טוב שם משמן טוב
בגיל שמונה עשרה וכמה ימים שמתי פעמי באוטובוס למשרד הפנים, המטרה הייתה
לשנות את השם. כשעליתי לאוטובוס עוד לא ידעתי מה יהיה השם שאכתוב בטופס שינוי
השם. זה הסיפור מאחרי השם.
 |
| היה זה קהלת שעמד על חשיבותו של השם |
בגיל 11 כמדומני קיימתי שיחה ראשונה עם אבא שלי על נושא שם
המשפחה, אמרתי לו שאני סבור שעלינו להמיר
את השם בשם עברי. תשובתו
לא הייתה חד משמעית, מחד גיסא הוא אמר
שלשם המשפחה יש היסטוריה של דורות ולא נשארו הרבה אנשים שנושאים את השם הזה, מאידך גיסא הוא אמר שגם הוא חשב בעבר שכדאי
להחליף את השם. עניתי לו שהשם אותו אנחנו
נושאים איננו שם המשפחה שיש לו היסטוריה של דורות, אלא שיבוש שלו. שם המשפחה המקורי נכתב בפולנית Winnykamien, כאשר W מבוטא כ V. אינני יודע אם אני יכול
לבטא באופן מדויק את השם, כי למשל האות y בשם כמדומני מבוטאת עם משהו שבין חיריק לצירה. כאשר אבא שלי עלה לארץ הוא שינה במקצת את השם
לשם שיותר קל לבטא בעברית - Winikman (ויניקמן). וכך נולדתי עם השם הזה. השם המקורי פירושו בפולנית הוא אבן-יין. אחד
הפירושים לשם הוא גת, האבן עליה דורכים את הענבים, ויש גם פירוש אחר במילון: משקע גבישי של מלח אשלגן חומצי, הנוצר בתהליך
הפקת היין לאחר שהיין תסס.
וזו גת עליה דורכים את הענבים
אין לי מושג מה הקשר של משפחתי מדורי דורות לאבנים או ליין
אינני יודע כיצד משפחתי מדורי דורות הגיעה לשם זה, אך למיטב ידיעתי הייתה משפחה יחידה שנשאה את השם
הזה, לכן כל מי שנשא את השם הוא קרוב משפחה, על מחקר תולדות המשפחה אכתוב בנפרד. קרוב
משפחה אחר מבטא את שמו ויניקמין (עם שלושה חיריקים), שגם הוא קירוב לא מדויק לשם
המשפחה, ויש גם קרובים ששינו את שמם לויינשטיין
– שזו הגרסה הגרמנית לשם, אבל רוב הויינשטיינים אינם קרובי משפחתי. בכל מקרה הייתי בעד עמדתו של בן-גוריון שיש
לשאת שמות עבריים.
אני יודע שיש חולקים עלי, ויש החוזרים אחורה לשמות לע"ז
אך בנושא זה אני מסכים עם בן-גוריון.
הזהות שלי כרוכה בשפה העברית ואין לי שורשים אחרים
היו לי מספר שיחות עם אבא שלי ואמרתי לו שוב ושוב: אני אינני מוכן לשאת שם לא עברי, אם תחליף את השם – אשא את השם שתבחר, אם לא תחליף
את השם עד שאגיע לגיל שבו אהיה זכאי להחליף שם בעצמי – אחליף את השם בלעדיך.
ומה לגבי השם הפרטי? אבא
שלי רצה לקרוא לי צבי על שם אביו, אבל לאימא שלי היה אח בשם צבי, כך שזה היה יוצר
כפילות בתוך המשפחה. אימא שלי רצתה לקרוא
לי אַיַּל, בעל חיים אחר מאותה משפחה, אבל
פחדה שאנשים יבטאו זאת כ:אֱיָל,
והיא לא התכוונה שיהיה לי שם עם חטף סגול שמציין משמעות אחרת.
בסופו של דבר החליטו על עפר בתור שם ראשון וצבי בתור שם שני. אבא שלי אמר לי פעם בבדיחות הדעת, שאני נושא את שם אביו שהיה נמוך קומה, ולכן נהגו לכנות אותו "קליינע הירש" כלומר צבי קטן, וצבי קטן, הרי הוא עפר.
העפר המפורסם ביותר הוא במבי - שאגב הוא אייל צעיר.
גורי האייל וגורי הצבי שניהם קרויים בשם עפר.
ההורים שלי חשבו שאת השם
כותבים בכתיב מלא, לכן בתעודת הזהות אני מופיע בתור "עופר", אבל מגיל
צעיר העדפתי לכתוב את השם בכתיב חסר (את ההסבר הבלשני אחסוך לכם), ואני מעריך מאד
אנשים שזוכרים זאת, ומעריך פחות אנשים
שכותבים את שמי בכתיב מלא. עד שסיימתי
את התיכון, היה נדיר שקראו לי כך (בעיקר: מורים בבית הספר), בביית היה לי
"כינוי חיבה" מגיל אפס בערך. אם אבא שלי היה קורא לי בשם ידעתי שאני
בצרות, כי הוא קרא לי כך רק בעת עברה וכעס.
בבית הספר הצלחתי לצבור כמות מדהימה של כינויים במשך השנים (שאת רובם לא
ממש חיבבתי). בגיל 17 סיימתי את התיכון,
והחלטתי שמכאן ואילך אעמוד על כך שאנשים (מחוץ למשפחה) יקראו לי בשם, ולא אסכים
לכל כינוי (מאז צברתי עוד כמה כינויים, אבל בדרך כלל כינוי פרטי של אדם יחיד).
נחזור לשם המשפחה, אבא שלי
בשלב מסוים שקל לשנות את שם המשפחה ל- "בן צבי" כדי להנציח את אביו, אבל
מעולם לא עשה זאת. בלי לדעת על כך, בן
דודי אילן שינה לאחר שנים את שמו לבן-צבי, על שם אביו (ד"ר אילן בן-צבי הוא
מנהל מחלקה פנימית בביה"ח שיבא).
גיל 18 התקרב, ואתו עשיתי שיחה אחרונה עם אבא שלי בנושא, הזכרתי לו
שעוד מעט אוכל לשנות את שמי על דעת עצמי, ואני מתכוון לעשות זאת. תגובתו של אבא שלי הייתה: "נראה אם יהיה
לך אומץ". וכך מצאתי עצמי באוטובוס
בדרך למשרד הפנים במטרה לשנות את השם.
כשעליתי לאוטובוס וגם כשירדתי ממנו לא הייתי עוד מגובש באיזה שם אבחר.
זו הייתה תקופת בחינות בטכניון, ובחודש העוקב עמדתי להתגייס כך שזה היה היום היחידי שהסתדר לי. את ההחלטה קבלתי כאשר ישבתי מול הפקיד ומילאתי את הטופס.
לא נועצתי באיש לגבי בחירת השם, גם לא עם גדוד מגני השפה
וכיצד מקבלים החלטה גורלית כמו שינוי שם בלהט הרגע? האמת היא שהגעתי עם שלושה שמות חלופיים לבחור
מתוכם. אם הייתי רוצה לעברת מילולית את
השם היה עלי לבחור בשם "גת", אך לא חשתי שזה השם אותו אני רוצה
לשאת. השם שבחרתי בגיל צעיר בתור
פסבדונים שחתמתי על סיפורים קצרים שכתבתי היה "גל". חוץ מכך שהייתי חובב ים, לא הייתה סיבה לבחור
בשם הזה, וגם מישהי שהערכתי את דעתה לא התחברה לשם, אבל השם עדיין נשאר ברשימה. עברתי לשמות שמקשרים בין ההיסטוריה המשפחתית
לבין השפה העברית. היו לי קרובי משפחה
שכאשר היה עליהם לבחור שם עברי (כי הם יצאו לשליחות דיפלומטית) בחרו שם שנלקח
משמות המשפחה המקוריים של שני בני הזוג: מכל שם נלקחו האות הראשונה והאחרונה,
ולמרבה המזל הם מצאו צירוף של ארבעת האותיות שהיה מילה עברית. לקחתי את שמות המשפחה של הורי – וגזרתי מהם
ארבע אותיות לפי האלגוריתם הזה. משם
משפחתה המקורי של אימא שלי (סטמפובסקי) גזרתי "ס" ו "י", ומשם
משפחתו של אבא שלי גזרתי "ו" ו "נ". ומיד קבלתי את הצירוף: סיון, שהוא גם החודש
העברי שבו נולדתי.
נולדתי בכ"ט סיון , כמעט ברגע האחרון שעוד היה סיון
האמת הייתה שהייתי פסע
מלבחור בשם זה, אך לבסוף בחרתי בשם חליפי
"עציון", שהוא על משקל שמו של הנשיא השלישי של מדינת ישראל – זלמן שזר.
את השם "שזר" בחר כראשי תיבות של שמו המקורי (שניאור זלמן רובשוב).
שזר היה נשיא המדינה ברוב תקופת נעורי, ושימש לי השראה בבחירת השם
לפי האלגוריתם הזה הייתי
צריך לגזור מהשם המקורי (עפר צבי ויניקמן) את השם "עצו", שאמנם היה מילה
עברית בהטיית שייכות, אך זה לא נשמע כמו שם. וכאן אימצתי את שיטת האות הראשונה
והאחרונה מן האלגוריתם הקודם – לקחתי מעפר את האות ע, מצבי את האותיות צ, י ומויניקמן את האותיות ו,נ – וקבלתי עציון. וכך אני נקרא עד עצם היום הזה.
עציון למעשה הוא חורש של עצים צעירים
חזרתי הביתה וסיפרתי להורי
על החלפת השם, אבא שלי כלל לא אהב את הצעד הזה, אבל אמר לי שהוא גאה בי שהיה לי
אומץ לעשות משהו שאני יודע שהוא מתנגד אליו.
הפקיד במשרד הפנים אמר לי שבאותו כסף אני יכול לשנות גם את השם הפרטי,
חשבתי על זה, אולי להוריד את ה- "צבי", כי נראה לי שלשאת שני שמות
פרטיים זה גלותי. אבל הגעתי למסקנה שבשביל
אבא שלי זה יהיה יותר מידי, ונשארתי כך.
הואיל ושיניתי את שמי מספר שבועות לפני הגיוס, הצלחתי לבלבל את צה"ל,
שלא בדיוק הבין מי אני, וזה עלה לי בשהות בבקו"ם של 12 יום, עד שהתאפסו וזיהו
אותי.
מעניין שאת השם "עפר" בדרך כלל אנשים מן התפוצות יודעים לבטא נכון. כשהייתי בצבא שיניתי גם שם את הכתיב מ Ofer ל Opher, אחרי שמישהי שהייתה איתי בצבא אמרה לי שבן זוגה כותב את השם כך, וזה נראה לי מתאים. לעומת זאת את השם "עציון" שאותו אני כותב Etzion , מבטאים בכל מיני צורות שונות ומשונות, כי הרי באנגלית הרעיון לבטא שם כמו שהוא נכתב הוא לא ממש אופציה.
הטלת קובייה היא דרך לקבלת החלטות ברגע - אבל בה מעולם לא נקטתי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה