חפש בבלוג זה

יום שישי, 19 בספטמבר 2014

מרחוק אתבונן על הזר

מֵרָחוֹק אֶתְבּוֹנֵן עַל הַזֵר



מֵרָחוֹק אֶתְבּוֹנֵן עַל הַזֵר
עַל זֵר פְּרָחִים רַעֲנָן
עַל זֵר פְּרָחִים
שֶקְצָתוֹ אָדֹם
וְֹקְצָתוֹ תָכֹל
וְכֻלּוֹ שַׁאֲנָן

מֵרָחוֹק אֶתְבּוֹנֵן עַל הַזֵר
הַזֵר הַשָּׁמוּר לִמְנַצֵּחַ
אַבִּיט בּוֹ כְּאוֹרֵחַ
עֵת עַל רֹאשׁוֹ יִּשַזֵר

וַאֲנִי מַמְשִׁיךְ לְהַבִּיט אֵלָיו מֵרָחוֹק
וַאֲנִי מַבִּיט אֵלָיו בְּלִי לִזְעֹק
וַאֲנִי הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵק
וְהַזֵר הוֹלֵךְ וּמִצְטַמֵּק

וְמָחָר בְּמוֹ יָדַי אֶקְטֹף

צְרוֹר פְּרָחִים טָרִי עַל הַחוֹף

יום שישי, 12 בספטמבר 2014

מטפס אל האקרופוליס

מְטַפֵּס אֶל הַאָקְרוֹפּוֹלִיס

 



מְטַפֵּס אֶל שְׂרִידַי הַאָקְרוֹפּוֹלִיס בְּאַתוּנָה

נוֹגֵעַ בְּחוֹמָת הָאֲבָנִים

וְנִזְכָּר בְּסֵפֶר עַל הַמִּיתוֹלוֹגְיָה הַיְּוָנִית שֶׁהָיָה לִי בְּיַּלְדוּתִי

וְקָרָאתִי בּוֹ שׁוּב וְשׁוּב, עַד כִּי כִּמְעַט יָדַעְתִּי אוֹתוֹ בַּעַל-פֶּה

 

 

מְטַפֵּס אֶל שְׂרִידַי הַאָקְרוֹפּוֹלִיס בְּאַתוּנָה

עוֹצֵם אַתְּ עֵינִי וְרוֹאֶה קְשָׁתוֹת

מֵעַל זוֹהֶרֶת מִן הִרְקִיעַ אִירִיס אֵלָת הַקֶּשֶׁת בְּעָנָן

בְּחֻרְשָׁה בַּצַד הַשֵּׁנִי אָרְטֵמִיס אלת הַצַּיָּד דּוֹרֶכֶת אֶת  קַשְׁתָּה 

וּבַאַמְפִיתֵּאַטְרוֹן הַיָשָׁן אוֹרֵב קוּפִּידוֹן מֵאֲחוֹרִי הָאֶבֶן

וְיוֹרֶה חֵץ זָעִיר

בְּזוּג תַּיָּרִים צָעִיר

שֶׁמְּטַפֵּס לְאִטּוֹ בַּהַר

כְּשֶׁהֵם חַבוּקִים וּשְׁקוּעִים בְּעַצְמָם

 

מְטַפֵּס אֶל שְׂרִידַי הַאָקְרוֹפּוֹלִיס בְּאַתוּנָה

וְנִזְכָּר כִּי  אַפּוֹלוֹן תָּמִיד הָיָה הָאֵל הֶחָבִיב עָלֵי

אוּלַי בִּגְלַל שֶׁהָיָה אֵל הַזֶּמֶר וְהַשִּׁירָה

וְאוּלַי בִּגְלַל שֶׁפַּעַם קוּפִּידוֹן חֵץ עָלָיו יָרָה

וְאַף שֶׁחֵץ אֵלָיו נִשְׁלָח

זֶה לֹא מַמָּשׁ צָלַח

וּכְּנַעַר צָעִיר הִזְדַּהֵיתִי עִם הַהַרְגָּשָׁה

וְגַם כָּתַבְתִּי מִגִּילָהּ עַל הַפָּרָשָׁה

שָׁבָה מוֹנוֹלוֹגִים שֶׁל אַפּוֹלוֹן  וְגַם שֶׁלִּי

מַמְשִׁיךְ לַעֲלוֹת בַּהַר – וְנוֹגֵעַ בְּחוֹמָה מִשְּׂמָאלִי

וּמַגִּיעַ לְמַעְלָה

וְנוֹגֵעַ עוֹד רֶגַע בַּאַגָּדָה

לִפְנֵי שֶׁאַתְחִיל לָרֶדֶת

בְּמוֹרָד הַהַר

וְלַחֲזֹר לַמְּצִיאוֹּת

 

 

יום רביעי, 3 בספטמבר 2014

לזכור את החלום

לִזְכֹּר אֶת הַחֲלוֹם

 

ציור:ניק ג'פרידזה

פַּעַם מִזְּמַן נִסִּיתִי לִזְכֹּר חֲלוֹמוֹת

מִיָּד כְּשֶׁהֵקַצְתִּי הָיִיתִי נוֹתַר עִם עֵינַיִם עֲצוּמוֹת

וּמְשַׁחְזֵר אֶת הַחֲלוֹם שֶׁנָּדַם

וְאָז הָיִיתִי קָם

וְרוֹשֵׁם בַּמַּחְבֶּרֶת

שֶׁבִּשְׁבִילִי הָיְתָה זוֹכֶרֶת

אֶת הַחֲלוֹם

וְכָךְ הָיִיתִי מַתְחִיל אֶת הַיּוֹם

 

הַבֹּקֶר הִתְעוֹרַרְתִּי מֵחֲלוֹם מְמֻשָּׁךְ

וְרָצִיתִי לְזָכוּר אוֹתוֹ כָּל-כָּךְ

אֲבָל הוּא כְּבָר בָּרַח

אֵינֶנִּי זוֹכֵר אֶת הַחֲלוֹם

אֲבָל בְּרָאשִׁי הִתְנַגֵּןֶ זֶמֶר יָשָׁן פִּתְאוֹם

וְכָךְ הִתְחַלְתִּי אַתְּ הַיּוֹם

 

 

יום חמישי, 28 באוגוסט 2014

פעם מזמן

פַּעַם מִזְּמַן

 ציור: הנרי ורנום פור



פַּעַם מִזְּמַן נִגְלְתָה אֵלַי יַלְדָּהּ עִם צָמוֹת

פַּעַם מִזְּמַן נִגְלְתָה אֵלַי יַלְדָּהּ עִם עֵינֵי קֶסֶם חַמּוֹת

עִם עֵינַיִם תְּמִימוֹת

עִם מַבָּט חוֹלְמָנִי

וְגַם סַקְרָנִי

עִם מַבָּט מְאֹד חַיְכָנִי

הַשָּׁנִים חָלְפוּ - וְּתָּמֵהַּ אֲנִי

הֵיכָן יַלְדָּה זוֹ הַיּוֹם?

הַאִם עוֹדֵנָה טוֹבֶלֶת בְּקֶּסֶם וְתֹם?

הַאִם עוֹדֵנָה מַקְרִינָה סְבִיבָה חֹם?

הַאִם עוֹדֵנָה מַרְבָּה לַחֲלֹם?

פֶּתַע הַיּוֹם הָלְכָה מוּלִי יַלְדָּהּ עִם צָמוֹת

וְהַיַּלְדָּה מֵהַיּוֹם, וְהַיַּלְדָּה מִמִזְּמַן, נִרְאוּ לִי כָּל-כָּךְ דּוֹמוֹת...

יום שני, 25 באוגוסט 2014

בשדה רחוק


בְּשָׂדֶה רָחוֹק


















יָצָאתִי בְּסַעַר
יָצָאתִי בֶּהָנֵץ הַחַמָּה
יָצָאתִי מִבְּלִי לְנוֹפֵף יָדִי לִשְׁלוָֹם
יָצָאתִי לִרְעוֹת בְּשָׂדֶה רָחוֹק

פָּסַעְתִּי בְּדַּרְכֵי קוֹצִים
פָּסַעְתִּי גַּם בִּשְׁבִילִים סְלוּלִים
פָּסַעְתִּי בְּאוֹר קוֹרֵן
פָּסַעְתִּי גַּם בִּסְעָרַת בְּרָקִים

קָטַפְתִּי שֶׁפַע פְּרָחִים
חֶלְקָם תְכוּלִים
חֶלְקָם נְבוּלִים

טָעַמְתִּי שֶׁפַע פֵּרוֹת
חֶלְקָם בְּשֵלִים
חֶלְקָם בֹּסֶר

בְּשָׂדֶה רָחוֹק, שָׁם חַמָּה תְּרַאֲיְנִי
בְּשָׂדֶה רָחוֹק, מְקוֹמִי לֹא יַכִּירֶנִּי

לָכֵן –

חוֹזֵר אֲנִי בִּשְקוֹעַ הַחַמָּה
חוֹזֵר אֲנִי בַּלָּאט, בְּלִי סַעַר

חוֹזֵר אֲנִי בְּהוֹשָׁטַת יָד

יום חמישי, 21 באוגוסט 2014

חלום נעורים שכמעט ונשכח


חֲלוֹם נְעוּרִים שֶׁכִּמְעַט וְנִשְׁכַּח



פַּעַם חָלַמְתִּי בְּהָקִיץ  וְהִנֵּה אֲנִי בְּתוֹךְ אַגָּדָה
לָבוּשׁ בְּמַדִּים הֲדוּרִים שֶׁל נָסִיךְ
מַגִּיעַ בְּכִרְכָּרָה מְהֻדֶּרֶת לְנֶשֶׁף מְפֹאָר

וְהַנֶּשֶׁף הוּא בְּהֵיכָל פְּאֵר עֲנָק
מָלֵא וְגָדוּשׁ בַּאֲנָשִׁים הֲדוּרִים
בְּ תִּלְבֹּשׁוֹת נוֹצְצוֹת
בְּרֵיחוֹת בְּשָׂמִים
בְּקוֹלוֹת נְגִינָה הַמִּתְנַגֶּנֶת עַל-יְדֵי תִּזְמֹרֶת מַלְכוּתִית

וּלְפֶתַע מוֹפִיעָה נַעֲרָה לֹא מֻכֶּרֶת
וַאֲנִי חָשׁ בְּקֶסֶם בַּל יְתֹאַר
וַאֲנִי כַּיֶּלֶד שֶׁנְּגַלֶּה לוֹ הָאוֹר
וְכֻלִּי חִיל וּרְעָדָה

וַאֲנִי אוֹחֵז בְּיָדָהּ
וְכָל הָעוֹלָם הוּא שֶׁלֵּנוּ לְשָׁעָה
וַאֲנִי מְרַחֵף בָּאֲוִיר
וְזוֹהֵר בְּאוֹר יְקָרוֹת

וּלְפֶתַע הִיא נֶעֱלַמְתָּ כְּפִי שֶׁבָּאָה
וַאֲנִי נֵעוֹר מִלַּחֲלֹם בְּהָקִיץ

וְהַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת
וְהָאַגָּדָה שׁוֹקַעַת עִמָּהּ
וְאֵינֶנִּי נָסִיךְ
וְאֵין לִי כִּרְכָּרָה
וַאֲפִלּוּ לִרְקֹד אֵינִי יוֹדֵעַ


מִזְּמַן לֹא חָלַמְתִּי שֶׁאֲנִי נָסִיךְ –חָלְפוּ הַשָּׁנִים!
אֲבָל לִפְעָמִים נִזְכָּר אֲנִי בַּחֲלוֹמוֹת יְשָׁנִים
וְאָז, עוֹדֶנִּי נוֹשֵׁם בְּכָל הַכֹּחַ
אֶת אוֹתוֹ הַנִּיחוֹחַ

יום שני, 18 באוגוסט 2014

מָה בֶּאֱמֶת הוּא אָמַר?

מָה בֶּאֱמֶת הוּא אָמַר?




נכתב בגיל הנעורים, בשלהי מלחמת יום הכיפורים

בְּגַן הַיְּלָדִים שָׁמַעְתִּי לָרִאשׁוֹנָה,
גַּם בְּכִתָּה א' שִׁנְּנָה הַמּוֹרָה בְּאָזְנֵינוּ
כִּי מִישֶׁהוּ אָמַר פַּעַם בְּקוֹל רִנָּה:
"טוֹב לָמוּת
בְּעַד אַרְצֵנוּ."

יֶלֶד קָטָן אֵינֶנּוּ מְהַרְהֵר יוֹתֵר מִדַּי
מְקַבֵּל הוּא אֶת הָעֻבְדּוֹת וְדַי
אַךְ כַּאֲשֶׁר קְצָת בָּגַרְתִּי
וּבְמִלִּים אֵלּוּ נִזְכַּרְתִּי
לְעַצְמִי אָז אָמַרְתִּי,
הַאֻמְנָם?
הָיָה אָדָם
אֲשֶׁר חָשַׁב כִּי טוֹב לָמוּת
בְּעַד אַרְצֵנוּ אוֹ בְּעַד חֵרוּת         
בְּעַד רַעְיוֹן אוֹ עִקָּרוֹן          
בְּעַד יֹשֶׁר אוֹ מִדּוֹת?           
הַאֻמְנָם? טוֹב לָמוּת
וְלֹא לִחְיוֹת...?

כָּל תּוֹרָה, כָּל רַעְיוֹן
כָּל עֵרֶךְ, כָּל הִגָּיוֹן
מְכֻוָּנִים לְמַטָּרָה אַחַת, רֵעַי,
כֹּה יַעֲשֶׂה הָאָדָם, וְחַי.

וְכָךְ מֵאֲחוֹרֵי אֲרוֹנוֹ            
אֲנִי הוֹלֵךְ
וְכָךְ אַחֲרֵי שֶׁהַכֹּל עָבַר
תֹּאחַז זְעָקָה בִּגְרוֹנִי
אַךְ לֹא בִּגְרוֹנוֹ
אָדָם נָפַל וְלֹא חָזַר
כִּי כָּאן הָעִקָּרוֹן מוֹלֵךְ...

הָעִקָּרוֹן נִשְׂגָּב מְאוֹד, רַבּוֹתַי,
אַךְ בְּגַנּוֹ אָדָם אֵינֶנּוּ חַי.
הַאִם זֶה כְּדָאִי?

וּלְוַאי וְיִתְפָּרְקוּ הַמְּדִינוֹת
וּלְוַאי וְיְבֻקְּעוּ כָּל הָאֻמּוֹת
וּלְוַאי וְיֵחָנְקוּ הָעֶקְרוֹנוֹת
וּלְוַאי וְיִתְפַּקְּעוּ הַמֻּסְכָּמוֹת.

כָּךְ הִרְהַרְתִּי לִי בְּלִי אֹמֶר דְּבָרִים
וְרַק אִישׁוֹנֵי עֵינַי עוֹדָם תָּרִים
אַחַר הָאָרוֹן הַקָּרֵב הֲלוֹם
מְכֻסֶּה בְּדֶגֶל הַלְּאֹם,

וְהִרְהַרְתִּי בְּשֶׁקֶט בְּלִי קוֹל
אֶל מוּל פַּס שֶׁל רָקִיעַ כָּחֹל
הַאִם זֶה הַמֻּטָּל כָּאן לְפָנֵינוּ
חָשַׁב בִּרְגָעָיו הָאַחֲרוֹנִים
כִּי טוֹב לָמוּת בְּעַד אַרְצֵנוּ.

וּלְנֹכַח דֶּגֶל הַלְּאֹם אֹמַר רַק
כִּי בַּזֹּאת אֱמוּנִי מְסֻפָּק.