום רחל היא פרופסור במכללת עזריאלי.    ויקטוריה עשתה מחקר בנושאים שהיו קרובים יותר לתחום ההתמחות של רחל.    הגל הבא של הסטודנטים היו אלו שהיו הדור הראשון של סטודנטים לתואר שני לאחר שניתן תואר עצמאי במערכות מידע.    בוריס דהב היה הראשון בגל הזה, הוא סיים את התואר בשנת 1996,  והיה יוצא דופן בכך שגם אחרי שהלך לעבוד בחברת אורקל,  המשיך לעבוד איתי על מאמרים שהיו מבוססים על התיזה שלו, ומן התיזה שלו התפרסמו שני מאמרים בכתבי עת טובים.  אחריו היו שלושה שסיימו בשנת 1997:  רמי רשקוביץ שלאחר מכן פגשתי במכללת עמק יזרעאל (כיום הוא במרכז האקדמי פרס), טל דרורי שהיה סטודנט למדעי המחשב.  לא הייתה בעיה להנחות סטודנטים מפקולטה אחרת, אבל לחוסר מזלו התגלה סכסוך בין הפקולטות להנדסת חשמל ומדעי המחשב, שבמסגרתה הייתה החלטה בפקולטה למדעי המחשב לא לאפשר הנחייה של חברי סגל מפקולטות אחרות,  זה היה מכוון כסנקציה לגבי הפקולטה להנדסת חשמל,  נדמה לי שזו הייתה תגובה לצעד התקפי מצד הנדסת חשמל,  וכך הוועדה ללימודי מוסמכים במדעי המחשב לא אישרה את הצעת המחקר שלו.  פניתי לדקן שלי שהיה ביחסים טובים עם הדקן של מדעי המחשב, ושוחחנו אתו יחד בטלפון והסברנו לו את המצב, ואת העובדה שהסטודנט שכבר השקיע עבודה בנושא נפגע מן העניין.  אותו דקן של מדעי המחשב היה איש רודף שלום ופשרות בצורה לא אופיינית לפקולטה שהייתה אז.  הוא הזמין את עצמו לישיבה נוספת של הוועדה ללימודי מוסמכים שדנה באישור המחקר, והצליח מתחת לאדמה למצוא סיבות לכך שזה יאושר כחריג בצורה שלא תשמש לעולם כתקדים כלשהוא בשום צורה שהיא. 

שיטה מקורית לפתרון בעיות - מציאת עילה לכך שההחלטה לא תהיה תקדים 

וכך הנחיתי את טל דרורי.  בשלב מסוים הוא הגיע ל IBM,  ונראה לי שהוא שם עד היום. האחרון מבוגרי 1997   הוא אלי וייסמן שעבד ונראה לי שעדיין עובד בחברת אינטל.    הדוקטורנט השני שלי, שלמעשה הייתי מנחה משני שלו,  בשלב מסוים ביקש שאצטרף לסייע לצד המנחה הראשי שלו, דב דורי, הוא מנחם אלון-דומב.  מנחם עבד שנים רבות בחברת אמדוקס,  הוא סיים בשנת 1996  והיום הוא פרופסור במכללה האקדמית אשקלון. הדוקטורט שלו לא היה בתחום שבו עסקתי.  

בשנת 1997 יצאתי לשבתון מהטכניון, הצטרפתי למעבדת המחקר של IBM בחיפה, ולא חזרתי לטכניון.  הטכניון ביקש ממני להמשיך ללמד אחרי השבתון כעמית הוראה, והתנאי שלי היה כי ימשיכו לאשר לי להנחות סטודנטים לתארים מתקדמים, כולל דוקטורטנטים כמנחה ראשי, זכות שבדרך כלל שמורה רק לחברי סגל.  בהמלצת דקן הפקולטה הטכניון אישר את הבקשה.    וכך המשכתי להנחות סטודנטים שהיו בתהליך וגם התחלתי להנחות סטודנטים נוספים. מתי גולני שעבד תקופה מסוימת ב IBM   והיום הוא חבר סגל באורט בראודה, סיים בשנת 1998 בתקופה שהייתי בשבתון.  סטודנט נוסף שסיים בשנת 1998 בנושא שלא היה נושא העיסוק העיקרי שלי היה קונסטנטין פפרנוב, שעבד איתי על מחקר משותף שזכה למענק של משרד המדע עם עמיתים באוניברסיטת תל-אביב ובן גוריון. 

 

  חזרה לדוקטורנטים.  דויד בוצר שהיה כאמור עתודאי, התחיל לעבוד על דוקטורט במהלך שירותו הצבאי, הוא לא יכול היה לעצור בעצמו מלהתווכח על הבוחנים שלו בבחינת המועמדות, וזה עלה לו בכך שאחד הבוחנים טרטר אותו בעוד כמה סיבובים על ההצעה שלו לפני שאישר.   גם מאוחר יותר בבחינת הדוקטורט שלו, למרות הפצרותיי שהפעם לא יתווכח עם הבוחנים, החל להתווכח עם אחת הבוחנות שבשלב כלשהו עצרה את עצמה מלהגיב.

להתווכח עם בוחנים בבחינת מועמדות לדוקטורט זה הרגל רע - אך יש אנשים שחייבים 
להיות צודקים 

 

 

 לאחר שהשתחרר הגיע לעבוד איתי ב IBM,  וסיים את הדוקטורט בשנת 1999, מעבודת הדוקטורט שלו יצא מאמר אחד בכתב עת.

אסף עדי ("אסי")  שעבד איתי ב IBM,  חזר ללימודים מלאים ועשה עבודת דוקטורט על  "עמית" הפרויקט שלנו ב IBM.    באותה תקופה פתחו בטכניון מסלול ישיר לדוקטורט, ואסי היה מהראשונים שעשו זאת.  באותה תקופה לא נתנו ציונים לדוקטורט, אך הבוחנים ציינו כי זו הייתה עבודה יוצאת דופן מבחינת האיכות שלה, וכנראה עבודת הדוקטורט הטובה ביותר שהנחיתי.  תמצתנו את העבודה למאמר עב כרס (במקור:  64 עמודים),  והוא התקבל לכתב עת מוביל, ויש לו כמות יפה של ציטוטים, נכון לכתיבת שורות אלו: 354 ציטוטים .   לפני כן, הוצאנו פטנט על העבודה שעשינו, שדורג בחמישה אחוז הפטנטים בעלי הערך העסקי הגבוה ביותר ליבמ, דבר שהביא לנו פרס כספי. גם לפטנט יש ציטוטים רבים.   

 

 

אסי סיפר לי בפעם האחרונה שפגשתי בו שעשר שנים אחרי שסיים דוקטורט הוא גילה שדקן לימודי מוסמכים צירף מכתב שהסתתר אחורי התעודה שבה כתב שעבודתו דורגה כעבודה מצטיינת 

אסי חזר ל IBM עוד לפני סיום הדוקטורט,  והוא עדיין שם.  הוא סיים את הדוקטורט בשנת 2003.

 

דוקטורנטית נוספת שגם היא הייתה שנים ארוכות ב IBM  היא אירית בולדו.  היא עבדה בהנחייה משותפת עם פרופ' יובל שחר מאוניברסיטת בן-גוריון על נושאים הקרובים יותר אליו,  היא סיימה את הדוקטורט בשנת 2007.

 

הדוקטורנט האחרון שלי היה שגב וסרקרוג,  שגם הוא עבד איתי ב IBM, וממשיך לעבוד שם עד עצם היום הזה.  שגב היה בהנחיה משותפת של אבי גל (שעצמו היה כאמור דוקטורנט שלי),  ושלי,  כך שמבחינה אקדמית אני גם אבא שלו, וגם סבא שלו.   באתר הקשרים הגנאלוגיים של הנחייה לדוקטורט שלי הוא מופיע פעמיים ברשימת הצאצאים האקדמיים  

 

לגבי שגב יש לי פיצול אישיות - אני גם האבא האקדמי שלו וגם הסבא האקדמי שלו. 

אגב נכדים אקדמיים,  אחד הדוקטורנטים של אבי גל היה חגי רויטמן שעבד בזמנו ב IBM.   יום אחד באמצע פגישה שהשתתפתי בה נכנס חגי לחדר הישיבות, ואמרתי: הנה הגיע נכדי היקר.  אנשים הסתכלו בתימהון עליו (שהתנשא בערך 20 ס"מ מעלי) ועלי וניסו להבין אם יש בינינו קשר משפחתי,  ואז הבהרתי שמדובר בנכד אקדמי.  אבי גל הנחה גם לדוקטורט שני מסטרנטים שלי מהעבר: רמי רשקוביץ ומתי גולני.

סטודנטים נוספים לתואר מאסטר שסיימו בשנות האלפיים הם:

·      רון שר,  בהנחיה משותפת עם יריב ארידור.   סיים בשנת 2000.

·      מיכל שמואלי, שיותר מאוחר עשתה דוקטורט בארה"ב וגם היא הגיעה ל IBM. סיימה בשנת 2003

·      עמית פישר,  שלאחר מכן גם הוא עבד איתי ב IBM,  עבר לארה"ב ועבד באמזון, וכיום במטא (פייסבוק).  עמית עשה תזה בהנחיה שלי , בעזרתו של שגב וסרקרוג שהיה דוקטורנט באותה תקופה.   מהתזה שלו יצא מאמר בכתב-עת ומאמר בכנס שהתקיים בטאיוואן.  והוא נסע על חשבון מענק כלשהו בטכניון לכנס.    עמית סיים בשנת  2004, כאמור הגיע ל IBM.  אני חשבתי שיש לו פוטנציאל רב, והצעתי לשכור אותו בדרגה גבוהה יותר מאשר מקובל למתקבלים חדשים.  המנהל שלי התנגד, אך לא עבר זמן רב והוא הודה שטעה, וכך עמית קודם במהירות חסרת תקדים.  בהמשך הגיע להיות מנהל בכיר במעבדה לפני שעקר לארה"ב.    

מסתבר כי יש החושבים שאחד ממאפייני החשיבה הימנית השמרנית היא
שאסור להודות בטעויות.  טוב שלא כולם חושבים כך 

 

 

·      בוריס שולמן, שהיה מן האנשים שעבדו איתי ב IBM   ולמדו לתואר שני תוך כדי עבודה, סיים בשנת 2005.   בוריס גם הוא נדד לארה"ב, עבד במיקרוסופט וכעת עובד בפייסבוק.

·      איילת ביגר, שגם היא עבדה איתי ב IBM, וגם היא נדדה לארה"ב ועובדת כעת בחברת RSA.  איילת סיימה בשנת 2007.

·      גיא שרון, שאתו עבדתי שנים רבות ב IBM,  גיא עדיין ב IBM אם כי עבר לאוסטרליה.   התיזה של גיא, שפרסמנו ב IBM SYSTEM JOURNAL  זכתה למספר יפה של ציטוטים (91 ציטוטים בעת כתיבת שורות אלו).  היא גם הייתה הבסיס למה שהורחב יותר מאוחר לספר שכתבתי עם פיטר ניבלט. גיא סיים גם הוא בשנת 2007.

Event Processing Network - מושג מפתח שהגדרתו הראשונה הפורמלית הייתה בתזה של גיא

·      אלכס קופמן, גם הוא מן האנשים שעבדו איתי ב IBM, ולמדו לתואר השני תוך כדי עבודה.  אלכס עבד עד לא מזמן ב IBM, כיום עובד באמזון, בישראל.   אלכס סיים בשנת 2009.

·      אלעד מרגלית, שלשם גיוון לא הגיע מ IBM,  ושהוריו היו שניהם מהדור שלי ביחידות המחשב בצה"ל , הפך לאחר מכן ליזם.   אלעד סיים בשנת 2009

·      הדס שומוביץ סיימה בשנת 2010

·      אלה רבינוביץ, שגם היא עבדה איתי תקופה ארוכה ב IBM,  עשתה תזה בהנחיה משותפת של אבי גל ושלי, סיימה בשנת 2011.  בשלב מאוחר יותר עשתה דוקטורט באוניברסיטת חיפה,  פוסט-דוקטורט באוניברסיטת טורונטו.  ולאחר מכן חזרה ל IBM.

·      אליאור מלול, סטודנט למדעי המחשב, שהיה בהנחייה משותפת של יוסי גיל ושלי, סיים בשנת 2013.  אליאור עבד באותה תקופה באינטל, ומאז עבר מספר גלגולים.  כעת הוא עובד בחברת הזנק בשם  טוויגו.

·      דמיטרי גאידאר, סיים בשנת 2016. ועובד באינטל.

·      שי נחום,  אחרון חביב,  הנחייה משותפת שלי ושל אסף שוסטר, בנושא של סייבר התקפי, ששנינו לא ממש מבינים בו.  שי עסק בכך במערכת הצבאית, והיום יש לו חברה בתחום זה.  הוא סיים בשנת 2019.  וכך פג המינוי שלי שאיפשר לי לשלם על מנוי בבריכה במחיר טכניון.

סייבר התקפי - לתקוף את מי שתוקף אותך, נושא שאיני מבין בו הרבה
אבל שי הוא מומחה בנושא 

סך הכול הקדשתי זמן רב ל- 30 המונחים שלי במשך השנים.  מבחינתי – כולם היו בניי ובנותיי, ואני גאה מאד בכך שחלק ניכר מהם הגיע רחוק (כנראה, למרות שהיות מונחים שלי). 

 

כולם היו בניי - המחזה הידוע של ארתור מילר.  ראיתי אותו בשנות השבעים עם
חנה מרון ויוסי ידין - זה היה המשחק הטוב ביותר שראיתי אי פעם בתאטרון, בארץ ובחו"ל