חפש בבלוג זה

יום שבת, 8 בדצמבר 2018

אחרית דבר לספר "מכל קצותיו" מאת עמיקם יסעור

אחרית דבר  לספרו של עפר עציון "מכל קצותיו"

מאת עמיקם יסעור



משורר אינו יוצר בחלל ריק. הוא קולט, מושפע ומנהל דיאלוג. לעיתים מתנהל הדיאלוג עם בני זמנו, לעיתים הוא מתנהל עם בני דורות קודמים. הדיאלוג מן הסוג השני עשוי להיות מעניין במיוחד משום שהוא מבטא מספר דברים. ראשית, הוא מבטא את הכבוד למסורת השירית. שנית, יש בו ביטוי לקשב השירי של המשורר, ושלישית, נוצר כאן דיאלוג שעשוי לעניין מאוד את הקורא.
עפר עציון עורך את הדיאלוג הזה בצורה מעניינת. הוא בחר משוררים רבים וניהל עמם דיאלוג בדרך המסורתית, למשל ובעיקר דרך החריזה המסורגת נוסח אלתרמן. ניתן לראות כאן את נאמנותו לשיר של בן שיחו לאור רוח הדברים והמוטיבים הנבחרים. נכללים כאן משוררים ישראלים ומשוררים מתורגמים, ובולטת כאן ההתמקדות בשירה הלירית של הלך הרוח.

השיר הלירי לעולם לוכד את הרגע המסוים של הלך רוח, את הכאן והעכשיו, כך שהרווח של הקורא הוא כפול: גם היזכרות בשירו של אותו משורר, וגם התוודעות אל ראייה נוספת. אולי ראייה שיש בה פרספקטיבה שונה.

מתוך קריאת הקובץ המיוחד הזה מתוודע הקורא הן אל המשורר עפר עציון והן אל אהבותיו הספרותיות. וזאת יש לזכור: אהבות ספרותיות ושנאות ספרותיות בונות את עולמו של היוצר.

שני תפקידים לשירי המשוררים המובאים כאן. גם מקור והשראה, וגם גירוי לדו שיח. שיח זה חשוב במיוחד כאשר הוא כולל את השירה הקלאסית. בשירים מסוג זה מתנהל דיאלוג שבו דובר מחבר הספר. הוא יוצר דיאלוג על ידי תגובתו, כאשר לעיתים הוא דובר ממרחק של זמן. עצם הדיאלוג עם משורר שחי לפני מאות או אלפי שנים מעיד כאלף עדים כי לא נס לחו של המשורר ההוא. הכתיבה של עפר עציון מתאימה לרוח תקופתנו אבל שומרת על קשר עם המוטיבים ועם התמאטיקה של השיר העתיק.
בעברו הטרי, ניהל עפר דיאלוג עם יוצרת בת זמנו ולערך בת גילו בספרו הראשון ("בין סגול ובין תכלת", שנכתב עם סיגל מגן). המחבר גם מנהל דיאלוג עם יוצרים לאורך גיליונות כתב העת "בין סגול ובין תכלת", שהוא עורכו הראשי יחד עם טל איפרגן מאז ראשיתו באביב 2016. דיאלוג זה חשוב מאוד בכך שהוא מונע השתקעות מופרזת של משוררים בתוך עצמם ובתוך אגו מיותר. חשיבות רבה נודעת למסורת השירית, זאת הדגיש גם ט.ס. אליוט בקובץ "על השירה" שתורגם לעברית.
הדיאלוג עם משוררים רבים מתקופות שונות ומארצות שונות מלמד גם על פתיחותו של המחבר, על סקרנותו ועל צימאונו לדעת. כך נרקם לנגד עינינו קובץ מיוחד במינו. קובץ זה אף מעורר את ענייננו במשוררים אחרים. יש בו גם אזכור, והאזכור הוא יסוד חשוב בתרבות השירית. בנוסף מורגשת כאן גם תחושת הייעוד של המשורר, אשר נטל על עצמו משימה שירית. שירה החורגת מעבר לגבולות האני הקטן.
מה טיבה של נאמנות המחבר לשירים שבחר? עצם בחירתו מלמדת על יחסו הקרוב אל אותם טקסטים ועל תחושת האחריות הרוחנית שלו. הוא נאמן לתוכן השירים. מצטט מילים מתוכם, אבל בונה יצירה שהיא מקורית משלו. יצירה, שאין בה שמץ של אפיגוניות.
עצם העמדת השירים זה מול זה יוצרת את הדיאלוג. הסמיכות היא המקרבת גם את ליבו של הקורא. המסורת נוצרה, אולי, על ידי הוצאת עקד, בספרי שירה מתורגמים בשנות השישים. מקור מול תרגום. כאן ההעמדה היא זה לצד זה. אין כאן יומרה אישית אלא תפיסה שירית הנובעת מאהבת השירה.

עפר עציון קשוב אל שירת המשוררים. ניתן לחוש בקשב השירי מתוך קריאת השירים עצמם. המחבר מבטא קרבת רוח אל השיר שעמו מתנהל הדיאלוג, לצד ביטוי קולו שלו. רחב הוא מגוון השירים ורחב הוא מגוון התגובות. שיריו של עפר עומדים כמובן ברשות עצמם, אך הדיאלוג מוסיף להם יופי ושאר רוח.

בשיר שנכתב בהשראת שירו של גורי, מבטא עפר את השתיקה עם הים. בשיר המחווה ל"היה או לא היה" של אלכסנדר פן, מבטא המחבר את הסתירה, האמת והאשליה המשמשות בערבוביה. בשיר המחווה ל"על הסף" של אלתרמן מבטא המחבר את התחושה של מה שנותר ולא נמחק. בשיר מחווה לשיר של עמיחי, מתאר המחבר את מפגשו עם ספר לימוד חשבון ישן. בשיר "פגישה לאין קץ" בולט הדיאלוג עם נמענת אלמונית, כמו בשיר ששימש לו למקור. בשיר המחווה ל"אל-על" של ז'בוטינסקי, בולט המבט כלפי מעלה בדומה לשיר המקורי. בשיר המחווה לשיר של יהודה הלוי "ואיך אחריך אמצא מרגוע", בולט ההבדל. אין כאן דיאלוג עם אל אלא עם דמות נשית. בשיר המחווה לשירה של זלדה "שני יסודות", מעניק עפר עציון פתחון פה לברוש. בשיר המחווה לשיר "משמר" של אלתרמן מתמקד המחבר במוטיב עיקרי גם מתוך השיר המקורי. נאמנות רבה למקור ולמוטיבים העיקריים מגלה המחבר גם בשיר המחווה ל"הכניסני תחת כנפך" של ביאליק. בשיר אחר הוא מבטא את עמדתו הביקורתית כלפי "טוב למות בעד ארצנו" של טרומפלדור וכלפי המיתה למען עקרונות. ניכרת גם אהבתו לשירי רחל, לכמה שירים של ביאליק, למיתולוגיה היוונית, לעלילות גלגמש. ניכר כאן אופק שירי רחב.

אין ספק כי זהו ספר שיריו הטוב ביותר של המחבר ומהווה עליית מדרגה לעומת ספריו הקודמים. ניכרים כאן המאמץ והשפע הרב השמור לטובת בעליו. כאמור, זהו ספר ייחודי. לא מצאתי כמותו בשירתנו, וחלוציות כזאת ראויה תמיד לברכת הדרך. אוהבי שירה ומוקיריה בוודאי ימצאו עניין רב בספר. וילמדו ממנו. מטרת הקריאה אינה רק גרימת הנאה אלא גם לימוד ומתן השראה. הספר שלפנינו הוא ספר מעשיר.

עמיקם יסעור    

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה