על שירות לאומי בקיבוץ בארי ועל אנדד אלדן 

   

מגדל המים בקיבוץ בארי  

קיבוץ בארי עלה לכותרות בנסיבות של אסון גדול בשל הטבח שביצעו שם בני עוולה.

לי קיבוץ בארי זכור מעשרה ימים שביליתי שם בכיתה י"א בשירות לאומי שבעיקרו קטפנו משמשמים ואפרסקים ואולי עוד פירות.   עבדנו בקיבוץ אך היו לנו מגורים נפרדים וארוחות נפרדות, כך שלא התחככנו הרבה בחברי הקיבוץ, פרט לפעם אחת שהזמינו אותנו לאירוע שהיה בקיבוץ.   חברי הקיבוץ שאיתם באנו במגע היו אלו שפיקחו עלינו בעבודה במטעים והם  בתורנות התחלפו ביניהם.  באחד הימים הגיע אלינו מלווה חדש,  הוא שאל לשמותינו, ואחד מליצני הכיתה,  רונן פגי ז"ל שהלך לעולמו לפני מספר שבועות, אמר לו ששמו שמגר.   אותו חבר קיבוץ החל להתפלסף על המילה שמגר ועל שמגר בן ענת שנזכר בספר שופטים, ועוד על אנשים שנקראו שמגר כשם משפחה.    ראיתי שהוא נסחף ואמרתי לו שלמעשה שמו רונן ולא שמגר.  ואז רונן שאל את האיש מה שמו, והוא ענה: אנדד.  רונן הביט בו בספקנות.  אני נזכרתי שהמורה לספרות אמרה לנו לפני שיצאנו שבבארי יש משורר ידוע בשם אנדד אלדן,  ולכן שאלתי אותו אם הוא אכן אנדד אלדן,  והוא אישר זאת.  כך בילינו יום עם משורר ידוע שציטט פסוקים מן המקרא.   כאשר שמעתי על המאורעות בקיבוץ בארי  נזכרתי בשירות הלאומי, במספר דברים שקרו בו, וגם תמהתי עם אנדד אלדן עדיין אתנו, ואם היה שם.  היום ראיתי בפוסט שהעלה לפייסבוק צביקה ניר שאנדד אכן עדיין איתנו, הוא בן 99, הוא היה שם בגיא הצלמוות, והצליח להינצל.     

תמונת הפרופיל בפייסבוק של אנדד אלדן