יום חמישי, 31 במרץ 2016

לקוח מן החיים

לקוח מן החיים
 
Painting: Michael Cheaval 

כבר מאסתי בתכלת הכוזבת
כבר מאסתי בשיח הכוכבים
כבר מאסתי בהוד עצי השלכת
כבר מאסתי ברבים וטובים


ניצנים שהחלו לפרוח – יבשו
פרחים לבנים נבלו אתמול
והרוח בחוץ בעברה מיללת
כרוח המרחפת על פני השאול

דממה פשטה עלי לפתע
דממה וחידלון מתסיס – איום
דממה שזעקתה נשמעת
מיני אז ועד הלום



יום שבת, 26 במרץ 2016

העץ אינו יצור דומם

העץ אינו יצור דומם

 

העץ. ציירת: נורית צדרבוים, מתוך גיליון מספר 1 של "בין סגול ובין תכלת - כתב העת" 


הָעֵץ אֵינוֹ יְצוּר דּוֹמֵם

הוּא חַי וְנוֹשֵׁם

וְגַם מַעֲנִיק וּמְנַחֵם

וּבַצֵּל הָעֵץ בְּיַחַד אוֹ לְבַד


אֶמְצָא אֶת הַמָּקוֹם הַמְּיֻחָד

יום שבת, 19 במרץ 2016

פגישה באקראי

 פגישה באקראי

 

וּלְאַחַר חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים נִפְגְּשׁוּ בְּאַקְרַאי

שָׁאֲלָה: זוֹכֵר אוֹתִי? עָנָה: בְּוַדַּאי

וְהִרְגִּישׁ כְּאִלּוּ הִכָּה בּוֹ הַבָּרָק

וְרָצָה לוֹמַר לָהּ זֹאת.  אֲבָל שָׁתַק

וְרָצָה מְאֹד לָתֵת לָהּ חִבּוּק

וְלוֹמַר שֶׁמֵּאָז אָמְרָה לוֹ: רְאֵה זֹאת כְּסוֹף פָּסוּק

זָרְמוּ מַיִם רָבִּים בַּנְּחַלִים

וְצָעַד בַּהַרְבֵּה שְׁבִילִים

אַךְ תָּמִיד נִשְׁאֲרָה לוֹ פִּנָּה חַמָּה אֵלֶיהָ

וְהוּא שָׂמֵחַ לִרְאוֹת אוֹתָהּ פּוֹרַחַת וּמְאֻשֶּׁרֶת בְּחַיֶּיהָ

אֲבָל בְּמָקוֹם זֹאת נִהֲלוּ שִׂיחַת חֹולִין מִסְפָּר דַּקּוֹת

עַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַמִּשְׁפָּחוֹת

וְנִפְרְדוּ לַשָּׁלוֹם וְהָלְכוּ לְדַרְכָּם

וְחָשַׁב שֶׁאֶלֶף דְּבָרִים לֹא אָמַר

וְעַכְשָׁו זֶה כַּנִּרְאֶה כְּבָר מְאֻחָר

וְחָשְׁבָה כְּשֶׁדִּמְעָה קְטַנָּה נוֹשֶׁרֶת מֵאֵלֶיהָ

שֶׁהוּא לֹא הָיָה כָּל כָּךְ נֶחְמָד אֵלֶיהָ

יום שבת, 12 במרץ 2016

המקום המיוחד שלי

המקום המיוחד שלי

 


 ציור: מוריס צור, מתוך :בין סגול ובין תכלת - כתב העת, גיליון אביב תשע"ו 

יֵשׁ הַמְּחַפְּשִׂים מָקוֹם לָאַהֲבָה

וְיֵשׁ הַמִּסְתַּכְּלִים עַל שֶׁמֶשׁ צְהֻבָּה

יֵשׁ שֶׁמּוֹצְאִים שַׁלְוָה בַּחֲזָרָה אֶל הֶעָבָר

וְיֵשׁ שֶׁרוֹאִים אֶת גּוּפָם צוֹמֵחַ כְּצֶמַח בָּר

 

כָּל אֶחָד מוֹצֵא אֶת הָאוֹר בַּמָּקוֹם הַמְּיֻחָד

שֶׁבּוֹ אֲנִי יָכוֹל לִהְיוֹת אֲנִי בְּלִי לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן לְאַף אֶחָד..

וּמָקוֹם זֶה מְיֻחָד רַק בִּגְלָלִי


וּמָקוֹם זֶה הוּא הַמָּקוֹם הַמְּיֻחָד שֶׁלִּי

יום חמישי, 3 במרץ 2016

מה שסיפר לי איש זקן

 

 

מה שסיפר לי איש זקן

 

אֵינֶנִּי רָגִיל לִהְיוֹת בָּדָד

כְּשֶׁהָיִיתִי קָטָן רָצִיתִי חֶדֶר לְבַד

חֶדֶר מִשֶּׁלִּי

כַּדִי שֶׁאִישׁ לֹא יַפְרִיעַ לִי

אַךְ בַּדִּירָה שָׁבָה הִתְגוֹרַרְתִּי בְּיַלְדוּתִי

לֹא הָיָה לִי חֶדֶר פְּרָטִי

שֵׁם גַּרְתִּי בְּמָקוֹם צַר

עִם הוֹרַי, שְׁנֵי אַחִים, וְכֶלֶב שְׁחַרְחַר

 

בַּצָּבָא – בּוֹדֵד לֹא הָיִיתִי שֵׁם

אִתִּי בַּחֶדֶר שָׁכְנוּ תִּשְׁעָה בַּחוּרִים מִן הַסְּתָם

אוֹ יִתָּכֵן שֶׁהַיְנוּ תְּרֵיסָר?

גַּם לֹא הָיִיתִי בַּבִּדּוּד אוֹ בַּמַּאֲסָר

 

כָּל חַיֵּי הָיִיתִי מֻקָּף אֲנָשִׁים

גְּבָרִים וְנָשִׁים

בְּשֶׁפַע מְקוֹמוֹת הִשְׁתַּכַּנְתִּי

וּלְבַסּוֹף גַּם הִתְחַתַּנְתִּי

וּבָנִיתִי אֶת  חַיַּי בַּבֵּיתִי

בִּקְרָב מִשְׁפַּחְתִּי

עִם אִשְׁתִּי וְעִם הַבֵּן

וְתָמִיד הָיָה בַּבַּיִת יָדִיד אוֹ שָׁכֵן

 

אַךְ עַתָּה נוֹתַרְתִּי לְבַד

וְאֵין מִסְּבִיבִי אַף אֶחָד

יָמִים שְׁלֵמִים יָכוֹל אֲנִי לְדַבֵּר

רַק עִם עַצְמִי וְלֹא עִם אַחֵר


חֲבֵרִים רָבִים הִכַּרְתִּי

לַאֲנָשִׁים רַבִּים עָזַרְתִּי

אַךְ נִשְׁכַּחְתִּי עַל יְדֵי כֻּלָּם

שֶׁלֹּא יִזְכְּרוּ אוֹתִי עוֹד לְעוֹלָם