חפש בבלוג זה

יום שני, 4 בנובמבר 2024

על גידול זקן

על גידול זקן  



כך נראיתי בסוף כיתה י"ב בגיל 17 



בכיתה י"ב קרו דברים רבים: מלחמת יום הכיפורים, בחינות הבגרות, הגשת החיבור השנתי,  התייצבות בלשכת הגיוס ועוד.   אחד המאורעות שהיו לו תוצאות ארוכות טווח הוא התחלת גידול זקן,  יש לי מעט תמונות מן התקופה הזו, אך כך נראיתי בסוף כיתה י"ב. 

כיום חלק ניכר מן הצעירים מגדלים זקן, אך באותה תקופה זה לא היה נפוץ, למעשה הייתי היחידי בכיתה, ובשכבה כולה אחד היחידים.    הופעת הזקן על פניי גם גררה תגובות.  אחד מחבריי אמר לי: "אני מקנא בך שאתה יכול לגדל זקן, גם אני הייתי רוצה". שאלתי אותו בהפתעה:  "אם אתה רוצה מה מפריע לך?  אתה חושש שהזקן לא יצמח לך?".  ענה לי :  "אתה באמת לא מבין?  אתה רואה עוד מישהו בכיתה עם זקן?  לגדל זקן זה דבר לא "מקובל".  אתה מתנהג כמו ילד מוזר שלא אכפת לו מה חושבים עליו,  אני לא יכול להרשות לעצמי לעשות משהו שהוא לא מקובל".   זו הייתה תובנה מעניינת, ובאמת הייתי על תקן של "ילד מוזר", פעם אחת הבנות בכיתה כינתה אותי כך בפניי, אמרתי לה: "נכון", אמרה לי שהיא לא התכוונה לכך בתור מחמאה.   הואיל והגעתי למסקנה שממילא לא אהיה "מקובל", הפכתי את חוסר האכפתיות למה אחרים חושבים עלי  לאידיאולוגיה,   בסגנון של  הפיכת הלימון ללימונדה.   המורה הראשון ששם לב לכך שחתימת זקן החלה לבצבץ אצלי היה המורה לפיזיקה, פיני ליפקונסקי,  הוא שאל אותי: "איך אתה יודע שזקן יתאים לך", עניתי לו שעשיתי ניסויים עם חול, בתור פיזיקאי התשובה הניחה את דעתו,  אמרתי לו את האמת, התמונה הזו היא מגיל צעיר יותר שבו קישטתי את פניי בזקן מחול על שפת הים.

בגיל הילדות נהגתי לייצר זקן מחול על שפת הים 



האמת היא שמשחר ילדותי היה ברור לי שאגדל זקן,  מדוע?   כי היה טבוע בי שזקן הוא חלק מהאישיות שלי.  אבא שלי כלל לא אהב את הרעיון, כי היה אדם בעל חוש אסתטי מפותח, וזקן לא היה חלק מן האסתטיקה שלו.     לקראת הטירונות גידלתי זקן נוסח הרצל (זה גם היה הכינוי שלי בטירונות),  כדי שלא יהיה עלי להתגלח,  אך בדרך כלל אני מעדיף זקן יותר דליל,  ניצלתי חופשה קצרה אחרי הטירונות כדי לקצץ את הזקן בצורה המועדפת עליי.

 
התמונה היחידה מן הטירונות  עם הזקן נוסח הרצל - תמונה קצת מטושטשת 

בצעירותי  כשאנשים שאלו אותי מדוע אני מגדל זקן עניתי תמיד:  "הזקן גדל באופן טבעי, צריך לשאול אנשים שמגלחים את הזקן מדוע הם פועלים נגד הטבע". כשהייתי בצבא, אחד מהאנשים ביחידה סמוכה התחיל לגדל זקן,  ופעם בא אלי ושאל בדיסקרטיות:  "איך אפשר לאכול מרק עם זקן בלי להתלכלך".  עניתי לו שאם הוא מתעקש ללכת עם זקן פרא, כדאי לפחות שידלל את השיער במקום שבו השפם מתחבר עם הזקן וכך לא יהיו לו בעיות מרק.  מאז חלפו מים רבים בנחלים, ונראה לי שהיום מי שלא מגדל זקן בגיל הנעורים יכול להסתכן בכך שלא יהיה מקובל.

 

  

יום שבת, 2 בנובמבר 2024

על חג ה-Halloween

על חג ה-Halloween

 
הפוסטר שמקשט את הכניסה לבית ממול 

ביום חמישי, ה- 31  באוקטובר 2024,  ראיתי שתי בנות מן הבית ממול תולות בכניסה לביתן את הפוסטר המפחיד הזה.   לקח לי שתי דקות של מחשבה להיזכר שזה הוא יום ה-Halloween, והשלט נועד עבור הילדים שבאים מחופשים לקיים את מנהג ה  Trick or Treat

ואכן נראה שהשנה אצלנו בשכונה ילדים רבים התחפשו וחגגו את החג.  בדף הווטסאפ השכונתי העלו קובץ אקסל עם רשימת המשפחות שמשתתפות בחגיגה,  והוראות איך להגיע לכל אחת מהן.  והיו שתהו ממתי חוגגים במקומותינו את החג הזה שיש לו שורשים נוצריים,  ועוד ציינו שהילדים המחופשים התגודדו ליד בית הכנסת השכונתי,  כצלם בהיכל.   בשכונה יש הרבה אנשי הייטק ואנשי אקדמיה, כך שמשפחות רבות בילו תקופות או שבתונים בארה"ב וספגו שם את החג הנ"ל, ייתכן שאחרים סופגים אותו דרך סרטים, בכל מקרה נראה שהשנה כמות החוגגים גדלה.     גם אנחנו התגוררנו מספר שנים בארה"ב (לצורך לימודי הדוקטורט שלי), לא היינו בקיאים במסורות המקומיות,  עד שבתי הבכורה ענת הלכה בגיל שנה וחצי למשפחתון.   יום אחד בבואי לקחת אותה מהמשפחתון לקראת שש בערב,  אמרה לי הגננת:  "אתה יודע שמחר Halloween ".  שאלתי אותה:  "מה זה אומר?", ענתה לי : "זה אומר שענת צריכה לבוא מחר לגן בתחפושת".    לא היו לנו תחפושות בבית, ועד שהתארגנתי לצאת לקניות, כבר חנויות הבגדים נסגרו. חשבתי היכן אוכל למצוא תחפושת בשעה זו,  ואז נזכרתי שבית המרקחת השכונתי עדיין פתוח, ויש בו הרבה דברים שאינם מיני מרקחת.  ואכן, בית המרקחת לא אכזב,  לא נשארו בו תחפושות רבות, אבל מצאתי בו תחפושת של שד אדום במידה שהתאימה לענת, ורכשתי אותה.    ענת אכן הלכה לגן למחרת כשהיא מחופשת, ובהמשך בהורדת הכובע התחפושת שימשה אותה כפיג'מה. 

לא בטוח שצילמנו את ענת בתחפושת השד האדום, אבל מצאתי  על המרשתת פרסומת 
לרכישת תחפושת דומה 


 

יום שני, 21 באוקטובר 2024

אני נושא עימי

אני נושא עמי

(מחווה ליעקב אורלנד בסגנון של סונטה נוסח פושקין)

 

 




אֲנִי נוֹשֵׂא עִמִּי צַעַר וְגַם שְׁתִיקָה

וְגַם אֶת הַתִּקְוָה וְהַחֲלוֹם 

אֲנִי נוֹשֵׂא עִמִּי אֶת הַהֶלֶם וְהַמְּצוּקָה

וְגַם אֶת הַכְּמִיהָה  לָחֹם

 

וְכַאֲשֶׁר קְמֵלִים הַשּׁוֹשַׁנִּים

נַאֲזִין לְהֶמְיַת הַיּוֹנִים

וְאוּלַי  עַל הַסַּפְסָל בְּגַן הָעִיר

נִפְגֹּשׁ מֵחָדָשׁ אֶת אוֹתוֹ הַשִּׁיר

 

וְהַצַּעַר יַהֲפֹךְ  לִזְעָקָה

וְהַזְּעָקָה תִּטָּמַע  בְּתוֹךְ הַכִּכָּרוֹת

וְהַכִּכָּרוֹת עוֹד יְחַיְּכוּ בִּמְלוֹא הָאוֹרוֹת

וְהָאוֹרוֹת  עוֹד יְרַצְּדוּ  בִּשְׁתִיקָה

 




  וְאוּלַי  כְּשֶׁיָּפוּג הַפַּחַד

  נִשְׁתֹּק מְעַט בְּיַחַד 

יום רביעי, 11 בספטמבר 2024

איך הגעתי לבית הספר הריאלי ?

 איך הגעתי לבית הספר הריאלי? 


והצנע לכת- סימלו הנצחי של בית הספר הריאלי
בזמני התבדחו על כך שהריאלי המציא ו' היפוך משלו
בעוד שו' ההיפוך הרגיל הופך עתיד לעבר 
ו' ההיפוך של הריאלי אומר - עשה בדיוק הפוך ממה שכתוב אחרי הו'. וד"ל


בית הספר הריאלי הוא בית ספר פרטי שאינו שייך למערכת החינוך העירונית של חיפה, ואפשר ללמוד בו מגן ועד י"ב. אני התחלתי ללמוד בו בכיתה ה', ולא משום שהוריי בחרו מטעמים אידאולוגיים לשלוח אותי לבית ספר פרטי. זו הייתה הימלטות.

את לימודיי התחלתי בבית הספר העירוני "אחוזה" (כיום הוא נקרא "זיכרון יוסף"). מכיתה א' הוקפצתי ישירות לכיתה ג'. בכיתה ד' לימדה אותנו מורה שהגיעה מן ההתיישבות העובדת, ותפיסת עולמה הייתה סוציאליסטית, אולי אפילו קומוניסטית. היא לימדה אותנו לשיר את האינטרנציונל, ובאחד במאי שרנו: "בעמק והר, בגבע וגיא, מריע ושר האחד במאי". לטענתה, אחד מערכי הסוציאליזם הוא השוויון, וקפיצת כיתה מנוגדת לו. היא הבהירה זאת לכיתה פעמים רבות והקניטה אותי לא פעם בפומבי שלא היה ראוי שאקפוץ כיתה. ביום ההורים התעמתה איתה אימי ואמרה לה שהיא מציקה לי, אך המורה רק התבצרה בעמדתה. אימי שאלה את מזכירת בית הספר אם המורה מתוכננת להמשיך ללמד אותנו גם בכיתה ה', ומשנענתה בחיוב היה מנוי וגמור עימה להוציא אותי מבית הספר כדי שלא אצטרך לסבול מהתנכלויות המורה שנה נוספת. האפשרות היחידה הייתה להתקבל לבית הספר הריאלי.

לתהליך המיון ניגשו כמה ילדים מן הכיתה שלי והכיתה המקבילה, והוא כלל ריאיון אישי שנערך בבית הספר היסודי של הריאלי באחוזה. ישבתי וחיכיתי לריאיון אצל סגנית המנהלת חנה בן־ארצי. אישה שעברה שם קראה לי לבוא איתה.

"אני מחכה לריאיון," התנגדתי.

"גם אני מראיינת," אמרה והציגה את עצמה – שקמונה פרת, מנהלת הריאלי אחוזה.

אינני זוכר את הריאיון. אני רק זוכר שהוא היה ממושך,  ונראה שעברתי אותו. 

בשלב השני היו בחינות בכמה מקצועות, והיה עליי להתכונן אליהן ולהשלים חומר כי רמת הלימודים בכל המקצועות הייתה גבוהה יותר מן הרמה שלמדתי בה בבית הספר הקודם. לאחר שגם את המבחנים עברתי בהצלחה, התברר שאין מקום בריאלי אחוזה.  חלק מאתנו (ואני ביניהם) נשלח לריאלי במרכז הכרמל,  וחלק אחר נשלח לריאלי בהדר.    אגב - חלק ניכר מן התלמידים בכיתה המקורית שהייתה לי בבית ספר "אחוזה", הגיעו בשלב זה או אחר ללמוד בריאלי. 


במרוצת השנים - הריאלי מרכז הפך לסניף מטו"ס 


יום חמישי, 15 באוגוסט 2024

הרהורים על בית הספר הריאלי

 

 

הרהורים על בית הספר הריאלי  

 



 

 

 

התכתבויות בקבוצת הווטסאפ של מחזור נ"ה  של בית הספר הריאלי, המתכונן לקראת פגישת היובל, עוררו אצלי חשיבה עם תשקופת לאחור, כדי להסיק תובנות לגבי המקום שבית הספר הריאלי תפס בחיי מאוחר יותר.   כתבתי כבר בעבר על בית הספר הריאלי,  טיוטה לפרק מרכזי בספרי "שלושה מצבים לביט",  אבל הכתיבה הייתה יותר תיאורית  ולא כללה תובנות.

 

בבית הספר הריאלי היו אורות וצללים,  פגשתי בימי חלדי בוגרים רבים של בית הספר משפע של שנים,  וגיליתי  תמהיל רחב של דעות:  יש אילו הרואים בשנותיהם בבית הספר טראומה אחת מתמשכת, ואין להם מילה טובה לומר עליו,  יש כאלו שהייתה להם חוויה חיובית ואומרים שבית הספר תרם רבות להתפתחותם.  יש כאלו ששולחים את ילדיהם ללמוד בריאלי, וכאלו שמסוייגים נמרצות מן הרעיון שילדיהם יחוו את המוסד.


אתחיל בסיפור:  הייתי בצבא ביחידת המחשב של חיל האוויר,  בזמננו לא היו תלפיות ותוכניות יוקרתיות של 8200, "מסלול ממר"ם" ויחידות צה"ל למחשב נחשבו ליוקרתיות בשל הברירה הרבה שנעשתה (בקורס התכנות שלי היינו 24 מתוך כמה אלפי מועמדים).   פעם נפגשנו בחצר ממר"ם כמה מבוגרי המחזור שלנו בריאלי, ספרנו על האצבעות כמה מן המחזור שלנו הגיעו במרוצת השנים ליחידות המחשב של צה"ל והגענו לתשעה, הרבה יותר מכל בית ספר אחר בארץ! יתר על כן, חמישה מתוך התשעה הגיעו לתפקידי פיקוד, גם כן, הרבה מעל לממוצע.   כולנו הסכמנו שההשתתפות של בוגרי הריאלי ביחידות צה"ל למחשב היא יוצאת דופן בצורה חריגה, וכאן נחלקו הדעות.  היו אלו מאתנו שאמרו שבית הספר חינך אותנו לשאפתנות, ולכן אנחנו מגיעים רחוק יותר, והיו כאלו שפחות התרשמו מן החינוך, ואמרו שהריאלי בוחר מראש את תלמידיו מבין אלו שיש להם פוטנציאל להגיע רחוק (באמצעות שכר הלימוד שמתאים לשכבה סוציו-אקונומית גבוהה).  

 


אם נסתכל – הדוגמא של ממר"ם במיקרו, משקפת גם את המאקרו – כמות בוגרי הריאלי בין מקבלי פרסי ישראל, אלופים ורמטכ"לים, אנשי אקדמיה בכירים, וגם אנשי תרבות ותקשורת,  הם בצמרת בתי הספר בארץ, הסתכלו תחת הקטגוריה של: בוגרי בית הספר הריאלי בויקיפדיה  (שכוללים רק את אלו שנכתב עליהם במפורש שהם בוגרי הריאלי) ותראו את המגוון.   השאלה שעליה דיברנו בחצר ממר"ם עומדת בעינה.

 

ומן הכלל אל הפרט -  הרהרתי  בתשקופת  האישית שלי על שמונה השנים שלמדתי בריאלי.

קודם כל  - יש לי אמפטיה למקטרגים; היו בריאלי דברים שלא אהבתי: האווירה הפסאודו-צבאית,  רדיפה של מורים ותלמידים על דעותיהם הפוליטיות, היחס המתנשא של מנהל בית הספר שפירא שתגובתו לכל ביקורת הייתה:  "אם יש לך טענות – אני במקומך הייתי מסיק מסקנות, יש הרבה שהיו רוצים להיות כאן במקומך". מחד גיסא,  היו מורים שלא הקפידו על כבוד התלמידים, וזאת לשון המעטה.  מאידך גיסא : גם אנחנו לא תמיד הקפדנו על כבוד המורים, וגם לא על כבודם של חברינו.  בכיתות י' וי"א הוצאתי (בעזרתם של כמה מחבריי)  מילון למונחי הכיתה (היה לנו סלנג משלנו),  אינני מפיץ את המילונים כי נוכחתי שלא נזהרנו בכבודם של כמה מחברינו לכיתה,  ולא ממש התחשבנו כיצד  הם יגיבו לדברים שנכתבו עליהם,  מודה באשמה שהרגישות לאחרים לא הייתה נר לרגליי.     היום יש יותר תודעה לנושאים אלו.

 

אך מעבר לצללים – הואיל ובמשך השנים אימצתי "חשיבה חיובית" כמוטו, ישנם גם אורות.

מבית הספר הריאלי קיבלתי גם ידע חשוב, וגם כישורים שלא יסולא בפז ערכם. 

 

לגבי הידע:  נקודת אור מרכזית הייתה השפעתו של  המורה למתמטיקה קפלן שהקדשתי לו פרק נפרד בספר.  מבחינת ידע: כאשר למדתי בטכניון חדו"א 1מ' ברמה הגבוהה ביותר שנועדה לסטודנטים במתמטיקה, הייתי יכול לעבור את הקורס בהליכה.  קפלן לימד אותנו מתמטיקה ברמה אקדמית, עם משפטים והוכחות, הרבה מעבר לרמת בית ספר תיכון.   מקפלן למדתי גם כישורים: :חשיבה שיטתית, כתיבה מסודרת ומדויקת וגישה לפתרון בעיות, שעזרו לי מאד בהמשך. 

 

גם בנושאים אחרים:  באנגלית הייתי תלמיד די בינוני, כי אין לי כישרון טבעי לרכוש שפות זרות,  אבל בדיעבד: רמת האנגלית שלי הייתה גבוהה בהרבה מבוגרי בתי ספר אחרים.  ראיתי זאת גם כשאני למדתי, וגם אצל סטודנטים שלימדתי שלמדו בבתי ספר אחרים בחיפה.   הרקע אפשר לי ללמוד בארה"ב בשפה האנגלית,  עם מעבר יחסית חלק. 

 

המסורת היהודית איננה מנחה אותי  בחיי היום יום, אבל הפסוקים הרבים מן המקורות שהיה עלינו לשנן, משמשים אותי במשך השנים בכל מיני הזדמנויות. 

 

בתחום השירה העברית : בתכנית הלימודים היו בעיקר ביאליק וטשרניחובסקי, אבל בכיתה י"א לימדה אותנו ספרות המחנכת שלנו, רותי לורנד.  היא פתחה אצלי את השער  לשירה העברית המודרנית שעליה עשיתי עבודה, וכך נגלו לי משוררים רבים שלא הייתי מגיע אליהם אחרת.   רותי שאלה אותי לאחרונה האם יש לה יד בכך שאני עוסק בתחום זה ועורך כתב עת ספרותי, ועניתי לה שאכן השורשים הם ממנה.

 

החיבור השנתי בבית הספר הריאלי גרם לי להגיע לתחום המחשבים. לא הייתה לי היכרות מוקדמת עם התחום הזה, ולא משיכה אליו, וכנראה שלא הייתי מגיע לתחום הזה ללא החיבור השנתי, והייתי בוחר קריירה בתחום אחר. 

 

אני חושב שהריאלי גם נטע בנו הרגלי למידה ששימשו אותנו בלמידה בהמשך.

 

וכאן אני חוזר אל השאלה מחצר ממר"ם :  האם החינוך שהריאלי נטע בנו גרם לאנשים להגיע רחוק יותר ?  אין לי תשובה חד-משמעית.  המנהל שפירא בנאומיו הרבים החדיר ברמת שטיפת מוח את המוטו:  "יום יבוא ותזקפו את ראשכם בגאון, תגידו אנחנו בוגרי הריאלי, ותגיעו רחוק".   אני לא בטוח שזה כשלעצמו השפיע,  מי שהיה שאפתן אולי זה חיזק אצלו את השאפתנות, ומי שהיה פחות שאפתן, אולי זה יצר אצלו אנטגוניזם,  אבל אין ספק שהאווירה בריאלי עודדה ותגמלה הישגיות.

 

הריאלי אכן היה בית ספר סלקטיבי שהתיימר לבחור את העילית, נכון ששכר הלימוד היה גבוה, אבל לא כולנו הגענו מבתים אמידים. אני גדלתי באחוזה, אבל בדירה קטנה במשפחה מן המעמד הבינוני, וכמוני רבים מחבריי ללימודים.  אולי מה שמשותף הוא שהורינו היו מוכנים להשקיע משאבים רבים בחינוך שלנו, בניגוד להורים אחרים שלא ראו בכך ערך מוסף.  

 

השורה התחתונה:  מבין האורות והצללים אני נוטה לדון את תקופת הריאלי בכף זכות.   כל ילדיי למדו בריאלי (מתוך בחירה שלהם) שהיום הוא שונה לטוב ולרע בתבחינים רבים ,  אך זה כבר נושא לדיון אחר.

 



. 

יום רביעי, 7 באוגוסט 2024

מרד הקודניות

מרד  הקודניות


קודנית היא כידוע לוח מקשים שכאשר מקישים עליו צירוף של ספרות זה אמור לשחרר משהו.  אנחנו חיים בעולם שקודים מאפשרים תפקוד וקודים משבשים חיים.  מלבד הסיסמאות ליישומים למיניהם,   יש גם קודים ליישומי תשלום, קודים לכרטיסי אשראי שמקישים אותם בכספומטים או במכונות תשלום בעסקים,  קודים לפתיחה של טלפון נייד, וגם קודים שמאפשרים את התנעת הרכב.   כל הקודים הללו כפויים,  יש קודנית אחת שלקחתי מרצון – וזו הקודנית בכניסה לדלת הבית




באחד האמשים – הקודניות שלי התחילו להתמרד.  ראשית התמרדה הקודנית של הבית, והפסיקה לתפקד.  מדוע צריך קודנית בכניסה לבית?  לפני שנים כאשר היו לי ילדים בגיל העשרה, לא הצלחתי להחדיר לראשם משמעת נעילת דלת. כלומר, היו מגיעים הביתה בשעת לילה מאוחרת ומתעצלים לסובב את המפתח שנמצא בדלת, כך שהדלת נותרה לא נעולה כל הלילה, משל התגוררנו בקיבוץ ולא בעיר שורצת ליסטים ושודדים.     הואיל וגם פיזור הדעת הייתה נחלת חלק מן הדור הבא, מספר פעמים היה צריך לחלץ מטעות נפש טראגית שגרמה לשכחת המפתח בבית.    הפתרון: דלת נטרקת וקודנית.  הפתרון הוכיח את עצמו, אך קודניות לא חיות לנצח, הקודנית חדלה מלפעול, לחיצה עליה לא הניבה צליל, ולא הזיזה את הדלת מרבצה.   התקשרתי לחשמלאי שלנו שדאג למצוא מישהו שזה עיסוקו,  ותוך מספר ימים הוחלפה הקודנית.  זה לא הפריע לתפקוד השוטף, שכן פשוט חזרנו לשימוש במפתחות המסתובבים במנעול, כמו בימי קדם.    הקודנית הותקנה, עם פעמון, אינטרקום ומסך עליו ניתן לראות את מי שמצלצל בדלת. 



   לא חלפו אלא אמשים אחדים ממרד הקודנית הזו, הצטרפה אליה למרד הקודנית ברכב הליסינג שלי.  זה קרה בהדרגה,  בהתחלה – מדי פעם הקוד לא נקלט, לאחר מכן – מדי פעם הקוד נקלט אך בדרך כלל לא. ראיתי את ההדרדרות וטלפנתי לחברת הליסינג.   הם העלו על הקו את החברה שמספקת להם קודניות,  והטכנאי שם שדיבר איתי אמר שינסה לאתחל את התוכנה בקודנית מרחוק (הואיל והרכב ממוחשב ומתוקשב, אפשר לעשות בו שפטים מרחוק).   לא נראה שזה עזר, טלפנתי אליהם שוב, ואמרו שישלחו טכנאי, שאלתי אם יש מרכז שירות שניתן לגשת אליו, אמרו לי שלא – הם שולחים טכנאי ישירות ללקוח. שאלתי כמה זמן זה לוקח – אמרו: שלושה – ארבעה ימים, יתאמו איתך מחר.     לאחר שעה נכנסתי לרכב במטרה לנסוע בו,  אפס,  נראה שהטיפול מרחוק רק גרם לכך שהקודנית לא הגיבה כלל, אחרי שבעה ניסיונות התייאשתי וטלפנתי אליהם שוב.   נעניתי שהם יכולים לנטרל מרחוק את הקודנית עד שהטכנאי יגיע,  ואכן עשו זאת.  אך אליה וקוץ בה – הרכב מתוכנת כך שאם הקודנית לא פועלת הוא נוסע, אבל מצפצף צפצוף חד ומעצבן.  אמרתי לו את זה – והוא אמר ששדרג את הזמנת הטכנאי שלי להזמנה דחופה,  ויתקשרו אלי עוד היום.   אכן – כעבור שעה התקשרה אלי גברת מן החברה הנ"ל לתאם טכנאי, אמרתי לה שזה דחוף כי הרכב מושבת, אמרה לי שהרכב איננו מושבת, כי ניטרלו את הקודנית.  עניתי לה שהרכב מושבת כי לא ניתן לנסוע עם צפצופים חדים, ענתה לי שהיא מבינה את אי הנעימות, אבל זה לא מוגדר אצלם כרכב מושבת.  נלאיתי מלהתפלמס איתה על סמנטיקה ופרגמטיקה,  ושאלתי מתי יגיע הטכנאי?  לאחר שרשמה את כתובתי תזמנה טכנאי למחרת היום בצהריים.  השבתתי את הרכב ונסעתי ברכב השני, הרכב הפרטי בן 14 שנה, שאינו ממוחשב ומתוקשב,  ולכן נוסע בלי הרבה גחמות.    למחרת הגיע הטכנאי – בדק, הודיע שיש להחליף לוח מקשים, הוציא מרכבו לוח מקשים חדש, ותוך דקה וחצי הקודנית החלה לפעול כדבעי.     אכן, אנחנו חיים בעולם שקודים מאפשרים תפקוד וקודים משבשים חיים.

 

יום שבת, 8 ביוני 2024

על תורת המשחקים ב STATEN ISLAND

 

על תורת המשחקים ב  STATEN ISLAND

 

באחד מן הביקורים שלי בארה"ב  ביקרתי בפילדלפיה, העיר שבה למדתי בלימודי הדוקטורט.  הטיסה הייתה לנמל התעופה  JFK  בניו-יורק, ומשם המשכתי בנהיגה ברכב שכור.   הדרך עוברת בניו ג'רסי  וכדי להגיע אליה מנמל התעופה צריך לחצות את 

Staten Island   ממזרח למערב דרך כביש 278.    קצת לאחר הכניסה לאי הופיע שלט גדול שמבשר על עומס תנועה בגשר שמחר לניו ג'רסי  Goethals Bridge  וממליץ לנסוע בדרכים חלופיות.   עשיתי מהר הערכת מצב, לפי תורת המשחקים,  והגעתי לתובנות הבאות:

 

1.    אינני יודע לפני כמה זמן כתבו את השלט,  יש לי עוד 20 דקות נסיעה להגיע עד הגשר.

2.     האמריקנים מצייתים לשלטים כאלו, סביר להניח שרובם יפנו לדרום האי או לצפון האי, לשני הגשרים הנוספים. 

3.    לאור שתי העובדות הללו, אני מניח שעד שאגיע רב הסיכוי שהעומס יפוג,  ושלא יצטבר עומס חדש, כי רוב הנהגים לא ייסעו אל הגשר.

זה היה כמובן הימור.  כשהגעתי את הגשר התברר ל שההימור צלח,  לא הייתה כמעט תנועה באזור הגשר, וכך צלחתי אותו בלי להאריך את הדרך.  התרגיל בתורת המשחקים עבד.