קולות מתפצלים: הפרק הראשון: תגלית ענקית או רמאות?

 

קולות מתפצלים 

חלק ראשון: פרק 1

תגלית ענקית או רמאות?

14.9.2033 עולם בטא

פעם אחת בחיים יש לי הרגשה שעליי להיות שותף להחלטה האם יש כאן באמת נקודת מפנה בחיי האנושות, לא פחות.                                                          יו אן

יו אן

אני סובב כארי בסוגר בחדר המלון הנוח שלי בתל אביב, עובר בראשי שוב ושוב על מה שעתיד לקרות מחר. הנטל המוטל על כתפיי ועל כתפי עמיתיי הוא כבד. עלינו להחליט האם אנחנו עדים לאחת התגליות הכבירות ביותר בתולדות האנושות או תרמית מתוחכמת, ואני לא משוכנע שיש לי, או לנו, את היכולת להכריע בנושא. אני משתדל לגשת לנושא ללא משוא פנים וללא דעה קדומה. הצוות שלנו כולל את מרינה קוונטין ריקין, ראש הסגל של AAAS, האגודה שמוציאה את כתב העת וגם "קצין המבצעים" שמארגן את כל האירוע, כלת פרס נובל בביולוגיה, פרופ' פמלה האריס, מאוניברסיטת מלבורן באוסטרליה, וכן סר אדמונד נוקס, פרופ' אמריטוס מאוקספורד שהוא נשיא החברה המלכותית הבריטית למדע וחתן פרס נובל בכימיה שהסכים לשמש כמשקיף. פמלה ואני, שהוחלט שנשמש כסוקרי המאמר, התבדחנו על כך שסר אדמונד הוא יורשו של ניוטון עלי אדמות שהחזיק באותה משרה, ושהוא גם נשיא של מוסד מלכותי. היחיד שלא היה מוכר לאף אחד מאיתנו ושהיה שותף לצוות המצומצם היה עמית לביא, חוקר פרטי עם זקן פרוע שקוונטין שכר. לא ידענו לשם מה אנחנו צריכים חוקר פרטי בצוות עד שקוונטין הבהיר שעמית מומחה באיתור הנפטרים שאיתם ננסה לתקשר. כל אחד מאיתנו חתום על מסמך מטיל אימה לשמירה על סודיות, ואנחנו יודעים שמעבר לנו גויס גם צוות מצומצם מאוד שיצלם ויקליט את המפגש.

***

שמי לי יו אן, וכן, יו אן הוא השם הפרטי. נולדתי בסינגפור, וכמו שאומרים אצלנו אני "רחוק משפחה" של לי קואן יו, מייסד המדינה שלנו. מזה שנים שאני חי בארצות הברית ועיקר הפעילות שלי מתקיים שם. לתל אביב הגעתי לצורך המשימה הכל כך חשובה שהוטלה עליי. ועל אף שקטונתי מלהשוות עצמי לאלברט איינשטיין המנוח, אני לא מתבייש לומר שכמוהו אני פרופסור לפיזיקה תאורטית, וכמוהו אני מועסק במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון, וכמוהו אני חתן פרס נובל. בין שלל עיסוקיי, אני גם חבר בצוות העורכים של כתב העת היוקרתי Science.
הכול החל כאשר מרינה סוקולובה, פרופסור לביולוגיה חישובית בפרינסטון, חברה קרובה וגם העורכת הראשית של Science פרצה למשרדי בוקר אחד. היא נראתה נסערת לגמרי, התיישבה על הכיסא מולי ושאלה, "קראת?" לא הבנתי על מה היא מדברת. זו הייתה שעת בוקר מוקדמת יחסית, הגעתי למשרד רק לפני מספר דקות ואפילו לא פתחתי את המחשב. "על מה את מדברת?" היא נופפה לי בידה, "שלחתי אליך מייל אתמול בערב. תסתכל." היא נשענה לאחור על הכיסא, מנסה לשמור על סבלנות שידעתי שלא הייתה לה, בשעה שפתחתי את המחשב. נכנסתי לתיבת המייל ופתחתי את ההודעה ממנה שאליה צורף מאמר. התחלתי לקרוא והרגשתי את גופי נמתח יותר ויותר. העפתי לעברה מבט והיא הנהנה וסימנה לי להמשיך לקרוא. המאמר, שנשלח אליה להערכה ופרסום בכתב העת, טען, לא פחות, כי התודעה ניתקת מהגוף בזמן המוות, וכי ניתן לתקשר עם תודעה כזו שנמצאת בעולם המתים באמצעות ערוץ תודעה. למאמר התלווה גם קישור לסרטי וידאו שהדגימו אוסף של דיאלוגים עם שני אנשים שנפטרו. על המאמר היו חתומים שלושה אנשים רציניים מאוד בעולם המדעי, שלושתם ממכון ויצמן למדע: פרופסור רעות גיל, שהכרתי כפיזיקאית בעלת שם עולמי עם רעיונות פורצי דרך; פרופסור גדעון קשת, דקאן הפקולטה לפיזיקה שם, פיזיקאי ידוע עוד יותר; וכן פרופסור דרורית דגן, חברת האקדמיה הלאומית למדעים שלנו, ומדענית מאוד בכירה בתחום הביולוגיה ההתפתחותית שמרינה ואני הכרנו. "מה את חושבת?" שאלתי את מרינה כשסיימתי לקרוא. עיניה בהקו בלהט שהכרתי ממחקרים שביצעתי איתה בעבר, היא הייתה נעולה. "אני חושבת שאם הדברים אכן נכונים, מדובר באחת מפריצות הדרך המדעיות הגדולות בכל הזמנים, אם לא הגדולה מכולן, ואני אשמח להביא את המידע הזה לכלל העולם. רק תאר לעצמך..." היא נאנחה, "קולות מן העבר בהווה," היא נשמעה כאילו כבר החליטה ואני ניסיתי לאפס, "אנחנו לא בטוחים שמה שנאמר כאן נכון, את יודעת את זה, נכון? זה נשמע מוזר, על גבול המדע בדיוני." ידעתי שהיא מבינה שאני צודק על אף שניסתה להמעיט בכך, "יכול להיות," אמרה בהתלהבות, "אבל תאר לעצמך שהכול נכון?" את האמת, אם הנאמר במאמר נכון, גם אני ידעתי שמדובר בתגלית שתגרום לטלטלה בעולם המדעי כולו, החל מאלה החוקרים את ההיסטוריה וכלה בפיזיקאים ומתמטיקאים. "אני מקימה צוות שיחקור את הנאמר במאמר," אמרה בשקט, "ואני רוצה שאתה תהיה חלק ממנו." נדהמתי, "אני?"
מרינה הזדקפה, "למה? אתה חושב שיש מישהו מתאים יותר ממך?"
"לא, זה בסדר, פשוט הפתעת אותי. ומה עם כל המאמרים האחרים שממתינים לבדיקה?"

"אתה יכול לשחרר הכול ולהתעסק רק בזה," אמרה בביטחון, "אמצא כבר מישהו שיטפל בשאר." היא נעמדה ליד פתח הדלת ואמרה, "זה מיותר אבל בכל זאת אומר. אני צריכה שתשמור על סודיות כאן. כל עוד הדברים בבדיקה אני לא רוצה שדבר ידלוף החוצה." מרינה הוסיפה שיצרה קשר עם דרורית, והתברר לה שכדי לשחזר את הניסוי יש צורך להשתמש במכשירים שהם פיתחו, ושכרגע הם מסוגלים להתקשר רק עם נפטרים ישראלים שנפטרו בחודשים האחרונים, אך הם מרחיבים את העבודה כדי שתכלול גם נפטרים משאר העולם. מרינה קבעה שנעשה ניסוי בשחזור התוצאות תוך שימוש במכשירים שלהם, אבל ניסוי שאנחנו, צוות העורכים של כתב העת, נקבע את כלליו ונכתיב להם. לצורך הניסוי הצוות יבוא לישראל ויבצע את הניסוי לאחר תכנון מדוקדק שלנו. התרגשתי עד עמקי נשמתי. אני אדם ספקן מטבעי, אך ידעתי שסביר להניח שדווקא התכונה הזאת שלי גרמה למרינה לצרף אותי לפרויקט הזה. אם משהו לרגע ייראה מוטל בספק, אני אהיה הראשון לצעוק ולהתריע.