 |
| שתי עוגות ממקורות שונים |
בשרותי הצבאי, ביחידה 180, יחידת המחשב של חיל
האוויר, הייתי בגף מעורב של דתיים וחילוניים.
אחד מהם ניסה לשכנע אותי שאני בגדר "תינוק שנשבה", אבל הייתה לי
השקפת עולם מגובשת בנושא, ולא חשתי בחיסרון רוחני. לא היו חיכוכים בענייני דת, אבל היה נושא אחד שחייב הסדרה: נושא
העוגות. המנהג היה להביא עוגות לכולם ביום
ההולדת. וגם לרגל עלייה בדרגה. חלק מן
הדתיים אצלנו הקפידו על כשרות קלה כחמורה,
ולכן לא יכלו לאכול עוגה שנאפתה בתנור של חילוניים שאינם מקפידים על הפרדה
בין בשר ובין חלב. הסיכום היה כך: כאשר דתי מביא עוגה אין בעיה. כאשר חילוני מביא עוגה תוצרת בית, הוא מתבקש גם
לרכוש עוגה נוספת לדתיים בקונדיטוריה מסוימת שהדתיים כולם הסכימו עליה. כך הושג דו-קיום בנושא חשוב זה. אחד הדתיים התבדח שכאשר דתי מביא עוגה,
החילוניים מתבקשים למרוח עליה "אבקת חזיר" כדי שירגישו בביית.
ובמאמר מוסגר: אני לא הייתי מעולם אמון על בישול או אפייה, אך תמיד הבאתי עוגה תוצרת בית, כי הייתי מוכשר מספיק למצוא בכל שנה מתנדבת לאפות עבורי עוגה. פרט לפעם אחת שבה הייתי בעיצומה של דיאטה ובאותו יום היה יום של פירות בלבד, הבאתי במקום עוגה סלסלת פירות גדולה, אך זה לא ממש התקבל בהבנה על ידי חבריי. באחת השנים בדיוק כאשר חשבתי מהיכן תגיע העוגה ליום ההולדת בשבוע הבא פנתה אלי אחת מחברותי לגף, והזכירה לי שיש בשבוע הבא הופעה של שלום חנוך בבסיס אשר פתוחה בלא תשלום לכל חיילי הבסיס ובני/בנות לוויתם. שאלה אותי אם אני מתכוון ללכת, ואם כן – האם אוכל להביא כבת לוויתי את אחותה הצעירה שמאד רוצה להיות בהופעה של שלום חנוך. מיד שאלתי אותה אם אחותה יודעת לאפות עוגות, והיא ענתה לי שהיא אופה מצוינת. וכך נוצרה עסקת ברטר: הופעה של שלום חנוך תמורת עוגה (שאכן הייתה מצוינת). נראה ששני הצדדים לעסקה יצאו מרוצים.
 |
| עסקת ברטר שמשתלמת לשני הצדדים |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה