פגישה באקראי

 

וּלְאַחַר חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים נִפְגְּשׁוּ בְּאַקְרַאי

שָׁאֲלָה: זוֹכֵר אוֹתִי? עָנָה: בְּוַדַּאי

וְהִרְגִּישׁ כְּאִלּוּ הִכָּה בּוֹ הַבָּרָק

וְרָצָה לוֹמַר לָהּ זֹאת.  אֲבָל שָׁתַק

וְרָצָה מְאֹד לָתֵת לָהּ חִבּוּק

וְלוֹמַר שֶׁמֵּאָז אָמְרָה לוֹ: רְאֵה זֹאת כְּסוֹף פָּסוּק

זָרְמוּ מַיִם רָבִּים בַּנְּחַלִים

וְצָעַד בַּהַרְבֵּה שְׁבִילִים

אַךְ תָּמִיד נִשְׁאֲרָה לוֹ פִּנָּה חַמָּה אֵלֶיהָ

וְהוּא שָׂמֵחַ לִרְאוֹת אוֹתָהּ פּוֹרַחַת וּמְאֻשֶּׁרֶת בְּחַיֶּיהָ

אֲבָל בְּמָקוֹם זֹאת נִהֲלוּ שִׂיחַת חֹולִין מִסְפָּר דַּקּוֹת

עַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַמִּשְׁפָּחוֹת

וְנִפְרְדוּ לַשָּׁלוֹם וְהָלְכוּ לְדַרְכָּם

וְחָשַׁב שֶׁאֶלֶף דְּבָרִים לֹא אָמַר

וְעַכְשָׁו זֶה כַּנִּרְאֶה כְּבָר מְאֻחָר

וְחָשְׁבָה כְּשֶׁדִּמְעָה קְטַנָּה נוֹשֶׁרֶת מֵאֵלֶיהָ

שֶׁהוּא לֹא הָיָה כָּל כָּךְ נֶחְמָד אֵלֶיהָ