על גידול זקן  

כך נראיתי בסוף כיתה י"ב בגיל 17 

בכיתה י"ב קרו דברים רבים: מלחמת יום הכיפורים, בחינות הבגרות, הגשת החיבור השנתי,  התייצבות בלשכת הגיוס ועוד.   אחד המאורעות שהיו לו תוצאות ארוכות טווח הוא התחלת גידול זקן,  יש לי מעט תמונות מן התקופה הזו, אך כך נראיתי בסוף כיתה י"ב. 

כיום חלק ניכר מן הצעירים מגדלים זקן, אך באותה תקופה זה לא היה נפוץ, למעשה הייתי היחידי בכיתה, ובשכבה כולה אחד היחידים.    הופעת הזקן על פניי גם גררה תגובות.  אחד מחבריי אמר לי: "אני מקנא בך שאתה יכול לגדל זקן, גם אני הייתי רוצה". שאלתי אותו בהפתעה:  "אם אתה רוצה מה מפריע לך?  אתה חושש שהזקן לא יצמח לך?".  ענה לי :  "אתה באמת לא מבין?  אתה רואה עוד מישהו בכיתה עם זקן?  לגדל זקן זה דבר לא "מקובל".  אתה מתנהג כמו ילד מוזר שלא אכפת לו מה חושבים עליו,  אני לא יכול להרשות לעצמי לעשות משהו שהוא לא מקובל".   זו הייתה תובנה מעניינת, ובאמת הייתי על תקן של "ילד מוזר", פעם אחת הבנות בכיתה כינתה אותי כך בפניי, אמרתי לה: "נכון", אמרה לי שהיא לא התכוונה לכך בתור מחמאה.   הואיל והגעתי למסקנה שממילא לא אהיה "מקובל", הפכתי את חוסר האכפתיות למה אחרים חושבים עלי  לאידיאולוגיה,   בסגנון של  הפיכת הלימון ללימונדה.   המורה הראשון ששם לב לכך שחתימת זקן החלה לבצבץ אצלי היה המורה לפיזיקה, פיני ליפקונסקי,  הוא שאל אותי: "איך אתה יודע שזקן יתאים לך", עניתי לו שעשיתי ניסויים עם חול, בתור פיזיקאי התשובה הניחה את דעתו,  אמרתי לו את האמת, התמונה הזו היא מגיל צעיר יותר שבו קישטתי את פניי בזקן מחול על שפת הים.

בגיל הילדות נהגתי לייצר זקן מחול על שפת הים 

האמת היא שמשחר ילדותי היה ברור לי שאגדל זקן,  מדוע?   כי היה טבוע בי שזקן הוא חלק מהאישיות שלי.  אבא שלי כלל לא אהב את הרעיון, כי היה אדם בעל חוש אסתטי מפותח, וזקן לא היה חלק מן האסתטיקה שלו.     לקראת הטירונות גידלתי זקן נוסח הרצל (זה גם היה הכינוי שלי בטירונות),  כדי שלא יהיה עלי להתגלח,  אך בדרך כלל אני מעדיף זקן יותר דליל,  ניצלתי חופשה קצרה אחרי הטירונות כדי לקצץ את הזקן בצורה המועדפת עליי.

 

התמונה היחידה מן הטירונות  עם הזקן נוסח הרצל - תמונה קצת מטושטשת 

בצעירותי  כשאנשים שאלו אותי מדוע אני מגדל זקן עניתי תמיד:  "הזקן גדל באופן טבעי, צריך לשאול אנשים שמגלחים את הזקן מדוע הם פועלים נגד הטבע". כשהייתי בצבא, אחד מהאנשים ביחידה סמוכה התחיל לגדל זקן,  ופעם בא אלי ושאל בדיסקרטיות:  "איך אפשר לאכול מרק עם זקן בלי להתלכלך".  עניתי לו שאם הוא מתעקש ללכת עם זקן פרא, כדאי לפחות שידלל את השיער במקום שבו השפם מתחבר עם הזקן וכך לא יהיו לו בעיות מרק.  מאז חלפו מים רבים בנחלים, ונראה לי שהיום מי שלא מגדל זקן בגיל הנעורים יכול להסתכן בכך שלא יהיה מקובל.