על חנויות מכולת:  רחוב מאפו בחיפה

 

בילדותי גרנו ברחוב מיכ"ל, באחוזה, חיפה.  כיום הרחוב גובל בבית החולים כרמל,  אז היה זה רחוב קטן ללא מוצא, שכמעט ולא הייתה בו תנועת מכוניות, כך שהכביש שימש חלק לא מבוטל מן הזמן כמגרש כדורגל לילדי השכונה.

הרחוב גבל ברחוב מאפו שעלה עד לשדרות מוריה, ודרכו הגענו אל העולם הסובב.   רחוב מאפו איננו רחוב גדול במיוחד, אך בילדותי הוא היה המרכז המסחרי של השכונה. 

השלט שבמעלה רחוב מאפו 

  היינו אז בעידן הקניות במכולת.  וברחוב מאפו היו לא פחות משלוש חנויות מכולת.  במעלה הרחוב, פינת מוריה, הייתה "מכולת יואל",  שכונה בפי תושבי השכונה "יאול", שכנראה היה שמו המקורי.  בהמשך הרחוב הייתה המכולת של שפירא, ובמורד הרחוב המכולת של בורנשטיין. כיום חנויות המכולת הללו אינן קיימות,  ובמרכז הרחוב, נמצא מיני-מרקט אחד.     בנוסף,  במעלה הרחוב ליד המכולת של יואל, הייתה מספרה שעליה חלש הספר יהושע סלומון, שהמספרה שימשה לו גם משרד לתיווך דירות.   ממולו היה הקיוסק של אייזיק ליבוביץ שבו קנו כולם עיתונים (בטרם עידן המנוי לעיתונים),  וחנות הפרחים של שושנה.   מכל המוסדות שהוזכרו, חנות הפרחים של שושנה היא היחידה ששרדה, קרויה היום "פרחי שי שושנה", ומנוהלת על ידי שי, שנים רבות חשבתי ששי הוא בנה של שושנה,  לאחרונה קניתי שם פרחים ושאלתי אותו, מתברר שהוא אינו בנה של שושנה, אלא עבד אצלה וקנה ממנה את החנות.  לדעתי הוא  שם כבר יובל שנים לפחות.  

החנות היחידה ששרדה מאז ועד היום 

  כאשר עוברים את הכביש מחנות הפרחים, בקצה של שדרות  מוריה, היו שתי חנויות גדולות שעליהן היה שלט משותף "וינשטיין ובנו".   החנות של וינשטיין הייתה חנות פלאים שבה היו ספרים, מכשירי כתיבה, צעצועים ומשחקים. היא זכורה לי לטובה, כי שם קנו לי את משחקי הקופסה:  מונופול, חבילה הגיעה ועוד אחרים.    החנות של בנו הייתה חנות חומרי בניין.   

וסיפור קטן על חנויות המכולת.  אימא שלי הייתה שולחת אותי למכולת עם רשימה וסל,  הייתי הולך למכולת של בורנשטיין שהייתה הכי קרובה לביתנו,  מוסר את הרשימה למר או גברת בורנשטיין, הם היו ממלאים את הסל, ואחר כך הייתי אומר להם:  "תרשום"  או "תרשמי",  שכן הם מכרו בהקפה, ואכן הם רשמו את הקנייה במחברת,  וכך הלכתי לדרכי.  יום אחד בהגיעי למכולת, היה שלט על הדלת "בשל אבל משפחתי המכולת סגורה".  בלי להסס המשכתי למכולת הבא, של שפירא,  נתתי למר שפירא את הרשימה, הוא מילא לי את הסל, ואז בלי להתבלבל אמרתי לו, כהרגלי,  "תרשום", ויצאתי בלי לחכות לתגובה.   כמובן כשסיפרתי לאימא שלי, היא אצה למכולת לשלם, הוא כמובן לא התרגש, והניח שהיא תגיע.